
והגית בה יומם ולילה
דברי הגות מאת הגאון רבי נחום פרצוביץ' זצוק"ל, מתוך כמה מאמרים שנמצאו בסוף מחברות בהם כתב את חידושיו, ונמסרו ע"י בני משפחה ל"מוסף שבת קודש".
הבריאה כולה הנה
"מתמיד" בעבודתה, אפילו עשבים מוציאים שרשיהם עמוק באדמה הלחה, והיניקה
עולה למעלה למעלה עד צמרת האילן והוא מוציא פירותיו,
והעץ אומר שירה בשמחה ובאושר שממלא תפקידו החשוב הנועד לו מן הקב"ה
כן כל נברא ישורר לו
שירתו בכל יום כפי מצבו המוכן לו. רק האדם שבשבילו הכל נברא לדאבוננו פניו אינם
שמחים, אינו אומר שירה, הוא שר שירת יגון נאנח ונאנק למה ומדוע?
הטעם הוא שאינו משריש
שרשיו בתורה הקדושה - לו היה מתמיד בתוה"ק היה האדם פורח ומלבלב שר ומזמר
שירה, לו היה דבר בהשי"ת ומתעסק בדברי הנביאים וחז"ל אז היה מאושר. רק
מפני שאין לו התמדה בלמודו, גם כשיושב אל הספר נרדם, מפהק, יש לו מפריעים שונים,
בכל רגע הוא מפסיק מתלמודו.
כשלוקחין גרעין בארץ וכל שעה
היינו לוקחים אותו מן הארץ ומפסיקים יניקתו וגדולו, האם היה מצמיח משהו? כמובן
שלא. כן גם התורה )ל(]על מנת[שתשפיע על דמותו של האדם כוחות נפשו ומדותיו, מוכרח
שיהא מתמיד בלמודו בלי הפסקות ובלי הפרעות או אז יתגדל מן התורה האדם השלם.
לא לא
זו הדרך! ילד יקר, כשאתה לוקח ספר לידך, כמו נדר תעשה, שעינך לא תמוש מן הספר עד
זמן קבוע, באם תכשל ותפסיק תלמודך, תקנוס עצמך במשהו, כדי שבפעם אחרת תזהר. כל
העולם מקנאים במתמיד, כלם משוררים אודות המתמיד, אבל רק מעטים מבינים איך להעשות
מתמיד למעשה.
נלמד משונאינו הגדול,
מיצר הרע. אלפי שנים הוא עומד על משמרתו לתכלית דבר אחד. להסיח את האדם. ודור אחר
דור מביא על העולם מלחמות שרפות והריגות, רק משום שעושה עבודה באמונה ובהתמדה
עצומה.
המתמיד הוא נזר הבריאה.
הוא האדם המאושר בעולם. בטלה היא השונא הגדול של האדם שלאט
לאט מאבדת צלם אלקים מן האדם.
@5קדושים
מעולם מאד גדול וקדוש
נעקרנו! אנחנו אבל לא הם! הם הקדושים הי"ד, הם רק עברו מן הקדש לקדש הקדשים,
אולם אנחנו, באיזה עולם נשארנו, בעולם שעל כל שעל ושעל ישנם שבעים ושבעה מכשולים.
כל מדרך כף רגל ספוג בדם, עם כל עשב צומח עול, אויר העולם דחוס מלאכי חבלה ומלא
שנאת האדם לאדם.
אבל הם הקדושים נמצאים במקום
שכולו קודש, אזנם שומעת רק שירת המלאכים "קדוש קדוש
קדוש", עינם רואה אך טוב, קדושה והתעלות, נשמתם
שוכנת באותו גן העדן שהם נטעו אותו בזה העולם, הכינו אותו על ידי מעשיהם הטובים,
על ידי לימודם בתורה יומם ולילה, על ידי אמירת תהילים וקינתם על גלות השכינה בחצות
ליל, על ידי נתינת מטתם לאורחים בעין יפה.
ופה הנני מזכיר בדמע נשמת
חברינו האהובים והיקרים שעזבנו בבתי העלמין בגליותינו, ביחוד בשנגהי
- סין, במקום אשר לא דרכו אבותינו עזבנוכם, אבל לא בודדים עזבנוכם במנוחתכם. הלוי'
האחרונה בעזבנו את שנגהי עשינו לעגלה גדולה ומלאה "שמות", ממאות הספרים
שאתם ואנחנו למדנו ביחד בגלות שנגהי, בימים הנוראים של הגיטו.
אלו ה"שמות" ספוגים דמעות וזיעה הם יהיו קורת רוחכם בגן- עדן, ובשבילנו
יהיו אלו השמות הקדושים, סידור התפילה הגדול והקדוש שממנו תתפללו בעדנו תמיד,
שאנחנו נתעלה לאותם רגשי קודש שזכינו להם בזמני הגליות, שהם כלולים באותם שמות
קבורים, וזאת תהיה נחמתנו הגדולה על קושי ימי גלותנו.
מסגרות נוספות:
מסגרת
מוקיר רבנן
הוא היה אומר: העולם
חושב, ש"מוקיר רבנן" ו"רחים רבנן" אלו דרגות, השייכות באדם
שלא זכה להיות בעצמו בגדר "רבנן". אך הדברים אינם כן. גם מי שבעצמו עמל
בתורה, אין לו להסתפק בכך, וחייב להיות גם בעצמו מוקיר ורחים רבנן, שזוהי מעלה
נפרדת שאינה תלויה במעשיו ובמדרגתו הוא )מפי בנו שליט"א(.
ומעשה באחד מותיקי תלמידי
מרן הגרב"ב לייבוביץ
זצוק"ל מתקופות קדומות, שהגיע לארה"ב מסיבות משפחתיות, והקים בית בעיירה
נידחת, נטולת הוי ישיבתי. הלה המשיך לחיות את חייו כבן ישיבה, ולמד לבדו בהתמדה
שנים רבות.
כשבנו שליט"א הגיע
לגיל הבגרות, כבר היה זה בזמן בו היו באמריקה ישיבות מפותחות, ולאחר שלמד בהן ועשה
חייל עלה הבן לא"י ולמד עוד בישיבות וסופו שנעשה מגיד שיעור בישיבה מפורסמת.
בהגיע הזמן לקח לו חתן לבתו את אחד מחשובי תלמידי הגר"נ.
הסבא שהיה כבר ישיש למדי, הגיע לחתונת נכדתו.
ימים מספר לאחר השבע
ברכות, בא אותו תלמיד של הגר"נ לבית רבו, לבשר על
חזרתו לישיבה, ולהציע בפניו את חידושיו שהכין לשבע ברכות. להפתעתו מצא בבית הגר"נ את הסבא, שבהיותו בא"י, כדרך הלומדים, לא
השחית את זמנו לריק ובא לשחר פניהם של ראשי ישיבות ולדבר עימם בלימוד.
רבי נחום סימן לתלמיד
שהוא יכול להישאר בחדר ולשמוע. בנתיים הסבא הפליג
בדיבור בלימוד עם רבי נחום. רבי נחום לא התווכח עמו, אך כדרכו העיר לו מידי פעם:
"מסתמא כוונתכם לומר כך... או אחרת..." - דברים שמשמעותם אצל התלמידים
הייתה ברורה לאמור, שאינו מסכים עם הדברים.
לאחר מכן עזב הת"ח את בית הגר"נ והלך
לדבר עם מרן הגר"ח שמואלביץ
זצוק"ל. לבקשת רבי נחום, החתן ליווה את סבו לבית מרן הגר"ח
וכשחזר לבית רבי נחום ציפה לשמוע את התייחסותו המלאה... לדברים ששמע מאת הסבא. תחת
זאת פתח רבי נחום בדברי קילוסים ושבח על כך, שאדם שהה כל כך הרבה זמן בארץ מתנכרת
לתורה כמו אמריקה של אז, למד בהתמדה ובכזו מתיקות שנים רבות עד שהוא מלא חידושי תורה.
מסגרת
הטיולים של רבי נחום
הוא היה אומר: הכתובת
הקבועה של בן ישיבה היא "נשים נזיקין". לעיתים יכול הוא לטייל
ב"שבת", "חולין" או "עירובין" וכיוצ"ב,
אך תמיד חוזרים הביתה לכתובת הקבועה הלא היא "נשים נזיקין".
באחד הלילות הופיע רבי
נחום בבית המדרש, פנה לא' מהתלמידים בבקשה: הבה נלמד מסכת "תמורה". זה
עתה - סיפר - שב אני מהבריסקער רב, ובצאתי הוא אמר לי:
הגיע הזמן לחזור על מסכת "תמורה". ויודע אתה מהי האמת - הוסיף רבי נחום?
מעולם לא למדתי "תמורה". )מפי בנו שליט"א(
כלומר: למרות שידיעותיו
היו ברמה שהיה שייך מו"מ בלימוד בינו לבין מרן הרב מבריסק
ב"תמורה" ומרן הרב רק העיר לו לחזור על המסכת, לדידו, הוא היה במצב
שעדיין לא למד כלל את המסכת... אולי כוונתו היתה שעד אז הוא רק טייל בה )לשיטתו(.
רבים היו תמהים על כך,
שגם במקומות כאלו שלדבריו בן ישיבה רק מטייל בהם, היה רבי נחום שולט ללא מיצרים.
המדובר היה במסכתות שהוא עצמו אמר שלא למד.
ואחד מיני רבים מהתלמידים
שהיו מתפלאים על סתירה זו, עמד על כך, שזוהי קושיא מפורשת בתוס'
על הגמרא )ב"מ כג, ב( בהני תלת מילי עבידי
רבנן דמשני במילתייהו במסכת וכו' וברש"י ]אם שואלים לת"ח[ יש בידך מסכת פלוני
סדורה בגירסא או לאו ואע"פ שסדורה היא לו יאמר לו
לאו ומידת ענווה היא. ומקשה תוס' )ד"ה מסכת(:
וא"ת והאמר )קידושין ל, א( ושננתם לבניך שיהו דברי
תורה מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד? וי"ל
דהיינו דווקא באדם הבא לשאול דין או הוראה או להתלמד. אבל הכא
שבא לנסותו אם יודע מותר לשנות ולומר לא למדתי זה. ודו"ק.
עוד...
- תפקיד בני התורה כיום גדול ועצום מאוד
- תכלית יציאת מצרים - הכנה להגיע לקבלת התורה
- תכלית בנין הישיבה שתהיה התורה חלק מעצמותו
- תיבת נח של דורנו – לסיום בין הזמנים
- תורה אפשר לקנות רק בשמחה - רבי אליהו שמחה חזן, ראש ישיבת תורה ודעת
- תורה – מאור פני מלך חיים
- לימוד תורה
- שתהיו עמלים בתורה
- שאיפות מסוף העולם עד סופו
- רק עם חכם ונבון - אך ורק?