מי שנעים לו בלימוד התורה אינו מחפש תענוגות אחרים
"בנוהג שבעולם מדבר שאדם מורגל אינו מתפעל. מה שאין כן כשרואה דבר חדש, שמן שיש להדליק על יום אחד ידלק ז' ימים, יתפעל גם עין בשר ומכיר כי גם יום אחד הוא בשליחותו של מקום. ולכן תקנו לברך גם ביום ראשון, כי גם אז הקב"ה אמר לשמן וידלק. והנה בלימוד המוסר, הוא מכיר מי שאמר והיה העולם לא משמן לבד אלא מכל דבר ודבר מבשרי אחזה אלוק..." )מרן הסבא מקלם זצוק"ל, חכו"מ ח"א מ' ס"א( * כיצד ניתן לעורר את חובת לימוד המוסר? האם המוסר הוא השומר הבלעדי על חומות היכלי התורה לבל יפרצו בם פרצות התיוונות? עם שאלות אלו נכנסנו לחדרו של המשגיח דישיבת "כנסת חזקיהו" הגה"צ רבי דב יפה שליט"א *
ש: כיצד מעוררים את בני התורה לחיזוק בלימוד המוסר?
מרן הגה"צ רבי איצל
בלאזר זצוק"ל ב"שערי אור" )פרק ה'( מצטט רשימה שלימה של גאוני עולם
שחייבו ללמוד מוסר. הנתיבות כותב בצוואתו הקדושה: הנני מזהיר אתכם שתקבעו שיעור
בכל יום בספרי מוסר, כי בעוונותינו הרבים נעשה ליבנו כלב האבן ומחמת לימוד בספרי
מוסר יתרכך הלב. הנתיבות חי בדור של גאוני עולם, ובדורו הוא כבר כותב שהלב נעשה
ללב אבן, מה נאמר בדורנו אנו?!
מרן החתם סופר
זצוק"ל מבקש שנאמין לו: "האמינו לי ביום שאיני לומד מספרי מוסר, מרגיש
אני בעצמי הצטננות ביראת ד'. והכי מתפעל שם רבי איצל ממה שהזהיר המגיד את מרן הבית
יוסף: תקרא בכל יום מספר חובות הלבבות להכניע היצר הרע ולהשפילו מתוקפו. הבית
יוסף, קדוש עליון ומלאך משמים בא ללמדו כל יום. מה המלאך מצוהו: תלמד חובות הלבבות
כל יום להכניע את היצר הרע, האם אנחנו יכולים לפטור את עצמנו??
מה שרבי ישראל חידש במוסר
הוא: לימוד מוסר בשפתיים דולקות. בהתפעלות. שהאדם לא קורא סתם, אלא מחיה בו את
ההרגשים מזה הוא מעורר את עצמו.
אנחנו אומרים כל יום:
"אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת".
הקב"ה החדיר בנו שנהיה מאושרים לעולם. איך נהיה מאושרים, צריכים אנחנו לדעת
מה תפקידנו בעולם הזה. מה ד' אלוקיך שואל מעמך ואז נהיה מאושרים.
אחד מבעלי התשובה סיפר:
שאחת הנקודות שתפסו אותו בהיותו רחוק מיהדות היא, כששאל כל מיני אנשים מכובדים
המתפרנסים בכבוד ובעושר מה שלומם, השיבו לו: סוחבים... הוא מאד תמה על כך. מילא מי
שלא 'גומר ' את החדש, וקשה יום יגיד שהוא 'סוחב', ניחא. אבל אנשים עשירים לכאו'
צריכים להיות מאושרים בחלקם...
אלא, כשאדם אינו יודע את
תפקידו בעולם הזה, הוא אינו מאושר. ולזכות לאושר הוא רק ע"י לימוד מוסר. אז
בן אדם יודע מה ד' דורש ממנו, לשם מה הוא בא לעולם.
סיפרו שהמשגיח מפוניב'ז
מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל אמר: שאינו זוכר יום שהיה בו
עצוב. אחד מאד התפלא על כך: הרי רבי יחזקאל לוינשטיין היה מוכיח דברי מוסר בעומק
הנפש היתכן שלא היה עצוב? אמרתי: תפקיד האדם הוא לבקר את עצמו. להוכיח את עצמו.
וכשאדם עושה את תפקידו בעולם הזה אין לו שום מקום לעצבות. אדרבה, זהו מקור אושרו!
מוסר הוא הדרך לרפאות את האדם.
ניגש אלי בחור וביקש ממני
ברכה, הוא מתחיל כעת לעסוק בהצעות שידוכים. שאלתי אותו: אתה לומד מוסר? השיב לי:
לצערי לא. אמרתי לו איך אתה יכול להיות בטוח שמה שהנך עושה הוא בסדר אם אינך לומד
מוסר? אם ביודעים אינך לומד מוסר אתה מורד בד'...
אני תמיד אומר לבחורים:
יש לאדם בחירה בעולם. יכול לבחור בטוב או ברע. למה לא לבחור בטוב. הבחירה בטוב הוא
לימוד המוסר. עשית חשבון נפש עם עצמו. וככל שהאדם גדול יותר כך הוא צריך ללמוד
מוסר יותר. כיון שהוא גדול יותר אז תובעים ממנו יותר. ואם אינו נזהר אז ח"ו
החילול ד' שיגרם ממעשיו גדול יותר, וכן הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.
ומרן הגראמ"מ שך
זצוק"ל אמר: שאדם יכול ללמוד תורה שנים רבות, אך אם אינו לומד מוסר הוא נשאר
מושחת!!
ש: האם ניתן להצהיר
ברורות: כי פך השמן הטהור בחותמו של כהן גדול היינו השמירה על היכלי התורה במשך הדורות
הוא בזכות רבותינו בעלי המוסר?
בהחלט. מרן החפץ חיים
זצוק"ל אמר שרבי ישראל הוא מלאך שנשלח ממרום להאיר לנו בחשכת הדורות האלו.
להתקיים בלי מוסד בדורות האחרונים לא היה שייך.
ומסופר שבאו לרבי איצל
בטענה על בחורי הישיבות שישנים אצל הבעלי בתים וקוראים שם 'ביכלאך' )ספרי קריאה(.
אמר רבי איצל: בחור שאינו לומד מוסר, גם אם תתן לו לישון בתוך ארון הקדש הוא ישב
שם ויקרא 'ביכלאך'... רק המוסר יכול לשמור על צורתו של בן ישיבה.
הפלא יועץ אומר:
"בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" התבלין הוא לימוד המוסר. זהו התריס
בפני היצר הרע.
אנשים אומרים כיום:
'המוסר פשט את הרגל'... אני שואל: האם כיון שישנם מקומות רבים שיש רפיון בתורה אז
ח"ו התורה 'פשטה את הרגל'... האנשים פשטו את הרגל. מי שלא לומד מוסר הוא פשט
את הרגל...
אני מסביר שמה שלימוד
המוסר רפוי היום הוא: מכיוון שהיצר הרע הוא 'מבין', והוא יודע איזה נקודה חשובה
יותר ובסיסית יותר. הוא יודע שהמוסר הוא קריטי בחיי בן תורה, ולכן היצר נלחם בכל
כוחו נגד לימוד המוסר.
בנוסף לכך, היצר מנסה
להמעיט בעיני האדם את חשיבות עבודת ד' הפנימית ולהגדיל בעיניו דברים אחרים. את העבודה
הפנימית היומיומית שהיא עבודת ד' העיקרית של האדם, מנסה היצר להוריד מערכה בעיני
האדם, ולא לעסוק בה הרבה אלא פחות ככל האפשר.
ש: כיצד ניתן לבצר כיום חנוכה תשס"ז את חומות היכלי התורה מפני רוחות
התיוונות בת זמנינו?
זוהי בעיה כאובה מאד. אני
סבור שצריך להנעים לבני התורה את התורה, להנעים את התפילה. אדם שטוב לו בתורה הוא
לא יחפש תענוגות מחוץ לתורה. ואם רואים בן תורה שיכול ללמוד כל היום ולהתפלל ואחר
שעות הלימוד יכול למצוא 'התפרקות' בתרבות יון... סימן שחסר לו ביראת ד'. אם יש לו
יראת ד' ונעים לו בעולם הרוחני, מה יש לו למצוא בתרבויות המרוחקות מתורה ויראת
שמים.
ולשם כך צריך לההביל את
העולם הזה. העולם הזה הוא לא שלנו. אנחנו שליחים של רצון שמים בעולם הזה, ולכל אחד
מאיתנו יש שליחות ויש לו האפשרות לחיות כאן חיי אושר הגדולים ביותר.
שלמה המלך פותח את ספרו:
"הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל" ומסיים "סוף דבר הכל נשמע
את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור" מרן הגה"צ רבי אלי' לאפיאן
זצוק"ל אמר: כל ספר קהלת הוא פסוק אחד: סוף דבר הכל נשמע... ללמדנו איך צריך
לההביל את העולם הזה.
בעניני עולם הזה צריך לדעת
גם להסתפק במועט. ברוחניות להיפך, לשאוף כל הזמן ליותר ויותר. "בשמים ממעל
ועל הארץ מתחת" בעניני 'שמים' תתבונן מי למעלה ממך, תשאף להגיע גבוה יותר. אך
ב'ארץ' תתבונן מי מתחתיך. לך יש משכורת כך וכך, לשני יש פחות ממך...
אני רגיל לחזור על דברי
השל"ה הקדוש שמבאר את הפסוק "והארץ לא תמכר לצמיתות כי גרים ותושבים אתם
עמדי" תזכרו תמיד שאתם "גרים" בעולם הזה, וכך תשארו תושבים לנצח.
אנחנו לא תושבי העולם הזה, אנחנו שייכים לרוחניות. לתורה ומצוות. ליראת ד'. ולשם
כך עלינו להתעסק רק בתורה ומצוות. להרבות גבולות הקדושה. לא להתעסק בקטנות.
שמעתי שהגאון רבי נחום
פרצוביץ זצ"ל כאשר ראה את אחד מתלמידיו שאינו שמח אמר לו: "פקודי ד'
ישרים משמחי לב", אם אתה לומד תורה ואינך שמח, אות הוא שהתורה שלך לא ישרה...
הדרך היחידה להתרחק
מתענוגי העולם הזה הוא ע"י יראת שמים. ע"י קביעות ללימוד המוסר. כשאדם
לומד מוסר הוא גם מונע מעצמו צרות רבות. כי הקב"ה רוצה לעורר את האדם, ואם
אינו מתעורר ע"י לימוד המוסר הקב"ה עלול לעורר אותו בדרכים אחרות
רח"ל.
דבר נוסף שחשוב לדעת הוא
חשיבות ההכנה. הרמח"ל כותב בדרך עץ החיים: "יעמוד האדם בכל יום לפחות
שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות, ויחשוב: מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ד'
בהם? ויעלה בשכלו, מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן גם הוא וטוב לו. אז ידע באיזה
מצב הוא נמצא... האדם שאינו חושב על זה קשה לו מאד להגיע אל השלמות, והאדם החושב
על זה, קרוב אליה מאד".
אדם לומד תורה, מתפלל, אך
חשובה מאד ההכנה קודם לכן. לחשוב ולהתבונן מה מצבו. האם הוא מחפש עולם הזה או אושר
רוחני? האם רוצה הוא דבקות בד'?
החיי אדם )כלל ס"ח(
כותב: כשירצה לעשות איזה מצוה לא יעשה אותה בחפזון ובפתאום, רק שישמור וימתין
ויתיישב בדבר היטיב היאך יעשה. קודם שאדם לומד, או עושה מצוה יחשוב קודם מה הוא
הולך לעשות. התבוננות זו חשובה היא מאד. אין טעם לעשות מעשים סתם. חשוב מאד
להתכונן קודם, לחשוב לקראת מה אני הולך. רבנו יונה כותב בספר היראה: כל עת וכל שעה
חשוב איך תעשה מצוות ואיך תשמור מעבירה כדי שתשלים כל היום בטובה. כשעוררתי על כך
לפני אברכים, אמרו לי: שאברך אחד אמר שזה שינה לו את כל החיים...
הגאון רבי יהושע העליר
בספר "דברי יהושע" מביא שבע סיבות למה קשה לאדם ללמוד מוסר, ולאחר מכן
הוא כותב: שאם בני אדם היו מתבוננים על מצב מידותיהם לפני שהתחילו ללמוד מוסר, היו
עומדים על תועלת לימוד המוסר. גם בלימוד המוסר חשובה מאד ההכנה וההתבוננות קודם
לכן.
בחורים רבים באים
ושואלים: כיצד צריך ללמוד מוסר? מכל הקדמונים שכותבים שצריך ללמוד מוסר לא מצאנו
אחד שכותב איך ללמוד מוסר...
על האדם לדעת את גדלות
התורה, גדלות המצוות ואת חשיבותן, ואת גדלות יראת ד' אשר בלי לימוד המוסר אי אפשר
לזכות לכך. והעיקר הגדול הוא לההביל את העולם הזה, ולדעת שהאושר הגדול בעולם הזה
הוא מרוחניות.
הרבי מקאצק זצ"ל
שאל: "אמת מארץ תצמח" מה צריך לזרוע כדי שאמת תצמח? אלא אם קוברים את
השקר צומח האמת... עלינו להרבות את גבולות הקדושה, להרבות כבוד שמים, וכמו שרבנו
יונה אומר שחובת הנבראים לקדש שם שמים בכל מעשיהם וזה מעיקרי יצירת האדם.
