
זעקת בני ישראל במצרים לא עלתה למרום כל עוד היה פיהם מקולקל בלשון הרע ושנאת חינם
אנו רואים בעוה"ר בדורנו אלה, ישנם אנשים ישרים המתעסקים בצורכי ציבור באמונה ומסייעין גם לחבריהן בענייני הכלל, ואפילו אם יזדמן לפעמים שחבירו הוא בקינטור עמו והם אפילו שונאים בעניני פרט שלהם, מכל מקום כשמגיע לדבר הנוגע לצורכי רבים וצורכי היהדות והתוה"ק, הוא משליך השנאה הלאה ועובר עם חבירו באגדה אחת באמונה לתכלית הענין, ולעומת זה יש בעוה"ר אנשים בעלי קנאה ושנאה וקטני הדעת, שמחמת שהוא ברוגז על הגבאי של ת"ת, הוא מסכים שכל הת"ת וכל החבורה יתבטלו ח"ו, בכדי שתתבטל התמנות הגבאי. וכן אם הוא מתרעם על גבאי דבית הכנסת, הוא רוצה שכל עניני בית הכנסת יתבטלו ח"ו ובלבד שירד גם הגבאי מכבודו, ואם הוא מתרעם על ראש הקהל, הוא רוצה שכל עניני הציבור יתבטלו ח"ו בשביל בזיון ראש הקהל, מחמת שכל עניני הכלל הם כאין בעיניו נגד מעט כבוד או קנאה שלו, וממילא אינו מסייע לצורכי ציבור ואדרבה, חותר לקלקל בכל מה שיוכל ח"ו להרע.
כתוב בפרשת שמות: "ויצא ביום השני
וירא בסבלותם וכו' אכן נודע
הדבר" פירש"י: שהייתי תמה מה חטאו ישראל
להיות נרדים בעבודת הפרך, עכשיו אני רואה שהן ראויין
לכך. ולכאורה יש לתמוה, שהרי כל זה היה גזירה קדומה מאאע"ה
'ידוע תדע וכו' ועבדום וענו אותם' ואם כן ע"כ שאין הלשון הרע של דתן ואבירם גרם לדבר, שהרי נגזר
עליהם לפני ד' דורות.
אכן באמת כאשר אנו רואים שצעקת בני ישראל
אל ד' עמדה להם כמו שנא' וישמע אלקים את נאקתם, ואם כן לכאורה יש לתמוה, הרי מסתמא
בכל משך ימי קושי השעבוד צעקו ויאנחו מצרתם ולא יצויר כלל לומר אשר פ"ה שנים
שתקו ובשנת פ"ו לבדו צעקו וכיון שצעקו מתחילה יש להבין מדוע לא נשמעה צעקתם
עד עתה. אכן הענין יובן כמו בבנ"א הצועק לחבירו מצרתו אשר מצאו באישון ליל ואפילה או ביער בדרך. כל
זמן שקולו צלול, יש תקוה שישמעו בני אדם, משא"כ אם
ניחר גרונו עד בלי נשמע קולו, וכן יש להבין ממלאכת הטלפון שהמציאו בדורות האחרונים
עד שאפשר לדבר ולהשמיע קולו כרחוק מאד, אבל כל זה כל זמן שהמכונה וכליה הם נקיים
ויפים במלאכתם, משא"כ אם נתקלקל או עלתה חלודה,
אזי לשוא ידברו בו כי בלי נשמע קולו למרחוק כלל וכלל. כמו כן הוא בענין התפילה
וצעקה להשי"ת, כל זמן שכלי הדיבור הם שלימים ולא נפגמו בעוונות, אזי קול זה
עולה השמימה ונשמע במרום קולו. משא"כ אם עלתה בם
חלודה מעוונות ובפרט מעוונות הפה כמו לה"ר וכדומה, אזי המכונה מקולקלת בלי
נשמע קולה.
ובזה יובן הפסוקים. בטרם שידע משה רבינו שיש בהם בעלי לה"ר וראה שהם צועקים לד' מכאב לבם
ושתם תפילתם, היה תמה מאוד מדוע לא נשמע קולם ונדחית תפילתם. כמו שרמזתי בפסוק
וירא בסבלות"ם ר"ת ס'כתה
ב'ענן ל'ך מ'עבור ת'פלה, משא"כ
אחר שראה מעשה דתן ואבירם שהלשינו לפרעה שיש בהם בעלי לה"ר אמר, אכן נודע
הדבר מעתה אני יודע למה הם נרדים בעבודת הפרך, שמסתמא יש עוד ביניהם בעלי
לה"ר כאלו ועל ידי זה לא נשמע קולם בכל משך השנים.
ויוצא לנו מזה מוסר השכל איך להישמר
מלשון הרע ומקנטורין וביותר מזיק הדבר. כולם מתאמצים
לטובת הכלל ואין בהם קנאה ושנאה ודלטורין וכל אחד ואחד
משתדל ומתאמץ לתכלית אחת, אזי קרוב הדבר לנצח. משא"כ
אם כל אחד רוצה שענין הכלל אשר חבירו ממונה עליו ירד
לטמיון.