חירות ו...'דיאטה'

בימים אלו של הכנות לחג הפסח, חג החירות, כדאי לעשות הפוגה קלה מענייני דיומא, ולדבר מעט על חירות אמיתית. תפיסת העולם היא כי חירות משמעותה שחרור  מכל עול ונטל והשתעבדות לזולת. מלחמת המפרץ הנוכחית כונתה בפי הנשיא  האמריקאי בתואר:"'חירות לעיראק". העולם כולו שואף לחירות, כמו גם נפש האדם אשר בטבעה מחפשת דרכים להשתחרר מעולו של הזולת. אך יהודי מאמין יודע כי   למושג חירות, יש משמעות שונה לחלוטין. הקושי הגדול הוא, בהסברת מושג זה  לרחוקים מעולמה של תורה. להם נדמה כי יהודי המקפיד על קלה כבחמורה, הוא אדם    אומלל הנתון תחת סד של עול ושעבוד, בעוד שהוא, המשוחרר מעולה של תורה, יכול    לשאת בגאווה את התואר 'חופשי'.

אין בדברים שיובאו כל חדש, אלא שהפעם, לשם שינוי, ניעזר במחקר חדש כדי  להסביר מהי חירות אמיתית. כידוע, כל ישראלי ממוצע, הבז לכל דבר שבקדושה, מוכן להרכין את ראשו לארץ, כאשר הוא שומע כי מאחורי הדברים מסתתר איזה תואר מדעי. המחקר, כמה מוזר, עוסק דווקא בנושא שנראה רחוק עד מאוד מהמושג "חירות". זהו מחקר חדש שעניינו... דיאטה. כל מי ש"התברך" בעודף משקל, יודע עד כמה 'קל' הדבר לעשות דיאטה. ראיה לכך,     הוא יוכל להביא, ממספר הפעמים שהתחיל בעשיית דיאטה במהלך שנות חייו... יש מי שיתגאה כי הצליח להשיל מעליו במהלך חייו, כמה מאות קילוגרמים, דא-עקא  שכמספר הזה ויותר, הוא גם הוסיף לגופו.

פסיכולוגים טוענים, כי יותר מאשר ההשמנה היא בעיה פיזיולוגית, היא בעיה פסיכולוגית והדרך להתמודד עמה היא באמצעות החלפת "סוויץ'' במוח לכיוון החשיבה החיובית, שתשנה את כל הגישה ביחס לדיאטה. לדעתו של פסיכולוג שחיבר בימים אלו ספר בנושא בעקבות מחקר מעמיק שערך, הדרך    להתמודד עם הקשיים שמטילה הדיאטה על האוכלים, היא באמצעות שינוי קו המחשבה. ב'טיפים' שהוא מעניק לציבור מבורכי המשקל, הוא מייעץ כיצד ניתן להצליח  בדיאטה.

להלן מספר עצות:

• חישבו על הדיאטה כעל חוויה של שליטה - שליטה בסדר היום, שליטה במה   שמכניסים לפה, שליטה בגוף. מה שהיה בעינינו בעבר חוויה שוברת ('אסור לי  לגעת בזה'), ייחשב הפעם מקור של מנוחה ('אני לא צריך את זה' "
• "ראו בדיאטה דרך לקביעת גבולות - כשאנחנו חווים דיאטה כמגבילה, היא  גורמת סבל. כשאנחנו חווים אותה כמאפשרת חופש בתוך מסגרת, אנחנו עשויים ליהנות ממנה. כמו בתחומים אחרים בחיים, היעדר גבולות בעייתי. במצב של חופש מוחלט אנחנו לעיתים מאבדים שליטה, חשים אשמה ובלבול. מצב ברור יותר - מה כדאי ומה לא - משחרר מאשמה "דיאטה יכולה להעניק תחושת ייחוד - נכון שכולם אוכלים עוגה, ואילו לי  יש משימה שלקחתי על עצמי - ואני עומד בה בכבוד".

• "טוב להתמודד עם קושי - כל מי שרוצה הישג, מתמודד עם קושי. כל אחד  בדרכו, שם לעצמו מטרה שהוא שואף אליה ובדרך עליו להתאמץ, להתמודד עם קושי ואף כאב, לוותר על פיתויים. בהקשר כזה, דיאטה אינה עונש ומקור לאומללות,  אלא התמודדות חיובית שיש בה קשיים אבל גם סיפוק והנאה".»                     

 מילים כדורבנות. מכאן ואילך, כל מי שנפגש עם מחפשי דרך, ומבקש להציג בפניהם את אור היהדות, יכול 'לעקוף' את כל שיחות השכנוע. די לו אם יעתיק את    המתכון הבדוק לדיאטה קלילה ומשחררת, גם לעניין שמירת תורה ומצוות. להבדיל   אלף אלפי הבדלות, כמובן. אלו הקוראים לעצמם 'חופשיים', סבורים כי כביכול  מאושרים הם כציפור דרור, בהיותם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, מבלי  להתמודד עם מגבלות.

אבל כבר לימדונו רבותינו כי 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'. חז"ל לא    אמרו כי העוסק בתורה, אף הוא בן חורין. אלא רק העוסק בתורה הוא בן חורין,   ואילו כל האחרים, עבדים נרצעים הם, ליצריהם, לתאוותיהם, לתשוקותיהם. הם, הרחוקים משמירת התורה ומצוותיה, הכבולים. כי היהדות - כמו במשל הדיאטה -  היא 'חוויה של שליטה'. אדם שולט בסדר יומו. לא עוד משועבד ליצריו,  לתאוותיו, מבלי לשלוט עליהם. מעתה הוא השולט על גופו. הוא שולט על מה שהוא     מכניס לפה, ולא פחות חשוב - על מה שהוא מוציא מהפה.

היהדות - כמו במשל הדיאטה - היא דרך לקביעת גבולות. הרי כך כותב הפסיכולוג,    כעובדה שאין עליה עוררין - היעדר גבולות הוא בעייתי. במצב של חופש מוחלט, מאבד האדם שליטה. הוא חש אשמה ובלבול. התורה האלוקית, קובעת לו גבולות של מותר ואסור. היא מאפשרת חופש בתוך מסגרת, ואין הנאה גדולה ממנה. אין כמו שמירת מצוות, מאשר להעניק ייחודיות לאדם. יש דרגות שונות בשמירת המצוות. אפשר להחמיר או להקל. לקיים את הציוויים כ"מצוות אנשים מלומדה' או לשתף בהם את הלב ואת הנפש. זו משימה נכבדה שכל אחד לוקח על עצמו, ואין   סיפוק גדול מאשר היכולת לעמוד בה בכבוד.

וכמובן - הסעיף האחרון - טוב להתמודד עם קושי. אין אפשרות להגיע להישג, בלי    התמודדות עם קשיים. כל מי שרוצה להשיג משהו, בכל תחום שהוא, חייב להתאמץ. דבר אינו מתבצע בקלות. התמודדות להשגת מטרה נעלה, אינה עונש ומקור   לאומללות, אלא התמודדות חיובית, שיש בה קשיים, אבל גם סיפוק והנאה. אי אפשר    לנסח את הדברים טוב יותר, מאשר אותו פסיכולוג. ואם זה טוב לגוף, בוודאי זה     טוב שבעתיים לנפש.               

אכן, זהו מותר האדם. כבר אמרו בעלי המוסר כי הגדרתו של 'בעל בחירה' אינה  בשל יכולתו לעשות ככל שעולה על רוחו. כל בעל חיים, עושה כל העולה על רוחו,   אין לאדם העושה כל אשר יחפץ, כל יתרון עליו. מעלתו הייחודית של האדם, שיש  ביכולתו לעשות כנגד מה שעולה על רוחו. ביכולתו לשלוט על יצריו ותאוותיו  ולנתב את חייו לנתיב הנראה לו. אדם הנותן ליצריו לשלוט עליו, מאבד את מעלת     האדם שבו, ואינו עדיף על כל בעל חיים מהלך על ארבע. מצב של חופש מוחלט,    היעדר מגבלות כובלות, הוא אנטי-תזה למהותו של האדם.»                         

החברה האנושית ביקשה באמצעות השחרור מכבלים, לבנות חברה טובה יותר, אבל  התוצאות העגומות של ההידרדרות האנושית, מעידות על כישלונה הנחרץ. רק  הגבולות היהודיים, של תורת הנצח האלוקית, הן המתכונת המדויקת לאדם להשגת  השלימות. רק בורא העולם והאדם, המכיר את נבכי נפשו וגופו, יכול להעניק את  המתכון המפורט לניהול אורח חיים המביא את האדם לידי שלימות וסיפוק.  חירות האמיתית!»