חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ההנהגה הרוחנית החדשה ביציאת מצרים

)שמות ו, ג( וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בק-ל ש-ד-י ושמי ד' לא נודעתי להם, ופי' רש"י וארא אל האבות, בק-ל ש-ד-י הבטחתים הבטחות ובכולם אמרתי להם אני ק-ל ש-ד-י, ושמי ד' לא נודעתי להם וכו' לא נכרתי להם במדת אמתית שלי וכו' לאמת דברי שהרי הבטחתים ולא קיימתי, עכ"ל רש"י. ולכאורה צריך להבין מהו הפירוש שלא קיים הקב"ה הבטחתו שהרי ההבטחה כך היתה בברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואח"כ יתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה, הרי ביאר הקב"ה בפירוש שצריך שני תנאים כדי שיכנסו בנ"י לאר"י, הא' שיתקיים בהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם שיגיע זמנם של הגויים לגרשם מן הארץ, א"כ מהו זה ולא קיימתי.

 

אבל מה כתוב אח"כ, )ו-ח( לכן אמור לבני ישראל אני ד', פי' רש"י נאמן בהבטחתו, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, פי' רש"י כי כן הבטחתיו )לאברהם( ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, והבאתי אתכם אל הארץ וגו', והיינו שעכשיו תהי' ההנהגה בשם ד', והרמב"ן כתב )שם, ב( וז"ל כי נראה להאבות בשם הזה )פי' א' ש'( שהוא מנצח מערכות השמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל בהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה וכו', והנה אמר הקב"ה למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי שהוא י'- ה' אשר בו נהי' כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשינוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ד' ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא וידעו כי אני ד' עושה כל, ע"כ לשון הרמב"ן.

 

ונראה כי ההבדל בין שתי ההנהגות הוא לא רק הבדל אם הקב"ה עושה עמהם נסים גלויים או רק נסים נסתרים, אבל ההבדל הוא בהנהגה עצמה. כי בהנהגה עצמה יש הנהגה של טבע ושל למעלה מן הטבע, כי הרי שואלים בשביל מה הי' נחוץ הגזירה הזו שיהיו ישראל בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כדי שיוכלו לרשת את ארץ ישראל, ויש לפרש שכשם שאברהם אבינו ע"ה כדי שיהי' האדם השלם ויוכל הקב"ה להגיד עליו עתה ידעתי כי ירא א' אתה הי' צריך לעמוד בעשרה נסיונות עד הנסיון האחרון נסיון העקידה, וא"כ גם ישראל כדי שיוכלו להיות לעם ד' היו צריכים לעבור נסיון, והי' הירידה למצרים נסיון שיהיו בין הגויים בטומאת מצרים ושם יחזיקו עצמם לבני אברהם יצחק ויעקב ולעבדי ד' ולא ילמדו ממעשי הגויים ולא יתערבו בהם, ויתכן שאילו היו עומדים בנסיון זה בשלימות לא היו נדונים בעבודת פרך, וכמו שרואים אנו שמשה רבינו כשראה שדתן ואבירם הלשינו עליו שהרג את המצרי אמר נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכך, רש"י בפ' שמות בפסוק אכן נודע הדבר )ב' י"ד(, והלא כבר היתה גזירה ועבדום וענו אותם, ועל כרחך שגזירה זו יכולה להתקיים באופן של עבודה למצרים מרצון, וכמו שהיה בתחלה כשהתחילו לשעבדם בקשו מהם שיעבדו ברצון שגם המצרים עובדים למלך, ופרעה בעצמו נתן לבינה בצוארו כמו שאמרו חז"ל בפרך בפה רך )סוטה י"א, א - ב(, אלא שחז"ל אמרו במד"ר פ' שמות )פרשה א' פיס' ח'( ויקם מלך חדש, רבנן פתחי להאי קרא בד' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם, ללמדך שכשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהי' כמצרים, מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים, )פי' ולפני כן לא מלו(, וכיון שעשו כן הפך הקב"ה האהבה שהיו המצרים אוהבים אותם לשנאה שנא' הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר עתה יאכלם חדש את חלקיהם, מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזירות, ע"כ, הרי דלמדו חז"ל מלשון חדש שהגזירות היו חדשים ולא זהו הגזירה של ועבדום וענו אותם. וכבר כתב הבית הלוי )ר"פ שמות, ד"ה אמנם( על דברי חז"ל אלו שכך הוא הנהגת הקב"ה עם כלל ישראל שאם מתקרבים לגויים ויש סכנה שיתערבו ח"ו בגויים הקב"ה נותן בלב הגויים שידחפו אותם חזרה ע"י שמתחילים לשנוא אותם ומתחיל רדיפות וענויים ואז חוזרים בני ישראל להיות מובדלים מהם. והנה אם הי' נמשך כך הגלות עד סוף ארבע מאות שנה הי' סכנה שהמצב של שפלות יגרום שישכחו את יחוסם ויעשו כמעשי המצרים וכמו שאמרו חז"ל )עי' ברש"י בשלח, יד, יט, וע"ע בזוהר ב', ק"ע( הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, וריחם ד' עליהם וזירז את הגאולה, וכך כתוב בשיר השירים )ב, ח( קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, וכתב רש"י נואש הייתי אומרת לגאולה עד תום ארבע מאות שנה שנאמרו בין הבתרים, קול דודי הנה זה בא לפני הקץ כמדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, ועיי"ש עוד בפסוק השני שם, וזהו מה שהקב"ה חשב את הקץ שחשב את קושי השעבוד שיהי' כמו ארבע מאות שנה, ופי' זה שהוציא אותם אע"פ שלא היו ראויים.

 

ונראה שזהו הפי' שהקב"ה כביכול הבטיח ולא קיים, פי' שכשהבטיח לאבות את ארץ ישראל הבטיח להם בשם א' ש' והיינו בדרך הנהגה רוחנית טבעית, והיינו שצריכים בני ישראל לבא בנסיון ולעמוד בו ואז יהיו שלמים וראויים להיות העם הנבחר ולרשת את הארץ הנבחרת את ארץ ישראל, וזהו הפי' ולא קיימתי היינו שהקב"ה התנהג בהנהגת טבע ברוחניות, ועכשיו שהגיע הרצון לגאול אותם נתגלה למשה רבינו בשם ד' שהוא השם שבו ברא שמים וארץ ושבו משנה הטבע, והביא הגאולה שלא במהלך טבע הרוחני אלא מדלג על ההרים, פתאום הרים את עם ישראל למדרגת נביאים במעמד הר סיני ופתאום הביא אותם לידי מצב של פסקה זוהמתן, ובמד"ר פ' בשלח )פ' כ"א פיס' ז'( איתא א"ר חמא בר חנינא בשעה שיצאו ישראל ממצרים בא סמאל המלאך לקטרג אותן וכו' אמר לפני הקב"ה רבש"ע עד עכשיו היו אלו עובדי עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים, מה עשה הקב"ה מסר לו איוב שהי' מיועצי פרעה וכו', אמר לו הנו בידך, אמר הקב"ה עד שהוא מתעסק עם איוב יורדים ישראל לים ועולים ואח"כ אציל את איוב, ועיין שם במדרש משל על זה, ולכאורה איזה תשובה היא לטענת המקטרג, וע"כ כמו שבארנו שלא הי' צריך תשובה כי כך הי' רצון ד' בלי חשבונות, כי חשבונות הם הנהגה טבעית, וביציאת מצרים היתה ההנהגה בלא טבע רק ברצון ד', ובזה אין צריך להשיב למקטרג כלל, כי רצונו הפשוט של הקב"ה היא ההנהגה ולא נכנס בזה קטרוג כלל.

 

ובפ' שמות כשאמר משה רבנו לפני הקב"ה ואמרו לי מה שמו ואמר לו הקב"ה השם אהי' אשר אהי', פי' הרמב"ן )שמות ג, יג, יד( שאמר לו אז את השם הוי' שבו יחדש אותות ומופתים. ויש להבין בזה מה שבא משה רבנו בטענה אל הקב"ה ואמר למה הרעותה, והי' ע"ז עונש שאמר לו הקב"ה עתה תראה וכתב רש"י )שמות, ו, א( העשוי לפרעה תראה ולא העשוי לל"א מלכים, פי' שלא יכניסם לא"י, ובפרשה כאן )וארא, ו, ט( כתב רש"י ורבותינו דרשו )על מה שאמר לו וארא אל האבות ושמי ד' לא נודעתי להם(, אמרו חז"ל אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה פעמים נגליתי עליהם וכו' וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן ביעקב ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעות. ובאמת קשה להבין איך התרעם משה רבינו על מדותיו של מקום, וחז"ל במד"ר )סוף פ' שמות( אמרו שמרוב צערו על סבלם של בני ישראל דבר כן, אבל י"ל שהאבות לא התרעמו על שהבטיח להם הקב"ה את ארץ ישראל ועדיין היו צריכים לקנות קרקע בא"י בכסף מלא, כי ידעו שכך הוא ההנהגה שעד שלא יגיע הזמן שיהי' כלל ישראל שלם במעלתו להיות העם הנבחר לא יזכו בארץ ישראל, אבל משה רבינו כיון שאמר לו הקב"ה שההנהגה תהי' בשם ד' היינו שעכשיו הוא גואלם בלי חשבונות, א"כ הי' בעיניו פליאה שא"כ למה הכביד עליהם העבודת פרך שהרי לא פרעה הכביד אלא השי"ת הכביד כמו שאמר למה הרעותה, ובאמת רמז כן הרמב"ן שכתב לעיל בפ' שמות בפסוק למה הרעותה )ה, כב(, א"ד - נכתב בא"ד כי השם המיוחד שהוא מדת הרחמים לא יריע להם, וא"כ זה גופא הקשה משה רבינו להקב"ה שהרי אמרת לי שמעכשיו מתחילה הנהגה אחרת ואיך זה שעדיין מתנהגת ההנהגה הקודמת, והרמב"ן אח"כ )שם( הקשה הרי הקב"ה אמר למשה ולא ישמע אליכם פרעה ותירץ שמשה רבינו חשב כי הקב"ה יביא על המצרים המכות תכופות בזה אחר זה, פי' והיציאה ממצרים תהי' בזמן קצר כי הרי החשבונות כבר תמו. ובכל זאת היתה על משה רבינו טענה כי בהדי כבשי דרח' למה לך.

 

ובפ' האזינו )דברים לב, יב( ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, ופי' רש"י שמדבר על העבר, ד' בדד ובטח נהגם במדבר, ואין עמו אל נכר לא הי' כח באחד מכל אלפי הגויים להראות כחו ולהלחם עמהם, ורבותינו דרשוהו על העתיד לבא, והוא ברמב"ן שם שכתב ד' בדד ינחנו, השם ישכון בישראל בטח בדד, ואין עמו כנוי לשם או לישראל )פי' שכונת הפסוק לשם הוי' כמש"כ בפ' וארא, וגם לישראל אין כנוי, נראה הפי' שאין צריך חשבונות של זכות רק רצונו הפשוט להנהיג את ישראל (, והענין כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים )פי' המלאכים( שינחנו או יעזור בהנחותו בלתי השם לבדו כי הוא חלקו ונחלתו וכו', ובספרי ד' בדד ינחנו אמר להם הקב"ה כדרך שישבתם יחידים בעוה"ז ולא נהניתם מן האומות כלום כך אני עתיד להושיבכם יחידים לעתיד לבא ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום, ואין עמו אל נכר שלא תהא רשות לאחד משרי עובדי גלולים לבוא ולשלוט בכם וכו', עכ"ל, פי' שההנהגה שהתחילה ביציאת מצרים היא ההנהגה עם כלל ישראל עד סוף כל הדורות עד הגאולה העתידה ועד בכלל, כי עם ישראל נשאר עם הנבחר חלק ד', וחז"ל מפרשים שהתורה מעידה על עם ישראל שלא נהנה מהאומות כלום פי' בכל אלפי השנים, ועינינו רואות שחושבים לקבל טובה מהאומות ואין מצליחים, וכנגד זה גם האומות לא יקבלו מהטובה המוכנה לישראל לעתיד לבא, כי עם האומות יש הנהגה אחרת, ואם הי' ההנהגה עם עם ישראל כמו עם האבות הרי קבלו טובה מן הגויים, אברהם אבינו ויצחק אבינו מאבימלך מלך גרר, ויעקב אבינו מפרעה במצרים, אבל מכאן ואילך אין מקבלין שום טובה מהאומות, וכל מה שנעשה עם עם ישראל הוא רק מעשה ד' בכל האלפי שנים, ואם כי יש חרון אף שנחרב בית המקדש ועדיין לא נבנה זהו מצב חולף, ומצד עצם המציאות אין חסר שום הכנה להגאל גאולה שלימה.

 

ובתו"כ בברייתא דר' ישמעאל בסופו על הפסוק ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ד' את בית ד' מלמד שניתנה רשות למלאכים לחבל, וכך הפסוק אומר ושכותי כפי עליך עד עברי מלמד שניתנה רשות לחבל, וכך הפסוק אומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי כשישוב אפי יבואון אל מנוחתי, ופי' הראב"ד שמה שכתוב )במלכים א, ח, יא( בבית המקדש שחנך שלמה ולא יכלו הכהנים, למה לא יכלו לא מפני עובי הענן אלא מפני סיבת המחבלים הבאים בפמליא של מעלה וכן הוא אומר ושכותי את כפי מלמד שצריך להגן עליו וכן הוא אומר אשר נשבעתי באפי זה למד )פי' נלמד( מן הראשונים כי כן מתפרש גם המקרא באפי, גבול הוא לשבועה כשיהי' אף לא יבואו וכשיסתלק יבואו והמקרא הזה על העתיד נאמר ועל המקרא העליון הוא חוזר אל תקשו לבבכם כמריבה וגו' אשר נסוני אבותיכם וגו' ארבעים שנה אקוט בדור וגו' אשר נשבעתי באפי וגו' כלומר עשו תשובה למען ישוב אפי מכם כי אני נשבעתי באפי שכל זמן שתעמדו באף עמי ותעמדו במרייכם שלא תבואו אל מנוחתי עיי"ש בראב"ד, הביאו מרן הגרי"ז זצוק"ל בחי' על התורה )פ' שלח, ופ' מטות(. וזהו שכתב הרמב"ם בפ"ז מהל' תשובה ה"ה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלים והביא מפסוקים בתורה, כי הגאולה מוכנה ומזומנת ורק תשובה חסרה.

 

ומן האמור יש להתעורר עד כמה שיש לנו לצפות לגאולה ברגע שיהי' הרצון מלפני הקב"ה, שאז יהי' כמדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות ויגאלנו ברגע אחד כמו בשעת צאתנו מארץ מצרים, ויה"ר שנזכה לזה.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד