חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ולשמוח בכל שנה ושנה – תלמידי חכמים

ימי הפורים נזכרים ונעשים בכל דור ודור מימי מרדכי ואסתר ועד ימינו אנו * במחיצתם של גדולי ישראל היו ימי הפורים נחוגים בצורה עילאית והתרוממות הנפש * הרב א. הכהן מביא לפני הקוראים תיאורים של משתה היין בחצר גינת ביתן המלך מאן מלכי רבנן *

לעשות בחינה על הגוף...

 

 

ר' ישראל זללה"ה היה רגיל להיות בפורים שיכור כשכרותו של לוט ממש, ובמצב זה היה אומר כל היום בלי הרף חידושים בחריפות וגאונות להפליא בכל הש"ס. הוא קרא לזה "לעשות בחינה על הגוף", היינו לבחון אם הוא במדרגת "חוש" שהגוף יהיה קרוב לתורה הקדושה.

 

פעם נזדמן אדם גדול למעמד זה שר' ישראל היה מוטל שיכור ותלמידיו עמדו סביבו והאזינו לחידושיו. אמר הגדול הזה שהוא היה ירא לעצמו להגיע למצב כזה של שכרות, כי מי יודע מה הוא היה יכול לומר אז... )המשגיח ר"ש וולבה, עלי שור ח"ב ע' תס"ח(

 

 

כולך יפה רעיתי...

 

 

סיפר מרן הגר"א לאפיאן זצ"ל, ר' ישראל היה מקים בפורים את החיוב של "לבסומי" ותלמידיו היו מפצירים ממנו אז שיגלה להם דברים שבזמן אחר לא היה מגלה. השאלות היו, איך עבד על מידה זו? ואיך על זו? ור' ישראל היה מתחנן להם, ילדי אל תמשכו ממני כי אתחרט אחר כך... )קינדרליך ציהט ניט פון מיר איך וועל דערנאך חרטה האבען...(

 

ופעם בפורים כשתלמידיו עמדו סביבו הראה בידיו על התלמידים ואמר: "כולך יפה רעיתי" אח"כ הראה בידו על ר' שמחה זיסל לבד ואמר: "ומום אין בך" )לב אליהו שמות ע' רצ"ה(

 

 

גם אדמו"ר לא עצר משחוק של מצוה

 

 

כותב תלמיד ישיבת וואלז'ין בתקופת הנצי"ב, כאשר זכיתי פעם אחת לסעוד סעודת פורים בישיבה הקדושה של עיר וולאז'ין שהיה מנהג קדומים בישיבה לעשותה ברוב פאר והדרת קדש כידוע, באמצע הישיבה הועמד שולחן שעליו סעד אדמו"ר הגאון זצוק"ל בלוית כל האברכים המוסמכים להוראה.

 

סביב לנו הסבו כל תלמידי הישיבה על שולחנותיהם, ואנכי הייתי מוסמך כבר מכ"ק הגאון וזכיתי לקבל מקומי אצל אדמו"ר. על כל אחד מאיתנו היה החוב מוטל לומר דבר אחד מדברי תורה בענינא דיומא, וזה אשר נפל בחלקי לומר על דרך הצחות, עד שהבאתי את כל המסובים לידי גיחוך וגם אדמו"ר לא עצר משחוק שמחה של מצוה, וקלסו במאמרו שהוא טוב ויאה!

 

תיאור נוסף יש על סעודת פורים בוואלז'ין, איך שהיו נושאים את הנצי"ב על כסא וקראו לפניו הידד וזו היתה סעודת חברים תלמידי חכמים. )אבי הישיבות ח"א ע' 402(

 

 

וכי מותר בפורים להתלוצץ מאדם זקן...

 

 

יום אחד בשנה הרשה לעצמו רבי נפתלי אמסטרדם לעשותו יוצא מן הכלל, יום הפורים. רבי נפתלי היה מבלה את יום הפורים בשתיה ומתבל שתייתו בשיחות וסיפורים על רבו וחבריו הגדולים.

 

פעם אחת בין שתיה לשתיה, הרבה בשבחם של תלמידיו הגדולים של ר' ישראל והשבחים שאמר עליהם רבם: ר' יצחק - למדן. ר' שמחה זיסל חכם. ואילו מה שר' ישראל אמר עליו לא העלה כלל על לשונו. מתוך בדיחות הדעת שאלתיו: ומה אמר הרבי עליך?

 

ר' נפתלי נעץ בי שני עינים תמהות והפליט: וכי סבור אתה כי בפורים מותר להתלוצץ אף מאדם זקן? הרי בושה מכסה פני בכך שגדולים הללו חשבו אותי כאחד מהם משום שעמדתי על ידם בשעת דרשותיו של רבנו הגדול, אמנם הם האירו לי פנים, אך מי כמוני יודע כי היתה זו רחמנות לאדם מועט כמוני שלא הגיע אף לקרסוליהם...

 

המשכתי בעזות פנים פורימית ואמרתי: והרי שמך ר' נפתלי מפורסם בכל העיר והסביבה? ר' נפתלי לא כעס וענה: הכל בשביל כבוד הרבי, שבטעות חושבים אותי לתלמידו של ר' ישראל. ואילו הפרסום שיש לי הוא בעטיה של זוגתי הצנועה שאופה חלות מהודרות לכבוד שבת ומתוך כך באים לספר בשבחה, והיא מספרת להם בשבחי...

 

עם רדת השמש, עמד רבי נפתלי אמסטרדם מכסאו, כהרף עין פג יינו והיה לאדם אחר, ואמר: רבותי, חג הפורים עבר, עלינו להתפכח משכרותנו ולהתפלל באימה וביראה תפילת ערבית. מוטל עלינו גם להגביר שקידתנו בתורה, כדי להשלים את אשר החסרנו מסדר לימודנו הקבוע בגלל פורים.

 

לאחר תפילת מעריב, הסיט את העמוד למקום לימודו הקבוע ושקע בלימוד מעמיק כשכולו התפעלות. עמדנו תקועים במקומנו ולא ידענו את נפשנו למראה הגדול הזה.

 

לנו הנוכחים היה ברור מאין שאב תעצומות נפש במידה כה רבה מתורת המוסר של רבו ר' ישראל... )הגרי"י וינברג זצ"ל, שרידי אש ח"ד(

 

 

ברחובות קובנא

 

 

דעתו של ר' איצל בלאזר היתה כי יש חובה בפורים להתבשם ממש והיה מקיים פירוש זה בעצמו. היה שותה בפורים בלי שיעור. היה עובר את רחובות העיר קובנא כשהוא מפזז ומכרכר ושר שירים שונים. ולא היה מסתפק בזה עד שהיה משתכר ממש, ותוך שכרותו היה מתגלה במלוא שיעור קומתו. לרוב היה משתפך בלימוד מוסר בבכי תמרורים, והיה מוכיח את עצמו על מגרעות שונות. )תנועת המוסר ח"ב ע' 291(

 

 

ליצנות לא אצלי!

 

 

שח הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ זצ"ל, כשהיתי צעיר לקחני אבי )הגאון רבי מאיר זצ"ל( ביום הפורים למעונו של מרן רבי ברוך בער זצ"ל שם שהו בחורים רבים אשר באו לשמוח במחיצת רבם. בין הבחורים היה בחור עילוי מופלא, אשר אמר את הפרק הראשון של מס' גיטין ב"גראמען" לאחר מכן חזר על שיעור של ר' ברוך בער ב"גראמען".

 

שסיים, החל להשמע "פורים תורה" כשהוא פותח בשאלה מפורים... כשמוע ר' ברוך בער את דבריו, קם ממקומו ומחה כנגדו: "ליצנות, ניט ביי מיר אין שטוב! ליצנות לא אצלי בבית!" ולא הסתפק ר' ברוך בער במחאה אלא עמד וגרשו מביתו! )עמודי שש ע' 773(

 

 

לטעום טעם רוחני

 

 

מרן הגאון רבי ליב חסמן זצ"ל, כתב מכתב למרן הגר"י סרנא זצ"ל, בו הוא מתאר לו את שמחת הפורים בישיבת חברון בשנת תרצ"א. )הגר"י סרנא ככל הנראה שהה בחו"ל וכמו שכותב לו ר' ליב במכתב: דמיתי כי על פורים ישתתף כת"ר בחגיגת היום אתנו מרחוק...(

 

שמחת החג עברה ברב פאר בכתלי הישיבה בסדר ומשטר וכולם נהנו מאד, כל נכבדי הבחורים עם האהובים והבחורים כולם נשתתפו ועמדו על המשמר לטעום טעם רוחני והתענגו יחד עד שעה מאוחרת בשתי הלילות... )ס' מן הבאר ע' ל"ו(

 

 

ומרדכי יושב בשער המלך...

 

 

מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בתקופת לימודיו בגרודנא היה חורז בפורים את שיעוריו של מרן הגר"ש שקאפ זצ"ל. באחד השנים התרגש ר' שמעון, קם ונשקו לר' חים על מצחו ואמר: דומני שאני בגילו לא הייתי מצליח לעשות מה שהוא עשה.

 

שנה אחת, מצא בחור קושיא בספר "שער המלך" שקשורה להנהגתו של מרדכי היהודי במגילה. הבחור הצליח לקשר זאת עם דברי ה"מרדכי" באחת המסכתות ואמר פלפול שלם שבסופו נאמר: "ומרדכי יושב בשער המלך"... )תורה יבקשו מפיהו ע' 392(

 

 

מתוך שתייתו נתגלה פנימיותו

 

 

סיפר הגר"ח ברים זצ"ל, בימי צעירותי הייתי גר בשכונת בית ישראל, באותה תקופה שהה האדמו"ר רבי יואל מסאטמער זצ"ל בארה"ק והייתי גר בשכנותו. הרבה פעמים עליתי לחזות בעבודת הק' ולשמוע תפילותיו.

 

זוכרני שבפורים בסעודת היום שתה יין למכביר וכפי מה ששתה כך גם עלתה כמות ואיכות ברכותיו והמלצותיו על עם ישראל, עד שסובביו נשתוממו מאד ממחזה נפלא זה מתוך שתייתו נתגלה מקצת מפנימיותו... )מרבה חיים מועדים ע' רל"ב(

 

 

הבטחה לעולם הבא

 

 

שנה אחת בפורים היה בחור בראדין שהשתכר מאד, ובשכרותו ניגש למרן החפץ חיים זצ"ל וביקש ממנו הבטחה שהוא יהיה עמו במחיצתו לעולם הבא. החפץ חיים שתק ולא הגיב כלום. הסובבים ניסו להרחיקו אך הבחור בשלו.

 

לבסוף פנה אליו החפץ חיים ואמר לו: "אם אתה מקבל על עצמך מהיום והלאה לא לספר ולקבל לשון הרע תהיה עמי במחיצתי!"

 

באותו רגע, הבחור נתפכח משכרותו והתבונן בענין, ואמר: רבי, איני יכול לקבל על עצמי...

 

אמר החפץ חיים בכאב: "בחור זה עמד בשערי האושר ולא נכנס!" וציוה להרחיקו... )מפי השמועה בשם הגאון רבי הלל זאקס שליט"א(

 

 

חלילה להחמיץ את ההזדמנות...

 

 

גם מהעיירות הסמוכות ללובלין באו אנשים נשים וטף לחגוג את הפורים בין כתלי הישיבה.... הדלת נפתחת "הרב" )מרן הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל( מופיע והקהל מקבלו בתשואות, אחרי שהקהל נרגע התחיל ר' שמריל ה"פורים רב" בדרשתו.

 

הדרשה נמשכת יותר משעה, המתיחות מגיעה לשיאה כשהרב מצית את הסיגריה העבה שלו... הרב פנה ל"פורים רב" ואומר לו: בעיירה קטנה ברוסיה הצארית מינו פעם 'רב מטעם' בור וריק בלא שום לחלוחית של תורה. אנשי הקהילה חמדו לו לצון ומינו 'פורים רב' זריז ופיקח שדרש והפגין את למדנותו. אחר הסעודה פנה אליו 'הרב מטעם' ואמר לו, כי לפי למדנותו הוא ראוי להיות רב בישראל.

 

הצטחק ה'פורים רב' והשיב, ידיעותי בתורה הן שמונעות ממני להתקבל לרב ואב"ד...

 

ריקודים פצחו, לפתע רמז הרב באצבעו כי הוא רוצה לומר משהו ונשתרר שקט. בפורים אצל הרה"ק מרוז'ין מספר הרב, התחפש אחד מחסידיו לצאר הרוסי. הרוז'ינאי חלק לו כבוד גדול. אחרי שעה הוציא הרוז'ינאי את שעון הזהב שלו ואמר לו: אדוני המלך, גזרת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. ארשה לעצמי לנצל את ההזדמנות שתעביר את רוע הגזירה מעמי! הצאר המדומה דחה את הבקשה. הרוז'ינאי התחנן אליו שוב, וכשלא הסכים גרשו...

 

אחר שהלך המתחפש אמר הרוז'ינאי, אין לך אדם שאין לו שעה, שעה זו היתה שעתו של המתחפש, ואלמלא היה מסכים הגזירה היתה מתבטלת, חבל על שעה גדולה שאבד במו ידיו...

 

"חלילה לנו להחמיץ את ההזדמנות סיים הרב הריני מזכיר עצמי לפני הרב שלנו להיוושע בכל טוב! הנוכחים נשארו כמאובנים. כעבור רגעים מספר ומאות פתקאות נמסרו לידי ה"פורים רב". היה זה מחזה שהשאיר רושם בל ימחה. )רבי מאיר שפירא ח"ב ע' 224(

 

 

איך אתם דוחקים את הבעלי בתים?

 

 

הגה"ק בעל "ערוגות הבושם" זצ"ל היה מסב לסעודת פורים עם בני הישיבה וכל קהילתו. שנה אחת בליל פורים, נדחקו הבחורים לשולחנו לשמוע את דבריו. כמה מבעלי הבתים שנדחקו על ידם פתחו בטרוניא בקול רם.

 

פנה הרב ואמר לתלמידיו: היאך מלאה ליבכם לדחוק את בעלי בתים ממקומם, וכי אירע פעם אחת שהבעלי בתים דחקו אתכם בבית המדרש בעת סדרי הלימודים? הם אף מספקים מכיסם את צרכיכם ואתם משלמים להם רעה תחת טובה...

 

היה רגיל לומר לבחורים מוסר איך יתנהגו. פעם נטל את קצה זקנו של ראש הקהל וצעק עליו בהתעוררות עצומה: ,מתי תעשה תשובה"?! )ימי הפורים ע'קס"ב(

 

 

האם אתם באמת חברים?

 

 

קבלנו מחכמי העבודה שסעודת פורים נמשלה לשני חברים שלמדו בישיבה ביחד, ובמשך חייהם נתפרדו זה מזה. לאחר הרבה שנים נזדמנו יחד ורצו להישאר האחד עם השני לזמן מה, אבל ה'פויער' )בעל עגלה( מפתה אותם שאין להם זמן. נתנו לו יין כדי שישתכר וישן ויוכלו לעשות כפי אמיתת רצונם.

 

ישראל באים יחד לסעודת פורים וה'פויער' )יצר הרע( מפתה אותם שאין להם זמן לשבת יחד, נותנים יין לגוף כדי שישתכר ויסתלק.

 

ועוד מפתה ה'פויער' כשבאים לשבת יחדיו בסעודת פורים, האם באמת אתם חברים? לכן שותים ומשתכרים בסעודת פורים לגלות המחשבות שבאמת אנו חברים.

 

פיתוי זה של ה'פויער' מוליד הרבה עיכובים בעלית האדם בעבודת ד'. הוא מפתה, האם למעשה אתה ראוי לדבר זה? הלא אתה מגיע לדברים שלמעלה מראשך. ומונע מהאדם להשתדל מלהגיע לעולמות שהן בתוך תחומו הרוחני... )דיבורי סעודת פורים בישיבת "רבנו חיים ברלין" מהגר"י הוטנר זצ"ל, פורים תשכ"ט(

 

 

ה"גראמן" של ר' ברוך בער

 

 

בפורים היו חורזים בקמניץ חרוזים לכבוד השמחה. בפורים תרצ"ב הנושא היה תפילה. באחד החרוזים התבטא בלשון זו: "פרוואס האבן די ראשונים זוכה גיווען צו אזא הבנה, וויל זיי האבן מתפלל גיווען בכוונה" - מדוע זכו הראשונים לכזו הבנה, משום שהם התפללו בכוונה.

 

פעם אחרת חרז על מצות "הוי גולה למקום תורה" שמקיימים בני הישיבה. בכל סיבוב של ריקוד שערכו הבחורים היה עוצר את השירה ומוסיף חרוז ואז השמחה היתה גואה שבעתיים... )הרב הדומה למלאך ע' 444(

 

 

התורה לא משתנה בפורים!

 

 

לפני פורים היה מעורר המשגיח בשיחתו כי: בפורים לא משתנה התורה אפילו כחוט השערה... גם על פורים נאמר כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.

 

באחד השנים ביום הפורים, ישבו קבוצת תלמידים מישיבת פוניב'ז בבית מרן המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל. המשגיח השמיע דברים מעניני נס פורים והלקח שלנו מכך. תוך כדי דברים בחור חריף אחד זרק לעבר המשגיח הערה חוצפנית בת מספר מילים שהיה בה רמז לפגיעה בכבוד המשגיח...

 

המסובים נבוכו. המשגיח שתק ולא הגיב מאומה. לאחר שהלכו אמר המשגיח לאחד ממקורביו, לי לא אכפת כלל מעקיצת הבחור... רח"ל אותו בחור חלה במחלה האיומה באותה השנה...

 

 

תקופת האמיצות

 

 

ימי הפורים נקראו בנובהרדוק: "תקופת האמיצות". שמחת פורים הגיעה בישיבות "בית יוסף" לשיא כמו בשמחת תורה והכל לשם תועלת רוחנית כדברי ר' ישראל: "מה שמרויח הפקח בסעודת פורים אין השוטה יודע להשיג אפילו בתפילת נעילה של יום כיפור!!"

 

יש והיו המנהלים הרוחניים טורחים להשקות יין בחור פלוני שבקשו לעמוד על טיבו בפנימיות, וכיוון שנכנס יין יצא סוד. כמו כן נצלו הזדמנות זו להסיר טינא מלב איש על רעהו ולהרבות ידידות במשלוח מנות ובשאר מצוות היום. )חסדי דוד תולדות הגר"ד בלליכאר ע' 84(

 

 

מעולם לא גער בחזקה כמו אז...

 

 

דעת מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לא היתה נוחה מכמה דברים שנשתרשו בימי הפורים היוצאים מגדר שמחה של מצוה, ובפרט דברים שיש בהם חוסר דרך ארץ וזלזול ח"ו בכבוד התורה כגון ענין חיקוי צורת דיבורם של רבני הישיבה ע"י הבחורים )כשנודע לו פעם שגם בישיבת "קול תורה" עשו כן הורה מיד שישתקע הדבר ויתבטל מכאן ולהבא(

 

וספרו תלמידים שמעולם לא ראו את רבי שלמה זלמן גוער בחזקה בתלמידיו כי אם פעם אחת בהבחינו בכרוז שתלו על כתלי הישיבה לקראת פורים בסגנון לישנא דגמ' בזלזול, תלשו מיד ונכנס לאולם האוכל וגער על ליצנות זו בסערת רוח במעמד כל בני הישיבה.

 

כשביקשו בישיבת "קול תורה" לערוך השמחה בליל פורים בתוך היכל הישיבה בליווי כלי זמר, התיר הדבר כדי למנוע שהיית בני הישיבה ברחובות העיר שמתקהלים בהם רבים ביום זה אולם רק בתנאי שימנו ועד מיוחד לפקח על סדרי הנהגת התלמידים שלא יבואו לידי קלות ראש...

 

בפרט היה מתאונן על המכשלה שבאים במקרים רבים להלבנת פנים ועברות שבין אדם לחברו, שהרי אין שום היתר ח"ו לאיסורים חמורים אלו. )הליכות שלמה מועדים א' ע' שמ"ג(

 

 

 

שמחתי מתוך יראתי

 

 

הגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל תיאר את ימי הפורים במחיצת רבו מרן רבי ברוך בער זצ"ל, לא אוכל לתאר גודל השמחה שראינו אצלו. בלילה אמר גראמן וכל היום ראינו אצלו עבודה זו של שמחה במידה שלא ניתן לתארה כלל. כגודל יראתו כל השנה כך שמחתו בפורים בו יכלו לראות בחוש את היסוד הגדול כי השמחה האמיתית קשורה ושלובה במידת היראה... )קובץ מבקשי תורה, אדר תשנ"ג(

 

 

במסגרת: "כל המקודש מחברו חרב מחברו"

 

 

העובדות והנהגות של רבותינו המתפרסמים במאמר זה נותנים ראיה ומבט שונה על מהותם של ימי הפורים. פורים, היום של קבלת התורה מאהבה, במקומות מסוימים נהפך ל... הוללות ושכרות ואכמ"ל.

 

בשנים האחרונות מתפתחת תופעה מרנינה בחלק מהיכלי התורה של סדר לימוד בליל פורים. כאשר נכנסים לאותם בתי מדרשות, ישנה מין הרגשה של "ליל שבועות" שני... צורבים צעירים יושבים מאחרי קריאת המגילה עד שעת לילה מאוחרת ועסקין בחדוותא דילי. יש מקום להרים על נס יזמה ברוכה זו, משום שמחוץ לבית המדרש, מתחוללת סופה וסערה רוחנית וגשמית. דוקא בשעות אלו של לילות הפורים זהו הזמן להיכנס לבית המדרש ולברוח מ'שמחות' פורים אחרות.

 

"היצר תמיד רוצה להרויח פרנסתו, וביום שצריך להתרומם הרבה ע"י המצוות, ובאריז"ל כתוב דיום הכיפורים הוא כפורים, מה עושים? אפי' אם לא חוטאים מ"מ עושים את היום הזה לכלום, וזה כל כך השתרש עד שחושבים דככל שיותר משתטים יותר מקיימים את המצוה... והכלל הוא דא"א לעשות הכנה למצוה ע"י עברה, ואם יש ביטול תורה כבר כמה ימים לפני פורים, וכי אפשר לזכות לקדושה ע"י דברים בטלים?! ודוקא בימים אלו שצריכים להתחזק בתיקון המידות להכניס בלב אהבה לאחרים, אז הרע מתגבר דכל המקודש מחברו חרב מחברו... וכשיש ח"ו ביטול תורה או שהולכים לצער אחרים ע"י עברות א"א לזכות למצוות" ?)ראש הישיבה הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א, ימלא פי תהלתך ח"ב ע' תק"ו)

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד