וזכרם לא יסוף מזרעם – שיחה עם הרב ש' ברוודא

"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" )אסתר ט' כ"ח( * מהם הלקחים האקטואלים ממגילת אסתר לדורנו אנו ? * מדוע נצטווינו בפורים על "משתה"? * מהי חובת השמחה שנתיחדה ליום הפורים? * מה משמעות הדבר כי פורים הוא יום קבלת התורה מאהבה? * פנינו אל הגה"צ רבי שלמה ברעוודא שליט"א שיבאר לנו מהותו של יום *

 

 

ש: מגילת אסתר נקראת בכל שנה ושנה. האם די בקריאה בעלמא או שיש להתבונן בעומקה ?

 

 

הגמרא מספרת כי תלמידיו של רשב"י שאלוהו מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה. )דהיינו על איזה חטא נגזרה הגזירה( אמר להם, אמרו אתם.

 

כששאלו התלמידים את רבם על טעם הגזירה, למה השיב להם אמרו אתם. מנין לו לרבי שמעון בר יוחאי שיש לתלמידיו הסבר בענין. הלא מכיוון שהם שאלו את רבם, משמע שהם בעצמם אינם יודעים?

 

אלא, יסוד היסודות של אמונת הדת היהודית הוא כדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא: "אין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרנו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד. אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזירת עליון".

 

חז"ל שקדו על החזקת האמונה הזאת בלב בני עם ישראל, להודיע לדורות הבאים שכל דברינו ומקרנו אין בהם טבע ומנהג. ברור היה לרשב"י שתלמידיו לא קראו כל שנה את מגילת אסתר במחשבה ח"ו שדבר זה הוא מנהג העולם. כי אם אדם חושב ככה אין לו חלק בתורת משה רבנו, ובודאי לא נחשדו בזה תלמידי רשב"י. והבין מעצמו שודאי יש להם טעם על גזירת הכליה שנגזרה בימי המן ומפני זה השיב להם אמרו אתם.

 

בדורנו אנו אשר אדם טובע בים של מינות )כלשונו של מרן החזו"א בקובץ אגרות( ואין איש שם על לב לפנות מחשבתו מבלבולי טרדותיו העצומים בהבלי העולם השפל. בני אדם ממששים בצהרים כאשר ימשש העוור באפילה. אדם יכול לשמוע קריאת מגילה עשרות שנים בלי שום התבוננות ומעודו לא יעלה על דעתו לשאול מדוע נתחייבו כליה בימי המן. וכאילו מסכים בדעתו ח"ו שדבר זה ממנהג העולם אירע לנו.

 

משום כך נאמר במגילה:"וזכרם לא יסוף מזרעם" הלימודים העצומים שיש במגילה של שכר ועונש, ובטחון הנכללים במגילה, לא יכלו מזרעם לעולם ועד. בזמנינו, אי התבוננות של הגדולים עושה רושם בחינוך הקטנים עד שכל המועדים שוים אצלם.

 

חנוכה, אנטיוכוס הרשע. פורים, המן הרשע. פסח, פרעה הרשע. ט' באב, נבוכדנצר הרשע וטיטוס הרשע. כאילו כל המועדות הם רק מסביב לרשעים... וכאילו העולם ח"ו מתנהל על ידי הרשעים וגוזרים גזירות ולוחצים לחץ ועושים בו כבשלהם. וכי העולם הפקר ח"ו?!

 

משום כך מחויב כל אחד להתחזק ולהתבונן במגילת אסתר אשר אינה בטלה לעולם. לחקור לעומק ולרוחב ולחנך את הילדים להבין את המגילה באמת כדי להחזיר עטרת "פרסומי ניסא" ליושנה, לדעת על מה נגזרה גזירה ומה עשו אבותינו בשושן הבירה. ולדעת מיהו באמת בעל הבירה.

 

 

ש: מה משמעות הדבר שימי הפורים הינם "ימי משתה ושמחה"?

 

 

בגזירת המן נאמר במגילה: "להשמיד להרוג ולאבד... ושללם לבוז" מבאר הגר"א שיש באדם ארבעה דברים. נפש רוח נשמה וגוף. נפש וגוף הם שותפים. והמן רצה לעקור את הכל. להשמיד שלא ישארו שום מצוות מן התורה כנגד הנשמה. להרוג הרוח החיונית לאדם. לאבד אפי' הגוף הגופני שלא ישאר שם ישראל. ושללם לבוז שיהיו לבז ולא יהיו במקום אחד.

 

כנגד זה ניתן לנו בפורים ארבעה דברים. קריאת המגילה תוספת מצוה. שמחה נגד הרוח שהוא בלב. משתה נגד הגוף שהגוף נהנה מהמשתה. ומתנות לאביונים נגד ושללם לבוז.

 

מבואר לנו מדברי הגר"א, שמלבד מצות שמחה שתקנו בפורים, עוד יש תקנה מיוחדת של משתה שיהיה הגוף נהנה ממנו. ואם כן זהו הטעם מדוע יש להרבות בשתיה בפורים יותר מכל ימים טובים שאין בהם אלא מצות שמחה בלבד.

 

זאת ועוד, במשלי )י"א י'( נאמר: "בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רינה" מבאר הגר"א: "כי כאשר הקב"ה מציל את עמו ישראל מצריהם העומדים עליהם מתחילה גואל אותם ומטיב להם, ואחר כך נוקם את נקמתם מהצרים כמו במצרים שמתחילה גאל אותם ואחר כך אבדם בים סוף. וכן בהמן, תחילה היטיב למרדכי ואחר כך הפיל את המן ותלו אותו בכדי שיהא הוא בעצמו רואה גדולת ישראל ושה' הוא אלוקים בכל האדץ. וכאשר הוא מיטיב לצדיקים, אז כל העיר שמחה אבל עדין אינם מרננים ומשבחים להקב"ה, אך אחר כך, כאשר נוקם מהעומדים עליהם אז הם מרננים ומשבחים להקב"ה וזהו "בטוב צדיקים תעלוץ קריה" כמו שנאמר "והעיר שושן צהלה ושמחה" ואחר כך כאשר נקם הקב"ה מאויביהם אז היתה "רינה" כמו בים סוף ובפורים".

 

ואם כן, צריכים אנו ביותר לשמוח בפורים על נקמת המן ממה שאנו שמחים על גדולת מרדכי. כי בדין ובנקמה ברשעים יותר מתגלה ומתקדש שמו של הקב"ה בעולם מאשר ע"י הטובה לצדיקים.

 

דבר זה מרומז בביאור הגר"א על הדין בשו"ע: "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" כותב הגר"א, בין נקמת המן לגדולת מרדכי ולכאורה דבריו לא מובנים.

 

אולם לפי דבריו במשלי, מבואר שכאשר אדם שמח בפורים על נקמת המן יותר מגדולת מרדכי זהו שמחה אמיתית לשם שמים ושמח על קידוש שם שמים בעולם. אך אם שותה האדם הרבה ונתבסם עד שאינו יודע בין נקמת המן לגדולת מרדכי, אין לו דעת מתוך שכרותו להבחין בין קדוש שם שמים פחות או יותר, שמחתו אינה אמיתית וצריך להפסיק מלשתות.

 

 

ש: ומדוע תקנו לדורות דבר זה להרבות במשתה ושמחה?

 

 

השאלה יותר קשה. הרי החטא היה שנהנו מסעודתו של אותו רשע ואם כן התיקון לחטא היה צריך להיות שיצומו בכל שנה ושנה ולא שירבו במשתה ושמחה?

 

אלא, מהות החטא היה שנהנו מטובתו של אחשוורוש ואכלו אכילה שיש בה תאוה שאינה ראויה לעם ישראל. ומשום כך תקנו לדורות משתה ושמחה שיאכלו וישתו לשם שמים משום שהיא מצות ד' עלינו לאכול.

 

בפירוש "יוסף לקח" )לרבי אליעזר אשכנזי שתלמידי הגר"א העידו שלמד זה הפירוש על המגילה( למגילה כותב: "באכילה נתחייבו ובצום ניצולו ובאכילה ושתיה ישמחו סעודת מצוה תחת סעודת עבירה". זהו התקנה לדורות על ימי משתה ושמחה לשם שמים ביום הפורים.

 

שמעתי בשם מרן החתם סופר זיע"א שסיפרו לו על אחד מגדולי התורה שבדורו שהוא ממעט באכילה ומרבה בצום ופרישות וסיגופים. אמר החתם סופר, לא לאכול אין זה שבח גדול. כן לאכול ולשם שמים הרי זה משובח!

 

הרבה יותר קשה לאכול לשם שמים, מלצום.

 

בשם האר"י הק' מובא שיום כיפורים הוא כי פורים דהיינו כמו פורים. אבל פורים יש בו ענינים נעלים יותר מיום הכיפורים. )מקור הדברים הוא בתיקוני זוהר "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים דעתידין לאתענגא ביה ולני ליה מענוי לעונג"(

 

חשבתי לפי דברי החתם סופר, ביום הכיפורים איננו אוכלים כלל, אבל בפורים אוכלים ושותים כל היום לשם שמים, זהו יותר קשה ויותר משובח.

 

 

ש: "הדר קבלוה בימי אחשוורוש" פורים יום קבלת התורה מאהבה. באיזה פרט למעשה חזרו לקבל את התורה מאהבה?

 

 

דברים נפלאים מצאנו במדרש תנחומא פרשת נח: "לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל ליבו ובכל נפשו ובכל מאודו... וכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול... ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תישכח תורה שבעל פה מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות..."

 

ולפי דברי הגמרא בשבת שהדר קבלוה בימי אחשוורוש, וכמו שפרש"י שם, מאהבת הנס שנעשה להם. צריך לבאר, כי כאשר עם ישראל ראו והרגישו עוצם אהבתו ית' וחמלתו הגדולה והיתירה לאין שיעור, גם בליבם של בני הדור ההוא נתקע אהבה רבה וחיבה יתירה אליו ית' ולתורתו. מתוך אהבה רבה זו קבלו עליהם מחדש את התורה שבעל פה להיות יגעים בה בחשק רב, ובביטול כל חשק לתאוה ולכבוד ולעושר בעולם הזה, ולהיות מסורים לעסק התורה בכל נפשם ובכל מאדם, דבר שלא היה בעם ישראל מיום שניתנה תורה עד הדור ההוא.

 

בפרט זה היה חיזוק בדורם של מרדכי ואסתר כאשר חזרו לקבל את התורה מאהבה. שאלני אברך אחד, מדוע נקרא קבלת התורה בימי אחשוורוש "מרצון" הרי כיון שנעשה מחמת הגזירה אין לך אונס גדול מזה, ואונס זה הוא שהחזיר את ישראל למוטב.

 

התשובה לכך היא, ודאי שהאונס הגדול של גזירת המן ואחשוורוש הביאה את בני אותו דור לעשות תשובה בכל ליבם. אך מכיון שעשו תשובה, זכו לישועה גדולה מהשמים עם הרבה ניסים נסתרים, כשהתבוננו כמה הקב"ה דואג לטובתם הכירו כמה גדולה אהבתו אליהם, ואז הוסיפו גם הם אהבה וחיבה יתירה לד' ולתורתו, וקבלו את התורה מחדש ברצון ובאהבה.

 

המיוחד שבבני הדור ההוא היה, שלא הסתפקו בתשובה ובשמחה על הצלה ממות לחיים, אלא התבוננו בנס ההצלה והחליטו להשיב להקב"ה טובה תחת טובה ולקבל את התורה באהבה.

 

יש להוסיף בזה את דברי הרמב"ם באגרת תימן שהביא הרמב"ן על התורה. אחר קבלת התורה נאמר: "אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים" כותב הרמב"ם: "ודבר זה שתשמע אומה אחת בכללה דיבור הקב"ה ושתראה כבודו עין בעין היה שתתחזק האמונה חזוק כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורנו כשיתחדש שום רוגז או שמד על היהודים ח"ו וכשתתגבר יד האנס. שכן כתוב כי לבעבור נסות אתכם, כדי שתעמדו בכל נסיון שיפגע בכם באחרית הימים שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו".

 

לפי דבריו מבואר לנו, כי מנס פורים למדנו שכל כוונת הגוים להרע לנו, לא הועילו כלום נגד רצונו ית'. אדרבה, אלו שרצו להרע לנו גרמו לעצמם רעה ומכל המון רבבות בעלי חרב לא עמד איש בפני עם ישראל. גם על זה אפשר לומר: "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים" דהיינו, הרי אתם עומדים לקבל על עצמכם עול יגיעת תורה שבעל פה בכל לב, לכן בא הקב"ה בניסים גדולים להראות כי אין עוד מלבדו ואין לאדם בעולמו אלא לעשות רצונו ית' ע"י דבקות בתורה ית'.

 

ומעכשיו, בתקופה החדשה של פתיחת שערי תורה והעמדת רבבות תלמידים היגעים בתורה, תוכלו לעמוד בכל נסיון שיפגע בכם ובכל ערעור על אמיתות התורה והאמונה, ולא יזוז לבבכם.

 

 

ש: כיצד על בני תורה לקיים את החיוב "לבסומי בפוריא"?

 

 

במנורת המאור )נר ג' כלל ד' ח"ג( נאמר, על החיוב לבסומי כאשר עושהו לשם מצוה כאשר היו עושים אותו בזמן חכמי התלמוד שלא היו שבעים מיין בכל השנה והיו מרבים בימי הפורים לשם שמים לשמחה יתירה. אבל עכשיו שעושים בני אדם כל ימיהם כחגים ושותים לשובע בכל יום, המעלה הגדולה היא להרבות במתנות לאביונים, ולאכול ולשתות כראוי לו שירבה מעט לשם שמחת פורים.

 

ברמב"ם מבואר שהוא דין בכל השנים לא רק בזמנינו שאין מרגישים עליה משתיה. וכמו שכותב בסוף הלכות מגילה: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים הללו דומה לשכינה".

 

הרמב"ם כותב דבר זה גם בכל יום טוב שחיוב להאכיל לאומללים ולמרי נפש ואם לא כן אין שמחתו שלימה. ביאור הדבר, חז"ל אומרים כי בזמן שאדם בצער שכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. השכינה כביכול משתתפת בצער האדם. ומי ששמח ביום טוב ובפורים לשם שמים, רוצה שהשמחה תהיה כביכול במעונו ית' בתכלית השלמות. כאשר יש עניים ואומללים שלא ניתן להם די סיפוקם ליום טוב, אזי גם השכינה בצער ח"ו, א"כ אין שמחתו שמחה של מצוה.

 

כאשר בימי הפורים עם ישראל בשמחה, ודאי כביכול יש שמחה לשכינה ומי שמרבה לשמח לב עניים ואומללים בפורים כמה שמחה הוא מרבה במעונו ית' וזוהי שמחה של מצוה אמיתית.

 

 

ש: איזהו לקח חשוב מניסי הפורים צריכים אנו ללמוד כיום?

 

 

במדרש מסופר, שהמן בא בעלילה על עם ישראל וביקש מאחשורוש שיעה את הסעודה כדי שיהא פתחון פה לשטן לקטרג. כאשר אכלו ונהנו מסעודת אחשורוש עמד השטן והלשין לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך. וכשנגזרה הגזירה, רץ אליהו זכור לטוב אצל אבות העולם עד שבא למשה רבנו. משה שאלו, אם יש אדם כשר באותו הדור. אמר לו, יש ושמו מרדכי. אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד בתפילה ואני מכאן ונבקש רחמים לפני הקב"ה.

 

לאחר מכן כאשר מרדכי שולח את אסתר לאחשורוש להתחנן על עם ישראל, אסתר דורשת שכולם יצומו ויתפללו ואף היא עצמה התפללה. אסתר עצמה לא תלתה שום תקוה בהשתדלותה לדבר עם המלך, אלא אך ורק בתפילה.

 

הגר"א בביאורו למגילת אסתר שואל מדוע במשתה היין הראשון, אסתר לא אמרה כלום והזמינה למשתה נוסף את המן והמלך? ומבאר, שלמרות שהלכה כאשר ידעה כי כל היהודים צמים ומתפללים, ומרדכי ציוה עליה ללכת, אף על פי כן היא היססה האם אכן משמים צריכה היא לדבר עם המלך ובקשה רמז מהקב"ה. רק אחר שבלילה ההוא נדדה שנת המלך ומרדכי הורכב על סוס המלך, דברה אסתר במשתה השני.

 

ובגמרא נחלקו מדוע אסתר הזמינה את המן למשתה היין. אחד הטעמים הוא: "שלא יאמרו אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים". פחדה אסתר כי יתעייפו ממשמרות התהילים ויסמכו על השתדלותה בלבד, כמבואר בדברי הגר"א במשלי )ג' ה'(: " בטח בד' בכל ליבך ואל בינתך אל תישען שלא תאמר אבטח בד' אך אני מחויב לעשות ולהישען גם על שכלי, לכך אמר אל תישען אפילו בתורת משענת לא יהיה לך שכלך אלא בטח אל ד'"

 

כאשר במשתה השני אסתר אומרת : "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד" אחשורוש שואל מי הוא זה ואיזה הוא. אסתר הצביעה על אחשורוש "איש צר ואויב" ובא מלאך וסטר ידה לכיוון המן. מדוע אסתר הצביעה על אחשורוש? מבאר הגר"א, כי בשעה שאסתר דברה עם המלך היא התפללה שהמלך ישמע את דבריה. מחשבתה היתה נתונה באחשורוש, ומשום כך ללא תשומת לב הצביעה עליו. אותו מלאך שסטר את ידה, הגיע בזכות תפילת היהודים אשר בשושן. לאחר מכן באו מלאכי השרת לעקור אילני הגן של אחשורוש כדי להרגיזו, ולדחוף את המן ולהפילו על מיטת המלכה, מלאכים אלו באו ע"י תפילתן של ישראל.

 

צריכים לצאת מימי הפורים עם חיזוק גדול בתפילה. הרמב"ם בהקדמה למנין המצוות כותב: " וצוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו והיה קרוב לשוועתנו וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כד' אלוקינו בכל קראנו אליו".

 

פורים בא ללמדנו כי תפילה עוזרת בכל עת ובכל זמן. והטעם שתקנו לקרוא מגילה גם בלילה הוא מהפסוק:"אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" ופרש"י, זכר לנס שהיו זועקים בימי צרתם יומם ולילה. משמרות התפילה לא הופסקו "להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך"!

 

כאשר מרן הרב מבריסק זצוק"ל שכב על ערש דוי וסבל יסורי איוב, ארגנו בבני ברק בכולל חזון איש משמרות תפילה רצופים לרפואתו. באחד מימים אלו, נכנס לבקר את הרב ת"ח מבני ברק. אמר לו הרב, אתה בא מב"ב ושב לב"ב. תאמר לאברכים ולבחורים שם, כי אני מודע שהם מתפללים עבורי ללא הפסק. כל שעה שאני חי בעולם היא אודות לתפילה שלהם. אני אכיר להם טובה על כך בשני העולמות!

 

ואכן הרב נפטר בערב יום הכיפורים כמה רגעים לפני "כל נדרי" כאשר משמרות התהילים הופסקו. תפילה כזו ברציפות, הקב"ה רוצה מאיתנו.

 

הלימוד והחיזוק הגדול שלנו מפורים הוא להתחזק בתפילה כראוי. ולדעת שתפילה נאמנה להקב"ה בהתעוררות עצומה עוזרת.