תשועתם היית לנצח – ספר "ברכת מרדכי" הרב ב' אזרחי
את ספריו של ראש ישיבת עטרת ישראל, אין צורך להציג. אבל לא את שעוריו בישיבה ומחוצה לו, שהמונים נוהרים לשמוע את אזמל ניתוחו המשולב בכושר ההבעה היחודי והחד, שיצאו לו מוניטין רבים. עם הופעה מחודשת של ברכת מרדכי - חישי תורה ונמאמרי מוסר על פורים וד' פרשיות במהדורה מורחבת ושובת עין, אנו מביאים פותחים בזאת אשנב אל היצירה המופלאה הזו, בדברים מתוך החיבור
"תשועתם היית לנצח"
@1"שושנת
יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור.
להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך. ארור המן אשר ביקש לאבדי, ברוך מרדכי היהודי. ארורה זרש
אשת מפחידי, ברוכה אסתר בעדי. ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים, וגם חרבונה
זכור לטוב" )פזמון לפורים(
כל הפזמון הנהדר הזה, אומר דרשני.
מדוע הדגישו את השושנה
דווקא, ומדוע מייחסים אותה ליעקב דווקא. האם ליעקב שושנה מסויימת
ומיוחדת?!
ומדוע לא הוזכר כאן השם "ישראל"?!
הלא מפורש נאמר "לא
יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" )בראשית לב, כט(.
מדוע, איפוא, לא נאמר "שושנת ישראל"?!
מהי הכוונה ב"בראותם יחד", האיך רואים
"יחד", ומהי המעלה בכך?
ומדוע דווקא את
"תכלת מרדכי" הלא מרדכי יצא מלפני המלך "בלבוש מלכות תכלת וחור
ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן" מדוע לא הזכירו אלא את
ה"תכלת"?
ואם הכוונה היא לתכלת של ציצית, כדברי הגר"א
ז"ל, אם כן מהו המיוחד בציצית של מרדכי דווקא?
מדוע לא פירשו "ציצית של מרדכי", מה המיוחד ב"תכלת"?!
ללמדך, כי אמנם שתי
"תכלת" היו לו למרדכי. התכלת של הלבוש מלכות, כחלק מן המעמד החדש שזכה
לו, בחסדי השם.
אך כמובן, גם אותה "תכלת" של ציצית!
וללמדך!
כי לא קשה לתאר את השמחה והצהלה מהשינוי, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.
הנה זה לא מכבר, הסתובב
לו מרדכי בלבוש שק, מעונה ובוכה וזועק לשמים. זה לא מכבר, לא נתן אוכל אל פיו
"שלשת ימים לילה ויום" בזעקתו אל הקב"ה.
וכל בית ישראל, בפרט אלו
שבמאה עשרים ושבע מדינותיו של אחשורוש, נתונים בידיו של
המן הרשע, להשמיד, להרוג ולאבד, רח"ל.
ועתה!
כל כלל ישראל עומד משתאה
אל מול המהפך של "ונהפוך הוא" כאשר מול עיניהם, יוצא גדול הדור, מנהיגם
הגדול, בלבוש מלכות. הלא למראה עיניים זה, ייחלנו כל כך. הלא הנה כל תפילותינו
ותקוותינו, מיושמות כנגדנו.
הנה הם המלבושים, המייצגים והמכריזים על נצחונו של מרדכי.
אבל כלל ישראל ידוע ידעו אל נכון.
- לא אל התכלת הזאת
ייחלו. לא ממנו התפעלו. ודווקא במומנט נורא הוד זה, השכילו לראות ולהבחין באמת
הנצחית, בסיבה האמיתית לכל התשועה הזאת.
הלא היא -
- מרדכי הצדיק.
לא מרדכי הדיפלומט, לא מרדכי המוכשר, לא מרדכי בעל הכושר הבין לאומי.
אלא מרדכי הצדיק, מרדכי בעל המצוות, מרדכי המאמין, מרדכי הדבוק בהקב"ה,
בתורתו ובמצוותיו.
דווקא באותה שעה, ראו
כולם כאחד. איש לא יצא מן הכלל. איש לא פקפק. איש לא היסס. איש לא ראה רק מן השפה
ולחוץ.
איש לא ראה את התכלת מלבוש המלכות. כי לא זה הנמצא לכאורה כאן מול עיני בשר,
תכליתם.
מה שראו אז, הוא התכלת של הציצית. משום שהציצית, היא היא
לבושו המלכותי של מרדכי.
אמנם לא לבושו של המלך אחשורוש, אבל בהחלט לבושו של
מלך מלכי המלכים.
הנה כי כן, התפעלות של ממש.
כלל ישראל הגיע אל שלמותו ואמיתותו.
כי כאשר מגיעים לידי דרגא
כזאת שהאמת נראית בחוש, זה עצמו, ממשיך ומגביר את ישועת השם, לא רק לאותה שעה, אלא...
"לנצח"
ו"בכל דור ודור".
בין תבין, כי הניצחון החד
היסטורי הזה, כשכל מערכת ההשגחה של הבורא עולם, כביכול, "התברגה" בתוך
תוכה של המציאות הטבעית כפי שהתנהלה במלכותו של אחשורוש,
אשר ניהל ממלכתו בכל מדינותיו, על פי כל הידורי חוקי ה"הלכה" של
"בידוע שעשו שונא ליעקב" )עי' רש"י בראשית לג, ד, בשם ספרי במדבר פסקא סט(, כששיאו הוא, בטבעו גדוש ההשחתה והברוטליות של עמלק
והמן נציגו -
נובע בעיקר מן ה"יעקב".
משום שאף על פי ש"ישראל" היא מעלה ודרגא, עד כי נקבע על פיה שם,
משמע זו היא מהותו.
אבל מהות זאת, שתולה היא במהות ההיולית, שהיא היא סיבת כל הסיבות, אף לזו של
"ישראל".
הלא היא, "יעקב".
ויעקב, הוא "איש תם יושב אהלים" )בראשית כה, כז(.
משום שרק בכח ה"יעקב", יתכן להגיע גם אל ה"ישראל".
ומעניין מאד, שפסק ההלכה אודות שנאתו של עשו, מתייחסת אף היא ל"יעקב"
דווקא, לא ל"ישראל".
ואף השמחה והצהלה הזאת
אשר פרצה במלא עוצמתה בשושן ובשאר מדינות המלך אחשורוש,
שמחתו של "יעקב" היא.
משום שכאמור, הגיע אז כלל
ישראל להכרה המלאה בכוחם הפנימי האמיתי, אשר עוצמתו הכבירה, הינה ב"יעקביות" שבהם.
לכן...
שושנת יעקב, היא שצהלה ושמחה.
ומתי אירעה?
בראותם יחד תכלת מרדכי.
כשכולם כאיש אחד בלב אחד ובראייה אחת, ראו במנצח, את "תכלת מרדכי".
היינו בהדגשה! לא בתכלת של לבוש המלכות, אלא בתכלת של מרדכי, כפי שהיא,
בעוצמתו היעקבית!!!!
