
כל סגולות לימוד התורה נאמרו על עמלה
נמצאים אנו מספר ימים לפני יום קבלת התורה. ראוי וחשוב שתהיה לכך הכנה ראויה לקבלתה, כפי שהוכיח כן הנצי"ב ב"העמק דבר" )שמות י"ט ב'( מקבלת התורה שניתנה בסיני: "כל דבר שבקדושה מה שהאדם מכין עצמו יותר לזה, חל עליו יותר ההכשר לזה".
ואמנם
מלבד ההכנה כיצד האופנים והדרכים שיש ללמוד את התורה, הרי שלפני זה עלינו להכין את
הכלים לקבלתה, והם מידות האדם, כפי שכתב רח"ו
זצוק"ל, שלכן אין ציווי מפורש בתורה על "המידות", כי הן הקדמה
לתורה, ואין התורה נתפסת כלל אצל אדם שיש בו מידות רעות.
כתב
ר"י באבות )פ"ג י"ז( "אם אין ד"א אין תורה", שצריך
תחילה לתקן את עצמו במידות ובזה תשכון התורה, שאינה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל
מידות טובות.
וכבר
כתב רבנו הגר"א באבן שלמה )פ"א ס"ב(:
עיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות ואם לאו למה לו חיים.
עתה
עלינו להתבונן מהו וכיצד הוי לימוד התורה. דבר זה נלמד מפר' השבוע האחרונה בחוקותי, שנאמר בה )ויקרא כ"ו ג'(: "אם בחקתי תלכו
ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם". וכתב שם רש"י, והוא מדברי הספרא,
"שתהיו עמלים בתורה". א"כ רואים בזאת שהעמל והיגיעה בלימוד התורה
אינם רק מעלה ויתרון בה, אלא זה עצם המהות של התורה, ורק כך ע"י עמלה זוכים
להמשך הפסוקים שיש בהם ברכות והבטחות.
ולא
זו בלבד, אלא עמל התורה היא השורש והראש לכל מצוות התורה וקיום היהדות. בהמשך נאמר
)כ"ו י"ד(: "ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה ואם בחקתי
תמאסו" וכו', ומפרש"י
שם להיות עמלים בתורה כי אז "לא תעשו את כל המצוות האלה" וכו', הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה עד השביעית שהיא
הכופר בעיקר. לכן תיקנו במטבע התפילה @1"לעסוק@2 בד"ת" ולא ללמוד, כפי שהאיר זאת הט"ז בשו"ע או"ח )מ"ז
ס"א( שהתורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו שעוסק בפלפול ומשא
ומתן של תורה, כמ"ש על "בחקתי תלכו",
שתהיו עמלים בתורה. ומעלת עוסקים בתורה, דוקא דרך טורח ויגיעה ואל זה כיוונו
בברכה, לעסוק בד"ת.
וכעין
זה ביאר מרן הח"ח זצוק"ל בפירושו על התפלה, דהוא מלשון עסק, כמו שיש לאדם עסק דיעסוק
בו בכל המרץ ביום ועד שעות מאוחרות בלילה, לא ינוח ולא ישקוט וישים כל מעייניו בו,
כך עליו לעסוק בתורה.
ובספר
שיחות מוסר כתב )ל"ב י"ז(, שאין היגיעה אלא תנאי לתורה, ומוכיח זאת מגמ' במנחות )ז' א'( אבימי שכח מס'
מנחות והלך לתלמידו שיזכירנו ושואלת הגמ' שישלח שיבוא
אליו, ומתרצת הכי מסתייעא מילתא
טפי. ומפרש"י משום "יגעתי ומצאתי".
איתא
בירושלמי פאה )פ"א א'( "כי הוא חייכם", הנאמר על התורה "אימתי
הוא חייכם, כשאתם יגעים בה".
כתב
הרמב"ם באבות )ה' כ"ג(: "בן הא הא אומר לפום צערא
אגרא" - "לפי מה שתצטער בתורה יהיה שכרך, ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא
מה שתלמד בטורח ועמל" וכו'.
ובקו"א למרן החזו"א
זצוק"ל )ב' ה'( כתב: "להתחזק @1בשקידה ובעיון התורה כי זה כל האדם@2, וזו העבודה היותר חביבה לפניו ית'",
ובקו"א )א' ח'( כתב: "וזה כל פרי החיים
להתענג על עמל התורה עמל שיש לו יתרון לנצח". רואים בדבריו, שכל האדם ורצון
הבורא הוא רק הלימוד בשקידה, ובעיון התורה, ומרן החזו"א
תמצת יסוד גדול זה במשפט אחד בקוב"א )א' ב'(:
"כל סגולות לימוד התורה נאמר על עמלה". נאמר במס' קידושין )ל' ע"ב(
"בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין",
ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, וכתב בקוב"א
)א' ל"ז(: "ועיקר סגולת התורה להביא את האדם לרוממות עילאה, ולהכיר חובתו בעולמו, באה ע"י עמלה של תורה, וכל
שהאדם מוסיף ביגיעתו, מנתק בזה חבלי היצר".
א"כ
רואים בזאת שתבלין התורה נגד יצה"ר הוא רק
ע"י עמלה של תורה.
בתחילת
דברינו הבאנו דמידות מתוקנות הן הכלים לקבלת התורה. כתב
בקוב"א )ג' קל"א(: "לו היה עמל בתורה,
ע"י עמל התורה היו המידות נבחנות, ומדת הנצחנות והכעס והגאות וזלזול כבוד
חברו, ומילוי הנטיות הטבעיות והתאווניות, כל אלה כליל תלכנה".
וכן
ע"י עמלה יזכה למידות טובות, דכתב בקוב"א )א' מ"ד(: "אחרי שהאדם מתעמל זמן מועט
בתורה, קונה אהבת התורה, והוא מתאוה ללימוד, יותר מכל תענוגי העולם, וכו'. ודע כי הכל תלוי בהסכמה גמורה על שקידת התורה, ותמצא
בזה חיים ועונג אשר אין משלו עלי חלד".
ואמנם
מה וכיצד הוא עמלה של תורה? הרמב"ם בהל' מעילה
)פ"ח ח'( כתב: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה, @1ולידע סוף ענינם@2, כפי כחו", ובקו"א
)א' ג'( כתב: "ידיעת התורה אין זו פשוטה של סוגיא,
בחיי האדם, כי הלא אמרו במס' שבת: אין ד"ת
מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה. המיתה שבכאן, היא הנטיה מפשוטם של החיים לעומקם
של החיים. לתוך תוכם של החיים. ככל שהאדם מרבה בשבירת המידות, מרבה חיים, וכו'. עיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, וזה שעושה תורתו
קרעים אסף הרוח".
ובאוה"ח )שמות י"ט י"ב( כתב: "מה ההכנה לקבלת התורה,
התגברות והתעצמות @1בעסק@2 התורה, עד גדר שימית עצמו עליה
וכו' ותראה כי לא תושג ההשגה אלא בהתעצמות גדולה".
ובקוב"א )א' ג'( כתב: "מושג השקידה אינו תלוי בהארכת הזמן אלא
במסירת האשיות )היסוד( ונתינת הלב במתנה לעיון התורה, וטובה שעה אחת בשקידה
והשתוקקות, מרבות בעצלתים". ובאיגרת )ל"ה( כתב: "ולימוד במסירה
גמורה יום אחד, שקול כנגד מאה ימים".
ועד
כמה גודל ענין וחיוב עמלות התורה, נתבונן מהמעשה המופלא שהיה עם שני האחים
הצדיקים, בעל ההפלאה, ורבי שמעלקא
שלמדו בחברותא בהתמדה נפלאה. פעם בעל ההפלאה התעיף
והניח כר לראשו ונרדם. כשהקיץ הוכיחו אחיו. התנצל וא"ל: הלא ראית שלא החזקתי
מעמד מעייפות, א"ל אחיו: אמנם השינה אונס, אבל באותה שארית כח שלקחת את הכר
לשימו מראשותיך, יכול היית להוסיף וללמוד.
וכן
מובא כעין זה ב"מעשה איש" ח"ד )י"ג( על מרן החזו"א זצוק"ל מעשה, ומצאוהו שוכב על המטה, והכר
נתון למרגלותיו. וכאשר שאלוהו מדוע אין הכר מתחת לראשו, ענה: אילו היה בכוחי לשום
את הכר תחת ראשי, הייתי עוד ממשיך ללמוד.
בהקדמה
לספרא דצניעותא כותב מרן הגר"ח
מוולוזין זצוק"ל שפעמים רבות השכימו לפתחו של הגר"א מגידים מן השמים שרצו למסור לו רזין דאוריתא, וא"ל: איני רוצה שתהיה השגתי בתורתו ית"ש ע"י שום אמצעי כלל וכלל, וכו'
רק בעמל אשר עמלתי בכל כוחי.
בספר
"לולי תורתך" ויקרא )כ"ו י"ג( מובא דפעם
מרן הגראמ"מ שך
זצ"ל היה מהלך במרפסת שלפני היכל הישיבה כשהוא שקוע בתלמודו. עבר בחור במרוצו
והפילו. אח"כ בא לבקש סליחה. א"ל: איני מבין מה אתה סח, ושלח אחד
ממקורבי מרן שיבקש סליחה, ושוב א"ל: הלה פנה אלי ואמרתי איני יודע מה הוא סח,
ואמר: איש לא הפילני. רואים בזה מה נקרא עמלה של תורה.
בספר
"משולחן גבוה" ויקרא )כ"ו ג'( מובא בשם מרן הגר"ח
זצוק"ל שאמר פעם בבדיחותא: כידוע, עובר במעי אמו
לומד עמו מלאך את כל התורה. א"כ למה צריך לצאת לעולם, ולהפסיד כזה רבי? אלא
עמלות שבתורה חסרה לו, ובלי עמלות אין זה לימוד תורה.
ואמנם
בלימוד התורה אין דרך של לימוד בלי עמלות אלא יש לימוד רק בעמלות שזה הדרך והיעוד
ובלי עמלות אינו לימוד.
דהנה
איתא במס' שבת )פ"ח ע"ב(: "אמר רבא למיימינין בה סמא דחיי", ופרש"י: "עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה", וכו'. "למשמאילים בה סמא דמותא", ופרש"י )שם
ס"ג ע"ב(: "שאין יגעים בה כל צרכן".
רואים
בזה, דהעוסקים בכל כחם זה סמא דחיי,
ואילו אין יגעים כל צרכן הוי סמא דמותא ואין דרך
אמצעית.
ובאמת
היגיעה עצמה ככל שיותר יתיגע יזכה יותר לס"ד.
דכתב
החת"ס על דברי הגמ'
במס' מגילה )ו' ע"ב( "יגעתי ומצאתי תאמין": איך שיך להתיגע על
מציאה, שהיא באה בהיסח הדעת? ותירץ, שע"י שיגע בתורה, זוכה להבין הרבה יותר
ממה שהתיגע. כאשר יגע האדם בתורה, קורה שפתאום עולה בדעתו פירוש נכון ואמיתי, אף
שלא חשב עליו כלל. וזה אצלו כמציאה הבאה בהיסח הדעת.
וכן
כשהוא עמל, זוכה "שהתורה עומלת לו, שמחזרת עליו
ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה", כלשון רש"י במס' סנהדרין
)צ"ט ע"ב( עה"פ במשלי )ט"ז כ"ו( "נפש עמל, עמלה
לו".
כתב
רבנו יונה באבות )פ"ד ה'(: "הלומד ע"מ לעשות מספיקין
בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות", וביאר: "ר"ל שדעתו לפלפל בלימוד
כדי לדעת אמתת הדברים, ורצונו לטרוח כמה ימים ושנים להשיג דבר קטן" וכו' ע"כ, וזה הוי עמלות
גדולה, ולכן זוכה שמספיקין בידו הכל.
מובא
דתלמידי ר"י סלנטר
זצ"ל, בימי הספירה היו כל יום עובדים לקנות בעצמם אחד ממ"ח קנינים
שהתורה נקנית, נחזי אנן,
היום 54 יום לעומר, הקנין המ"ה הוא "הלומד
ע"מ לעשות". א"כ נתחזק ביום זה בקנין זה לעמול בתורה כראוי, כי זה
כל הבריאה והאדם.
מצינו
שהשכר שאדם מקבל בלימוד התורה הוא לפי ערך העמל שעמל.
דאיתא
במשנה באבות )ה' ט"ו(: "ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך".
וכתב
ע"ז שם בתויו"ט: לא אמר ואם @1למדת@2 אלא ואם @1עמלת@2. כי
עמלת, היינו יגעת וטרחת, והשכר לפי ריבוי העמל והטורח, ולא לפי ריבוי הלימוד.
וכעין
זה הסביר מרן הח"ח זצוק"ל את דברי חז"ל
במס' ברכות )כ"ח ע"ב(: "אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם
מקבלים שכר". וכי האומן אינו מקבל שכר עבור עמלו? אלא ביאר, שכרו לא לפי מעט
או הרבה היגיעה שעמל על הכלי אלא שכרו על עשיית הכלי, משא"כ
בתורה השכר הוא על גודל עמלו וטרחתו שלמד, ולא על הלימוד עצמו.
ויותר
מזה כתב במש"ח במדבר )י"ח י"ח(: "הוי שקוד ללמוד תורה ודע לפני מי אתה עמל,
ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". פירוש, אף אם תשכח, בכ"ז
לפניו גלוי וישלם לך שכר פעולה אף שלא היתה מזה תועלת ותלמודך אינו בידך.
וביותר
רואים אפילו שאדם עמל, והתברר שלימודו אינו נכון, יקבל שכר עבור העמל, דהנה איתא במס' ב"ק )מ"א ע"ב(: "שמעון העמסוני היה דורש כל אתי"ן
שבתורה וכו', א"ל כשם שקבלתי שכר על הדרישה כן
אקבל שכר על הפרישה".
והקשה
המהר"ל בספרו "נתיבות עולם" נתיב התוכחה
פ"ג, איך יקבל שכר? הרי לפי דבריו, אינן נכונות דרשותיו. וביאר דמשמע, מכיון שבשעה שעמל, היתה אז הבנתו נכונה, לכן מקבל שכר.
רואים
בדברים אלו אפילו שאדם שכח לימודו או אפילו התברר שלימודו אינו נכון מ"מ יקבל
שכר, כי השכר על העמל, והרי עמל.
בספר
"תורתך שעשועי" ויקרא )כ"ו כ"ג( מובא, דפעם
תלמיד מרן זצוק"ל בא לביתו, וראהו שמסתכל במחברת חידו"ת
ושאלו מדוע אין זה מודפס בספרו? א"ל מכיון שאי"ז
אמת. שאלו א"כ, מדוע מחזיק מחברת זו? א"ל שכאשר חלה והיו לו יסורים
נוראים, אז נתחדשו לו אלו הד"ת בעמל רב אשר אין
לשער, ואף שלהדפיסם אינו יכול, מחמת שאי"ז אמת,
מ"מ אינו מסוגל לזרוק מחמת שנתחדשו לי בחלב דמי ע"כ.
וצ"ב בכ"ז, איזו חשיבות יש בזה, הרי אינו אמת, אלא כדברינו לעיל,
החשיבות שסו"ס קיבל ע"ז שכר רב, מאחר שעמל בו, ולכן יש בזה חשיבות ולכן
השאירו.
עמ"י נמצא במצב של מלחמה עם הגויים, וראוי להביא בזה מה שכתב בספר
קדושת לוי בסופו "תולדות קדושת לוי", דאמר
שכשנתעורר מלחמה בעולם, צריכין לומר חילוק בגמרא
ולפלפל, ולהפך כל זאת, כי בתורה יש חיות כל העולמים והעולמות מתנהגים כמו שלומדים
בנ"י.
וכן
כתב מרן החזו"א זצוק"ל בקוב"א
)א, ס"ג(: "ובימים האלו )ימי המלחמה( המתחזק בלימוד התורה, הוא עושה חסד
עם כל ישראל להוסיף זכות מגן ומחסה".