מגילת אסתר - גילוי ההסתר
בגמ' חולין דף קל"ט ב' איתא, אסתר מן התורה מנין, שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר", עיי"ש, והיינו, דענין אסתר נרמז בפסוק ואנוכי הסתר אסתיר, ]וכן אמרו בגמ' שם "המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו וגו'", עיי"ש, וביארו בזה רבותינו ז"ל דאינו רק דמיון של המילים המן המן, אלא טמון בזה שורש הרע של המן, דהנה הרי מילארדי תושבי מאה עשרים ושבע מדינות המלך אחשורוש כרעו והשתחוו להמן, ואפ"ה אמר המן שכל זה איננו שוה לו כאשר הוא רואה את מרדכי היהודי שאינו כורע ומשתחוה לו, וכן באדם הראשון היה לו כל העולם כולו, כי הוא היה האדם היחידי בכל העולם, ואף היה בגן עדן התחתון, ורק על עץ אחד הוזהר שלא לאכול ממנו, ועם כל זה חטא ואכל ממנו, וזהו "המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ", עכ"ד, וכעי"ז מובא בס' משנת רבי אהרן על עניני פורים, עיי"ש, ויש לדון בזה, דלכאו' י"ל דמה שאמר המן "וכל זה איננו שוה לי כאשר אני רואה את מרדכי" הוא משום דהרי מבואר בגמ' מגילה דף ט"ז א' דהמן היה עבדו של מרדכי, ועי' בתרגום אסתר פ"ו פ"ט דהראה לו מרדכי שטר עבדות, עיי"ש, ואם כן, הרי קיי"ל גבי עבד כנעני כי "כל מה שקנה עבד קנה רבו", ונמצא שכל מה שיש לו וכל רוב עושרו ורוב בניו באמת אינו שוה לו כלום, שהרי הכל שייך למרדכי, ולכן ביקש להרוג את מרדכי, והעירני ידידי הג"ר יהושע ארנברג שליט"א לפרש בזה את הפסוק במגילת אסתר "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו עם מרדכי ויבקש לשלוח יד בכל היהודים עם מרדכי", ולכאו' אינו מובן, למה אחרי שהגידו לו עם מרדכי לא רצה לשלוח יד במרדכי, ולמה דוקא במרדכי "לבדו" לא ובכל עם ישראל כן? אלא הביאור בזה הוא, דהמן רצה להרוג את מרדכי כדי שלא יהיה עבד, ולא יהיה שייך לאף אחד, ואולם הגידו לו כי אצל "עם מרדכי" יש דין של ירושה, ואם כן אפי' אם יהרוג את מרדכי הוא יהיה שייך ליורשו, ולכן "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו", כי לא ירויח בזה כלום, ואכן, גם אם יהרוג את יורשיו הרי יעבור ליורשי יורשיו, עד אין קץ, וכמו דאיתא בגמ' בבא בתרא דף קט"ו א' שיש דין של משמוש נחלה, דנחלה ממשמשת והולכת עד יעקב אבינו ע"ה, עיי"ש, ונמצא שכל זמן שיש אפי' יהודי אחד בעולם אזי עדיין יהיה המן עבד, ולכן "ויבקש לשלוח יד בכל היהודים עם מרדכי", כי רק על ידי זה ישתחרר מעבדותו, ומה שנאמר "עם מרדכי" הכוונה בזה היא, שהסיבה שהוא צריך להורגם היא משום שהם עם מרדכי, וא"כ אם לא יהרגם אזי תהא עדיין קיימת עבדותו למרדכי, ודו"ק[. ומכל מקום, עלינו להבין מהו הענין הנרמז בדברי הגמ' שם שיש שייכות בין "אסתר" לבין הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר".
ומובא בשם רבינו הגר"א
ז"ל שאמר בזה, כי עצם השם של "מגילת אסתר" רומז על עיקר ענין
המגילה, והוא מלשון "גילוי ההסתר", וזהו שנרמז בדברי הגמ' שם ד"אסתר" הוא
מלשון הסתר פנים, וענין הנס שנעשה בימי אסתר וכן ענין "מגילת אסתר" הוא
לגלות את ההסתר, עכ"ד, וכעי"ז כתב בס' מאור
עינים פר' תרומה וז"ל, מגילת אסתר, "מגילה" לשון
"התגלות", עכ"ל, ועי' עוד בפי' הגר"א
ריש מגילת אסתר וז"ל, נס זה הוא בהסתר פנים, כלומר, שסובב לעשות כדרך הטבע,
עכ"ל, והיינו, דהתכלית בזה הוא להראות ולגלות את
השגחת השי"ת ואת ניסיו הרבים עמנו גם במצב של הסתר
פנים, ולהודיענו כי גם כאשר אין אנו רואים בגלוי את הדרכים הנפלאים של השגחת
השי"ת עלינו, גם אז הוא עושה עמנו ניסים ונפלאות בכל יום ובכל עת ובכל שעה,
והוא בבחי' "מציץ בין החרכים", ]ואיתא עוד, דלכן בכל מגילת אסתר לא
נזכר שם ד', ורק גילו לנו חז"ל כי כשמוזכר במגילה "המלך" זהו רומז
למלכו של עולם הקב"ה, וכלשונו של הגר"א בפי'
על מגילת אסתר א', י', בשם מדרש חז"ל וז"ל, כל מקום שנאמר במגילה מלך
סתם זהו הקב"ה, עכ"ל, ועי' במדרש רבה אסתר עה"פ ונשמע פתגם המלך
וגו' וכן עה"פ נדדה שנת המלך וגו' מלכו של עולם, עיי"ש, והטעם שלא נזכר
בפירוש שם ד' במגילה הוא משום שכל תכלית המגילה היא לגלות לנו שגם כאשר הנהגת
הקב"ה נסתרת מאתנו גם אז הכל מסובב מאתו יתברך להיטיב לנו, וכ"כ בביאור הגר"א בחידושי אגדות עמ"ס
ב"ק דף צ"ב א' וז"ל, ואמר באסתר ואנכי
הסתר אסתיר וגו' כי כל הנס הוא בהסתר כידוע, ולכן לא נזכר בכל המגילה שם הוי"ה רק ברמז, עכ"ל, וכבר ביארו דמש"כ שנזכר ברמז אולי כוונתו כמש"כ
בס' יוסף לקח דהפסוק י'בא ה'מלך ו'המן ה'יום
ר"ת הויה, וכן כי' כלתה' אליו' הרעה' סו"ת
הויה, ופסוקים אלו הם יסוד ההצלה והנס, עיי"ש, ועי' עוד לעיל אות ו' סק"א שהובא בשם פי' הגר"א
על מגילת אסתר א', ג', ובשם פי' יוסף לקח על מגילת אסתר, א', א', דלכן דוקא ע"י נס פורים נתעוררו למצב של "קיימו
וקיבלו" לקבל את התורה ברצון ובאהבה, ולא נתעוררו לזה ע"י ניסי יצי"מ וקריעת יום סוף, וזהו כי נס זה יש בו ענין מיוחד
שהוא מגלה לנו כי גם בתוך ההסתר הקב"ה עושה לנו ניסים, עיי"ש.
וכבר האריכו רבותינו ז"ל לבאר בזה, דהנה
הרי סיפור המגילה נמשך לאורך של תשע שנים, משנת שלש למלכות אחשורוש
ועד שנת י"ב למלכותו, והוא צירוף של מאורעות שונים ומשונים, וכאשר קוראים אנו
על כל סיפור ומאורע בפני עצמו אין אנו רואים בו איזשהו נס והשגחה מיוחדת, ורק כשמגיעים
לסוף המגילה רואים בעליל למפרע את צירוף כל המאורעות יחדיו, ואיך שהכל היה מסובב
מאת הקב"ה כדי להציל לבסוף את ישראל, ורק אז הבינו איך כל מעשה מתקשר ומצטרף
לשרשרת ארוכה של מהלך שהיה מכוון להביא לישועת ישראל, ]ועי' במכתב מאליהו ח"א
עמ' ע"ח בשם מרן הסבא מקעלם
זצוק"ל וכעי"ז בחידושי הרי"ם
עה"ת בעניני פורים וז"ל, כאשר היה המאורע עם
ושתי, ובא איש לבית המדרש וסיפר חדשות מבית המלכות, בודאי אמרו לו "אל תבלבל
לנו את הראש עם שטויות והבלים", ואח"כ כשנעשה הנס ראו איך כל המאורעות
נשתלבו יחד, עיי"ש[. ואי' עוד, דלכן ג"כ אי' בגמ' מגילה י"ט א' ונפסק בשו"ע
או"ח סימן תר"צ סי"ז
דמגילה נקראת כמו איגרת, עיי"ש, והיינו לרמוז לנו דאפי' דברים שנראים לנו כמו איגרת וסיפור מעשיות גרידא, גם זה
הכל מן השמים מכוון בדקדוק עד כדי חוט השערה, ודו"ק,
ועי' עוד בס' מכתב מאליהו ח"ב עמ'
קכ"ז שביאר דלכן בזמן נס פורים למד מרדכי עם
תלמידיו עניני מצות הבאת העומר, כדאי' בגמ' מגילה דף
ט"ז א', והיינו, כי יסוד מצות העומר הוא גילוי ההסתר, וכמו שביאר שם,
עיי"ש. וראיתי בס' ימי הפורים מאמר ג', שכתב, דבפורים
אנו אומרים "שושנת יעקב" וקורין לכלל ישראל
בתקופה ההיא בתואר "יעקב" ולא בתואר ישראל, וזהו עפ"י מש"כ
בס' אמרי נועם להגר"א ז"ל ברכות דף צ"ח
ב' עה"פ דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וגו', דהשם
יעקב מורה על מצב של הסתר פנים לכלל ישראל, ושם ישראל מורה על מצב שבו יש לכלל
ישראל הנהגה של גילוי פנים, בבחי' כי שרית וגו' ותוכל
וגו', עיי"ש, ולכן בפורים אנו אומרים "שושנת יעקב" כי בזמן ההוא כל
הנס של פורים הרי היה בתוך ההסתר, ודו"ק.
והנה בסוף המגילה נאמר "וכל מעשה תוקפו וגו' הלא המה כתובים על ספר
דברי הימים למלכי פרס ומדי וגו' וכבר הקשו, מה שייך ענין זה למגילת אסתר, ומה
איכפת לנו אם הם כתובים על ספר דברי הימים של מלכי מדי ופרס או לאו, וכי מישהו
מאתנו בכלל הולך לעיין בספריהם? ועי' בס' "פניני רבינו
יחזקאל" שהביא בשם מרן הגר"י אברמסקי זצ"ל שאמר בזה, דבסוף
המגילה באים ללמד אותנו, שאם אנו סבורים שמגילת אסתר היא ח"ו סתם צירוף של
סיפורי מעשיות והיסטוריה בלבד, מעשה תוקפו וכיו"ב, אזי את זה עלינו לחפש בספר
דברי הימים של מלכי פרס ומדי, כי "מגילת אסתר" לא לשם כך נכתבה, אלא
ללמד אותנו להפך מזה, כלומר, להחדיר בנו שאין סתם מעשיות בעולם, ואף בתוך הסתר
הפנים הכל הוא בהשגחה פרטית ובניסי ניסים, ואין טבע בעולם כלל, אלא "אין עוד
מלבדו", הטב"ע בגי'
אלוקי"ם, והכל הוא "ניסים נסתרים" כלשון
הרמב"ן ז"ל סוף פר' בא, עיי"ש, וכבר כתב
בס' "יערות דבש" חלק א' וז"ל, שמעו נא נבוני עם וחכמים, אל נא תהי
קריאת המגילה בעיניכם כדורש ספר זכרונות וספר קורות אבותינו בכל התלאות אשר מצאתם,
וכי בשביל זה היתה אזהרה לקרותה פעמיים, אמנם רב התועלת אשר נמשך ממנו, מלבד סודות
רבים שיש בו, וגם יש ללמוד ממנה דברים רבים למוסר והנהגת האדם אשר יעשה וחי בהם,
עכ"ל.
ואולם לימוד זה מן המגילה, תכליתו הוא שגם בשעת ההסתר וכאשר עדיין אין
רואים את הסוף, גם אז לידע ולהבין ולהרגיש שהכל מסובב מאתו יתברך, כי אין זו חכמה
וגדלות להרגיש זאת רק בסוף כאשר רואים למפרע איך יד ד' סובבה הכל, אלא גם בתוך
ההסתר עלינו לגלות ולהבין שהכל הוא רק יד ד', והכל לטובה, וכבר מובא בשם קדמונים
ז"ל לרמוז כן בדברי הגמ' מגילה דף י"ז א'
והירושלמי מגילה פ"ב ה"א "הקורא את המגילה למפרע לא יצא",
כלומר, שאסור לקרות המגילה מן הסוף להתחלה, אלא רק לקרותה כסדר המגילה,
עיי"ש, ונרמז בזה, דגם בתחילת המאורעות כאשר עדיין אין מבינים בשכלנו את
המהלך של השי"ת והכל נסתר, גם אז צריך להרגיש בחוש שהכל מסובב מאתו יתברך,
והכל לטובה, וכמש"נ, ועוד העירו בזה, דהנה שם "פורים" נקבע על שם הפור שהפיל המן, ולכאו' זהו ענין צדדי שאינו שייך לעיקר נס המגילה, אכן הביאור
בזה הוא, דכל עיקר הפורים בא ללמדנו כי אף כאשר מטילין גורלות, שאז לכאו' נראית
התוצאה מקרית בלבד, כי אין שום אפשרות להשפיע על תוצאות הגורל, גם אז הכל מסובב
באופן נסתר ע"י השי"ת, ותוצאות הגורל נקבעין
מן השמים, וכמו שנאמר )משלי ט"ז( בחיק יוטל את הגורל ומד' כל משפטו וגו',
וכמו שפי' במצודת דוד שם, עיי"ש.
@9והנה תנן במס' מגילה דף ב' א', "מגילה נקראת בי"א
י"ב י"ג י"ד ט"ו לא פחות ולא יותר", ופי' רש"י שם
"לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו",
ובס' טורי אבן עמ"ס מגילה שם הק'
על זה, דלכאו' מכיון דמפורש
במתני' מה הם הימים שקורין בהם את המגילה, דהיינו
י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו, א"כ למה הוצרכו להוסיף
"לא פחות ולא יותר", ועי' בס' מעגלי צדק עמ"ס
מגילה אות ב' מש"כ בזה.
וי"ל דענין זה נרמז במצות "משתה"
של פורים, וכמ"ש "ימי משתה ושמחה",
]ועי' בס' "עמק ברכה" בענין שמחת פורים שהביא בשם מרן הגרי"ז זצוק"ל מבריסק
שאמר דבשאר ימים טובים אין שתיית היין בפנ"ע מצוה, כי המצוה לשמוח, ורק דכיון
דאין שמחה אלא בבשר ויין לכן צריך לשתות יין. אך בפורים
עצם שתיית היין היא המצוה, ולא רק משום שמביא לידי שמחה, וזהו כי יש מצות
"משתה", חוץ ממצות השמחה, עיי"ש, ועי' במשנה ברורה בביאור הלכה
סימן תרצ"ה שהביא בשם אליהו רבא שם שהביא בשם האבודרהם
דהטעם שתיקנו מצות "משתה" בפורים הוא משום
שהנס נעשה ע"י משתה, כי בתחילה נסתלקה ושתי ע"י משתה ובאה אסתר, וכן
מפלת המן היתה ע"י משתה. ועי' עוד בס' כתב סופר עה"ת
בעניני מגילת אסתר, שכתב, דזהו ג"כ טעם המצוה
"להשתכר" בפורים, שהרי הנס היה ע"י שנשתכרו
אחשורוש והמלכה בשעת המשתה, ועי' בס' בשבילי המנהג שבת
ומועדים ח"ב בענין "חייב איניש
לבסומי בפוריא" מה שצויין
עוד בזה, ובס' מעגלי צדק עמ"ס מגילה אות ל"ב
הביא להעיר, דלפי זה צריך לשתות דוקא יין בפורים, וכן
להשתכר דוקא ע"י יין ולא ע"י שאר משקים המשכרים, שהרי שכרותו של אחשורוש היתה ע"י יין, וכמו שנאמר "כטוב לב המלך
ביין", עיי"ש[, ואכן להנ"ל י"ל דהענין לשתות יין בפורים הוא גם משום שכל עיקר ענין הפורים
הוא לגלות את ההסתר, והנה על יין אי' בחז"ל עירובין ס"ח א' "נכנס
יין יצא סוד", ובמהרש"א אי' כי
"יין" בגי' "סו"ד",
עיי"ש, והיינו, דע"י היין מסתלק המסוה
החיצוני ומתגלה הפנימיות, כלומר, דהיין מגלה שהחיצוניות
הוא רק הסתר גרידא, וזהו רמז וסימן על כל ענינו של יום הפורים, שהוא בשביל לגלות
שהדברים החיצוניים הם רק הסתר, ודו"ק.
ואולי זהו ג"כ טעם נוסף להמנהג המובא בהרמ"א או"ח סימן
תרצ"ו ס"ח שלובשים פרצופין ומסיכות בפורים,
ומקורו בשו"ת מהר"י מינץ
סימן י"ז, ועי' באליהו רבא שם שכתב טעם למנהג זה, ועוד טעמים צויינו בזה בס' בשבילי המנהג שבת ומועדים ח"כ עמ' קע"ו, עיי"ש, ואכן להנ"ל י"ל, דזהו ג"כ כדי
להראות שהחיצוניות הוא רק מסוה והסתר, כלומר, דאנו
לובשים מסיכות כדי לרמוז לנו שכל מה שאנו רואים תמיד בכל השנה זהו רק מסיכה,
ושצריך לידע דהמציאות האמיתית אינה כפי שנראה כלפי חוץ,
אלא הכל מונהג ע"י הקב"ה בצורה נסתרת, אשר זהו כל ענינו של פורים לגלות
את הקב"ה בתוך ההסתר, וכמש"נ. ועוד י"ל, דזהו ג"כ טעם נוסף
לריבוי השמחה בפורים, שהרי "אין שמחה כהתרת הספיקות", וכאשר אדם רואה את
חיצוניות ההנהגה שהיא בהסתר, אזי הרבה פעמים אינו מבין ואינו משיג את אשר נעשה,
וזהו גורם לו כל מיני ספיקות שמטרידים את מנוחת נפשו, אך בפורים הרי ע"י
גילוי ההסתר יכולין להשיג את ההבנה וההרגשה שהכל מונהג
בצורה נסתרת ע"י הקב"ה, והכל בדקדוק והכל לטובה, ולכן על ידי זה באין
לידי שמחה, כי נסתלקו כל הספיקות, ודו"ק. ]ועוד י"ל בזה, דהנה בפורים הרי גם
מתגלה פנימיות האדם ומסתלקים המסיכות וההסתרים וכנ"ל, וא"כ הרי זהו בבחי'
"פתחת שקי ותאזרני שמחה", כי כשיוצא מתוך השק
וההסתר מתמלא שמחה, וביותר ביאור נראה, דהנה פנימיות
האדם הוא הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל, וכמבואר בארוכה בס'
נפש החיים שער א', ובגמ' שבת דף קנ"ב ב' ובזוה"ק ויקרא דף כ"ט ב' איתא
דנשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד, עיי"ש, ולכן
ג"כ כתב הרמב"ם פ"ב מהל' גירושין ה"כ דכל איש ישראל רוצה
בפנימיותו ובעומק לבו לעשות כל המצוות, אלא שיצרו הרע ותאוותיו מונעים אותו מזה,
אך רצונו האמיתי הוא רצונו הפנימי לעשות המצוות ולא הרצון החיצוני, וכמ"ש "רצוננו לעשות רצונך אלא ששאור שבעיסה
מעכב", עיי"ש, ואכן בכח ימי הפורים יכול אדם לשבור חיצוניותו ולגלות
ולהוציא מן הכח אל הפועל את פנימיותו, ולכן פורים הוא ג"כ זמן תשובה, והיינו
משום שזהו יסוד ענין התשובה לחזור למצבו הפנימי, וכאשר זוכה האדם להגיע לזה הריהו
מתמלא שמחה, כי פנימיות האדם היא מתחת כסא הכבוד, ונאמר "עצב אין לפניו"
וכן נאמר "עוז וחדוה במקומו", עי' גמ' עבודה
זרה דף ג' א', וכבר הארכנו בזה בקונטרס בעניני חג הסוכות ושמחת תורה אות א' סק"ב וסק"ג,
עיי"ש[.