דברים נוקבים על השמחה בחנוכה מספר "נר תמיד".

"היו צריכים לקבוע תענית חובה בה"ב אחר חנוכה והלואי שיכופר בזה".

ת"ח אחד שליט"א הראנו בספר "נר תמיד" שי"ל לפני כמאתיים שנה בליטא ע"י הגאון רבי זאב גינצבורג זצ"ל שהיה מגיד בכמה קהילות בליטא, ספר שמעטרות אותו הסכמות של גאוני ליטא בדורות קודמים, הספר נסוב על עניני חנוכה. וז"ל:

אמנם התמיהה קיימת מדוע ככה דל בן המלך בנס חנוכה, ולא הרשו אותנו אפי' חתיכה של בשר וכוס יין לכבוד סעודת חנוכה יותר על ההרגל, באמרם שריבוי הסעודה הוא רשות, ואיך נתאפק על גודל הנס ובטובה שנעשתה לנו בימים ההם בגוף ובנפש מלעשות עכ"פ קצת משתה ושמחה לפרסם הנס.

ובלתי ספק כי בחנוכת המזבח שהיה בימים ההם וחינוך הכהנים והלווים בעבודתם וישראל לתורה ולמצוות, היה אז שמחה ומשתה כמו שמצינו בכל חנוכה שהיה שמחה גדולה, כגון חנוכת הבית בימי שלמה שהיו ימי משתה ושמחה ז' ימים עד שאכלו ביוהכ"פ, וכן בחנוכת הבית והחומה בימי עזרא, וכן המנהג אפי' בבית הדיוט שעושין משתה ושמחה בחינוך הבית, כל שכן בחינוך בית קדשנו ותפארתנו. אמנם בימי החשמונאים שהיה עפ"י נס נצחון האויב והצלה גדולה לישראל בגופם ונפשם וממונם ודאי דלא גרע מיציאת מצרים, וכן בימי אחשוורוש, ופשיטא דהיה ראוי לקבוע ימי משתה ושמחה לזכר עולם דהאיך לא נשמח בהחזרת עטרה ליושנה, ומדוע לא קבעום לדורות לימי משתה ושמחה?

ובלתי ספק שמן הראוי ונכון לקבוע כל הח' ימים להיות ימי משתה ושמחה לדורות עולם, לפרסם הנסים והחסדים שעשה עמנו הבורא ית"ש בימים ההם בזמן הזה, אבל מה שלא קבעום לדורות לימי משתה ושמחה טעמם ונימוקם אתם.

וז"ל הרב אלשיך עה"פ לא תבערו אש וגו': ויותר מהמה יש בני אדם מתקבצים בשבתות ובמועדים תחת כל עץ רענן ימלאו שחוק פיהם וכו' וירא ד' וינאץ באמור אני נתתי להם את השבת לקדשו והמה חללוהו... ויען כי רוב העולם נכשלין בזה בעווה"ר לזאת ראוי ונכון ליתן תשואות לחכמי קדם שתקנו לנו המנהג הקדוש להתענות בה"ב אחר פסח וסוכות, בשביל שימי המועד הם ימי משתה ושמחה ודואגין אולי חטאו.

ועכשיו מה נאמר ומה נדבר להוסיף עוד ימים טובים חדשים במשתה ושמחה, ועל הראשונים אנו מצטערים שאין אנו יכולים לעמוד בהם במה שצותה התורה לקיים כדין עד שהוכרחנו לתענית בה"ב, הן את כל אלה ראתה עיניהם של גדולי החכמים בימי חשמונאי ברוה"ק שלהם, הגם שפסקה הנבואה מהם היו משתמשים ברוה"ק, ולכך לא רצו לקבוע לדורות ימי משתה ושמחה בח' ימי חנוכה להוסיף עוד חרון אף על ישראל חלילה, מחמת כי יבואו מתוך משתה ושמחה יתירה לידי עברות.

וחוב גמור על כ"א מישראל לזכרון הנסים ונפלאות שזהו עיקר המכוון, אמנם משתה ושמחה גופנית השמיטו חכמי הדור ממנו שלא לקובעם חובה לדורות עולם. אמנם היראים והחרדים לדבר ד' ושמחים בישועת ד' כן תתלהב נפשם לעשות משתה ושמחה לכבוד המצוה של נר חנוכה ולפרסם הנס וחסדו הגדול שעשה עמנו בימים ההם, וזהו שמחה של מצוה ממש הבאה מהתעוררות שמחת הנפש.

עכ"פ מצוה איכא בשמחה ומשתה בחנוכה, רק לא רצו לקובעם חובה כי דבר שבחובה חל על הכל, ואנו רואים בעינינו אפי' בשמחת פורים שאינו אלא יום אחד כמה שחוק וקלות ראש ועינינו רואות וכלות כל היום ואין לאל ידינו למחות בידם ואתן לפי מחסום. ואם היה נקבע הדבר לחובה בח' ימי חנוכה היינו ממלאים שחוק פינו ולשונינו בשירי עגבים כפליים תחת חוב ההודאה והלל לד' ונהי להיפך ח"ו והיה המכשלה הזו תחת ידינו כל ח' ימי חנוכה, והיו צריכים לקבוע תענית חובה ע"ז להתענות בה"ב כמו אחר פסח וסוכות והלואי שיכופר בזה!!

אשר ע"ז פקחו עיניהם חכמי הדור ההוא והיטיבו אשר עשו שהניחו הדבר לעשות כרצון איש ואיש, איש הירא וחרד לדבר ד' ונפשו חשקה בתורה ומצוות ושמח בישועת ד' ממילא יתן שמחה בלבו באלה הימים הקדושים הן בענין חיזוק הדת ואמונה וחנוכת המזבח, והן מנצחון האויב לאיש כזה יכול להעלות על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו ושכרו כפול ומכופל. ועכ"פ להוסיף תבשיל אחד בשביל מצות סעודת חנוכה ובודאי יקבל שכרו משמים, וחלילה לומר בזה שהוא סעודת רשות, ומצוה גדולה לשמוח בישועת ד'.

ב. ראם