גלות וגאולה במשנת הגרא - מגאולה הראשונה עד גאולה העתידה
פרטי הגלות - כפי מעשה הדור
עניין כל
הגלויות הוא, שכלל הגלות נגזר לאיזו סיבה, אך פרטי הגלות כפי מעשה הדור. וכן גלות
מצרים נגזר לאברהם, רק כיון שניתנה רשות למשחית, העבידו כל אחד ממצרים ]את[ עם
ישראל, כרצונו.
@5שני שלבים
בגאולה
"והוצאתי
וכו' והצלתי וגו'". חשב שתי גאולות, הצלה מעוני
מצרים, וקירבתם תחת כנפי השכינה, ובכתוב מבואר שתיים שהן ארבע, "והצלתי וכו' וגאלתי וכו' ולקחתי וכו' והייתי". וכן יהיה לעתיד לבא. על כן כפל ואמר
)ישעיה ב, ג-ה( "לכו", ואמר פעם ראשון "לכו ונעלה ]אל הר
ד'[", היינו מן השעבוד אל הגאולה, ומארצות העמים אל הר בית ד', ואחר כך אמר
"לכו ונלכה באור ד'".
@5שעור שבעיסה
ושעבוד מלכויות?
מאמר רבי אלכסנדרי בתר צלותיה, "רבון
כל העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד
מלכיות" )ברכות יז, א(. פירוש, כי לולא שעבוד
מלכיות לא היו מניחים השאור להחמיץ, כמו שנאמר "ויאפו את הבצק וכו' מצות וכו' כי גורשו
ממצרים" ]פירוש, על ידי שגורשו וירד מהם שעבוד מלכיות, יכלו להתגבר על השאור
שלא יחמיץ[, ולכן אפו מצה. ובגלות חזרו שתי אלו, שאור שבעיסה, כמו שנאמר "מלוש בצק עד חמצתו" )הושע ז, ד(, וגם שעבוד מלכיות. ויש
לנו על זה שתי הבטחות, אחת שאף בגלות יציל אותנו מכל צרה ... והשנית, שהבטיח לנו לגאלינו מן הגלות )פירוש על כמה אגדות(.
@5הבטחה על
הגלות והבטחה על הגאולה
שתי הבטחות יש
לנו, אחת שאף בגלות יציל אותנו מכל צרה, כמו שנאמר "ואף גם זאת בארץ אויביהם
לא מאסתים וגו'" )דברים כו, מד(, וכן "עמו
אנכי בצרה" )תהלים צא, טו(. והשנית, שהבטיח לנו לגאלינו מן הגלות. הבטיח לנו במצרים "אהיה אשר
אהיה", אהיה עמם בשעבוד זה ואהיה עמהם בשעבוד מלכיות )ברכות ט, ב(. ועל השני,
לגאלנו מן הגלות, יש לנו משכון, שנאמר "כי יד על כס ק-ה" )להלן יז, טז(, ואמרו רז"ל )תנחומא תצא יא(, שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיגאלנו...
* ובאיזו זכות
אנו מצפין כל זאת, מפני שכל התעוררות צריך להיות מלמטה, ואמרו אמר רשב"ג, מיום שחרב בית המקדש אין לך יום ויום שקללתו
מרובה מחבירו, ועל מה עלמא קיים, על אקודשא דסדרא ואמן יהא שמיה רבא
)סוטה מט, א(. וכן מצלת אותנו לעולם הבא, כמו שאמרו "אמר ריש לקיש, כל העונה
אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר 'פתחו שערים
ויבא גוי צדיק שומר אמונים' )ישעיה כו, ב(, אל תקרי
שומר אמונים אלא שאומרים אמן" )שבת קיט, ב(. ואמרו "כל האומר אמן בעולם
הזה, זוכה ועונה לעולם הבא, שנאמר )תהלים מא, יד( אמן
ואמן" )תנחומא צו ט, א(, וזהו "שומר
אמונים", פירוש, שני אמנים. )פירוש על כמה אגדות(
היא שעמדה
לאבותינו לנו
"והיא
שעמדה לאבותינו ולנו", פירוש, ההבטחה שהבטיח לאבותינו שיהיה עמנו, היא שעמדה
לאבותינו ולנו. והיינו, כמו שאנו אומרים בבוקר "אהבה רבה", ובערב
"אהבת עולם". לפי שאהבה רבה פירושה אהבה גדולה, ואהבת עולם היא אינה
אהבה מחמת עצמה, רק אהבתו מעולם. ולכן בבוקר שהוא דוגמת הגאולה, אז צריך לומר
"אהבה רבה", שאוהב אותנו אהבה גדולה מחמת עצמנו, ובערב שהוא דוגמת
הגלות, אנו אומרים "אהבת עולם", שאהבה היא מחמת שהבטיח לאבותינו שתהיה
אהבתו עלינו לעולם, מחמת אבותינו ולא מחמת עצמנו. )פירוש הגש"פ(
@5קודם הגאולה
יכבד עול הגלות
העיבור ]של
הגאולה[ מתחיל מעיקרא מעת התחלת הצרות ... כשרוצה הקב"ה לגאול את ישראל, כדי
שיגאלם מהר, ועיין בזוהר )ח"ג ריט,
א(. וכך היה במצרים קודם הגאולה "תכבד העבודה על האנשים", וזהו עיקר
הגרם לגאולה.
* נוסח אחר:
הלילה נמשל לגלות ובוקר לגאולה, כמו שנאמר "שכבי עד הבוקר" )רות ג, יג(. וקודם הגאולה יכבד הגלות יותר מכל הגלות, כמו שכתוב
בגלות מצרים "תכבד העבודה כו'". וזהו למהר
הגאולה, כמו שאמרו "אגרא דכלה דוחקא"
)ברכות ו, ב(, והוא "שחרות השחר", שקודם שמתחיל להאיר היום, הוא מחשיך
יותר מכל הלילה, ולכן נקרא שחר.
* וע' קלין ]היינו, שבעים קולות
שאילת השחר צווחת בכרעה ללדת[, הן שבעים שנה, והן נקראין
חבלי משיח. שכל הגלות דומה להרה שמתקרבת הלידה כל יום, והגאולה דומה ללידה, כמו
שנאמר "אם יולד גוי פעם אחת, כי חלה גם ילדה ציון וכו'"
)ישעיה סו, ח(. וכשמתקרבת לילד, אז כואבת יותר מכל ימי הריונה, כמו שנאמר
"הרבה ארבה עצבונך והרונך" )בראשית ג, טז(, צער הריון שהוא הגלות, וכשיושבת על המשבר זהו חבלי משיח.
)יהל אור(
@5חבלי משיח
תחילה יתגלה
משיח ואחר כך יתכסה, ויהיו לישראל אז חבלים וצירים גדולים, וכמו שהיה בגאולה
הראשונה. והענין, כי תחילה יגאלו בדרגא דנוקבא כסדר
המדרגות, ויהא בדינא, ואם יגאלו בדינא
לא יהא להון תקומה, וימות מב"י, על כן יתכסה ויצרפו אז, ואחר כך יגאלו בדכורא וברחמים גדולים כו'".
)פירוש תקוני זוהר, וראה עוד פירושו לספרא דצניעותא
פ"א(
* עוד בזה: גלותא הוא בתקיעה ושברים, פעם בקשיו ... ופעם הוא באריכו ... והענין הוא לפי הדור, אם יכולים לקבל, ולפי
הזכיות. ותרועה הוא על חבלי משיח, דוחקא בתר דוחקא. כמו המעוברת, שבעיבורה פעם סובלת צער, ופעם בנייחא לה, ובלידה חבלים יאחזון
לה, חבל בתר חבל. וכן בחבלי משיח סי' הלידה, וכמו שאמרו אגרא דכלה
דוחקא. )פירוש תקו"ז(
@5דוחקא דתלמידי חכמים ממהר הגאולה
השכינה צועקת
בשבעים שנין בתראין ]- שנים אחרונות[ על לומדי תורה, על
דוחק גדול שיהא להם, כמו שאמרו "בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת וכו', קל- וחומר לצדיקים" )חגיגה טו,
ב(, ושכינה נקראת אילה, כידוע ... רומז אל מה שאמרו )ב"ב טז,
ב( דאילה בשעה שכורעת לילד, מכנסת ראשה בין ברכיה
וצועקת, עד שבא נחש ונושך לה ברחמה ואתפתחת ומולדת.
והאילה היא השכינה, וצועקת בעת לידתה - הן השבעים שנין הנ"ל, ועל ידי נשיכת החיויא ]- הנחש[ לתלמידי חכמים בעניות, היא יולדת משיח. שדוחקא דתלמידי חכמים ממהר הגאולה,
כמו שאמרו "אגרא דכלה דוחקא".
)יהל אור(
@5בניסן או
בתשרי עתידים להגאל
מפי השמועה:
"השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל,
השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין". ואמר הגאון, שבעל הגדה הוזקק לכפול הענין,
על פי פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע, חד אמר בניסן עתידין
ליגאל, וחד אמר בתשרי עתידין ליגאל. וידוע שבמצרים פסק
השעבוד ששה חדשים קודם הגאולה, וגם לעתיד ששה חדשים קודם הגאולה יבטל השעבוד.
* ואתי שפיר,
אם כדברי מאן דאמר בניסן עתידין
ליגאל, אמר בעל הגדה "לשנה הבאה בארעא דישראל",
כי השעבוד יפסוק בתשרי, ולדברי האומר בתשרי עתידין
ליגאל, מוכרח לומר בתשרי הבאה, והיינו ח"י חדשים. אם כן עכ"פ נוכל להיות
"לשנה הבאה בני חורין". )הגש"פ סדר
אליהו, פראג תקע"ה(
@5חישב את הקץ
"ברוך
שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא, שהקב"ה חישב את הקץ, לעשות כמו שאמר לאברהם
אבינו בברית בין הבתרים וכו'" )הגש"פ(. פירוש, כמו שנאמר "בעתה אחישנה" )ישעיה ס, כב(,
ואמרו: לא זכו, בעתה, זכו, אחישנה" )סנהדרין צח,
א(.
* והענין,
כאשר הקב"ה נותן קץ וחשבון על זמן הגלות, לא נתגלה מאיזה זמן להתחיל לחשוב.
ואם ישראל זוכין, מתחיל זמן קודם ומסתיים מנין הקץ
תחילה. וזהו "זכו, אחישנה", ואם ח"ו לא
זכו, מתחיל מזמן המאוחר. וזהו שאמר "ברוך הוא", על "שהקב"ה
חישב את הקץ" של הארבע מאות שנה, "לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו",
תיכף מאותו זמן שאמר לאברהם אבינו.
* "כי גר
יהיה זרעך", כלומר, ועוד חסד גדול עשה לנו הקב"ה, שחישב לנו באותן הארבע
מאות שנה, מה שהיה "כי גר יהיה זרעך". "ועבדום", כלומר ימי
השעבוד. "וענו אותם", הם פ"ו שנה של ימי עינוי, שמשעה שנולדה מרים
התחיל ימי עינוי, ועל שם זה נקראה מרים, שאז התחילו "וימררו את חייהם".
והכל ביחד לא היה רק ארבע מאות שנה, ולא היו במצרים רק רד"ו
שנה, והיה נחסר ק"ץ. וחישב את הק"ץ שנה שהיו
בשאר ארצות גם כן באותן הארבע מאות שנה. )פירוש הגש"פ(
@5קץ של שנים
וקץ של דורות
הקב"ה
אמר לאברהם שני קיצין, א' "ארבע מאות שנה", והב' "ודור רביעי ישובו
הנה", וכשהקב"ה רוצה לקצר גלויות ולקרב קץ, אז חושב מזמן קודם ורצים
השנים מהר מאד. אבל אם רוצה לקרב הקץ של דורות ולחשוב מדור הקודם, אז נבלע שבעים
שנים ביחד... וכאן קיצר הקב"ה שניהם, שהארבע מאות שנה חשב משנולד יצחק, וגם
לפי הדורות, היה צריך שיהא שלמון מיוצאי מצרים, שהרי חצרון מיורדי מצרים היה, והיה נחשון מיוצאי מצרים. )פירוש
שה"ש(
@5"קום בתולת ישראל"
"נפלה לא
תוסיף קום בתולת ישראל )עמוס ה, ב(, במערבא מתרצי לה
הכי, נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל" )ברכות ד, ב(. שלכאורה אין לו
פירוש, כיון שלא קמו מנפילה הראשונה, היאך שייך לומר לא תוסיף לנפול. אלא פירוש
"נפלה לא תוסיף לנפול עוד", שהנפילה תהיה עד מדריגה
התחתונה, שאין יכולה להיות עוד נפילה אחר זה, ואז "קום בתולת ישראל".
וכמו שנאמר "התנערי מעפר קומי וגו'" (ישעיה נב,
ב), ודרשו )ר"ה לא, ב( עד שיגיעו לעפר ומשם עתידין
להגאל.
@5"בעתה אחישנה"
מפי השמועה:
אמר דודי זקני הגר"א ז"ל על פסוק "קום
בתולת ישראל", ובמקום אחר כתוב "ביום ההוא אקים את סוכת דוד
הנופלת". ואמר הוא ז"ל, דהני שני פסוקים
ידברו על שני הקיצים, בעתה, אחישנה. זכו, 'קום בתולת
ישראל', קומו מעצמכם בלעדי ד', על ידי תשובה, 'לא זכו, בעתה', אז אקים אנכי בעצמי
אותם, אבל "ביד חזקה וכו' ובחימה
שפוכה אמלוך עליכם". )כתב יד המגיד רבי ישכר בער מריטובה(
@5בין
"בעתה" ל"אחישנה"
מה שכתוב
"רבי אליעזר אומר בתשרי עתידין ליגאל", וכן
מה שכתוב "ריש לקיש אמר, לא ישארו אלא אחד מעיר ושניים ממשפחה, ורבי יוחנן
אמר, אחד מעיר מזכה את כל העיר ושניים ממשפחה מזכין כל המשפחה" - אלו ואלו
דברי אלקים חיים. כי מתחילה תהיה פקידה בתשרי, ואם היו זוכים ל"אחישנה"
אז היתה הגאולה בשלמות, ואז היו יוצאים בעושר. אך אם חלילה לא יזכו ותהיה
"בעתה", ואז היתה הגאולה בתשרי, לא היה להם תקומה ח"ו, ולא היו
נשארים חלילה אלא אחד בעיר ושניים ממשפחה, מפני שמידת הדין שולט בתשרי, ומשיח בן יוסף
היה צריך למות.
* על כן לא
תהיה אז רק פקידה, כמו שהיה בבית שני בימי כורש, ויתגלה
משיח ויתכסה מהם עד ניסן, ואז יהיה להם חבלים וצירים גדולים, כמו שהיה בגאולה
ראשונה, כשנתכסה מהם משה ששה חודשים )כמ"ש
במ"ר שמות פ"ה(, וכמו שנאמר "תכבד ]העבודה[ על האנשים כו'".
* ועל זה נאמר
"אם לא ביד חזקה כו' ובחימה
שפוכה אמלוך עליכם" )יחזקאל כ, לג(. ואחר כך יגאלו בניסן ברחמים גדולים.
והמשיחים יקבלו עליהם כל הנסיונות, ויגינו עליהם שיגאלו
בניסן, שאז מדת הרחמים שולט. ומשה יגין על העיר
ירושלים, ושני משיחים יגינו על ישראל שהם משפחה. וזהו
שאמרו אחד מעיר מזכה את כל העיר כו', וכשיצאו בניסן
שהוא מדת החסד, יצאו בעניות, כי עני נצרך לחסד שיעשו עמו, וכל חיותו הוא בחסד.
)אבן שלמה(
@5כל הגזירות
יבוטלו ב"אחישנה"
מפי השמועה:
כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה
לא זכו בעתה )סנהדרין צח, א(. כל דברי חז"ל על ביאת בן דוד דפרק זה, פרק חלק, וכן מה שהתנבאו הנביאים על "אחד מעיר
ושניים ממשפחה" )ירמיה ג, יד(, לא נאמר אלא אם-כן יהיה הקץ בעתו, מה שאין כן
אם יהיה "אחישנה", לא יהיו כל הדברים
הנ"ל. )מפי מרן הגרי"ז מבריסק,
ויסוד הדברים באבן שלמה הנ"ל(
הוסיף על זה
מרן הרב מבריסק, דב"אחישנה"
לא נאמר שיעור כלל, וכל שיהיה אפילו רגע אחד לפני הקץ, הרי זה "אחישנה". על זה צריכים אנו לבקש ולהתפלל, כי יהיה לכל
הפחות רגע אחד קודם.
@5"אחד מעיר ושניים ממשפחה"
מפי השמועה:
"שובו בנים שובבים וגו', ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה, והבאתי אתכם
ציון" )ירמיה ג, יד(. דברי הפסוק טעונים ביאור, כפי שכבר תמהו הראשונים.
ונראה לבאר דהנה אליהו הנביא מכונה על שם עירו, "הגלעדי - התשבי", כדכתיב
"ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד" )מלכים א' יז,
א(, ושני משיחים נקראים על שם משפחתם, "משיח בן יוסף", "משיח בן
דוד". זהו שאמר הנביא "ולקחתי אתכם ]על ידי[ אחד מעיר", היינו
אליהו התשבי, "ושניים ממשפחה" היינו משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שעל ידם
"והבאתי אתכם ציון". )מקראי קודש עם פי' רבי אברהם אב"ד פראשניץ, יוזעפאוו תקצ"ד(
@5תשבי יתרץ
קושיות ובעיות
כמו ביציאת
מצרים, שהיה משה כבד פה ונשתלח אהרן להיות לו לפה, רצה לומר, שמשה היה אומר ההלכה
בסתימות, ואהרן מפרשה, כן יהיה לעתיד לבא. שעכשיו בגלות אין הלכה ברורה במקום אחד,
והרבה קושיות אין להם תירוץ בין החכמים שאורו של משה מאיר בם, וזה מכונה אצלו
"כבד פה".
כן לעתיד יאמר
ההלכה בסתימות, כמו שהוא עכשיו אצלנו, ולא יאמר ההלכה ברורה, שלא יצטרך לפירוש,
כדי שלא יאמרו שהיא תורה חדשה ח"ו ואינה התורה של עכשיו. ואליהו שהוא פנחס מזרע אהרן יהיה לו לפה, רוצה לומר, שיפרשנה
היטב ויתרץ כל הקושיות ותהיה חדשה לנו. )פירוש הזוהר(
@5לא בחפזון
תצאו
ואכלתם אותו
בחפזון. "יכול אף לעתיד לבא יהא חפזון, תלמוד לומר )ישעיה נב, יב( כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה
לא תלכון, כי הולך לפניכם ד' ]ומאספכם אלקי
ישראל[" )מכילתא פ"ז(. פירוש, כי החפזון הוא או מחמת שבורח מאיזה דבר,
וזהו הנקרא "ובמנוסה", או שהוא נחפז ותאב לאיזה דבר טוב וחביב.
* וזהו מאמר
הפסוק, כי לעתיד לא תחפוז ללכת כדי לבוא לאיזה תכלית טוב, "כי הולך לפניכם
ד'", וזהו תכלית הטוב בשלימות, "ובמנוסה לא תלכון", לנוס מאיזה פחד ומורא מאיזה דבר, כי
"מאספכם אלקי ישראל" שומר אתכם מכל מכשול ותקלה. כי "אלקי
ישראל" על השמירה יאמר, כמו "ויסע מלאך האלקים" )יד, יט(, ואף שבכל מקום קורא "מלאך ד'". )פירוש מכילתא(
@5"כי הולך לפניכם ד'"
מה ששמעתי מפי
קדוש אדוננו הגאון החסיד מהור"ר אליהו מווילנא זצוק"ל, על מאמר הנביא "כי לא בחפזון תצאו
ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ד' ומאספכם אלקי
ישראל" )ישעיה נב, יב(.
כי הנה ההולך במהירות תהיה מרוצתו לאחת משתי סיבות, אם שהוא בורח מן הרעה שאחריו,
או שהוא נמהר ונחפז למקום חפצו מה שהוא לפניו. והנה על הבורח להמלט מרעה, יפול מאמר "מנוס", ועל הנחרד להשיג דבר טוב שלפניו,
יפול בו מאמר "חפזון".
* שתי בחינות
האלו היו ביוצאי מצרים, שהיו ממהרים וחרדים לנוס ולהתרחק מפחד המצרים הרודפים
אחריהם, וגם היו נחפזים להתקרבות השכינה, לבוא ולהשיג מבטחם הנכבד, שהבטיחם
השי"ת "תעבדון את האלוקים על ההר הזה
וגו'".
* אכן על
גאולת העתיד יעד אותנו הנביא ע"ה, שלא יהיה דבר המפחיד שיצטרכו הגאולים לנוס,
וכן לא יצטרכו להיות נחפזים לבוא אל השגת הטוב המקווה. וזהו שדיבר על שניהם ואמר
"כי לא בחפזון תצאו", רצה לומר, למהר לבוא אל מקום השכינה,
"ובמנוסה לא תלכון", לברוח מן הרעה שאחריכם.
ומבאר הטעם, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. "כי הולך לפניכם ד'", כלומר, בסמוך אליכם,
וזהו הטעם על "כי לא בחפזון תצאו", כי תיכף תשיגו הטוב. "ומאספכם
אלקי ישראל", רוצה לומר, הוא יתברך ילך מאחריכם לשמור אתכם מכל רודף )ההולך
אחר המחנה נקרא מאסף(, וזהו טעם על "ובמנוסה לא תלכון",
כי לא יגורו משום דבר. )אהל יעקב מהמגיד מדובנא, פ'
יתרו(
@5התורה - שטר
חירות מהגלות
גאולה הראשונה
לא היתה על ידי תשובה ומעשים טובים, היתה במנוסה, מסטרא
דעבד, שלא היה להם שטר חירות. אבל גלות האחרון שיצאו
ממנו על ידי תשובה ומעשים טובים, יצאו מסטרא דבן, כמ"ש בתז"ח. )יהל אור(
נוסח אחר: ]גאולה הראשונה[ לא היה להם שטר חירות, היינו התורה, ולכך היה מנוסה
במצרים, עוגות מצות כו', אבל לעתיד כתיב "במנוסה
לא תלכון". )יהל אור(
@5דוקא על ידי
תשובה
גאולה אחרונה
תהיה דוקא על ידי תשובה, דג' גלויות לא היו על ידי תשובה ... ויתורץ מה שהקשה הרמב"ן וכמה קדמונים, שתוכחה שניה מסיימת "והתמכרתם
לעבדים ולשפחות וכו'", ובראשונה כתיב "וזכרתי
את בריתי כו'". אך באמת היה כן, דשלוש הגלויות הראשונות היו על ידי זכות אבות, דהיינו כנגד
שלשת האבות כנ"ל, והשתא כנגד משה, ודרגיה - בינה תשובה, לא יגאלו כי אם על
ידי תשובה. ובאמת ב"אתם נצבים" בפרשה שנייה כתב "ומל ד' את לבבך
ושבת כו'", ועיין שם כי כתב באר היטב עניין התשובה
באריכות, להורות שעל ידי תשובה דווקא יהיה נחמתן. אך לכך הפסיק בין התוכחה ]שבפרק
כח[ ובין פרשת התשובה ]בפרק ל[, פרשה שלמה, לומר לך שיהיה בהיסח הדעת, כלומר
באריכות. )יהל אור(
@5עד שיבררו
מן הערב רב
אין הגאולה
באה אלא עד שיזכור ברית שלשת אבות, כמו שנאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את
בריתי כו'". והעניין, כמו שבתבואה יש שלשה מיני
פסולת, מוץ ותבן וסובין, כן בישראל שנמשלו לתבואה, כמו שנאמר "ראשית
תבואתו", נמצאו שלשה מיני פסולת, שהם ישמעאל ועשו וערב רב. ונגד אברהם ויצחק,
שמהם יצאו ישמעאל ועשו, יבואו שני משיחים, שהם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. והם
יבררו את ישראל ממוץ ותבן וכו', ויהיו כמוץ לפני רוח,
ובית עשו לקש. אבל עדיין לא יהיה בירור גמור עד שיבררו מן הערב רב, שהם נגד הסובין
שהם דבקים בחיטה מאד, והם הפסולת כנגד יעקב. )פירוש על כמה אגדות(
@5המנהיגים מן
הערב רב
"ואת רחל
ואת יוסף אחרונים" )בראשית לג, ב(. מעשה אבות סימן לבנים, אמרו חז"ל )ע'
תנחומא בר' ט', וסוטה לד, א(. אכן מרמזת פרשה זו על זמן
הגאולה העתידה, שבעקבתא דמשיחא
יהיו המנהיגים מן הערב רב, ובבחינת השפחות וילדיהן ראשונה. המון בית ישראל ילכו
אחריהם, אלו הן לאה וילדיה אשר במדרגה השנייה, ובדיוטא התחתונה יהיו התלמידי חכמים שבדור אשר כרחל ויוסף ההולכים אחרונים, יהיו הם
שפלים יותר מכל, האחרונים בחשיבותם.
@5יש קצים בכל
דור
בכל דור יש
קץ, לפי הספירה השולטת אז. )פירוש תקו"ז חדש(
* עוד בעניין:
יש קצים בכל דור, לפי הזכויות של פקודין, וכמו שנאמר
"היום אם בקולו תשמעו" )תהלים צה, ז(, אבל קץ
האחרון לא תליא בתשובה אלא בחסד, כמו שנאמר "ואעש למען שמי וכו'" )יחזקאל
כ, ט, ועוד שם(, וכמו שאומרים בתפילה "למען שמו באהבה". וזה הקץ יתגלה,
והוא גם כן בזכות אבות, דאינון ע"ב שמא מפרש ...
וזהו הקץ גלה ללבא, דאינון אבהן דבהון ע"ב, ושאר דאינון אברים, לא גלה. ואף זה הגילוי אינו, אלא בהקץ האחרון. )פי' תקו"ז(
@5שלא ידחקו
את הקץ
באותו עניין:
תחילה צריך לתורה ואחר כך בא משיח, אלא שמוזהרין שלא
ידחקו את הקץ. וזהו שאמר )בזוהר( "בימינא",
שעתה השיב אחור ימינו ... וכמו שאמרו בכמה מקומות, במה יתערון
למשיח, באורייתא, אלא שמושבעין שלא יצאו מאליהם לבנות
בית המקדש, שושנה דלעילא, עד שיבא. )פי' תקו"ז(
עוד בעניין:
הקץ מרומז בתורה שבכתב ודאי, אלא שלא נתפרש בתורה שבעל פה, ולא נתגלה עדיין. )פי' תקו"ז(
@5הקץ מרומז
במעשה בראשית
"ודע שכל
אלו הימים ]- ששת ימי בראשית[ הן רמז לששת אלפים שנה, שהן ו' ימים ... וכל הפרטים
שהן בששת ימים אלו, הם מתנהגים בששת אלפים, כל אחד ביומו ובשעתו. ומכאן תדע קץ
הגאולה שהוא בעתה ח"ו, כשלא יהיו זכאים, שהוא קץ האחרון. ומשביע אני את הקורא
בד' אלקי ישראל, שלא יגלה זה". )פי' ספרא דצניעותא(
@5בעגלא ובזמן
קריב
פורעניות
העתידות לבוא עליהם, הכל יביאם הקב"ה עליהם בזמן קרוב זה אחר זה. וזהו
שאומרים בקדיש: "בעגלא ובזמן קריב",
בעגלא הוא שימהר הקב"ה להביא הגאולה, וגם הגאולה
גופא יהיה הכל בזמן קרוב. שהגאולה תהיה בהרבה עניינים, כמו תחיית המתים וגוג
ומגוג, ויהיו הכל בזמן קרוב זה אחר זה. וזה שאמר "וחש עתידות", פורעניות
העתידה לבא עליהם, יביא הכל בזה אחר זה, ולא יתנם השב רוחם. )דברים לב, לה(
* עוד בזה:
שתי הנפלאות שיהיו בעת הקץ, לא יהיה הפסק רב ביניהם. כמו שנאמר "וחש עתידות
למו", אפשר שהוא קרוב לב' אלפים שנה, זמן הגלות, והוא אומר "וחש עתידות
למו"? וביאורו, כי העתידות לבא עלינו בזמן הקץ, הנסים והנפלאות, יהיו בזמן
מועט ולא יתמהמה. )תפילת חנה(
@5שני ימות
המשיח
"כל
הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח כו',
ופליגא דשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד גלויות. ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כי ב' ימות המשיח הן, היינו ימות משיח
בן יוסף וזה תליא בזכות, כמו שאמרו "זכו אחישנה", ואם זכו היה מתחיל מתחילת אלף חמישי, כמו שאמרו
אלפיים ימות המשיח, ואז אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גלויות, אבל עשו
לא יפול בידו, ואחר כך באלף השישי כשיבוא הזמן בעתה,
יבוא עשו עם גוג ומגוג על ד' ועל משיחו, ויפלו כלם ביד משיח בן דוד". )אמרי
נועם(
@5עקבתא דמשיחא
"וידו
אוחזת בעקב עשו", כי אף בעולם הזה ייטול יעקב בסופו, והוא לימות המשיח, ולכן
נקרא "בעקבות משיחא". ואף אומות העולם לא
יתבטלו, כמו שאמרו "כאן לימות המשיח וכו'"
)פסחים סח, א(, רק טמונים יהיו ביד יעקב. )פי' אסתר(
@5פלשתים
מצרים מאד לישראל
"מואב
סיר רחצי, על אדום אשליך נעלי, עלי פלשת אתרועע" )תהלים קח, י(. אלו השלושה
הם בשלשה מיצרים של ארץ ישראל, מואב ממזרח, אדום מדרום, ופלשתים ממערב. ומואב הוא
ראש לכל הטומאות שטמאו את ישראל, והוא מקור הטומאה. אדום הוא ראש לכל המזיקים,
שהוא המזיק לישראל, ופלשתים הם המצרים מאד לישראל בעבודה הקשה, ולא הניחו שום
ממשלה לישראל ומלוכה, כמו שנאמר "וחרש לא ימצא וגו'" )שמואל א' יג, יט(.
* ואלו השלשה
הם כתובים בשירת הים "חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד". וכנגדם אמר, שלעתיד לבא "ומחץ פאתי
מואב כו', והיה אדום ירשה כו'",
וכנגד פלשתים שלא היו מניחים שום ממשלה ומלוכה לישראל אמר "וירד מיעקב כו'". )פירוש חבקוק(
@5סדר גאולה
כיצד?
בעת הגאולה
יגאלו בראשונה עשרת השבטים, ואחר-כך שבט יהודה ואחר-כך יחיו דור המדבר. )פי'
שה"ש ו, ד(
* לימות המשיח
יתעורר שבט ראובן תחילה מכל השבטים ללחום עם האומות, ויפילו מן האומות חללים רבים.
זהו שנאמר "פחז כמים אל תותר וכו'" )בראשית
מט, ד( ... פירוש, כשתעלה לירושלים ולבית המקדש ... "אז חללת", פירוש
תעשה חללים את האומות. )דברים לג, ו(
* הגאולה יהיה
פעם ראשונה גאולה משעבוד מלכיות, ואחר-כך גוג ומגוג. )בי' אגדות, ברכות(
* שנה אחת
תהיה כלל הגאולה. )פי' ספרא דצניעותא(
* משיח בן
יוסף יקדים למשיח בן דוד. )פי' ספרא דצניעותא(
* כמו שנאמר
"וברחמים גדולים אקבצך", שיפקון בסטרא דימינא, אבל בתחילה יתער בשמאלא "שמאלו תחת
לראשי", והוא יהיה פקידה, כמו שהיה בבית שני בימי כורש,
ולא יצאו בו. ואחר-כך יתער ימינא
וכו'". )פי' תקו"ז
חדש(
עוד...
- קדושת ליל פסח - התגלות השכינה
- יציאת מצרים מורה על אמונה ואחדות
- יציאת מצרים - יסוד האמונה הביטחון והתפילה
- יסוד העבודה - התבוננות בשעבוד מצרים
- חירות ו...'דיאטה'
- זעקת בני ישראל במצרים לא עלתה למרום כל עוד היה פיהם מקולקל בלשון הרע ושנאת חינם
- ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך"
- השולחן אשר לפני ד'
- ההנהגה הרוחנית החדשה ביציאת מצרים
- האמונה הנתבעת בכל המצבים
