יסוד העבודה - התבוננות בשעבוד מצרים

 מתוך דברים שנאמרו בישיבה הק' במוצש"ק ויחי ונכתבו ע"י א' התלמידים

הנה מגיעות הפרשיות המדברות בשעבוד מצרים, בשבועות הבאים, ויש ענין גדול להתבונן בשעבוד מצרים, שהנו התחלת עשרת הדברות ויסוד האמונה. מלכות שמים החלה להתגלות בשיעבוד מצרים, ואחרי שנתבונן היטב בשיעבוד מצרים, נבין טוב מה זה יצ"מ. יש הרבה לימודים איך ד' יתברך התנהג עם ישראל בגלות, איך התנהג עם פרעה. הרבה לימודים יש בשעבוד הזה.

בחור אחד שאל פעם את מרן המשגיח זצוק"ל, למה הוא מדבר בעיקר על יציאת מצרים, כדי ללמוד ממנה אמונה, מפני שהיא יסוד האמונה. הרי האמונה החושית יותר גדולה במעמד הר סיני, שם הקב"ה בכבודו התגלה עלינו לעיני כולם! ענה לו מרן המשגיח זצוק"ל: נכון שמעמד הר סיני היה התגלות, וראו בחוש את מלכות השי"ת בעולם, אבל העבדות - יסודה ביצ"מ. במעמד הר סיני זכינו לאמונה חושית, אבל במצרים היתה עבדות, שם בנ"י היו עבדים לפרעה והקב"ה הוציא אותנו מהעבדות הזאת לחרות, כדי שנהיה עבדים לקב"ה, וממילא מהותה של יצ"מ הינה היותנו לעבדי ד'. העבדות שהיתה במצרים לא היתה סתם עבדות. פרעה הכניס בליבותיהם ובראשם של בנ"י הרגשה פנימית, כאילו זה בעצם כל יעודם בעולם - לעבוד אותו, לישון ולאכול, ויותר מזה אין שום דבר בעולם, ולא קיימת עשיה חיובית המוטלת עליהם.

ה"מסילת ישרים" מבאר במידת הזהירות את הטעם לכך שהאדם לא נזהר במעשיו, שהרי לכאורה, כ"א רוצה להזהר ולא להיכשל, אלא מפני מה אינו נזהר? כי היצה"ר מראה לו שאין לו בכלל זמן לכך, מרוב הטרדות, כמו שהכניס פרעה לבנ"י במצרים במחשבתם, שאין להם זמן לכל הנעשה סביבם, וכך לא ישיתו לב מה יעודם ומה התכלית בעולם. וכך נאמר שמשה ואהרן באו לפני פרעה, בבקשה שיוריד מעט מעול השיעבוד של בנ"י. אמר להם פרעה: "תכבד העבודה" - לא רק שלא יהיה לכם זמן לעשות דברים אחרים, אפילו לחשוב לא יהיה לכם זמן )כמש"כ המס"י(. זהו שיעבוד מצרים - שאתה הולך משועבד כל הזמן. בפר' בהעלותך איתא, שבני ישראל התאוננו: זכרנו את הדגה ואת הבצלים ואת השומים, ולכאורה הדבר מתמיה, אילו געגועים היו להם לחזור לשיעבוד מצרים הנורא? אלא התשובה היא שפרעה כל כך הצליח לשלוט על מחשבותיהם ועל שאיפותיהם, שנראה היה להם שכל יעודם בחיים הוא לעבוד ולאכול, ואפשר לאדם לצאת ממצרים ובעצם להישאר במצרים...

וכך היצה"ר מטעה את האדם ומרחיקו מעבדות לקב"ה, ומכניס לו שאיפות כאלו, שכל תכליתו בעוה"ז היא רק גשמיות, והאדם חי בהרגשה שזה כל מה שיש לו. וכן כתב בעל "חובות הלבבות" בשער יחוד המעשה פ"ה, שיהצה"ר משתדל להטריד את האדם בעניני מאכל, משתה, מלבוש ומרכב ולהנות במיני ההנאות הגופניות, ואחרי שהאדם מתפתה בזה, מתגבר היצר בו ואומר לו: שנס מותניך, חשוף זרועך, השתדל בכוחך, עבוד העולם ועבוד אנשיו ואל תתעסק במעשה ממעשי העוה"ב אלא מה שיהיה לך בו עזר לעוה"ז, להתכבד ולרכוש מעמד.

@9הנה ראינו ששעבוד מצרים החל לאט לאט, עד שהגיעו לדרגה שכל חושיהם ושאיפותיהם היו משועבדים. עבדות שכזו יש גם היום ע"י היצה"ר, שהרי תכליתו של כל יהודי היא עבודת ד', תורה ויר"ש, אבל היצה"ר משעבדו בעבדות כזאת, שכל מאוייו יהיו עניני העוה"ז. מטרתן של עבדות מצרים ויציאת מצרים היתה להפוך את בני ישראל מעבדי פרעה לעבדי ד', כך שאותה דרגה של עבדות שהיתה במצרים, עברה להיות עבדות לקב"ה. זאת, מפני שאינו דומה אדם בן חורין שמצווים עליו לעשות מצוות, והוא יכול להרגיש בזה שלוקחים לו את חרותו, לעבד משועבד שאומרים לו שיעשה מצוות - שזה המשך טבעי למצבו.

והנה הקב"ה לקח אותנו אליו לעבדים היישר מעבדות מצרים, שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", פי' שהמושג של עבדי ד' הוא תוצאה של יציאת מצרים. ומהו הנדרש מעבד - כבר כתוב בחובות הלבבות שער עבודת האלוקים פ"ה: "שיראו עליו בכל תנועת איבריו ובמידותיו, סימני העבדות והקנין לד', לא יהגה כי אם בזכרו, ולא יביט כי אם אל דרכיו, ולא ישמע כי אם אל דבריו, ולא יאכל אלא מה שהטריפו, ולא יחשוב אלא בגדולתו, ולא ישמח כי אם בעבודתו, ולא יקרא כי אם ספרו וכו', וכן בכל תנועותיו לא יעתיק רגל, ולא יניע עפעף, אלא אחר הפקת רצון אדוניו בהם", ועוד האריך בזה שם. עבדות זו מקיפה את כל חיי האדם, שאיפותיו, שמחותיו ועצבויותיו, ולעמוד בנסיונות העוה"ז, אפשר רק ע"י שאיפות גבוהות אלו. א"א לאדם להיות במקום שכל הסובבים אוכלים, ולהמנע מתאות האכילה, אם אינו עוסק ברוחניות. א"א לאדם להיות במקום שיתכן שיהיה לו שם כבוד ולהסיח דעת מזה, אם אין לו שאיפות רוחניות להתעסק בהן. שאיפות אלו הן התוכן של עבדות ד', וכדי לבנות את ההרגשה של העבדות, צריך להתבונן ביצ"מ.

התורה מספרת באריכות על עבדות מצרים והיציאה ממצרים, אבל בלי להתבונן בזה, לא יעזור שום דבר, כי מתחילת למודינו בילדותנו, קלטנו את הענינים ונשארנו בזה בהבנה של ילד, כמו שכתב בחוה"ל שער חשבון הנפש חשבון כ"ד: "אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחילת למודך, אבל ראוי לך להתחיל בעת חוזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת האלוקים וספרי נביאיו כמי שלא למד בהם אות, ותרגיל עצמך להתבונן בהם, וכן תעשה בשירות ובתשבחות וכו'". בלי זה א"א להתמודד עם היצה"ר, שאת חשק העוה"ז הוא מחדיר בנו מחדש בבגרותנו, והכוח להתנגד לו הוא לפי הבנתנו מילדותנו. לכן אם אדם רוצה לעבוד על עצמו, עליו להתבונן בשיעבוד מצרים ולהשריש במחשבתו שלא יהא לו שום דבר אחר מלבד עבודת ד'.

@9אנחנו נקראים עבדי ד' - מתפללים, לומדים תורה, אבל כשנתבונן נראה, שעבדות שלנו היום אינה דומה לזו שהיתה במצרים. במצרים לא היה לאיש תרוץ להשתמט, לישון מאוחר, להתעסק במשהו אחר. סתם שינה, אפילו חולי, לא פטרו מעבודה, ואצלנו - כל דבר אחר דוחה התמדה, דוחה תפילה עם מחשבה, וכבר אמר רבנו יונה: "אם יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר עלי אעשה זולתי דבר אחד, כבר פרק עול אדוניו".

כך צריך להיות המבט, וכך היא הדרך לקנות דרגה של עבדות בכל דבר שהוא. אי אפשר להשתנות בבת אחת. צריך להתחיל לאט לאט ובדברים קטנים.

אנו מתחילים עכשיו את קריאת הפרשיות של ספר שמות, העוסקות בעניני שעבוד ויצ"מ, ועלינו לקרוא ולהתבונן בזה. בכל יום הרי יש מצות עשה לזכור את יצ"מ. אנו מזכירים אותה בקרי"ש, בתפילה, בברהמ"ז. כל ההזכרות האלו לא יועילו, אם לא נתבונן בהן, ואם לא נקבע בנפשנו שכל מהותנו בעוה"ז היא להשתעבד לד'. וכדי לקבוע בנפשנו את הדבר הגדול הזה, עלינו לעשות מעשים שיכניסונו מעט מעט לעבדות, כמו עצתו של פרעה במצרים, ששיעבדם לאט לאט.

אמנם אנו לומדים תורה כל היום, הבה ונקבל על עצמנו שבמשך זמן קצר כמו בתחילת הסדר, נלמד בדרך עבדות ד' - ששום דבר מלבד פקו"נ לא יפריענו מהתרכזות מלאה, ולהיות שקוע כלו בדברי תורה אפי' לרבע שעה. או נקח ברכה אחת ביום ונקדיש לה דקה תמימה בכונה מלאה ובלי היסח הדעת. לפחות ב' הנהגות אלו בכל יום של עבדות מלאה לקב"ה, יהיו פתח תקוה לנו, שנצא מהרגשת "מצות אנשים מלומדה" שלנו. זה התפקיד המוטל עלינו בתקופה הזאת של לימוד פרשיות יצי"מ. ואם נרגיש את @1שעבוד@2 מצרים, גם נרגיש את @1יציאת@2 מצרים, שזה יסוד כל התורה כולה, כמו שכתוב בעשרת הדברות "אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".