הלקח מימי הפורים

מדור "על הפרק" התייחס אתמול לפיגוע ההמוני שנמנע בדרך מופלאה, לאחר שבדרכו למקום הפיגוע החליט המחבל, מסיבה שעדיין לא ברורה, להשליך את מטען החבלה לפח אשפה. כפי שנכתב, שוב הראו לנו מן השמים, כי רק בחסדי הבורא ית' אנו נחלצים ממזימות שונאינו.

 

 

 

בענין זה צוטטו דברי קדמונים שפירשו, כי מגילת אסתר, שנקרא בימי הפורים הבעל"ט, נועדה "להודיע לדורות היותו משגיח עלינו מן החרכים, להצילנו מיד הקמים עלינו. כי כאשר רבו עוונותינו ונתמעטו זכויותינו, וחרב בית קדשינו, ואין אנחנו כדאי לעשות לנו נס בפרסום כהלחמו ביום קרב, הנה אז יצילנו במסתרים. משל למה הדבר דומה, לבן מלך, שחטא מאד נגד אביו, וגירשו מפניו, ובא ארי לטרפו, והאב ברחמיו על בנו, שולח אחרים להצילו מיד הארי, ולא יטפל האב בעצמו להצילו = כדי שלא יחשוב הבן, שהאב שככה חמתו מעליו. כך השי"ת, עם היותו בגלות הסתרת פנים, הנה הוא מסובב סיבות להצילנו מיד קמינו, עד אשר לא יתפרסם היות ההצלה מאיתו ית'. אמנם, אנחנו צאן מרעיתו, אשר הודיע לבני ישראל עלילותיו, יתפרסם אלינו מתוך המקרים הרבים, התכופים, משונים מן הטבע המורגל. וכל שכן, כאשר נראה הפרת עצות וביטול מחשבות והפיכתן, שיתאמת יותר אצלנו, כי הדברים נמשכים מעת אשר בידו נפש כל חי, חופש כל חדרי בטן". )ביאור "יוסף לקח", מגילת אסתר, פרק א', פסוק א'. וראה גם באריכות בביאור הגר"א שם(.

 

 

 

אכן, המטען שהושלך לפח הזכיר לנו, כי "המקרים הרבים, התכופים, משונים מן הטבע המורגל, וכ"ש הפרת עצות וביטול מחשבות והפיכתן" = מלמדים על הניסים הנסתרים המלווים אותנו בימי גלותנו, כאשר כל הישרדותנו ככבשה בין שבעים זאבים היא אך ורק בחסדי שמים החופפים עלינו.

 

 

 

@9

 

 

 

אך לקח לא-פחות נחוץ הוא, שנלמד גם כן מימי הפורים, שבמצב של איומים קיומיים למיניהם, אין להקדיש את מירב המאמצים להשתדלות טבעית גרידא. חובת השעה היא להתחזק בתורה ובתפילה, שהלא = כפי שאומרים חז"ל = אפילו אותו המן הרשע, כאשר ראה תינוקות של בית רבן עוסקים בתורתם, הבין כי בכך טמון שורש מפלתו.

 

 

 

לקח זה ניתן להפיק מהתנהגות עם ישראל בעת גזירת המן. שהרי לכאורה יש להבין, מדוע נאמר במגילת אסתר, שרק כאשר "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור", אזי "והעיר שושן צהלה ושמחה". הרי לא היו צריכים להמתין לכך, שכן בטרם יצא מרדכי מלפני המלך בלבוש מלכות, כבר ניתנה הרשות להרוג ולאבד את כל חיל עם הצרים אותם, ומפני מה המתינו עד כה ושמחו רק לאחר שמרדכי יצא בלבוש מלכות. שאלה זו יש לשאול גם לשון הפיוט לפורים בו נאמר, כי שושנת יעקב צהלה ושמחה "בראותם יחד תכלת מרדכי". ולכאורה, עיקר שמחתם היה צריך להיות על שנתבטלו גזירותיו של המן ונתלה על העץ, ומדוע מוזכר ששמחתם היתה רק לאחר שראו את מרדכי בלבוש תכלת.

 

 

 

ואמר מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, שבאמת ידעו בני ישראל שמן השמים נגזרה הגזירה עליהם, ולא שהמן הוא הגוזר עליהם גזירותיו, אלא שהוא מתפקד אך ורק בתור שליח בלבד. שהרי חז"ל אומרים על הפסוק "וישב מרדכי אל שער המלך" = "ששב לשקו ותעניתו", אף שכל זה היה לאחר שהמן הרכיב את מרדכי על הסוס וקרא לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך" = למרות זאת עדיין שב מרדכי לשקו ולתעניתו. שכן אף שכבר ניכרה מפלת המן, מ"מ אין זה מוכיח עדיין שנתבטלה הגזירה מן השמים, שהרי הרבה שלוחים למקום ועדיין יש לחשוש מפני רוע הגזירה, וכל עוד לא תוקן החטא יישלח שליח אחר מן השמים לייסר את עם ישראל = ולכן שב מרדכי לשקו ולתעניתו.

 

 

 

לכן גם השכילו היהודים בכל מדינות אחשוורוש להבין שטרם הגיע הזמן לחוש שמחה אמיתית, על אף שכבר ניתנה להם הרשות להרוג את כל הצרים עליהם, ובעיני בשר כבר היה נראה שיצאו מגאולה לישועה, שכן לא היו בטוחים שבאה על תיקונה סיבת הגזירה. ורק כאשר יצא מרדכי מלפני המלך בלבוש מלכות, אותו מרדכי הצדיק עליו נאמר, "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", ומפרשים חז"ל, שידע שכל הצרה שנחתה עליהם יסודה בגזירת שמים על שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשוורוש = ואם אותו מרדכי, היודע את סיבת הגזירה ושורש הצרה, יוצא בלבוש מלכות, אזי יכולים בני ישראל להיות בטוחים שכבר נתבטלה הגזירה מן השמים ולא רק במישור הארצי, וממילא כעת הוא הזמן הנכון לשמחה. וכפי שמבואר גם בלשון הפיוט, שרק בראותם תכלת מרדכי, צהלו ושמחו.

 

 

 

ולקח זה אקטואלי עד עצם היום הזה. המאבק העיקרי עם הקמים עלינו לכלותנו, אינו מתרחש במלחמה הארצית הנראית ומוחשית לעין בשר, אלא אך ורק במישור הרוחני.