הומור יהודי זה דבר רציני

אותי זה לא מצחיק הומור יהודי זה דבר רציני הצחוק לשירות תיקון המידות

 

 

שוחחנו על ההומור היהודי העכשווי עם ר' אבא אברהם טורצקי מראשי ארגון "חיינו" המשמח חולים ובני משפחותיהם, ומופיע לפני ציבורים שונים, עם ר' יוסף אייזנבך המופיע בשמחות שונות, ועל שולחנות אדמור"ים בימי הפורים, ועם ר' בערל לנדס שמופיע בדברי בדחנות בחתונות ובמצוות טאנץ, כ"א מומחה בתחומו במסגרות ההומור היהודי.

 

 

 

הרב אריה גפן

 

 

 

הומור זה דבר מאד רציני. בעולם הרחב מתגלגלים בכל שנה, מיליארדים של דולרים, סביב בידור להמונים והומור על כל צורותיו הרבים. יצאנו ערב פורים, לשאול כמה מומחים לנושא מהו הומור יהודי אוטנטי ומקורי, ואיך ניתן להשתמש בו לאפיקים בונים וחיוביים. על כל מקרה דבר אחד חשוב למדנו ממנו כבר בתחילת הדברים; הומור, זה נושא לא מצחיק בכלל.

 

 

ר' אבא אברהם טרוצקי מופיע רבות אצל חולים בבתים פרטיים ובבתי החולים, וכן לא חושך ידו מהופעות סגורות לפני ציבורים באסיפות פוליטיות וחינוכיות וכדומה שמוזמן אליהם רבות.

 

 

ר' אבא יחד עם ר' זאב וינגרטן פתחו את ארגון "חיינו" שמטרתו להוסיף חיים ושמחה לנזקקים לזה. כל הופעה לפני חולים מלווה בהכנה מוקדמת כפי הניתן על צרכי החולה ובני משפחתו, ומצווה גוררת מצווה, ולפעמים מצליחים להביא את האור והשמחה לכל המשפחה, גם בדברים שלא היה ידוע עליהם מראש.

 

 

אומר ר' אבא לא אחת נוצר ע"י ההומור קשר חזק עם בני המשפחה, הם נפתחים על ידי החיוך והצחוק, עד שחשים יכולת לשפוך את הלב בשמחה, ולבקש עזרה בדברים רבים שנצרכים להם, ולאו דווקא דברים הקשורים לכסף, שעד כה התביישו לשוחח עליהם.

 

 

ש. זכור לך מקרה שהארת את היום לחולה?

 

 

ר' אבא, ודאי, הדבר חוזר על עצמו פעמים רבות, אנשים מבקשים שנחזור אליהם כי פתאום מתברר שניתן לשכוח מהצרות לכמה שעות, אפשרי לדחוק את המחשבות המדכאות לשעה של חסד, וללא הכנה מראש הבית מתמלא בשמחה וצחוק, ומעט מן האור מסלק הרבה מן החושך.

 

 

מוסיף ר' אבא, מאד לא נעים לי לדבר, כאילו שהדברים נשמעים מפי לשבחי, אך כל מי שיש בידו לעזור וחש שיש לו את זה, חייב להצטרף לאותם משמחים, הנדרשים בבתים פרטיים רבים ובבתי החולים כאוויר לנשימה וכאור יום למרפא. אמר לי יהודי ת"ח אחד אחרי שהחיינו אותו "כעת אני מבין מדוע הגמרא אומרת ש"הני תרי בדחני הם בני העולם הבא", כי לתת חיוך לאנשים זה הוספה של חיים ממש ונתינת אושר אמיתי, זה נותן כח להתמודד בשעות קשות ואפלות מתוך שמחה ועידוד.

 

 

בשביל שתבינו במה מדובר, ואיך זה מוסיף חיים, אספר ללא גוזמא, שמעתי לא אחת מחולים שספירות הדם השתפרו ועלו פלאים, בבדיקות שנערכו אחרי שביקרנו אותם ושימחנו אותם מספר שעות.

 

 

לפעמים אפילו בצורה לא ישירה אנו עוזרים לאנשים, למשל, דיברתי עם חולה אחד בטלפון, שימחתי אותו בחיקויים מאנשים שהכיר, עד שהוא החל לצחוק בכל כוחו, צחוק בריא ומשחרר, כפי שלא צחק הרבה זמן. לימים התברר לי שאשתו שהייתה בבית ועמדה במקרה לידו, כבר הייתה מיוסרת מאד ושקועה עמוק בתוך מחלתו, וצחוק מתפרץ זה של בעלה שינה לה בבת אחת את כל הלך המחשבה, ופתאום זה הוסיף לה חיים חדשים, תקווה רעננה וכוחות חזקים להתמודד מחדש עם מחלתו.

 

 

ישנו הסבר מעניין בשם מרן הגרי"ז מדוע ילדים שמחים יותר ממבוגרים. הבריאה מתוארת הרבה פעמים בתנ"ך עם מילות שמחה, ישמחו השמים ותגל הארץ, ירננו כל עצי היער ועוד הרבה, כי הבריאה במהותה וטבעה שמחה, השמחה באה יחד עם שלמות אין שמחה כהתרת הספקות, וכל זמן שעוד לא נהרסים בנפתולי החיים השמחה מקננת יותר, ולכן ילדים תמיד שמחים יותר.

 

 

ש. איך אתה משתמש באופן חיובי עם ההומור בהופעות לפני ציבוריים שונים?

 

 

ר' אבא, אני מדבר רבות על איך שאנחנו נראים, ועל איך שאנו חושבים שאנו נראים, איך אנו מנסים להסתיר את עצמנו, ואיך אנו נתפסים בקלוננו. לפעמים במקום לתת שיחות מוסר ארוכות ומלומדות, ניתן להמחיש בקצרה את הצדדים המגוחכים שלנו, איך אנו מנסים להסתיר את החולשות שלנו, וכמה זה משעשע כשהכול נעשה בשם "כבוד התורה", שלנו, כמובן.

 

 

ממשיך ר' אבא, לא אחת ע"י הומור ניתן להגיע לתיקון מידות בלי להיתקל בהתנגדות, ההומור פותח דלתות שבדרך כלל קשה להיכנס אליהם. למשל, בכינוס פוליטי שידוע מראש המתחים הרבים שבין המתכנסים, עליתי על הבמה וחיקיתי את המשתתפים ודעותיהם אחד על השני בצורה קיצונית, נתתי דרור למחשבות שאיש לא העז להתבטא עליהם לפני כן, ועם הצחוק הגדול הופשר הקרח ששרר בין המשתתפים, עד שיכלו לגשת לעבודה בצורה רגועה יותר.

 

 

לפעמים אני נדרש בהופעות לבעיות בין שכנים, נושא כאוב מאד, ובהופעה אני מחקה שכן שעונה לשכנו התמים שוודאי שיחתום לו על בקשת בניה חריגה, ולמחרת בבוקר הוא כבר נמצא הראשון בעירייה להלשין עליו... נושא לא מצחיק, וכואב עד כמה שהוא אמיתי.

 

 

במאמר המוסגר, אני משתמש לא אחת עם היכולת לחקות אנשים לעזרה בין נבוכי הבירוקרטיה, יש ואני משוחח עם איש ציבור ופקיד ממונה בתחומו, בחיקוי של איש ציבור אחר ידוע שמבקש ממנו לעשות טובה, עד שהלה משתכנע ומסכים, ואז אני פורש לפניו את קולי האמיתי, ומבקש לראות את העניין סגור... מניסיוני, הדבר מועיל מאד.

 

 

* * *

 

ר' יוסף אייזנבך מופיע רבות בשמחות ולפני חולים, עולה בשנים האחרונות ביום הפורים על שולחן האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, ומעלה חיוך על שפתי מאות רבות של אנשים, אחרי הפעם האחרונה שהופיע שם, נודע לו ישירות מפי האדמו"ר על כמה בעיות חמורות שנפטרו ע"י ביום הפורים. למשל, היה אחד מאנ"ש שעזב שידוך, ונקלע לעצבות דיכאונית חודשים רבים, היום הראשון שבו יצא לאור וסגור לבו נפתח היה ביום הפורים, וזה קרה אחרי שהופיע שם ר' יוסף, לראשונה מזה חודשים עלה חיוך על שפתותיו, ובעקבותיו יצא לאטו משברון לבו, אמר האדמו"ר שליט"א.

 

 

ממשיך ר' יוסף ומספר אמש הייתי בהדסה עין כרם, שם ערכו שבע ברכות לחתן אחד, והמקום נבחר מפני כבודו של הסבא שלא יכל להיות עמם ביום שמחתם, בסוף הסעודה ביקש הסבא את הרמקול והביך אותי דקות ארוכות בדברי תשבחות, לכשעצמי לא ידעתי עד כמה הדבר היה נחוץ לו, ומדבריו התברר שזה חודשים רבים לא ראה חיוך על דל שפתותיו, ומרירות מחלתו אכלה בו בכל פה, ועתה עם ערב זה הגדוש בשמחה יצא משברונו.

 

 

צריך הרבה לאלתר, ולפעמים חשים בסייעתא דשמיא מיוחדת במקצוע זה, למשל, הייתי אצל ילד חולה במחלה חשוכת מרפא, ניסתי לגרום לו לצחוק ולא הצלחתי, עד שנטלתי חבילת בלונים שהיו עמו, וביקשתיו שיזרוק לי אותם, הוא זורק ואני עם סיכה שבידי מפוצץ לו אותם אחד אחרי השני, כאן נשבר הקרח והילד החל לצהול ולשמוח, לא ארכו הדקות ואני פתחתי לכל אורכו את זקני הארוך המקופל, ופתאום לתדהמתי אחרי שהילד נסחף לאווירה השמחה, הוא הוריד מראשו את הפאות, והראה בצחוקו המתגלגל לכל הסובבים שאין אלו אלא פאות מלאכותיות...

 

 

ש. אתה מכין חומר או ניגש ספונטנית?

 

 

ר' יוסף, עקרונית, אני מופיע בכל הארגונים של קצוות הקשת הפוליטית החרדית, חסידות וחוגים שונים, בלי שום השתייכות לאחד מהן. משתדל לא לפגוע באף אחד ובלי להיסחף לתחומים בעייתים. לפעמים הדבר דורש הכנה מוקדמת, ולפעמים דווקא התייחסות ספונטנית לאירוע פוליטי, יכול להפשיר את הקרח וליישר הדורים.

 

 

למשל, שנה שעברה היה אמור להתקיים אירוע גדול וחגיגי שבוע לפני פורים באחת הקהילות הגדולות בבני ברק, ויום לפני האירוע חזר בו האולם שנשכר לצורך זה, וביטל את האירוע, והאירוע הועבר בלית ברירה למקום אחר. מטבע הדברים לא הצליחו להודיע על כך לכל המוזמנים, והיו שנפגעו מכך, אחד הנפגעים עלה בשבת על בימת ארון הקודש לפני קריאת התורה והכריז על מחאה, אמר שלא ייתן להוציא את הס"ת עד שישמעו את טענותיו, על כך שהמתין שעתים ליד האולם, עד שנודע לו שהאירוע מתקיים במקום אחר. האווירה בקהילה הייתה עכורה.

 

 

ביום הפורים הייתי צריך להופיע בקהילה זו, והייתי מעט מבוסם לא ידעתי את אשר עמי, ברכב פרטי הובילו אותי להופיע לפני קהילה זו, בדרך מירושלים נמנמתי ואחרי שהגענו באיחור של כשעתיים למקום, פג מעט שכרותי, הקהל הרב שהמתין קבלני בשירה וריקודים, ומיד שקיבלתי לידי את המיקרופון היסתי את הקהל בתנועות יד, עד ששרר שקט מוחלט, ולתוך הרמקול הפתוח אמרתי ללא הכנות: "כבר שעתים אני ממתין להופעה, אני לא מוחל לכם, אתם לא תוציאו כאן את ספר התורה עד שתשמעו אותי"... הקהל הרב שקלט מיד את ההומור, פרץ בצחוק אדיר ומשחרר דקות ארוכות, האווירה השתנתה בין רגע בין כל באי המקום, וכל המחיצות נשברו.

 

 

ש. על מה היית מתמקד למשל בהופעה לפני חוג ליטאי מובהק?

 

 

ר' יוסף, מטבע הדברים, קשה לי לדבר כאורח במקום זה, אך כל מה שאומר לך בעה"ב עשה חוץ מצא, תמיד בכל חוג נטפלים לצד קיצוני, זה לא משקף, וזה לא אומר ח"ו שכולם כאלו, במקום כזה אני מדבר למשל, על אותם טיפוסים שמחפשים את ה"מזרח" בכל מקום, - למשל, אחד "חשוב" נכנס לחתונה וראה שהמזרח כבר מלא, נגשתי אליו כשראיתיו נבוך, ושאלתי היכן רוצה כבוד הרב לשבת? ואז הוא אומר לי; "תאמין לי אצלי המזרח והמערב זה אותו דבר, לכן ממש לא איכפת לי לשבת במזרח"...

 

 

או למשל, על נושא אחר, אצלנו בבית הכנסת ישנו מדקדק אחד שמפריע לבעל קורא בהערות שונות כל שעת הקריאה, פעם אחת בסוף הקריאה, ניגש בעל הקריאה אלי מותש וכעוס והכריז נחרצות באוזני, "אין לי ספק שמדקדק זה לא היה במעמד "מתן תורה", שאלתיו היאך הגעת למסקנה זו? אמר, "ברור לי שאם מדקדק זה היה במתן תורה, אזי לא היה נותן למשה רבנו לסיים לקרוא את עשרת הדברות ע"י דקדוקיו"...

 

 

* * *

 

ר' בערל לנדס מספר על עבודתו כבדחן בחתונות, על העבודה מסביב ועל הצד הרציני שבנושא.

 

 

ר' בערל, לפני שאני מופיע בחתונה, אני יושב עם הצדדים, המחותנים בני משפחה וידידים, ומקבל מהם חומר רקע, ומהם נבנים דברי הבדחנות. בשביל שערב יצליח צריך להתכונן ולהכין אותו. אנשים משלמים ומצפים לקבל תמורה, כל נושא הבדחנות הוא לא עוד בדיחה משעשעת, זה ענין רציני מאד.

 

 

ידוע "בדחן" ראשי תיבות: "דברי חכמים בנחת נשמעים". בחוגים מסוימים, עיקר דברי הבדחנות נאמרים ב"מצוה טאנץ". שם מתכבדים בני המשפחה בריקוד מיוחד, כמו שאמרו חז"ל: כיצד מרקדין לפני הכלה. שם אני שר ומתחזן בשירים ידועים כמיטב מסורת הבדחנים, ובקטעי חרוזים והומור, הכל מתוכנן ומאולתר לפי הצורך והעניין.

 

 

לפני החופה בדרך כלל יושבים עם החתן, ובשירת חרוזים משמיעים לפניו דברי מוסר, כדי שיחוש שזה היום הגדול בחייו, יום שנמחלין לו בו כל עוונותיו. מובא בספרים שבזמן החופה נפתחים שערים בשמים, וזו השעה לפתוח את הלב ולחזור בתשובה שלמה.

 

 

בהזדמנות זו בדרך כלל מזמינים את כל הסבים מדורות עברו לשמחת החתונה, ובדרך הלצה אמרו בחתונה אחת של משפחות מיוחסות הזמינו כ"כ הרבה גדולים וצדיקים בני משפחה, שזה היה הזמן לעשות ניקיון כללי בג"ע אחרי שהתפנה לכמה שעות מכל יושביו, שבאו לחתונה...

 

 

מאד חשוב לשמור על ניקיון וטהרת הדברים, לא לגלוש לשום נושא בעייתי, לא להיכנס בין מחנות יריבות ובין חוגים, ותאמינו לי יש מספיק חומר כדי לדבר ברווח כמה שעות, מבלי לרדת לרמות נמוכות.

 

 

ישנם נושאים חביבים על כל החוגים כמו "שנור" ודברים דומים, שאינם פוגעים באיש ולא מותירים טעם מר מכל הערב. נושא נוסף העולה רבות הוא ליצנותא דע"ז והיא החילוניות של ימינו, וגם שם ניתן להעביר ביקורת בצורה מעודנת על הסלנג החילוני שנכנס וחדר בתוך מחננו.