שפלות הגלות – אמצעי לחוש בצער הזולת
כותרת ראשית: מבאר הפרשה לשעה ולדורות
@5שפלות הגלות
- אמצעי לחוש בצער הזולת - רבי אהרון לוין הי"ד - הדרש והעיון
שואלים
ומתפלאים: על מה עשה ד' ככה לישראל, זרע אברהם אוהבו, להביאם מצרימה ולמסרם ביד
אדונים קשים ואכזרים, אשר דכאו לארץ חיתם ומררו את חייהם בעבודה קשה, עד כי כמעט
אמרו נואש לחייהם? אכן בהיות שהקב"ה בחר בנו מכל עם, לעמוד לפניו לשרת ולשאת
את דגל התורה, אשר כאור יומם האירה ליושבי חלד, וכמאמר הכתוב )שמות י"ט(:
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, רצה לנטוע בקרבנו כל מדה טובה ונכונה, חסד
ורחמים חמלה וחנינה, המדות הטובות והישרות, אשר חיים הנה למוצאיהן.
והמידות האלה
לא תתעצמנה הנפש רק ע"י הנסיון. כי מי שלא ראה בצרה מימיו, לא ידע ולא ירגיש
גורל האיש הנאנח והנדכא, אמנם מי שבעצמו היה שרוי בצער ורעות, שבעה לו נפשו, כאשר
תעמוד במרחב רגלו ויגבר ויעשה חיל, ידע וירגיש בלבו פנימה מה רע ומר לאיש אובד
בעניו, וע"כ יבין גם החוב הרובץ עלי ולהחיש לו ישע
ופדיון ולחלצו ממיצר.
ולכן הובאו
אבותינו מצרימה, למען בהיותם בעצמם מוכים ומעונים, יכירו וידעו מפאת הנסיון נפש
נענה, ואז תתעצם בתכונתם כל מדה טובה ונכונה, אשר תהיינה אח"כ למורשה לכל
האומה ובהן תתפאר. ומפאת זה באמת כל המצות אשר על אדני החסד והרחמים, החמלה והחנינה
נודבו, על שם השיעבוד במצרים יקראו כמו: וגר לא תונה
ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים )שמות כ"ב(, ושמחת בחגך אתה ובנך וגו'
והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך וגו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים )דברים
ט"ז(, וכאלה רבות, כי במצרים הכו התכונות האלה שורש בנפש האומה, שמה התפתחו
וגם הוציאו פרח.
@5איש וביתו
את יעקב - סוד הישרדותינו! - הגרש"ר
הירש זצ"ל
האנשים על
תכונותיהם הנבדלות, אשר מהם התפתח העם היהודי. רק יסוד אחד היה טבוע באופיים
ומשותף לכולם, והוא אושיית היסוד של הלאומיות היהודית: את יעקב איש וביתו! וכן
יהיה בעתיד, עת אשר האומה, סחופה ומעונה, תהיה מוטלת ארצה כפגר מבותר, טרף תאווה
לעיט ההיסטוריה, וכאשר יעירנה קול ד' לחיי נצח, הלא אז
יבנה ד' את העם הזה, לא מהטפחות, אלא החל יחיל מהמסד של "הבית" -
"שה לבית אבות שה לבית" זיקת הבנים לאבות, והאבות לבניהם. בסיס זה של עם
ד' הנצחי - אתם נשאוהו בני ישראל, עת ירדו מצרימה, ממנה נולדו לעם, בסבל ובעצב,
את יעקב איש
וביתו: הגם שעמדו איש בראש ביתו, הרי ביעקב דבקו, ובו נצמדו בכל לבם! - "את
יעקב" מציין קשר הדוק בהרבה מאשר "עם יעקב". כולם אפוא מסביב לגזע
העתיק, אבל כל יחיד ויחיד ענף לעצמו, בני יעקב כולם, ועם זאת, אבות לבנים משלהם.
וזו נשמת המשפחה וזהו לבבה, אשר כל בן יבנה ביתו כסעיף לבית הוריו, ואב יוסיף
לחיות בבנו ובנכדו, ואבות עם בנים, וילדים עם הורים, אחויים ומלוכדים לעד - הלא על
כן יפרח ציץ ישראל לנצח, הלא כאן טמון רז גזעו.
@5שרשיו של
מנהיג ישראל - מרן החתם סופר זצוק"ל
ויקם משה
יושיען וישק את צאנם. בכאן נראה מדתו של משה רבנו ע"ה כבר בתחלת צמיחתו כי לא
היה יכול להביע אל עוול על כן, כבר ביום הראשון בצאתו אל אחיו ראה כי המצרי עשה
עול, ויהרגהו, ואף כי היו המצרים מושלים על העברים, בכל זאת גבה לבו בדרכי האמת
והביע אל עוול לא יכול, ונוסף לזה ביום השני הוכיח במשור אפילו לאחד מאחיו זה כנגד
זה, ולבסוף אפילו ברועי העיר שעשו עול לבנות הכהן, למרות הוא רק גר מתגורר
ומתנודד, בורח על נפשו, מכל מקום ויקם ויושיען ולא בקש שום תשלום גמול כי הלך לו
עד שקראו לו שיאכל לחם, כל זה משום שהאמת והישר היה אהוב אצלו מן הכל.
