גלות מצרים - חיזוק האמונה

איתא בתנחומא )קדושים יג( אברהם על שאמר במה אדע, השיבו, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. דהיינו שנתבע אברהם אבינו על דקות באמונה, ומאידך כתיב )בראשית טו' ו'( ויאמין בד' ויחשבה לו צדקה, ופירש"י שם והאמין בד' לא שאל לו אות על זאת וכו', ויחשבה לו צדקה, הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. הרי לנו הדרגות הגבוהות באמונה, שאף שהיה אברהם מדבר עם ד' בנבואה, וכמו שנאמר לו שם אני ה' )פסוק ז'(, וראה בבירור את האמת, אעפ"כ נחשב לו בזה זכות וצדקה. והביאור בזה, שבכדי להגיע לשלימות באמונה, נצרכות דרגות גבוהות מאוד שאין לנו כלל השגה בהן, ואברהם שזכה למדרגות אלו, זכה עבור זה לזכות וצדקה.

 

ומחמת דרגות גבוהות אלו שהיו לאברהם אבינו, נתבע לפי דרגתו על שאמר במה אדע, ונענשו עבור זה כלל ישראל בשיעבוד מצרים ד' מאות שנה, ואף שלכלל ישראל אי"ז תביעה כיון שאינם גבוהים באמונה כאברהם אבינו, בכ"ז הוצרכו כולם לתיקון זה, מפני שכל חסרון אצל האבות, זהו חסרון בכל כלל ישראל, משום ששלימות כלל ישראל תלויה בשלימות של האבות, ועל כן כאשר היה פגם באברהם אבינו, הרי זה פגם בכל עם ישראל, אף כשבאמת אין זה פגם לדרגתם.

 

וזה היה ענין הגלות לתקון חטא זה, שהרי החטא היה חסרון באמונה, והגלות מביאה לחיזוק האמונה, וזהו באמת ענין כל הגלויות, שאינן כעונש על העבר, אלא שע"י הגלות יבואו לתקן מה שחטאו, שכאשר יהיו צרות ויסורים ויעמדו בזה, הרי מחמת זה יתחזקו באמונה ]וכמו שראינו גם בדור האחרון בשואה, שהרבה יהודים אף הפשוטים ביותר התחזקו באמונה והיה בזה קידוש ד'[ והחיזוק באמונה זהו תיקון שורש כל החטאים שגרמו לגלות.

 

וכעין מה שכתב הרמב"ן בענין הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו וז"ל, )בראשית כ"ב א'( והאלוקים ניסה את אברהם, ענין הנסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא נסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי "השם צדיק יבחן" כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו, והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה, עכ"ל הרמב"ן.

 

וכוונתו לבאר לשם מה צריך נסיון הלא הקב"ה יודע כל מעשי בנ"א וכל מחשבותם, ולשם מה נצרך הנסיון, וע"ז ביאר הרמב"ן שע"י הנסיון יוצא הדבר מן הכח אל הפועל ואז מקבלים דרגה גבוהה בשלימות, וזה היה ענינם של עשרת הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו, שנתעלה על ידיהם ממדרגה למדרגה עד שהגיע למדרגה של עקידת יצחק. ]נסיון הוא מלשון "הרימו נס" )ישעי' ס"ב י( שהוא לשון התעלות[.

 

דהיינו, כשהקב"ה מביא נסיון על האדם אי"ז כעונש ח"ו אלא כדי שיתחזק עי"ז ויזכה להתעלות. וכן הוא ג"כ כל ענין הגלויות בכלל וגלות מצרים בפרט, הכל לחיזוק האמונה, להתעלות ולהגיע לשלימות ועי"ז יתוקן שורש החטא שמחמתו גלו.

 

עוד פי' רש"י שם )בראשית טו' ו'( וז"ל, דבר אחר, במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות. והיינו שבאמת לא היה כאן חסרון באמונה אצל אברהם אבינו ח"ו, אלא ששאל באיזו זכות יזכו כלל ישראל לארץ ישראל, שהרי ארץ ישראל יש בה קדושה וכמבואר בחז"ל )יעוין רמב"ן דברים יח' טו'( שלא היתה נבואה אלא בארץ ישראל, ואף יחזקאל שנתנבא בבבל אי"ז אלא מפני שהתחיל להתנבא בארץ ישראל, על כן היה יכול להתנבא גם בחו"ל, אבל לקבל דרגה של נבואה שייך רק בקדושת ארץ ישראל, וע"ז שאל אברהם במה יזכו לזכות זו לרשת את ארץ ישראל.

 

ובברית בין הבתרים הראה הקב"ה לאברהם במראה הנבואה את כל הד' גלויות עד הגאולה האחרונה כל מה שיעבור על כלל ישראל וכמבואר ברש"י ובבעה"ט פט"ו, יעו"ש. והביאור בזה דגלות מצרים לבד לא הספיקה לגאולה השלימה, אלא שע"י גלות מצרים זכו להכנס לארץ ישראל אבל לא נשארו בה שהיה אח"כ החורבן ושוב חזרו לגלות, ורק ע"י הנסיונות של כל הגלויות יזכו לשלימות בגאולה שיכנסו לארץ ולא יגלו ממנה, וזה הראה הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים, שע"י כל הגלויות תהיה ברית שתשאר לעולם.

 

וגם ענין זה של זכיה להכנס לארץ הוא על ידי חיזוק האמונה, ועל כן אחר יציאת מצרים שנתחזקו הרבה באמונה זכו להכנס לארץ, ובשביל זה היו כל המכות על מצרים כדי לחזק בעם ישראל האמונה, ועל ידי החיזוק באמונה יזכו להכנס לארץ ישראל, וכמו שכתב הספורנו על הפסוק ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ד', וכתב שם הספורנו זה לשונו, אף על פי שאמר משה ידעתי כי טרם תיראון, חשב שאף על פי שלא יכנס לקל יתברך מיראת גדלו, מכל מקום ישמע בהיותו בלתי יכול לסבול את רעת המכות, וזה חשב כאשר ראה שמכח המכה אמר "ד' הצדיק", אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע, חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק כי גם שלא יוכל לסבול לא ישמע, ולכן אמר לו ד' יתברך אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו, הנה אנוכי כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים כדי שישוב איזה מהם בתשובה ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גדלי וטובי, לפיכך ההתראה ראויה אף על פי שלא ישמע פרעה, למען שתי אותתי אלה בקרבו, כדי שבהם יכיר העם את גדלי וישוב מרשעתו. ולמען תספר, למען ידעו דורות ישראל את כל אלה. עכ"ל הספורנו.

 

כאן כתב לנו הספורנו שכל מה שחיזק הקב"ה את לב פרעה עד כדי שמשה חשב שההתראה בו לריק, כל זה אינו אלא כדי שישראל יראו ויכירו גדלו וטובו, דהיינו חיזוק האמונה, ועי"ז ישובו מרשעתם כמו שכתב שם הספורנו, דהיינו שכל האותות והמופתים היו כדי לחזק את ישראל באמונה, להשלים החסרון שיש להם בזה.

 

עוד כתב הספורנו בתחילת פרשת וארא על הפסוקים שאמר ד' למשה לומר לבני ישראל על הגאולה, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ד' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי וגו', וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. וכתב ע"ז הספורנו ז"ל. ולקחתי אתכם לי לעם, במעמד הר סיני, וידעתם, הכירו והתבוננו שכל זה יתאמת כמו וידעתם היום כי לא את בניכם, כי אני ד' אלוקיכם המוציא, כי בהיותי אלוקיכם משגיח עליכם בפרט ואני המוציא ומשתדל עתה להוציאכם אין ספק שאעשה כל מה שאמרתי. והבאתי אתכם אל הארץ, כאשר תתבוננו בכל זה תהיו ראויים שאביאכם אל הארץ ואתננה לכם. ולא שמעו אל משה, להתבונן בכל זה בענין שיבטחו בישועת הק-ל יתברך ויחשבה להם צדקה כענין אברהם וכן לא נתקיים בהם ונתתי אותה לכם אבל נתנה לבניהם. מקוצר רוח, כי לא נאמנה את א-ל רוחם ולא נתנו לב להתבונן. ומעבודה קשה, כי לולא העבודה הקשה היו נותנים לב לדברי משה והיו מבינים מטענותיו שראוי לבטוח, עכ"ל הספורנו.

 

הרי מבואר מדבריו גם בזה שרק ע"י חיזוק באמונה היו יכולים לזכות להכנס לארץ ישראל, ולשם זה עשה הקב"ה כל האותות והמופתים בפרעה ובכל מצרים, כדי לחזקם באמונה, ובאמת אחר שלא האמינו כראוי לא זכו להכנס הם עצמם לארץ אלא בניהם נכנסו. ]ואף דבבמדבר )פי"ד( מבואר שלא נכנסו לארץ מחמת חטא המרגלים, ולא מחמת שלא האמינו למשה, נראה בפשטות דלא קשה מידי, דחטא המרגלים גם היה חסרון בשלימות באמונה, וזה היה מחמת שלא היו שלמים בהתבוננות ביציאת מצרים, שאם היו מתבוננים ומאמינים כראוי לא היו נכשלים בחטא המרגלים והיו נכנסים לארץ, וא"כ שורש החטא התחיל כאן, וזו כוונת הספורנו[.

 

וזהו גם ענין זכירת יציאת מצרים בכל יום בוקר וערב, לחזק בקרבנו האמונה, משום שרק ע"י החיזוק באמונה נוכל לזכות להכנס לארץ ישראל ולהשאר בה לעולם, שזה יהיה כשננצל מכל הגלויות ע"י האמונה וכמו שביארנו שבזה יתוקנו החטאים שמחמתם גלינו, ואז תהיה הגאולה השלמה במהרה בימינו.

 

עוד מצאנו בגמ' על תקופת המדבר שהיתה השגחה מיוחדת מאתו יתברך לעם ישראל כדי לחזקם באמונה, וזה לשון הגמ' )יומא עו' א'( שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולם מתים בכאב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהם שבשמים.

 

כך הוא טבעו של עולם, אהבת האב לבן גדולה מאהבת הבן לאב, והבן יכול לשכוח מהאב אבל האב אינו יכול לשכוח הבן ורוצה לראותו כל יום, ולכן פסק האב מזונות לבנו כל יום משום שבלי"ז ישכחנו בנו ולא יבוא אליו אלא פעם אחת בשנה. אף אנחנו בנים לד'' אלוקינו, ולולי שהיה ניתן המן בכל יום היו כלל ישראל נחלשים באמונה, ורצה הקב"ה לזכותם בחיזוק האמונה שזה היה התכלית בגלות מצרים על כן נתן להם המן בכל יום ונמצאו כולם מכוונים את לבם לאביהם שבשמים, כלשון הגמ' שם.

 

ועדין צריך ביאור, מה היה צריך לדור המדבר בחיזוק האמונה כל יום ע"י המן, הלא היו מוקפים בהשגחת ד' ע"י ענני הכבוד ועמוד האש, וראו כל הזמן ישועת ד' והשגחתו עליהם, וכיצד מבואר כאן בגמ' דלולי המן היו נחלשים באמונה שהוצרכו מחמת כן לקבל המן פעם בשנה.

 

אלא הטעם בזה מפני כי האמונה נחלשת באדם כל זמן שאין חיזוק מיוחד, ומכיון שאלו הדברים ענני הכבוד ועמוד האש היו כל זמן הליכתם במדבר ע"כ לא היה בזה די כדי לחזקם, שלולי המן שהיו חוששים על חיי בניהם כדאמרינן בגמ', לא היה להם חיזוק חדש באמונה, וההרגל של ענני הכבוד ועמוד האש היה מחליש את ההתפעלות המביאה לחיזוק האמונה, ולכן הוצרך הקב"ה לחזקם במן יום יום כדי שעי"ז יתחזקו באמונה ויוכלו להכנס לארץ.

 

@9גם מצאנו שהוצרכו לחיזוק האמונה בשביל לזכות לקבלת התורה, דבתחילת פרשת וארא אמר הקב"ה למשה לומר לבני ישראל על הגאולה, ונזכרו שם ד' לשונות של גאולה אשר כל לשון היתה גאולה אחרת וכמוש"כ בספרים, והגאולה הרביעית היתה ולקחתי, וביארו המפרשים ]רמב"ן ועוד[ דגאולה זו קאי על קבלת התורה, והיינו שכל ג' הגאולות של יציאת מצרים היו כהכנה לגאולה זו של קבלת התורה שזו התכלית. וכמו שכבר ביארנו הרי שכל מטרת גלות מצרים היתה לחיזוק האמונה, וא"כ הרי לנו שהתנאי לקבלת התורה הוא חיזוק האמונה.

 

ודברים אלו מבוארים בדברי הספורנו שהבאנו לעיל שכתב שם ולקחתי אתכם לי לעם, במעמד הר סיני. וידעתם, הכירו והתבוננו שכל זה יתאמת כמו וידעתם וכו', יעו"ש. דהיינו שלקבלת התורה בעינן הכרה והתבוננות לאמת בלב את יסודות האמונה, ורק עי"ז ניתן לזכות לקבלת התורה.

 

אלא שלקבלת התורה מצאנו תנאי נוסף וכדכתיב )שמות י"ט ב'( ויחן שם ישראל נגד ההר, ופירש"י ויחן שם ישראל, כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת. דהיינו שמעמד הר סיני היה כשהיו ישראל "כאיש אחד בלב אחד" והביאור בזה שלא חשבו כל אחד על עצמו, וזהו מה שאמר ר' עקיבא, ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה )ספרא קדושים ב' ד'(, משום שכל התורה כולה צריכה לכלל זה, דהתורה ניתנת לאדם רק כאשר הוא בשלימות במדות, ועל כן הוצרכו לפני קבלת התורה להיות כאיש אחד בלב אחד.

 

וכן איתא בגמ' )שבת לא א'( שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו, בא לפני הלל גייריה, אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור. והן הן הדברים שכתבנו דיסוד כל התורה כולה הוא להרגיש את השני כמו שמרגיש את עצמו, ואחר שיש באדם מידה זו הרי הוא יכול ללמוד ולהבין כל התורה כולה, וזה היה רצון הנכרי לדעת כיצד ניתן ללמוד כל התורה כולה הרי זה קשה מאוד, וענה לו הלל דעלך סני וכו', כיון שהאדם מושלם במידות קל לו ללמוד כל התורה כולה.

 

והוא מה דאיתא באבות במ"ח דברים התורה נקנית בהן יעו"ש דחלוקים כ"ד הראשונים מכ"ד האחרונים, דבכ"ד הראשונים פותחים בב': בתלמוד, בשמיעת האוזן וכו', משא"כ כ"ד האחרונים פותחים בה': המכיר את מקומו, השמח בחלקו וכו', וביאר שם המדרש שמואל שהכ"ד הראשונים מורים איך צריכה להיות צורת הלימוד בתלמוד בשמיעת האוזן וכו', אבל הכ"ד האחרונים הם דברים במהות האדם הראוי ללמוד תורה, המכיר את מקומו, השמח בחלקו, דהיינו שאלו הכ"ד דברים צריכים להיות מהות האדם בשביל ללמוד התורה, ורוב הדברים שם הם מידות טובות שהן הן מהות האדם השלם שיכול לזכות לכתרה של תורה.

 

הרי נתבאר בזה דלזכות לקבלת התורה צריך חיזוק באמונה וחיזוק במידות טובות, וכן הלוחות היו עשויים ב' לוחות, אחד לדברים שבין אדם למקום וזה חיזוק האמונה, והשני לדברים שבין אדם לחבירו. וכל אחד ואחד שרוצה לזכות לכתרה של תורה צריך להתחזק ולהתעלות בב' עיקרים גדולים אלו, באמונה ובמידות טובות שעל ידן ניתן לזכות להצלחה בתורה.

 

אמנם, להגיע למידות טובות צריך לתורה משום שלולי התורה הרי יש יצה"ר שמקלקל המידות, ואף מי שנולד עם מדות טובות, אם לא יעסוק בתורה יתקלקלו מדותיו הטובות, וכמוש"כ בקידושין בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, היינו שע"י התורה האדם מגיע לשלימות במדות טובות. וע"י המידות הטובות יוכל לזכות לעוד תורה.

 

@9וכשאנו עוסקים בענין זה של הדרך להצלחה בתורה ולזכות לכתרה של תורה, חייבים להוסיף שרק כשלומדים בדרך הלימוד הראויה ניתן לזכות לתורה, ויש הרבה שטועים בזה שלומדים שלא כפי דרך הלימוד האמיתית ולא זוכים לכתרה של תורה, ואינם מבינים מדוע אינם זוכים בזה, והסיבה לזה מפני שאי אפשר להצליח אחרת מהדרך האמיתית ללימוד התורה.

 

ואחד הדברים שמזלזלים בזה ולא מכירים בזה הוא ערך הידיעות. כל גדולי ישראל גמרו בצעירותם ש"ס. בלי ידיעה בש"ס לא ניתן לזכות ללמוד כראוי, וידיעה בש"ס קונים בגיל צעיר, אח"כ זה כבר קשה יותר. היצה"ר רוצה להכשיל שלא יצליחו בתלמוד תורה, על כן הוא אומר ללמוד בצורה שלא ניתן להצליח על ידה, וזו צורת הלימוד בלי הידיעות, והוא מצליח בזה, וצריך להתגבר ע"ז ולהכיר שבלי הידיעות המרובות בתורה לא ניתן להגיע לגדלות בתורה, וזה דבר פשוט, ומי שיתאמץ בזה יוכל לזכות לכתרה של תורה.

 

עוד טעות גדולה מצויה כיום אצל המון הלומדים, שעוסקים הרבה מדי בהבנה, ולא כמו שהיו לומדים פעם בצורה יותר פשוטה, היום כבר בגיל צעיר לפני הזמן מפתחים ההבנה ולפעמים אף בחדרים וזה גורם לטעות גדולה בלימוד, משום שכשיש בגמ' סברות שאינן מובנות, מנסים להבינן ומתעקמים בסברות שאינן נכונות, אבל צריך להבין שאם רבא אמר על דורו )עירובין נג א'( "אנן כאצבע בקירא לסברא" כ"ש אנחנו שלא שייך שתהי' לנו הבנה בסברת הגמ', ואנו צריכים ללמוד כפי הבנתנו ולא לנסות להבין דברים שאינם מובנים לנו, וכן איתא בשבת )ס"ג א'( "ליגמר איניש והדר ליסבר" ליגמר היינו כל התורה כולה והדר "ליסבר", ההבנה תבוא רק אחר ידיעות מרובות בגמ' והוא מעין מה שדיברנו קודם שצריך הרבה ידיעות כדי לזכות לכתרה של תורה.

 

ואף שאלו הדברים קשים ולא לכולם יש טעם בלימוד האמיתי, מפני שאין היצה"ר מסייע לזה, מ"מ כדי לזכות לכתרה של תורה עלינו להתחזק בלימוד התורה כראוי עפ"י הדרך האמיתית שלמדו כל גדולי ישראל, וכמובן ע"י חיזוק באמונה ובמדות טובות כמו שכבר הארכנו, ובזה נוכל לקנות התורה ולזכות לכתרה, ויתוקנו החטאים הגורמים לגלותנו ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

 

)מתוך הקונטרס "דרכה של תורה" שיצא לאור בס"ד ע"י הועד להוצאת שיעורי רבי גרשון(