חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

לחבר בין האני לדודי

אלול בשער, בישיבות הקדושות הושרש הענין "קדושת אלול". אין בן תורה שעבר את כור

 ההיתוך הישיבתי שאלול לא אומר לו כך או אחרת כל אחד לפי מה שהוא.
אכן מדברי מרן הסבא מקלם זיע"א יציאתו לעיון מופלג בהצרת שאלה נוקבת מדוע אלול אינו
 מחולל מהפכה, למה אין בנוי דרסטי, הן לב מי לא יפחד מקול הקורא אלול כפי שמתחיל
 אור ישראל מסלנט זיע"א את אגרתו הידועה ואולם את הרושם הרצוי שאנו מבינים שצריך
 לעשות זה אינו אין זה קורה.
אור מבהיק מטיל מרן הסבא מקלם בענין, דבריו קצרים אך חורשים נוקבים נקב מפולש מצד
 אל צד – כדי להגיע אל הנקודה הפנימית אותה הוא מגלה, יש להקדים יסוד אחר שהוא כותב
 ושוב באופייניות גמורה אליו, קצר נוקב חודר ומחולל מהפכה של ממש; ההבדל בין אדם
 מאמין לשאינו מאמין הוא לא בכך שזה מאמין וזה אינו מאמין כמו שסבורים העולם, אלא
 ההבדל הוא בכח הציור, זה מצייר את האמונה וזה אינו מצייר את האמונה – אמרה עמוקה
 ונוקבת זו יכולה לעבור על ידינו בלא שתעשה את הרושם הרצוי, ואולם המשכיל אינו יכול
 להתעלם ממנה.
ואין שום גוזמה כי אימרה עמוקה זו היא מהפכה של ממש כפי שננסה להבהירה בהמשך, אלא
 ש"העולם" כפי שמכנה זאת מרן הסמ"ק (הסבא מקלם) מדבר על התוצאה ומרן הסמ"ק מדבר על
 הסיבה. – ואינו מאמין הוא תוצאה של הציור, והמאמין אף הוא תוצאה של הציור. תלוי מה
 מציירים את האמונה או היפוכה.
ומדבריו למדו את הענין הנשגב של בנין עולמנו הרוחני: כח הציור – ולהפך זו הסיבה
 הנוקבת לחורבן העולם הרוחני, עולמנו המודרני המצייר בצבעים ורודים את מנעמי העולם,
 תענוגות החיים הוא זה המונע את השגת העולם הרוחני, נפש מחוברת לעולם הגשמי נשאבת
 אל חיי העוה"ז מנעמיו ותאוותיו, נמשכת בכח איתנים לתחתיות ארץ למקום השפל והבזוי
 בנפש האדם, וזה מונע מהאדם לצייר את הציור הרוחני, והוא נהדף בזרם החיים הגשמיים,
 לכן אין לו קשר פנימי לעולם הרוחני וגם עולמו הרוחני הוא מהשפה ולחוץ.
לא שם הוא מקומו האמיתי, מקומו האמיתי הוא בג'קוזי, בספא ועוד מיני מושגים השאובים
 מהעולם החומרי המגושם הגס, בתי מלון המבטיחים לו חמש ארוחות ליום, וקפה ועוגה
 חופשי כל היום וכל הלילה ובין השמשות ופעילות לכל המשפחה וטיולים ומסלולים מציירים
 לו עולם של מנעמים ותענוגות, שם הוא מקומו האמיתי, ואלול - בדמיון הוא מדבר על זה,
 בדרך לבר עמוס בעוגות ופירות, על אלול הוא מדבר ואת התאוה של העוה"ז הוא חי.
עולמו האמיתי הוא במחשב, ושאר מרעין בישין ההורסים כל הרגש רוחני, כל אצילות עדינה
 שהיא תנאי לחיבור וקשר של קיימא עם התורה והמצוה.
וכך כותב את הדברים מרן הסמ"ק הגאון בכוחות הנפש, בחכמה ומוסר ח"א סימן כ"ח, ודע –
 לאמור: בא ואגלה לך סוד, אכניס אותך לחדרי משכיותיו של מלך מלכי המלכים, - שלכן
 חמדת הממון, עבירה גדולה יותר מדבר שיש בו מעשה כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה, מפני
 שאהבת הבצע מבלבלת כח הציור של טוב עוה"ב, כי זה חושי ועוה"ב שכלי ע"כ.
דברים קצרים ונוקבים, העוה"ב של אנשי העוה"ז נמצא בשכל, והעוה"ז הוא בחושים, כלומר
 במציאות, הוא באמת הנהנתן, התאותן, ואם נצרף את העוה"ז שיש היום, באשר הסמ"ק מדבר
 על "עולם הזה" שלפני כמאה ושלושים שנה, שהוא עולם תמים שאפי' בחלום לא חלמו על מה
 שהוא היום בהיקף המציאותי חי נושם וכפי שזה נקרא היום: ובועט.
ערבי שירה חסידים, מילים של קודש, נגינה של דבקות עלאית, רוממות - זהו בדמיון,
 במציאות באים על הזמרים, חיקוי עלוב של העולם החילוני העלוב ברמתו התרבותית להעריץ
 אנשים שאין להם עם העולם הרוחני ולא כלום, הם ההופכים כמושא להערצה ולהערכה, וכמה
 זה רחוק מעולמה של תורה המרחיק עד אחת את העולם העלוב שהם מייצגים, זה אינו משכנע
 אותו טען מי שטען, זו בדיוק הסיבה שהנך חי בעולם שונה לחלוטין לכן אינך משתכנע,
 אתה עטוף בטלית מעל הראש, ומניח תפילין, קובע עתים ובנך בישיבת בין הזמנים, אבל
 עולמך הרוחני במקום אחר, אינך משתכנע כי אינך שייך לזה, לא השכנוע חסר לך, אלא
 ההכרה הפנימית, כח הציור הרוחני.
וכח הציור שאוב מעולמו הפנימי של האדם, אין האדם יכול לצייר עולם רוחני שהוא אינו
 שייך אליו, כח הציור נגזר מהעולם שאתה חי בו, מהמקום שאתה נמצא בתוכו.
מרן הסבא מקלם הולך וחודר לעולם יותר עמוק למושגים יותר מרוממים, והכל נעשה
 בתמציתיות במילים ספורות, שאפשר לעבור לידן בלא תשומת הלב הראויה המחוייבת,
 וצריכים אנו להכיר טובה למי אשר הורנו דברים ונשגבים אלו.
ונצרף לזה הערה אולי נכון יותר הרגשה מרוממת מדברי הנביא, הקב"ה שולח את אליהו
 הנביא למשוח לנביא את אלישע בן שפט מאבל מחילה במקומו של אליהו, אליהו הולך לבצע
 כמובן את השליחות אבל באופן מפתיע – עובר הוא ע"י אלישע החורש את שדה אביו משליך
 עליו את אדרתו כאלו בלא כוונה וממשיך ללכת, וכאלו לא ארע דבר.
אלישע הבין מיד את אשר קרה, ורץ אחרי אליהו, אשקה לאבי ואמי תן לי לומר להם שלום,
 מבקש הוא את אליהו, ותשובתו של אליהו מפתיעה לא פחות, שוב כי מה עשיתי לך, - לך,
 תחזור למקומך לא עשיתי לך כלום.
לא עשית לי כלום? ומי זרקת עלי את אדרתך? ויש לזה משמעות מאוד גדולה ועמוקה, נורא
 ונפלא להתבונן, - אם אלישע לא היה עושה את שצריך לעשות יתכן ולא היה ראוי למלא את
 מקומו של אליהו.
כמעט בדמות דמיון אנו אומרים לדבריו של מרן הסמ"ק אם לא נשים לב למה שהוא אומר
 ומעורר, נשאר בתחתיות ארץ, וכך הוא אומר, זורק ועוטף אותנו בגלימתו הגדולה: וידוע
 לכל, כי קודם שיבוא האדם למדרגת השכל בפועל אין ערך ציור החושי, לציור השכלי, אף
 אם יצייר כל ציור שבעולם, אין לזה שום השפעה ואין זה כלל קנין רוחני, ע"כ.
מה גדולה אדרתו של הסמ"ק, מה נוקבים הם דבריו, כמה יגיעה נדרשת להבין כי עטף הוא
 אותנו במושגים חדשים, לקח אותנו למחוזות אחרים.
מחדד הוא אותו גאון וצדיק נשגב את הדברים עד לתכלית, עד כמה אין השפעה, אם הכל נשאר
 בשכל, ולא בשכל הפועל אלא בשכל המופשט התאורתי, בדמיון: אף לא כאחיזת עיניים נגד
 בפועל, אף גם לא כבחלום נגד בהקיץ, ע"כ, אם באדם אינו חי את הדברים בחוש, אין
 לציור הרוחני שום השפעה על האדם בפועל.
הנה זה מבוא להבין מדוע אלול אינו משפיע עליו, מדוע אין שנוי התשובה אלול הוא
 בדמיון במופשט בתאורתי, ובמציאות אנו שקועים בעוה"ז במנעמי החיים.
והמסקנה נוקבת, עולם רוחני לקוי, אלול מעורפל ורחוק כי אין את כח הציור המחויב, וכח
 הציור פגום ורחוק כי העולם הפנימי שלנו המציאותי רחוק ופגום, האדרת האמתית נמצאת
 במקום אחר לגמרי במחוזות רחוקים והפוכים מן המחויב באדם.
וישאל השואל בצדק, אם כך הם הדברים, אבדה התקוה נגוזה השאיפה, ולא היא, אחת המשימות
 הראשונות והראשיות של רופא מרפא היא הדיאגנוזה, האבחנה, הזהוי של המחלה, אם אין
 אבחנה נכונה לא יכול להיות טפול נכון, וזו גם בעצם מטרת מרן הסמ"ק לאבחן בחדות
 ובחריפות בלתי מתפשרת זהו עולמה של קלם.
ולא שלנו חלק ונחלה בזה, אנו כשופר, כקוראים בקול ומתרגמים את הקריאה השמימית
 שמשמיע מרן הסבא זצללה"ה מרום מעלתו מפסגת הימצאותו.
בלא האבחנה המתאימה קריאת אלול! תחלוף לידנו, בלא שום השפעה, נסיר את המסוה, נוריד
 את המסכה, נלך בנתיב בה דרכו גדולי עולם, ושמא פן יכול האי ואולי יאיר עיני פן
 אישן...
 
נפנה פנינו אל ראש המדברים בענינים אלו אור ישראל מסלאנט זיע"א עליו העיד תלמידו
 הגדול מרן הגרש"ז המכונה האלטער מקלם בזה"ל אדמו"ר ז"ל הכ"מ לא הניח כמותו בישראל,
 הוא הגבר אשר הקים עולו של אלול עולו של ר"ה ויוהכ"פ, ע"כ.
נטה אוזננו אל דבריו של מרן הגרי"ס באגרת ל' מאגרותיו, אחר שהביא את התירוץ של הגמ'
 על הסתירה שבפסוקים כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אמר כי חפץ ד' להמיתם, כאן
 בעושים תשובה (ע"ז נאמר כי לא אחפוץ במות המת) כאן שאין עושים תשובה (ע"ז נאמר כי
 חפץ ד' להמיתם).
ובאר על כך אור ישראל מסלנט, ולא כאן המקום לבאר ולהביא איך ביסס מרן הגרי"ס זללה"ה
 את דבריו אשר תורפם הוא כי גם כאשר האדם עושה עבירה אבל אין לבו שלם עם מה שהוא
 עושה עדיין יש תקוה שיחזור בו ויתקן דרכיו, ודבריו מחודשים ופותחים פתח.
אמנם הוא עצמו מזהיר בזה כי על האדם להיות זהיר שמא ח"ו תאבד בו הנקודה של הרגשת
 החסרון מחטא כל שהוא ח"ו (כך כתב הגרי"ס שם).
מצד אחד פתח בפנינו מרן הגרי"ס פתח רחב, לבל יעשה אדם עצמו, אין הוא נזקק למעלה
 גדולה מדי, לדרגות מרוממות, מאידך הוא מזהיר כי אם ח"ו כהנה הנקודה הרוחנית דורנו
 שההרגש הרוחני התקרר עד שאינו מרגיש חשש מחטא כל שהוא אזי יש לו לירא לנפשו.
ומה היא הנקודה אשר תקרר את ההרגש לגבי עבירה כל שהיא, בזה נחזור אל תלמידו הגדול
 הסמ"ק אשר רבו הגדול אמר עליו כולך יפה רעייתי ומום אין בך. – העסק והחיבור לעניני
 העוה"ז עולם הסכמות והחשקים, החיבור לעינוגים לתפנוקים, השאיפה למצוי המנעמים היא
 האסון הרוחני של דורנו.
הטיפוס אל ההרים, הגלישה לעמקים, הקייקים, המסלולים, הנדודים, הג'יפים ושאר מרעין
 בישין שגבו מחיר נורא מאתנו, המחשב והנלוה אליו בכל צורותיו, כולל הפן החרדי שלהם,
 כל אלה מקררים את הנקודה האלוקית, מצננים את היראה מעמעמים פחד (אלו-ק) ד' מהדר
 אותנו – זה למדנו מתורתם של אלו שזכו לשמוע את דבר ד' מתוך יגיעה אין סוף ובלתי
 מתפשרת בעבודה הרוחנית הגדולה.
בזה אנו מבינים כוונת התלמיד הגדול את דברי רבו הגדול: הוא זה שהקים את עולו של
 אלול, ר"ה ויוהכ"פ. במה הוא הקים, בכך שזיהה את תחלואי הדור, מגרעותיו וחולשותיו,
 בתוך כל אלו חתר למצוא שביל, מסלול שלא נפגם, בתוך העולם הגשמי, אם שם נותרה בידך
 נקודה אחת שלא הושחתה, בוש אתה במעשיך, משהו מפריע בתוך אותו עולם זו הנקודה שעליך
 להיאחז בה בשל הכח והתעצומות לבל ידח ממנו נידח ח"ו.
 
בזה אפשר אולי למצא קשר עם דברי מרן הגר"י לוינשטיין זיע"א (בספר "ממזרח שמש" פר'
 בלק) שם הביא מדרש על שלשה בנ"א שבדקן הקב"ה והם קין חזקיה ובלעם ומצאן (כלשונם
 החריפה למאוד) קיתון של מי רגלים, קין כששאלו אי הבל אחיך (והשיב השומר אחי אנכי),
 ובלעם כששאלו מי האנשים האלה עמך (והשיב בלק בן צפור שלח אלי וכו').
ומבאר שם מרן המשגיח דפוניבז' זצוק"ל כי עפ"י ההבנה שלנו אין מקום לדיבור עם קין
 מאחר והוא רצח, מה מקום יש לדבר אתו ולשאול אותו אי הבל אחיך, ומרן המשגיח זצוק"ל
 הולך וחושף כאן מימד חדש ופנימי, כי בעבירה שעשה קין עדיין לא ניתק את עצמו
 מהקב"ה, אמנם הוא עשה עבירה חמורה מאוד של רצח, וקול דמי אחיך זועקים אלי מן
 האדמה, אבל האמונה שלו עדיין לא נפגמה הוא חטא, אבל הוא מאמין בהקב"ה ודרך הפתח
 הזה נותר הקשר עם הקב"ה דרכו פונה אליו הקב"ה אי הבל אחיך, ועל תשובתו לא ידעתי
 השומר אחי אנכי שקל למטרפסיה באמות המידה של חז"ל, מכיון שנותר הפתח הזה פגום מדוע
 סגרת אותו בתשובה עליה נאמר מצאו קיתון מי רגלים.
זו היתה טעותם הקשה של קין ושל בלעם אשר סגרו את הפתח שנותר להם פתוח, ואם אפשר
 בהצעה בדברי אור ישראל מסלאנט זיע"א אשר גילה לנו כי למעשה כל הפתחים שלנו נסתמו
 ונחתמו כי אדם אין צדיק בארץ (חוץ מיחידי סגולה) אבל לפחות נותר פתח אחד פתוח שהלב
 יהיה נוקף, ואם הלב יהיה נוקף הנה זה גילה אור ישראל מסלנט כי דרך הפתח הזה נוכל
 להיות מחוברים אל הרוחניות, ועל הלב הנוקף נשמור מכל משמר חותמת בתוך חותמת לבל
 יפגם חלילה.
ומדברי רבותינו ז"ל למדנו כי כדי לשמר את הערנות הרוחנית לאותם הראשים שהובאו לעיל
 בראש ובראשונה היא השקיעות בלימוד – ובשינון הישיבתי ליגן אין לערנען – להיות מונח
 בלימוד, ונקודה זו אינה אמורה רק לבן הישיבה והאברך שאצלו זה "החפצה" אלא אפי'
 בעה"ב הקובע עתים לתורה הנה אותה הקביעות צריכה היות אצלו מרכז היום, נקודת החיים
 עליה יסוב ציר חייו.
ומדברי רבותינו בעלי המוסר למדנו על חובת הקביעות בלימוד המוסר יום יום וכ"כ המ"ב
 ועוד, השכל הפועל עליו דיבר מרן הסמ"ק הוא המציאות האמתית של האדם המשפיעה עליו
 בפועל על התנהגותו ותגובותיו, השכל הפועל ישפיע על האדם ויתפוס מקום יותר פעיל
 ומשפיע ככל שעולמו הרוחני יורחב יותר בלימוד המוסד והשקיעות בלימוד.
וכשיעמוד בתפילה ויצייר לנגד עיניו את ה'דע לפני מי אתה עומד' עפ"י הגדרים שקבע מרן
 המחבר בשו"ע או"ח סימן צ"ח הנה בזה יוכל לבנות עולם רוחני מציאותי יותר ולא
 דמיוני, קרוב יותר אליו, לחיות את ההוויה הרוחנית כך שעיקר עולמו יהיה מחובר רק
 בהוויה הרוחנית הממלאת עולם ומלואו, ותן לחכם ויחכם עוד.
 
 

 

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד