בימים ההם - בזמן הזה
"שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". הנה, בברכה זו מתומצתת לכאורה מהות ימי החנוכה - הודאה על הניסים שנעשו לנו בימים ההם - בזמן הזה.
אך זאת יש לדעת, כי אין
במשמעות הימים האלו משום שימור היסטורי גרידא של ניסי החנוכה - כדרך אומות העולם.
הללו 'דרכם כסל למו'. בכך, נוהגים הם להתאסף בכל שנה לטקסים שונים ומשונים, לזכור
ולהיזכר בהיסטוריה ה'מפוארת' שלהם.
אולם דרכנו, דרך תורת
ישראל, שונה היא. אין אנו קובעים מועדים אלא א"כ יש להם משמעות אמיתית לימינו
אנו. זאת למדים אנו מדברי חז"ל האומרים, כי משחרב בית המקדש בטלה מגילת
תענית, למעט חנוכה ופורים. הנה, מגילת תענית נכתבה ע"י חז"ל, ובה מועדים
אשר נקבע כי אין מספידים בהם ואין אומרים בהם תחנון, מאחר וקרו בהם דברים טובים
וחשובים לעם ישראל, כמו הנס שניצחו ישראל את הצדוקים, וכדו'.
מכך שכל המועדים שבמגילת
תענית בטלו ואילו חנוכה ופורים לא בטלו - מוכח שאין אנו קובעים מועדים לשם שימור
ההיסטוריה בלבד, שאם כן, מדוע בטלו משחרב הבית, וכי לא שייך לשמור אותם כמאורע
היסטורי? על כורחך אתה למד שאין אנו קובעים מועד אלא אם יש בו משמעות גם לימינו.
ובהא תליא מילתא: למועדים
שבמגילת תענית אין משמעות לימינו ועל כן בטלו, משא"כ
חנוכה ופורים שאף שניתקנו זכר לימים ההם, מ"מ יש להם ערך גם ל"זמן
הזה", ולפיכך לא בטלו.
א"כ, איפוא, צריכים אנו להתבונן מהי משמעות
החנוכה לזמן הזה.
@5"מאי חנוכה"
הנה המקור ממנו אנו למדים
על חנוכה הוא הגמ' בשבת כא:
"מאי חנוכה, דת"ר: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמיין נינהו דלא ליספד בהון ודלא להתענות
בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי
וניצחו, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו
אלא להדליק יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
וידועה בזה קושיית המהר"ל שלא מצינו שקבעו חז"ל מועד אלא על ניסים
שנעשו לישראל, וכאן אין זה אלא קיום מצווה, שאם לא היה להם שמן לא יכלו להדליק את
המנורה, ומדוע קבעו חז"ל מועד על זה?
ואנו, יש לנו להוסיף
ולהקשות, שהרי נס פך השמן לא היה הנס היחיד שקרה בחנוכה, שהלא היה את נס הניצחון
שניצחו המכבים את היוונים, "טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים", ומדוע
זה, איפוא, קבעו חז"ל מועד דווקא על נס פך השמן,
שכאמור, לא מצינו שקובעים מועד על קיום מצווה, בעוד שלכאורה נס הצלת עם ישראל גדול
יותר ועליו היה לקבוע את המועד בהיותו גם ראוי יותר לקבוע עליו מועד.
עוד יש להתבונן בדברי המד"ר בראשית ב': "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על
פני תהום - חושך זה גלות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהם, שאמרו להם 'כתבו
לכם על קרן השור אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל'". הנה 'מיצה' המדרש את ה'חושך' שבמלכות יוון בגזירת "כתבו לכם על קרן השור".
והדברים צריכים ביאור: כלום לא גזרו היוונים על ברית המילה, על ת"ת וקידוש
החודש? האם לא אסרו היוונים על שמירת השבת? האם לא הכניסו צלם להיכל והעלו
ד"א על המזבח? האם אלו אינם נקראים "חושך?" הכי ה'חושך' שבגזירת "כתבו לכם על קרן השור" רבה על
אלו?
@5כח התורה כובש ומנצח
דומה שבכדי ליישב את
הקושיות הללו, יש להקדים ולהתבונן תחילה ב"ימים ההם" - במקור כוחם של
המכבים. שהנה פשוט הוא, שניצחון המכבים ניסי היה, ולא הושג אלא בכוח מסירות נפשם
למען הקב"ה ותורתו. וכוח זה נראה שהושרש בעם ישראל כבר זמן רב קודם לכן, עוד בימות
אבותינו הקדושים.
בשעה שיוצא יעקב לחרן, אל
לבן הארמי, מקפל הקב"ה את הארץ תחתיו, וסימן הוא - להראותו שתהא נוחה להיכבש
לבניו. מדוע נתברך יעקב בברכה זו, שתכבש הארץ בנקל לבניו, דווקא בעיתוי זה - בשעת
יציאתו לחרן? אין זאת אלא בעבור ארבע עשרה השנים שלמד תורה בבית המדרש של שם ועבר,
אמור מעתה: בכוח ארבע עשרה השנים הללו, שנות לימוד התורה, "כבש" יעקב את
הארץ - את ההבטחה שתכבש לבניו.
הנה כי כן, לימוד התורה
לעם ישראל הרי הוא ככלי נשק לאומות העולם - הם צריכים להילחם בחניתות וכידונים,
ואילו אנו - "בשם אלוקינו נזכיר...", בלימוד התורה! - באמצעותו כובשים
את הארץ!
אכן ידוע הוא, כי הלך
יעקב לבית המדרש של שם ועבר על מנת לרכוש כלים איתם יתמודד וילחם בנסיונות שנכונו
לו בבית לבן. אך לאור מה שנתבאר, נראה כי לא היתה זו הסיבה היחידה. אלא בראותו את
עשו מכין את גייסותיו למלחמה, הכין יעקב את גייסותיו הוא - את לימוד התורה.
וכנים הם הדברים, כי אכן מוצאים אנו שהלכה למעשה, כך, בכוח התורה, נכבשה הארץ.
והנה כשיוצא צבא ישראל
למלחמה )יעויין בזה בחז"ל הקדושים, שאלמלא חטאו
המרגלים לא היו צריכים בני ישראל לעשות פעולות גשמיות למען כיבוש הארץ, ואולם
מכיוון שחטאו, נגזר עליהם שיצטרכו על כל פנים לעשות השתדלות גשמית למען כיבוש
הארץ, אולם ההבטחה שתכבש בנקל - לא בטלה(. אומר הקב"ה ליהושע: "כי אתה
תנחיל את הארץ וכו' רק חזק ואמץ מאוד לשמור ולעשות ככל
התורה אשר ציווך משה עבדי, אל תסור ימין ושמאל", לאמור: הקב"ה מתנה את
הצלחת הצבא )הגשמי( בכיבוש הארץ - בשמירת תורתו ומצוותיו.
ולא רק בשמירת התורה - כי
אם גם בלימוד התורה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, כי אז
תצליח את דרכיך ואז תשכיל", אמר הקב"ה "כי אז תצליח וכו'", "כי אז"! רוצה - לומר - רק אם יתקיים
"והגית בו יומם ולילה" יזכו בנ"י לכיבוש הארץ, אך אם לא יתקיים חס
וחלילה "והגית", אף גייסות רבים וגדולים לא יועילו, שלא בהם תלוי
הניצחון, כי בלימוד התורה הוא תלוי!
ומכיוון שהתורה היא
הערובה לניצחון ישראל, תבעם הקב"ה על שלא עסקו בה: "ויהי בהיות יהושע
ביריחו וכו', והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו,
ויאמר לו יהושע הלנו אתה אם לצרינו, ויאמר לו עתה באתי", ומבארים חז"ל:
"עתה באתי" - על אשר בטלו בתורה, שהיה סיפק בידם ללמוד בין מלחמה למלחמה
ולא למדו. ולפי המתבאר, שנצטוו על זה קודם צאתם למלחמה, אפשר לבאר שזה מה שאמר
"עתה באתי" - כלומר הן רק עתה, קודם צאתכם למלחמה, ציוויתיך לעסוק
בתורה, ועל זה באתי. נמצינו למדים כי בכוח התורה, ואך בו, לנצח ולכבוש לבני ישראל,
ומקדמת דנא מושרש הוא בישראל.
@5סיבת היציאה למלחמה - "חירף מערכות אלוקים חיים".
אחר שעמדנו על הכוח המנצח
מלחמות לעם ישראל, צריכים אנו להתבונן מהו העיתוי בו יש לצאת ולהילחם ע"פ דרך
התורה:
ידוע הוא כי מלחמת דוד וגוליית היתה מהקשות שבמלחמות פלישתים
וישראל. ואעפ"כ, דווקא דוד שלא היה הגיבור שבבני ישראל, הוא שהתנדב לצאת
ולהילחם בגוליית. מדוע? "ויאמר דוד וכו' מה ייעשה לאיש אשר יכה את הפלישתי
הלז והסיר חרפה מעל ישראל, כי מי הפלישתי הערל הזה כי
חירף מערכות אלוקים חיים".
מפורש הוא שהדבר שמניע את
דוד להתנדב למלחמה, הוא קידוש שם שמים - מלחמה ב"חירוף מערכות אלוקים
חיים", ואלמלא בשמו יתברך עסקינן, לא היה דוד יוצא למלחמה - אף שנשקפה סכנה
שיכבשו פלישתים את הארץ וישתעבדו בבני ישראל.
הא למדת כי אין עם ישראל יוצא למלחמה - אלא למען שמו יתברך.
ועוד יש בפרשה זו ללמדנו שוב, מהו הכוח שאיתו מנצח עם ישראל;
"וילבש שאול את דוד
מדיו וכו' ויאמר דוד וכו' לא
אוכל ללכת באלה כי לא ניסיתי" וכו'. תמהים
המפרשים: וכי לא היה דוד מלומד במלחמה, והרי מצינו שאמרו עבדי שאול: "הנה
ראיתי בן לישי וכו' גיבור חייל ואיש מלחמה" וכו', ומדוע זה איפוא, אמר דוד
"כי לא ניסיתי?"
אומרים המפרשים: "לא
ניסיתי" היינו: "לא יהיה לי נס בזה". וביאור הדברים הוא, כי למלחמה
רגילה אכן היה דוד יוצא להילחם בכלים שנתן לו שאול, ואולם כאן, אין זו מלחמה ככל
המלחמות - כאן זוהי מלחמת קידוש שמו יתברך, ומלחמה זו - כללים שונים לה, וכלי
מלחמתה - אף הם שונים הם. אין משתמשים בה בכלי נשק רגילים, שכן ב"אלה לא
ניסיתי" - לא יהיה לי נס בהם.
באלו כלי נשק כן משתמשים במלחמת קודש זו?
"ויקח מקלו בידו
ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מהנחל", אומרים חז"ל: "חמשה חלוקים כנגד
חמשה חומשי תורה".
אמור מעתה: תורת ישראל
היא הנשק שנלחם ומנצח לעם ישראל, היא שליוותה את יעקב בצאתו לחרן, את יהושע ובני
ישראל בכיבוש הארץ, ואת דוד - בצאתו להלחם עם גוליית.
ומאז ועד ימינו, כחוט השני לאורך ההיסטוריה, אין ישראל נוצחים
אלא בכח התורה.
@5"מלחמת המכבים - מלחמת מצווה"
ואכן, אף במלחמת המכבים
לא יצאו מתתיהו ובניו להלחם ביוונים, כל זמן שרק נשתעבדו בהם. ואולם מש"חירפו
היוונים מערכות אלוקים חיים" - יצאו המכבים למלחמה על אף שהיו חלשים ומעטים,
שכן מלחמת קודש ואין בה משקל לגבורה אנושית כלל, כי "ד' ילחם לכם"..
במה חירפו היוונים
"מערכות אלוקים חיים"? מבואר בחז"ל שהיו היוונים מוכנים לקבל כל
'שיטה' שבעולם ואף תורת ישראל בכלל. ואולם תנאי היה להם: שתתקבל כחכמה אנושית
ר"ל - ולא כחכמה אלוקית.
ואמנם נראה כי זו הסיבה
שמחמתה טמאו היוונים את השמנים, שברצותם להסביר מדוע אינם מוכנים לקבל את התורה
אלא בדברים הנראים למח האנוש - טמאו את השמנים ע"מ להמחיש שלא קיים, כביכול,
מושג של טומאה שהרי, כך אמרו, השמן לא משתנה למראית עינינו מחמת שנגעו בו.
נמצינו למדים, איפוא, כי כיוונו היוונים "להשכיחם תורתיך",
- לעשותה כחכמה אנושית ח"ו! לפיכך - כיוון שב"חירוף מערכות אלוקים"
עסקינן - יצאו המכבים להלחם! שמלחמת קודש היא. קודש ותו לא!
נראה, כי מעתה מתבאר גם, מדוע
רבה ה"חושך" שבגזירת "כתבו לכם על קרן השור", על
ה"חושך" שבשאר גזירות היוונים.
- שהנה השור הוא יוסף
עליו נאמר "בכור שורו הדר לו", ובמקום אחר כתיב: "והיה בית יעקב אש
ובית יוסף להבה" - "אש" - זוהי אש התורה אמור מעתה:
"להבה" היא כח התורה. א"כ נמצא שה"שור", )יוסף( נושא את
כח התורה )"בית יוסף להבה"(.
הרי שעל קרן השור הזה -
השור המסמל ונושא את כח התורה - ביקשו היוונים שייכתב "אין לנו חלק ונחלה
בישראל" ודווקא על הקרן ביקשו שייכתב - לרמז שאין הם מתנגדים לכל התורה )-לכל
ה"שור"( אלא מוכנים הם לקבלה, ואולם תנאי הוא להם: "כתבו על קרן
השור" - הסכימו אתנו שאף שחכמה היא - אינה אלא אנושית.
א"כ, מתיישבת
קושייתנו, כי אכן רב ה"חושך" שבגזירה זו, שאין היא אלא "חירוף
מערכות אלוקים" - לומר שהתורה אינה אלוקית
ר"ל.
ונראה כי באמת דבר זה
רמוז ומדויק בלשון התפילה שקבעו חז"ל: "להשכיחם תורתך", ולא נאמר:
"להשכיחם התורה" - והם הם הדברים: שלא נתכוונו היונים להשכיח את עצם
התורה, אלא רק להשכיח את מקורה. לחלוק על כך ש"תורתך" היא - תורת אלוקים
חיים, ולא על היותה 'תורה' ככל התורות והשיטות.
@5נס פך השמן כמשל
אחר שנתבאר כל זה נוכל להביא את תירוץ המהר"ל,
לבאר מדוע נקבע מועד רק על קיום מצווה.
אכן נס הניצחון הוא נס
גדול מנס פך השמן, - ועליו נקבע המועד לאמיתו של דבר.
ואולם כדי שיוחק לעד שניצחון זה ניסי היה, וזכו לו אך
ורק משום שמלחמת מצווה היא - קבעו את החג על נס פך השמן.
