שובה ישראל עד ד' אלקיך
עומדים אנחנו בימי הרחמים והסליחות. במשנה ברורה הלכות ראש השנה סימן תקפ"א סק"ו מובא טעם על מה שנהגו בני אשכנז לומר סליחות לכל הפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. שכן מצינו בקרבנות, שטעונין ביקור ממום ארבעה ימים קודם הקרבה. דבקרבן ראש השנה כתיב" "ועשיתם עולה" ובכל הקרבנות בפרשת פנחס כתיב: "והקרבתם עולה", ללמד שבראש השנה יעשה אדם עצמו כאילו מקריב את עצמו, ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם.
ומה הביאור להקריב את עצמו, לבטל עצמו )כמו עולה שכולה לשמים( להקב"ה,
שאין צריך כלום בשביל עצמו, ורק לצורך עבודת ד', וזהו עיקר מלכויות של ראש השנה,
התבטלות היש. כי האמת כל האדם נברא לא לצורך עצמו, רק לעזור לאחרים, כמו שאמר מרן הגר"ח מוואלוז'ין זצוק"ל
לבנו הגרי"צ זצוק"ל, כמבואר בהקדמה לספר
"נפש החיים", שכתב הגרי"צ זצוק"ל.
ועיקר להועיל לאחריני הוא כבוד שמים, שהיא מצות והלכת
בדרכיו, הדבק במדותיו של הקב"ה.
והנה כידוע המצב של כלל ישראל בכל העולם כולו נורא ואיום, שה אחת בין שבעים
זאבים, וצריך רחמים מרובים. ובפרט בארץ ישראל אשר ממש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה,
ואם עוברים כמה ימים שקטים זה ניסים ממש. יש לנו חיוב להתבונן מה אפשר לתקן להציל
את כלל ישראל.
הרמב"ם פוסק בפרק ז' מהלכות תשובה הלכה ה', ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה
בסוף גלותן ומיד הם נגאלין שנאמר והיה כי יבואו עליך כל
הדברים וגו' ושבת עד ד' אלוקיך ושב ד' אלוקיך וגו', עייש"ה,
וא"כ חובה עלינו לפשפש במעשינו מה אפשר לעשות עבור כלל ישראל ולתקן עולה של
תשובה בהמצאו, ובהיותנו קרובים אליו אני לדודי ודודי לי.
מורי ורבותי, הגמ' אומרת בסוף מסכת יומא דף
פ"ו ע"ב, תניא היה ר' מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו שנאמר )פסוק זה הוא בהושע
י"ד, הפטרת שבת תשובה( שובה ישראל עד ד' אלוקיך כי כשלת בעוונך, קחו עמכם
דברים ושובו אל ד', אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב וגו', ואחרי זה כתוב ארפא
משובתם )שובבותם( אוהבם נדבה )אהוב אותם בנדבה אף על פי שאין מגיע להם שלא זכו
לזה, מ"מ אוהבם בנדבה(, "כי שב אפי ממנו", ומדייק ר' מאיר שלא נאמר
כי שב אפי "מהם", אלא "ממנו" לשון יחיד, אעפ"י שרק יחיד
עשה תשובה, יהי' חשוב בעיניו כאילו כולם עשו תשובה ואהבם בנדבה.
ועיין בגליון רבינו עקיבא איגר
זצוק"ל שהביא מהרמ"ע מפאנו
זצוק"ל, האיך יתכן שע"י יחיד שעשה תשובה
ימחלו עוונות כולם. וכתב שהכוונה על הערבות, שהרבים ערבים לחטא היחיד. והמהרש"א כתב כשעשה תשובה מאהבה, הרי כל זדונותיו הופכים
לזכויות, ממילא יש לו הרבה זכויות להכריע את כל העולם שיהי'
רובו זכויות. ודבריהם צ"ע, שהרי לדברי הרמ"ע
אין מוחלין לכל העולם אלא על הערבות, ולכאורה הרי בכל
ערב הוא כך, דאם הלוה משלם נפטר הערב, ואפשר שכאן הי' הו"א דהערבות הוא לא על החטא,
אלא שלא יחטא כלל, ולכן הי' הו"א שאף בחזרה בתשובה
של החוטא לא ימחלו לערב, וי"ל. ולדברי המהרש"א
הרי אין מוחלין אלא לפי חשבון העברות, ובכל מצוה ועבירה
נמדד כך, וצ"ע.
והנראה בזה, ויסוד הדברים מבוארים בספר תקנת עזרא להגר"א
אלטשולר זצ"ל, דהנה
בספר שופטים, מסופר על ימי יפתח הגלעדי, וקודם לזה נאמר
בפרק י' פסוקים ו' ז', ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויעבדו את הבעלים
ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת
אלהי פלישתים ויעזבו את ד' ולא עבדוהו )ופרשו חז"ל
שאפילו בשותפות לא עבדוהו( ויחר אף ד' בישראל, וימכרם ביד פלישתים
וביד בני עמון, וירעצו וירוצצו את בני ישראל )ופירושו
במצודות שהוא לשון שבירה(, ושם ותצר לישראל מאד, ויזעקו בני ישראל אל ד', ונאמר שם
ויאמר ד' אל בני ישראל )ע"י נביא( לא אוסיף להושיע אתכם, לכו וזעקו אל
האלוהים אשר בחרתם בם. המה יושיעו לכם בעת צרתכם.
ועל זה נאמר אח"ז בפרק י"א ויפתח הגלעדי היה גיבור חיל והוא בן אישה זונה )ועיי"ש במפרשים
דהכוונה משבט אחר( ויולד גלעד את יפתח, ותלד אשת גלעד
לו בנים, ויגדלו בני האישה ויגרשו את יפתח, ויברח יפתח מפני אחיו ויתלקטו אל יפתח
אנשים רקים, ויהי מימים וילחמו בני עמון עם ישראל,
וילכו זקני גלעד לקחת את יפתח מארץ טוב, ויאמרו ליפתח
לכה והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון, ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי
ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם )ופרש המצודות ותגרשוני, עזרתם
לאחי לגרש אותי( ויאמרו זקני גלעד אל יפתח, לכן עתה שבנו אליך, והלכת עמנו ונלחמת
בבני עמון, והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד, ויאמר יפתח אם משיבים אתם אותי להלחם
בבני עמון, ונתן ד' אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש, ויאמרו זקני גלעד אל יפתח ד'
יהיה שומע בינותינו אם לא כדבריך כן נעשה, וילך יפתח עם זקני גלעד וישימו אותו העם
עליהם לראש ולקצין וידבר יפתח את כל דבריו לפני ד' במצפה.
וצריך ביאור כשיפתח אמר להם מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם, ענו לו לכן עתה
באנו אליך, איזה תשובה היא לכן עתה באנו, גם אינו מובן מה דיבר יפתח דבריו לפני ד'
במצפה, איזה דבר דיבר?
וביאר הגאון הנ"ל זצ"ל, ואבאר הדברים יותר ובהוספה בס"ד, דהנה בירמיה פרק ל"א בהפטרה של יום שני של ר"ה איתא קול ברמה נשמע בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם
על בניה כי איננו )שהלכו בגולה(, כה אמר ד' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש
שכר לפעולתך נאום ד' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאום ד' ושבו בנים לגבולם.
והביא שם רש"י מדרש חז"ל שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על
שהעמיד מנשה צלם בהיכל, ולא נתפייס. נכנסה רחל, אמרה לפניו רבש"ע רחמי מי
מרובים, רחמיך או רחמי בשר ודם, הוי אומר רחמיך מרובים, והלוא אני הכנסתי צרתי
בתוך ביתי, שכל עבודה שעבד יעקב את אבי, לא עבד אלא בשבילי, כשבאתי להכנס לחופה
הכניסו את אחותי, ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני, אף אתה אם הכניסו בניך צרתך
בביתך, שתוק להם. אמר לה יפה למדת סנגוריא, יש שכר
לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימניך לאחותך עכ"ל.
בעומק הדבר כשנתבונן נראה שיש כאן משלם טובה תחת רעה, דבמעשה
זה לאה עשתה לרחל רעה גדולה, על אף שרצתה להינשא ליעקב, דהרי רחל היתה מי שעבד
יעקב בשבילה, ואה"נ אביה שלחה במקום רחל, אבל היא
היתה צריכה לספר ליעקב מי היא, ועל אף שמצאנו שכשיעקב אמר לה למחרת שקרנית את שכל
הלילה קראתי רחל ואת ענית לי, והיא השיבה לו שלמדה ממנו, כששיקר את אביו ולקח את
הברכות, ואמר אני עשיו. אמנם אין זה תירוץ ובודאי לא
כלפי רחל, ובודאי שעשתה לרחל רעה גדולה, ורחל החזירה לה טובה במקומה, כשמסרה לה
הסימנים, וזה המידה טובה שמצא הקב"ה אצל רחל, וע"ז אמר לה מנעי קולך
מבכי ושבו בנים לגבולם.
ולמדנו מכאן שהדבר הגדול ביותר מהכל, שיכול לעזור לזכיה בדין של מעלה, זהו
כשהאדם משלם טובה תחת רעה. ונראה דכן הדבר היה אצל
יפתח, כשזקני גלעד ראו את מצבם, ושהקב"ה לא רוצה לעזור להם, הלכו לחפש אדם
שיעשה נגד רצונו וישלם טובה תחת רעה, דרק זה יכול
להושיע אותם במצבם הירוד, וזה היה דבריהם ליפתח,
"לכן עתה שבנו אליך", אדרבא זה גופא שאתה טוען מדוע באתם אלי עתה, הרי
אתם שונאים אותי ותגרשוני מבית אבי, זה גופא סיבה שבאנו אליך שתעשה לנו טובה,
ותצליח להלחם בבני עמון המעיקים לנו.
ואמנם יפתח אמר להם שהוא באמת מקבל דבריהם, אבל מה שהם רוצים לעשות אותו
מיד לראש עליהם, זה אינו רוצה לקבל, וכך מצאתי בפירוש רבי יעקב פארדו זצ"ל בנו של הגאון חסדי דוד על התוספתא, והטעם
בזה, כי אם יקבל מיד את הראשות והנשיאות נמצא שיש לו כבר נגיעה במה שהוא מקבל טובה
מהם, ושוב חסרה מדה זו להצלה וכמש"נ, ולא יהי' זה
מצב של נקיות טהורה לשלם טובה תחת רעה, ולכן רק אם ינצח במלחמה ממילא יהיה לראש,
וזהו מה שדיבר יפתח את דבריו לפני ד' מה שהתנה עם זקני גלעד, וכמו שרחל דיברה
דבריה להקדוש ברוך הוא כנ"ל.
ויעויין במדרש רבה בסוף פרשת בשלח, שבני ישראל רבו עם משה שלא
היה להם מים. ונאמר שם ויצעק משה אל ד' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני.
ואומר המדרש, מהו "לאמר", אמר לפניו רבש"ע הודיעני אם הורגים אותי
אם לאו, אמר לו )הרבש"ע( מה אכפת לך, עבור לפני העם, לא אכפת לך, לך אפילו
הורגים אותך, "ויאמר ד' אל משה עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל ומטך
והכית בצור", ושואל המדרש, מהו עבור, ר' מאיר אומר מהו עבור הוי דומה לי מה
אני משלם טובה תחת רעה, שנאמר מי ק-ל כמוך נושא עוון ועובר על פשע, עכ"ל
המדרש, ומתבאר דמדת עובר על פשע הוא המשלם טובה תחת
רעה.
ונראה, דזה הביאור בפסוק "קחו עמכם
דברים", והיינו "דברים" כמו שרחל שפייסה להקב"ה, והן הן
ה"דברים" של יפתח הגלעדי, שדיבר דבריו לפני
ד' במצפה, "אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב", "כל תשא עוון" זה
נושא עוון, ו"קח טוב" זה עובר על פשע, ויעויין
בגמרא ראש השנה י"ז ע"א שעובר על פשע קאי על
האדם, למי נושא הקב"ה עוון לאדם העובר על פשע של חברו, שעובר ואינו מרגיש
ומשים עצמו כשיריים עיי"ש בגמ', והיינו דהקב"ה נושא עוונו של היחיד, אם הוא בדרגת עובר על פשע, דאף שחבירו פושע כנגדו, אבל הוא
עובר על זה ואינו משיב ומשים עצמו כשיריים, זהו דרגא א', אמנם כדי שיכופר עוון כל
עם ישראל על ידו, הוא רק כשיהיה עובר על פשע, ומשלם טובה תחת הרעה בפועל, בכוונה
נקיה של הדבק במידותיו, מה הוא אף אתה. ומעתה זו היא דרשת רבי מאיר הנ"ל,
שבשביל אחד מוחלין לכל העולם, והכוונה באחד ששב בתשובה
שלימה, ע"פ מידת עובר על פשע, והיינו שבמקום הפשע הוא עובר ומחזיר טובה, והגם
שהוא רק תשובת יחיד בלבד, כחה גדול מאד למעלה להצלה ולמחילה. וזה גם הביאור עד"ז בפסוק "כל תשא עון
וקח טוב", הטוב שהאדם עושה שנותן ומחזיר טובה, זו היא הדרגא המחודשת בדרשת ר'
מאיר ביומא שם, ויתכן שגם מה שנאמר בפסוק שם "ונשלמה פרים שפתינו", קאי על קחו עמכם דברים דלעיל, וכמו שנתבאר. ועל זה נאמר
"ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו" כי אם יש אחד בהבריאה שמדבק
במידותיו של בורא העולם, שמשלם טובה תחת רעה בלי נקימה כלל, כבר על זה היה כדאי
להקב"ה כל הבריאה כולה. וזהו העומק בכוונת ר"מ שע"י אחד יחיד ששב, מוחלין כבר לכל העולם כולו וכמש"נ
גבי יפתח, ור' מאיר בגמ' דיומא ביחיד ששב, לשיטתו במדרש הנ"ל גבי מסה ומריבה.
ועיי' עוד בסוף פרשת בשלח אחרי הסיפור כשצמאו למים )שמות י"ז ז'(
ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל וגו' )שם ח'( ויבוא עמלק וילחם עם
ישראל, ועיי"ש ברש"י סמיכות ויבוא עמלק לבין וילן
העם על משה בענין המים, ואחרי הניצחון על עמלק נאמר )שם ט"ו( ויבן משה מזבח ויקרא שמו ד' ניסי. וראיתי בספר מדרש לקח טוב
המכונה פסיקתא זוטרתא, וז"ל: ויבן
משה מזבח ויקרא שמו ד' נסי ר' יהושע אומר משה קראו נסי, אמר משה רבנו הנס הזה שעשה
הקב"ה לישראל בגיני עשאו וכן הוא אומר והיה כאשר
ירים משה ידו וגו' )שם פסוק י"א( עכ"ל. והוא תמוה מאד, משה רבנו העניו
מכל אדם, יכריז שהנס נעשה בשבילו. אמנם תשובת הדבר לפי מה שנתבאר שמשה רבנו שילם
בענין המים טובה תחת רעה שרצו להרוג אותו, ולכן "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר
ישראל", וזה "קחו עמכם דברים", תפילתו של משה, וזה בא משה רבנו ללמדינו שהנס נעשה בשבילו, יען ששילם טובה תחת רעה, וזה הוא
עיקר רוממות מעלת התשובה לחזור לשורש הנשמה, שהיא חלק אלוק
ממעל, ומאן דנפח מדיליה נפח, מדותיו של הקב"ה.
והיא היא מאי דקאמר ר' מאיר ביומא הנ"ל, שע"י
תשובת היחיד של נתינת טובה תחת רעה, כי שב אפי ממנו, עי"ז
אפשר כבר להציל את כל כלל ישראל מסכנת כליה, והגם דאינו אלא תשובה של יחיד בלבד.
בינה זאת.
וכל הנ"ל עצה גדולה היא ליחיד ולצבור לזכות ליומא דדינא
רבא, וביותר להצלת הכלל מדינא קשיא, רח"ל. והמצפה לתשובת חטאים ואינו רוצה במיתתם, ישוב ירחמנו ויכבוש עוונותינו, ויכתבנו
ויחתמנו לחיים טובים בספרן של צדיקים גמורים בזאת השנה הבעל"ט, ונזכה במהרה דידן לשמוע קול שופרו של משיח בב"א.
]נאמר בישיבת הרשב"י
ונכתב ע"י אחד השומעים[