חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

בן נכר בני בכורי

הגאון רבי יוסף פרבשטיין זצ"ל ר"מ ישיבת אור אלחנן

כותרת משנה: מתוך מאמר שנכתב על ידו פסח-תשמ"ח - דבריהם הם זכרונם

 

א. בטעמא דבן נכר אסור בפסח, עיי' חינוך "מה שכתוב בשחיטתו לזכר ניסי מצרים וע"כ ראוי שלא יאכל בו משומד, אחר שאנו עושין אותו לאות ולזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה וכו' אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא הפך מזה שיצא מן הכלל וכפר באמונה", עכ"ל. ולדבריו יקשה, דטעמו שייך גם בעשייה, ולא מצינו פסולא דבן נכר בעשייה, ]עי' מנ"ח ס"ק א' דבעשייה רק מדין שלא למנוייו[.

 

 

ב. והנה בן נכר פרש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ולמה לא כתב שנתנכרו מעשיו להקב"ה? ועוד קשה למה לא כ' קרא להדיא כל משומד לא יאכל בו, ]ועוד קשה, הא ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא וחייב בכל המצוות, ומ"ש פסח דנפטר ממנו. אכן הא לק"מ דכאן איסורא קמ"ל ולא פטורא, ובפרט לטעמא דהחינוך, ודאי מובן דמקרבן האמונה הופקע מי שאינו שייך באמונה[.

 

 

ג. ויראה דהביאור, דגלי רחמנא הטעם דלא יאכל בו לאו משום דהוא מומר, אלא משום דאינו "בן", דבן נכר, הוא, וזהו שכ' רש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ופי' לן משמעותא דקרא.

 

 

ויתבאר זה ע"פ מש"כ בזוה"ק, ]רע"מ אמור, הובא בירח למועדים, מועד חג הקציר, אות ט'[, "ישראל כד נפקו ממצרים נפקי ממסאבותא ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון, וגו". עכ"ד. ר"ל כבן הסמוך על שולחן אביו. ואוכל מלחם אביו, וכמדצינו לישנא גבי תרומה בלחם אביה תאכל, וכיון דאכילת פסח הוא מדין אוכל בפתורא דאבוהון א"כ ב"נ דגריעא בן דיליה - דבן נכר הוא, לכן אסור באכילת הפסח ועיי' שו"ת בית הלוי דרוש ט"ז ]ע' יז, ב-ג[ דביאר בארוכה דאע"פ שנעשה מומר בן הוא, ואי"ז סותר לדברינו, דאדרבא משום הכי קרוא בן נכר, דבן הוא אלא שנתנכרו מעשיו לאביו. ומגרע מעלת בן שבו, דאינו נוהג כבן אלא כנכרי, ובזה סגי דלא יאכל דפתורא דאביו.

 

 

ונבאר יותר בס"ד.

 

 

הנהגת מלכות והנהגת אב

 

 

ד. הנה ידוע דבני ישראל נקראו בנים למקום, וכדכתיב קרא ]דברים יד א'[ בנים אתם וכו', ומאידך נקראו עם ד' בכמה דוכתי, כי עם קדוש אתה ]דברים, שם[ ובכל מקום בנביאים, והנה בתחלת שליחותו דמשה ובכל סדרא דט' מכות ראשונות טענת משה ע"פ ד' שלח את עמי. ומשא"כ מכת בכורות מיוסדת על בני בכורי ישראל כו', וצריך טעם לזה.

 

 

ונקדים עוד קושיה, מאי צריך כלל קוב"ה כלל לדין ודברים ולטענת שלח את עמי ויעבדוני, לימא בפשיטות אני ד' מחדש העולם ובורא ומהווה אותו וכל הנמצאים כל רגע, ואני גוזר שלח את העברים תיכף מיד.

 

 

ה. ונראה ביאורו, דהא ודאי דקב"ה יוכל להוציא בנ"י תיכף בעל כרחו דפרעה, ולא עוד אלא שאין מניעה הימנו יתברך להוציאם ולהביאם כרגע להר סיני וארץ ישראל, ואף יוכל להוציאם ולשימם בגן-עדן מיד, אלא דכך עלה ברצונו יתברך לשום את האדם - ובנ"י מבחר הבריאה בכללם- בזה העולם השפל להתנהג בו ולהביא את עצמם לכלל שלימות דוקא כפי סדרי העוה"ז והנהגתו וגילוי יחודו יתברך, ובתוך סדר זה עצמו רצונו יתברך כביכול לקרב עצמו אל בנ"י, שהוא מלכם ומנהיגם אף בתוך סדרי זה העולם. וכדרך שיש לשאר אומות ולמצרים מלך בזה העולם בתוך סדרי העולם, כן קוב"ה הוא הוא מלכנו כאן בעוה"ז בתוך סדרי הטבע הנהוגים בו. וזה קירוב נורא מצד קודשא בריך הוא למתבונן בזה.

 

 

וד"ז מבואר בנביא ]שמואל פרק ח'[, דבקשו ישראל לשום עליהם מלך לשפטם ככל הגויים, ואמר ע"ז הקב"ה אותי מאסו ממלוך עליהם, ועיי"ש כל הפרשה, ועיי' עוד שם ]פי"ב[ כל טענות שמואל עליהם וסיום כל דבריו וד' אלוקיכם מלככם, הרי שמלכות קב"ה על ישראל הוא בתוך אותו הסדר של מלכות האומות, וכמשנ"ת.

 

 

ו. ולהורות ולקבוע הנהגה זו, נהג קוב"ה עם פרעה כדרך מלכי בשר ודם שבעוה"ז. ושלח אליו "שלח את עמי" כדרך מלך הנלחם לפדות את עמו. ]כן הוא דרכו של מלך - כמ"ש "ומלך גבור לריב ריבם"[. ונהג עמו כשווה בשווה, כלומר כדרך מלך הנלחם במלך, וכן מצינו עוד שנהג הקב"ה עימו כדרך מלך הנוהג מלחמה. וכל הנ"ל מפורש ברש"י ]פ' וארא, פ' ח', י"ז[ "בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם כסדר מלכות. כו' בתחלה מקלקל מעיינותיהם כו'". יעויי"ש.

 

 

ז. וכיון דבא עליהן בטכסיסי מלחמות המלכים הרי צריך צידוק למלחמה, דכ"ה מסדרי האומות כדמצינו ]שופטים י"א-י"ב[ דשלח יפתח למלך בני עמון "מה לי ולך כי בא להלחם בארצי", הרי שלפתוח במלחמה צריך צידוק וטענה, ובכאן טענת קוב"ה שלח את עמי ואם אינך וכו'.

 

 

ח. והנה, בסדרי המלחמות יש הגבלה לאמצעים הנהוגים במלחמה, ]ואף בימינו אשכחן כעי"ז[. ומהנראה, שטענת שלח את עמי אינה מצדקת אלא את ט' מכות ראשונות ולא את מכת בכורות. וכיון שחיזק ד' את לבו ולא הועילו מכות ראשונות, שוב היה נצרך לבוא מצד אחר, והיינו מדין בנים, כאב המציל את בנו, ולגבי זה באמת ראוי שיכה בכורותיהן, וכמ"ש להדיא "בני בכורי כו' ואם אינך כו' הנני מכה בנך בכורך" כלומר כיון שהם בני כו' א"כ להצילם ראוי והגון הוא שאכה בשביל זה אף את בנך בכורך.

 

 

ט. ויתכן דהטעם לזה, דהנה ידוע אף היום, דמסדרי המלחמה ומן הנימוסים הנהוגים במדינות שלא לפגוע להדיא באזרחי המדינה שאינם מכלל הצבא, והנה ]ושמעתי זה מאאמו"ר

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד