אין כבוד אלא תורה – שיחה עם הרב ב.ש.ה. דויטש
@7שיחה במעונו של הגאון רבי ברוך שמואל הכהן דויטש שליט"א
@7חביבה תורה
על לומדיה בכל יום כבהר סיני )ברכות סג: ( * ערב חג השבועות תשס"ו. בקשנו לשמוע על תורה
ודרכי לימודה. על כתיבת חידושי תורה. תורה מתוך הדחק. נכנסנו למעונו של הגאון רבי
ברוך שמואל הכהן דויטש שליט"א מראשי ישיבת
"קול תורה" * שאלנו. שמענו. ורשמנו. *
@5בעשור
האחרון, הוקם "כתר תורה קרן אברהם הכהן" בו נבחנים מידי שנה עשרות
תלמידי חכמים בש"ס ופוסקים. האם בדורנו עדין יש אפשרות לגדול ת"ח בקנה
מידה?
האמת, אני
מופתע כל שנה מחדש. יש מאות מועמדים שמגיעים להבחן ולהבחר. היה חשש שכאשר לומדים
כיום בישיבות בהספק מועט לא יצאו תלמידי חכמים בעלי היקף ידיעות בכל הש"ס
בבקיאות ובהבנה. ולתדהמתי, עשרות נבחנים שיודעים ש"ס ופוסקים. ידיעה הפירוש,
שאפשר לבחון על כל סעיף קטן של ש"ך וסמ"ע
בחושן משפט.
הציבור לא
יודע מזה מכיון שכל אלה הנבחנים אינם מפורסמים כל כך. הם יושבים ולומדים בכוללים.
ובאמת כיום אפי' ראש ישיבה לא צריך לדעת בהיקף של בקיאות וידיעה יסודית בכל
הש"ס, כיון שבחורים לא באים לשאול ידיעות. צריך לדעת הסוגיות הנלמדות עם ה"ישיבישע רייד" . יתכן
שיהיה ר"מ בישיבה חשובה ולא ידעו רוחב ידיעותיו. ממילא לא מתפרסמים הידענים.
אך ודאי שאפשר לגדול היום.
חלק גדול
מהלומדים החפצים לקנות את ידיעת התורה, אחרי הבסיס הראשוני של לימוד הישיבה בשנים
הראשונות הוא מתיישב ללמוד עם חברותות, יש גם כוללים
שלומדים במתכונת זו. כל אחד לפי התכונות שלו. במידה מסוימת אין להם היכן
"למכור" את הידע שלהם. בכל כולל יש כמה שיודעים ש"ס בהיקף. גם
בישיבות יש יחידים שיודעים. קשה לומר שאין אפשרות היום לגדול תלמיד חכם בקנה מידה.
זאת ועוד,
כיום יש כלים שלא היו פעם. ראשית כל הספרים החשובים הם בהישג יד ויש ספרי
"מראי מקומות" על כל הסוגיות. אומנם יש שנהפכים ל"נושאי
ספרים" מרוב ידיעות בספרי האחרונים, אבל אפשר להשתמש בזה לצורך עליה בלימוד
פעם לא היו רוב הספרים. הגאון רבי יהושע מקוטנא כותב
במכתב: שמעתי שלמדת יבמות והיה לך רמב"ן על יבמות
תשלח לי אותו. אפילו רמב"ן על יבמות לא היה.
זכורני בשנת תשט"ז תרמו לישיבת פוניב'ז ארבע
ש"סים של הוצאת מינכן לחלק לראשי הישיבה. אני הבאתי את הש"ס למרן הגראמ"מ שך זצוק"ל ולמרן המשגיח
זצוק"ל. למרן הגראמ"מ
שך היו גמרות בודדות בביתו. היתה לזה מעלה, כמו שאומרים
בהלצה: "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" שאין להם כסף לקנות ספרים הם
חושבים לבד. הנטייה שישנה כיום לחפש מי מדבר בכל סוגיא
זה מוגזם, אבל המראי מקומות והמצאותם של כל הספרים
החשובים בהישג יד הם כלי למי שיודע להשתמש בלי גוזמא. וברוך ד', היום גדלים הרבה
תלמידי חכמים.
הביקורת על
הלימוד האיטי, זה לא רק על ההספק, אלא להתעכב על כל סברא של ראש ישיבה זה לא
לימוד. ללמוד ראשונים וגדולי האחרונים יסודי, צריך. לו יצויר שתשובה של רבי עקיבא איגר המקיפה הרבה ענינים צריכה שבועיים של לימוד, אבל אתה
לומד אותה ביסודיות זה בסדר, אבל לא ללמוד כל דברי הראשי ישיבות ולהתעכב עליהם.
וזה מה שכתב במכתבו מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל: העיון לא עיון. צריך ללמוד את עקרי הדברים
ולא להגזים עם ספרי אחרוני זמנינו
כאשר אתה נכנס
לבית של אברך חשוב מאוד שארון הספרים יהיה גדוש לא רק בספרי אחרוני זמנינו אלא אף
בספרי ראשונים וגדולי האחרונים.
@5 תורה מתוך
הדחק ומסירות נפש
עוד דבר חשוב
יש לציין, יצא לי לדבר לפני אברכים לפני תפילת נעילה ואמרתי להם: צריכים לדעת
עובדה קיימת היום שלא היתה בכל הדורות, שיש אלפי אברכים שלומדים "תורה מתוך
הדחק". אין להם לגמור את החודש ויושבים ולומדים כאשר המציאות היא שממש אין
להם כדי לכלכל את משפחתם ומוסרים נפשם בלימוד התורה. לפני חמישים שנה למוד בלי
לחם, לא בטוח שהיו עומדים בנסיון הזה כל כך הרבה אברכים.
וזכורני
שנכנסנו פעם עם ועדת הרבנים אל הגאון הגדול ראי"ל שטיינמן שליט"א והדגיש בפנינו את המציאות המיוחדת כיום
בלימוד התורה מתוך הדחק ואת גודל מעלתה.
היום גם נשים
מוכנות להתחתן עם אחד שיושב ולומד, דבר שלא היה באף דור. אחד מגדולי דורנו
שליט"א היה ידוע כתלמיד חכם גדול בבחרותו, ראש הקהל של קהילה חשובה לקח אותו
לחתן. ובאותה עת היה לו ויכוח באיזה נושא עם הרב שם שהיה מגדולי הרבנים למחרת
התנאים בא הרב לביתו וא"ל: אם אתה לקחת לבתך בחור עני בגלל שהוא תלמיד חכם
אתה יכול להפוך את כל העיר!!
זה נס של
דורנו שמי שלא לומד לא יכול למצוא שידוך. היום הנשים רוצות שבעליהן יעמלו בתורה
ללא חשבונות של ממה יתפרנסו ומנין יחתנו ילדים אחר כך. ולמעשה אלפי אברכים לומדים
תורה מתוך הדחק
@5האם התלמידי חכמים שגדלים כיום בהיקף ידיעותיהם, זה
"למרות" הלימוד האיטי בישיבות?
ודאי שראשית
כל צריך את ההכוונה שמקבלים בישיבות ובשיעורים, מי שלמד בלא הכוונה הניתנת בלימוד
בישיבות בצעירותו, לא יודע לדמות מילתא למילתא ואינו יורד לשורש הדברים. אני נפגש לעיתים, עם כאלו
שלא קבלו את הלימוד הישיבתי ורואה שאין להם חוש ללמוד סוגיא. ראיתי לפני שנים מחברת של חידושי תורה על סוגית
"טעם כעיקר", כל הפלפול היה אם דורשים "כל" או לא דורשים. כמו
כן ראיתי ספר על מסכת שבת, עד דף ט' לא מדבר על הוצאה. רק על "לפני עור"
"חצי שיעור" "אין אומרים חטא כדי שיזכה חברך" ועוד אבל על
הוצאה וגדרי רה"ר לא כותב בספר.
הלימוד
בישיבות הוא איך לגשת לעצם הסוגיא. מרן הגאון רבי ברוך
בער זצוק"ל שאל לרבו מרן הגר"ח זצוק"ל:
אני יכול ללמוד לבד גמרא עם רשב"א ורבי עקיבא איגר, בשביל מה צריך רבי? אמר לו מרן הגר"ח:
מה להגיד תדע גם בלי רבי בשביל לדעת מה לא להגיד אתה צריך רבי! ראיתי מכתב של
הגאון רבי חיים נפתלי זילברברג זצ"ל מוורשא שכותב: היה מהפכה - הנודע ביהודה, הקצות והנתיבות, התומים, והגרעק"א והחת"ס, הפכו את שיטת הלימוד והגדילו תורה בישראל.
מה שרבי חיים
חידש הוא: שיש לנו את הכלים לחדש בלי לדעת כל ההיקף של הסוגיא.
מתוך הסוגיא עצמה לדעת העיקר. השאלה היא, מתי מגיע הזמן
שמרגיש בעצמו שכבר נמצא במסלול הנכון ומתחיל ללמוד בכוחות עצמו.
@5כל אחד צריך
לפתח את הכשרונות שיש לו
מה שחייבים
להדגיש הוא, וראיתי שהגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל מדבר על כך: כשרונות בני האדם מגוונים הם.
לאחד יש זיכרון טוב. אחד דרכו בחידושים והעמקה. אחת הבעיות היא, )וכבר אומרים כן
בשם מרן החזו"א זצוק"ל ( שכולם לומדים אותו
דבר. ומי שיש לו חוש לבקיאות למשל, לא מפתח את זה. ישנם כאלו שלימוד ש"ס חזק
אצלם ובהלכה אין להם "גישמאק". הלכה זה ירידה
לפרטים, לא כל אחד בנוי לזה וקשה לזכור. וישנם כאלו שלהיפך, פרטים מסודרים אצלם
ומוצאים טעם בלימוד הלכה. להגיד הכוונה כללית לאברך אי אפשר. החכמה היא לדעת ולנצל
את הכוחות והטבעים שיש בו.
מסופר, כי היו
שני בחורים בוואלזי'ן שלמדו יחד. מרן הגאון רבי איסר
זלמן זצוק"ל והגאון רבי שמואל יצחק הילמן
זצ"ל. אחר חמישים שנה נפגשו שוב בא"י. רבי איסר זלמן חיבר "אבן האזל" והרב הילמן חיבר
"אור הישר" ספר של ציונים והערות בבקיאות בכל מקצועות התורה. אמר רבי
איסר זלמן: אני למדתי בעיון ואתה למדת בקיאות ושנינו גדלנו תלמידי חכמים.. אם אני
הייתי לומד בקיאות ואתה עיון משנינו לא היה יוצא שום דבר.
@5כמובן שכל
אחד צריך ללמוד לפי טבעו, אך האם בארגונים שקיימים היום במבחני החזרה וכדו' אין
הכוונה מסוימת והתערבות בתוך הישיבות כיצד ללמוד?
עצם הדבר ודאי
שהוא חיובי. נדמה לי שהם עומדים על כך שילמדו את סדרי הישיבה ויחזרו וישננו הרבה.
ממה נפשך, מי שלא בנוי לזה לא ימשיך הרבה זמן במסגרת זו, ומי שממשיך זהו טבעו
וחשוב לפתח את הטבע הלימודי שלו. הבעיה היא, שנוצר מצב שרק ע"י נתינת כסף
מצליחים... שהתחיל "מפעל הש"ס" החלו אברכים ללמוד ש"ס פתאום.
אמרתי להם: עד עכשיו הייתי בטוח שיש לכל אחד יצר הרע לדעת ש"ס אך אינו מסוגל,
ופתאום בשביל מאה דולר מוכנים?? זה הטענה שהיתה.. זה ברור שמי שלומד רק בשביל הכסף
לא יצליח, הכסף הוא רק המדרבן. דרבון היה בכל הדורות כל דור וצורת הדרבון שלו.
אומרים שמרן החזו"א זצ"ל אמר: שכל אחד צריך
קומץ של כבוד והערכה. משום שהערכה נותנת דחף ללמוד, היום הדחף בצורת הכסף. ודאי
שלא למדו בשביל הערכה, אבל לאברך רגיל זה מפריע ל"שטייגן"
כשאין הערכה. ובאמת שגם בנושא זה היה חילוקי דעות בין הגדולים: מרן הגראמ"מ שך זצ"ל כעס על
עצם הרעיון שרצו לתת לו פרס על ה"אבי עזרי" והיה גדולי עולם שכן לקחו.
מרן החזו"א באמונה ובטחון )פ"ד אות י"ד( כותב: @1"ואמנם החלי האנוש הוא השפלות. המידה השפלה אין לה מזור
בקריאת דברי מוסר, וצריך הבראת נפשו בשרשו ולהרימו מטיט היון, ותיקונו הוא בקניית
חכמה. כי בנפש כל האדם אוצרות פנויים בשביל חכמה דעה בינה והשכל ונפש כל האדם
משתוקקת למלאתם.. כי אמנם אין תיקון המידות שולל מהאדם אהבת עצמו, כי מציאות
הנטיות לכבוד ולעונג היא מציאות חיובית בהרכב המכונה של זה החי הנקרא אדם. ואין
שלילת הנטיות האלה בנין בנפש האדם אלא סתירת הויתו, המוסר אומר לאדם אהוב את עצמך
ורכוש כבוד, אבל דע לך מה אשרך עלי חלד ומה כבודך אין כבוד אלא תורה, אין כבוד אלא
ענוה, אין כבוד אלא עזיבת הכבוד, אין אושר רק להשתחרר מנטיות טבעיות ולהיות נכנע
לד' ולתורתו"@2. השאלה עד כמה האדם מחנך את עצמו
שהכבוד האמיתי הוא התורה.
@5 הריצה אחרי
העולם הזה מפריעה לעליה ברוחניות
נקודה נוספת
שחייבים לתת עליה את הדעת, מדוע אכן לא יוצאים תלמידי חכמים לפי מה שהיה צריך
להיות? והתשובה הברורה היא: שהנהירה אחרי העולם הזה היא סתירה מוחלטת לעליה בתורה!
היום שמים לב למלבושים. נסיעה לחתונות ומדברים על האוכל שם... בחור ממוצע נוסע
לחמישים חתונות ושמחות בשנה..חוץ מהזמן שזה לוקח, זה לא הולך ביחד עם תורה. ודאי
שאסור להסתגף כי היום העצבים נחלשו, אבל האוכל בישיבות היום לא בבחינת סיגוף.
מלרוץ לתזמורות לא גדלים ועולים בתורה מזה, ואלו שמצליחים ועולים במעלות התורה הם
אכן אותם שמתנזרים מהנהירה אחרי העוה"ז ברור שהרדיפות אחר התענוגים מעכב
מעליה בתורה.
מרן הגאון רבי
משה פיינשטיין זצ"ל כותב ב"דרש משה":
למה אין גדולים באמריקה? בעבר היתה השכלה והיתה עניות, באמריקה אין לא עניות ולא
השכלה א"כ מדוע אין גדולים? אלא משום שיש רדיפה אחר העוה"ז.
@5 חשיבות
השאיפות לגדול ולדעת כי האסון הגדול ביותר הוא להיות עם הארץ
חשוב מאד
לדעת, שאלו שהצליחו וגדלו זה בזכות השאיפות שלהם. כאשר אחד בטוח שלא יצא ממנו כלום
זהו הרס לעליה, כאשר תשאף להיות גדול תצא גדול! הבנים של מרן הגרש"ז
אויערבאך זצ"ל מספרים )וכמדומה שכן אמר גם
לתלמידים( שאביהם הגדול החדיר להם: שהאסון הכי גדול הוא להיות עם הארץ! יותר
מלשאוף להיות גדול, יש לשאוף לדעת ללמוד ולא להשאר עם הארץ. כמו כן להחדיר את
החשיבות והעליונות שיש למי שיודע ללמוד.
מסופר, כי
נכנס יהודי אל הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א וסיפר: כי חפץ הוא לקנות רכב יוקרתי
המיוחד, אך רעייתו חוששת שמא הדבר יגרום לקנאה עליהם. הגאון הגדול שליט"א
שאלו: ש"ס אתה יודע? הלה השיב בשלילה. חצי ש"ס אתה יודע? שוב השיב הלה
בשלילה. מסכת אתה יודע? גם על כך השיב בשלילה. אם כן אמר לו הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א,
אין לך מה לחשוש. אף אחד לא יקנא בך... זוהי הסתכלות טבעית ונכונה שאכן כך צריך
להיות. מה יש לקנא באדם שאין לו רכוש רוחני של ידיעת התורה.
ידוע המעשה,
שהמתינו אנשים להיכנס למרן הגראמ"מ
שך זצוק"ל. נכנס אב עם בנו הקטן לרגעים מספר והדבר
התארך לשעה ארוכה. הילד הצר על כך שאין לו "גישמאק"
בלימוד, ומרן
זצוק"ל למד אתו. מה עומד מאחורי המעשה: אם היה מגיע שאלה של פיקוח נפש, חולה
שיש בו סכנה, האם מרן זצוק"ל לא היה מקדיש מזמנו שעה ארוכה?! כאשר בא אדם
וטוען שאין לו "גישמאק" בלימוד זהו חולה שיש
בו סכנה אשר יש לעשות הכל בשביל להצילו! זאת צריכה להיות ההרגשה האמיתית, שמי
שאינו שייך ללימוד הוא חולה.
לאחרונה,
נפגשתי עם ת"ח אחד ושאלתיו: מה זכתה המשפחה שכולה זרע ברך ד' של תלמידי חכמים
העוסקים בתורה? א"ל: הסבתא היתה ממשפחה חשובה. מידי יום הלכה לשטוף חדרי
מדרגות באין רואים בכדי שיהא לה ממון לשלם לאברכים שילמדו עם ילדיה. מלבד זאת
דאגה, שמידי שבוע הילדים יבחנו אצל מרן הגרי"ש
אלישיב שליט"א. כאשר הילדים רואים כזו אהבת תורה זה מחלחל ומשפיע.
הגאון רבי
יהודה גרינוואלד זצ"ל מגאוני הונגריה, כותב בהקדמת
ספרו "זכרון יהודה": שבביתם היתה עניות מרובה. אמו דאגה תמיד לשמור לחם
לבנים שחוזרים מהישיבה. בהסכמתו של מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל לספר כותב: איני ראוי לתת הסכמות, אבל מה
שכתבת בהקדמה על האהבת תורה אצל האמא שהחשיבה בבית את
לימוד התורה זוהי ההסכמה הכי גדולה, משום כך אני נותן הסכמה. הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל סיפר: שכאשר סיים לראשונה מסכת בבא קמא היה יום טוב בבית. ואמו שמרה את השמלה החדשה שקנתה לסיום
של בנה. וזה עתה יצא לאור הספר הנפלא "מרן הרב שך"
ובו אנו רואים: שאין זה פלא שלילד כה צעיר היה כבר "ברען" בלימוד בזכות
אהבת תורה שאמו של מרן זצ"ל הכניסה בבית.
@5הכח לעמוד
בנסיונות וקשיים
זאת ועוד,
צריך לדעת שבכל דור היה נסיונות. מרן הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל לא היה לו
לחם לאכול. וכן הרבה מגדולי הדורות. עצם העמידה בנסיונות וקשיים זה מרומם את
הלימוד.כיום כל דבר הכי קטן שח"ו יש נסיון, כבר לא לומדים. אלו שגדלים בתורה
הם אלו שיש להם הכח לעמוד בקשיים. מרן הגרא"ז מלצר
זצ"ל היה מספר: כי היה אחד שהיה מפורסם שנותן עצות להצלחה ביראת שמים. נכנס
אליו אחד מתלמידי וואלז'ין ותיאר לפניו את סדר יומו
העמוס בתורה ותפילה. א"ל אותו צדיק: אתה עושה כל מה שצריך יהודי לעשות. אלא
מה הבעיה, שאינך מרוצה מכך אוי ואבוי אם תהיה מרוצה! האדם לא צריך להיות מרוצה ממה
שעושה אלא להתקדם ולעלות בתורה ויראת שמים.
@1מהי חשיבות
הענין של כתיבת חידושי תורה?
יש בזה שני
חלקים. ראשית, להתרגל לכתוב כל חידוש שאתה שומע. כל ידיעה חשובה.זה מועיל מאד
לזיכרון. למדת סוגיא והבנת אותה כדבעי, תכתוב לעצמך
מסודר את עיקרי השיטות זה מועיל לזיכרון הדברים כמו עשר חזרות. מרן הגראמ"מ שך זצ"ל היה
אומר: לא בכל סוגיא צריך לכתוב. כאשר יש לך תחושה שבסוגיא זו יצא לך משהו ברור, שם לקחת זמן ולכתוב. מלבד זאת,
כאשר אתה כותב, אתה רואה אם זה ברור )כמו שהיה אומר מרן הגראמ"מ
שך: אני הולך לשאול את העט..( ורוב הפעמים מתחדשים
דברים שלא היו מתחדשים בלא הכתיבה .
הדבר השני
הוא: שאין בית המדרש בלא חידוש. ולא רק בכתיבה. העובדה בשטח מוכיחה שמי שצריך לומר
שיעור יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת לומר שיעור. תמיד ימצא מי שמדבר על הענין שקשה לו.
זה מעשים שבכל יום ואין לזה הסבר באופן טבעי. )כמו שאמר הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל: אם אתה רוצה להפוך אפיקורס למאמין שיהיה
מנהל ישיבה ויראה סיעתא דשמיא כל הזמן, כן הוא ברוחניות תהיה מגיד שיעור ותראה
סיעתא דשמיא...( וכל מי שלומד באמת, רואה סיעתא דשמיא בחוש ממש. כמו שהקב"ה
מזמין לחייט צמר ולאופה קמח, כן מזמין למגיד שיעור )או חבורה( מה לומר. וככל שאדם
יותר גדול יש לו יותר סיעתא דשמיא. הרבה גדולים הגיעו מעבר לכוחות הטבעיים שלהם.
כאשר הביאו למרן זצ"ל את ה"אבי עזרי" במהדורה האחרונה
שיצא בארבעה כרכים, התגובה הראשונית היתה: מתי הספקתי לכתוב כל כך הרבה מערכות
חידושי תורה? עם כל הקשיים וכל מה שעבר עליו. וצריך לדעת שלא כל בחור מוכשר לכתוב.
אי אפשר לעשות תחרות. אך מי שמרגיש שיכול ויקבל מזה חיזוק, שיכתוב.
@5להתייעץ עם
רבותיו
חשוב להדגיש,
שברוחניות לא להסתמך על דעת עצמו אלא הכל יעשה בהכוונה עם מי שמכיר אותו. מי
שמסתמך על דעת עצמו בקל יכול לטעות. ברוך ד' עולם הישיבות פורח ומשגשג. ישנם בני
עליה רבים שחפצים להתעלות בלימוד. הדבר תלוי רבות בדרך ארץ שיש להם כלפי רבותיהם,
ובמידת השמיעה והקבלה מאחרים שיש להם. כאשר אדם מצויד בהכוונה נכונה, וישריש בקרבו
כי האסון הכי גדול הוא להיות עם הארץ, ואין לך מעלה יותר גדולה מאשר מי שיודע
ללמוד - ודאי שיגדל בתורה כראוי.
@5למרן הגראמ"מ שך היו גמרות בודדות
בביתו. היתה לזה מעלה, כמו שאומרים בהלצה: "הזהרו בבני עניים שמהם תצא
תורה" שאין להם כסף לקנות ספרים הם חושבים לבד. הנטייה שישנה כיום לחפש מי
מדבר בכל סוגיא זה מוגזם, אבל המראי
מקומות והמצאותם של כל הספרים החשובים בהישג יד הם כלי למי שיודע להשתמש בלי
גוזמא. וברוך ד', היום גדלים הרבה תלמידי חכמים.
@5צריך לדעת
שבכל דור היה נסיונות. מרן הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל לא היה לו לחם לאכול.
וכן הרבה מגדולי הדורות. עצם העמידה בנסיונות וקשיים זה מרומם את הלימוד.כיום כל
דבר הכי קטן שח"ו יש נסיון, כבר לא לומדים. אלו שגדלים בתורה הם אלו שיש להם
הכח לעמוד בקשיים. מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל היה
מספר: כי היה אחד שהיה מפורסם שנותן עצות להצלחה ביראת שמים. נכנס אליו אחד
מתלמידי וואלז'ין ותיאר לפניו את סדר יומו העמוס בתורה
ותפילה. א"ל אותו צדיק: אתה עושה כל מה שצריך יהודי לעשות. אלא מה הבעיה,
שאינך מרוצה מכך אוי ואבוי אם תהיה מרוצה! האדם לא צריך להיות מרוצה ממה שעושה אלא
להתקדם ולעלות בתורה ויראת שמים.
@5נכנס יהודי
אל הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן
שליט"א וסיפר: כי חפץ הוא לקנות רכב יוקרתי המיוחד, אך רעייתו חוששת שמא הדבר
יגרום לקנאה עליהם. הגאון הגדול שליט"א שאלו: ש"ס אתה יודע? הלה השיב
בשלילה. חצי ש"ס אתה יודע? שוב השיב הלה בשלילה. מסכת אתה יודע? גם על כך
השיב בשלילה. אם כן אמר לו הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א, אין לך מה לחשוש. אף אחד לא יקנא בך...
זוהי הסתכלות טבעית ונכונה שאכן כך צריך להיות. מה יש לקנא באדם שאין לו רכוש
רוחני של ידיעת התורה.
@5נקודה נוספת
שחייבים לתת עליה את הדעת, מדוע אכן לא יוצאים תלמידי חכמים לפי מה שהיה צריך
להיות? והתשובה הברורה היא: שהנהירה אחרי העולם הזה היא סתירה מוחלטת לעליה בתורה!
היום שמים לב למלבושים. נסיעה לחתונות ומדברים על האוכל שם... בחור ממוצע נוסע לחמישים
חתונות ושמחות בשנה..חוץ מהזמן שזה לוקח, זה לא הולך ביחד עם תורה. ודאי שאסור
להסתגף כי היום העצבים נחלשו, אבל האוכל בישיבות היום לא בבחינת סיגוף. מלרוץ
לתזמורות לא גדלים ועולים בתורה מזה, ואלו שמצליחים ועולים במעלות התורה הם אכן
אותם שמתנזרים מהנהירה אחרי העוה"ז ברור שהרדיפות אחר התענוגים מעכב מעליה
בתורה.