בין יושבי בית המדרש ליושבי קרנות
מודה אני לפניך ד' אלקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת )ברכות כ"ח ב'(
קשה ויש לעיין בזה, שהרי הודאה זו להקב"ה מדגשת כסדר את
ה"עדיפות" והמעלה המיוחדת שיש ליושב בית המדרש הרבה יותר משכנגדו יושב הקרנות, שהרי יושב ביהמ"ד מקבל
"שכר" ורץ לחיי העולם הבא, ואילו שכנגדו, זה יושב הקרנות, עמל ואין מקבל
שכר, ולא זו בלבד, אלא ג"כ יורד לבאר שחת. אך קשה במה שאמרו שאני משכים והם
משכימים "אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים", כיצד מתבטאת
ה"עדיפות" בזה, הלא רק מבואר ששני דרכים "נפרדות" ושונות הן
זו מזו, )ואם נאמר שאמנם לחלק ולהפריד ביניהם בלבד באו, זה קשה דהרי כבר אמרו כך
לעיל "ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות",
וא"כ, הרי לא נראה ש"לכפול" הדברים אתא,
ובפרט במשמע שזה ג"כ מענין ההודאה כמו הנך דאני
עמל והם עמלים ואני רץ והם רצים וכו', וע"כ צ"ל, שיש ליושב ביהמ"ד
"עדיפות" בעצם מה שמשכים "לדברי תורה" ואילו שכנגדו משכים
"לדברים בטלים"(.
אלא שה"עדיפות" והמעלה הנפלאה והמיוחדת שיש ליושב בית המדרש היא,
שליושב ביהמ"ד הרי יש "עולם הזה", ואילו ליושבי הקרנות אף
"עולם הזה" אין לו, שאני משכים "לדברי תורה" - פקודי ד' ישרים
"משמחי לב" ה"נחמדים" מזהב ומפז רב ו"מתוקים" מדבש
ונופת צופים, ואילו יושב הקרנות משכים @1לדברים "בטלים" ומבוטלים"@2 והרי דבר הנראה לעין וגלוי לעין כל, שלבטלן
אין אף "עולם הזה", משום שהבטלה מביאה לידי "שיעמום"
שהוא שגעון, מדוכדך הוא, ועצוב, בלא אור ואושר ושמחה, אין טעם לחייו, וחייו אינם
חיים, שבור, ומסכן, וריקן מכל תוכן, חדוות ועליצות החיים חיצונית ורגעית היא אצלו,
והרגשת ריקנות אופפת את כל ישותו, כל ימיו מכאובים וכעס ענינו, בבקר יאמר מי יתן
ערב ובערב יאמר מי יתן בקר, יודע ומבין היטב שאדם חסר ערך הנו, והרגשת האושר
והשמחה הפנימית נעדרת ממנו, מהותו היא העצבות והנחשלות, מתבוסס בדברי שטות, ומתבסס
מדברי אוילות, מה נוראה הרגשתו, ומה איומה קנאתו ביושבי בית המדרש, כמה רעה
הרגשתו, "אשרי האיש" אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב
ליצים לא ישב.
ובנוסף לזה, הנה הרגשת הבטלן היהודי "גרועה" מהרגשת הבטלן הגוי,
משום שהיהודי יודע שבעצם היותו במצב של "שב ואל תעשה" הרי הוא חוטא
ופושע, ואף לו יצוייר אם אינו מתדרדר לידי עבירה
שהשעמום מביא לידי עבירה, והרי לבו ומצפונו "נוקפו"
ללא הרף, כי נשמת ישראל שונה במהותה ומשתוקקה ליוצרה, וכמש"כ רש"י בסנהדרין ע"ו ב' וז"ל, רוה,
עכו"ם ששבעין ואינן צמאים ליוצרם, צמאה זו כנסת
ישראל שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצוותיו
עכ"ל, ויסורי מצפונו בתוך ליבו קשים הם מנשוא, וגם הנפש לא תמלא, כך הנפש
אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מהעליונים, וחייו אינם חיים,
)ובפסחים מ"ט ב' יומא אר"א עם הארץ אסור
להתלוות עמו בדרך שנא' כי היא "חייך" ואורך ימיך. "על חייו לא
חס", על חיי חבירו לא כל שכן, ופירש"י
על חייו לא חס "ללמוד תורה ולחיות", על חיי חבירו
לא כ"ש ויש לדאג שמא יהרגנו(. וכבר לימדונו רבותינו זיע"א,
שזבולון אף שמקבל שכר כמו יששכר, מ"מ "עולם הזה" אין לו.
אבל ליושבי בית המדרש יש יתרון, משום שליושבי ביהמ"ד יש "עולם
הזה", )ובנוסף לעולם הבא הנשגב, דת"ח עצמם
עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו(. כי תורת ד' תמימה "משיבת נפש",
עדות ד' נאמנה "מחכימת פתי", פקודי ד' ישרים "משמחי לב" מצות
ד' ברה "מאירת עינים", ה"נחמדים" מזהב ומפז רב,
ו"מתוקים" מדבש ונופת צופים, "טוב" לי תורת פיך מאלפי זהב
וכסף, מה "אהבתי" תורתך כל היום היא שיחתי, אין "טוב" אלא תורה.
וכתב האוה"ח הק' )פ' כי
תבא, לפני שני( וז"ל, אין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין
ב"מתיקות" ו"עריבות" טוב התורה,
היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה
כוללת כל הטובות שבעולם עכל"ק, וחיי בעלי החכמה
ומבקשיה בלא תורה כ"מיתה" הם חשובים, כי הם חיינו ואורך ימינו, אילת
אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.
ובקהלת רבה )פ"ח פ"ד( איתא "חכמת
אדם תאיר פניו", ר' אבהו אזל לקיסרין
ואתא מן תמן ו"פניו מאירים", אמרו התלמידים
לרבי יוחנן רבי אבהו מצא אוצר, אמר להו
דילמא אורייתא חדתא שמע. סלקין לגביה אמרו ליה ומה אורייתא חדתא
שמע מר, אמר לון תוספתא עתיקא, קרא עליו חכמת אדם תאיר
פניו, ע"כ, ובמשלי )פרק ח', פרק התורה( כתיב, הלא
חכמה תקרא ותבונה תתן קולה, כי "טובה" חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו
בה, לי עצה ותושיה אני כינה לי גבורה, עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה, טוב פריי
מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר, להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ד' קנני ראשית
דרכו קדם מפעליו מאז, ואהיה אצלו אמון ואהיה "שעשועים" יום יום משחקת לפניו בכל עת, משחקת בחבל ארצו ו"שעשועי"
את בני אדם, "אשרי" אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא "חיים" ויפק רצון מד', וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות, לכו לחמו
בלחמי ושתו ביין מסכתי, כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא. וכתיב כי
לקח "טוב" נתתי לכם תורתי אל תעזובו, עץ
"חיים" היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, דרכיה דרכי "נועם" וכל
נתיבותיה שלום. ואמרו חז"ל בפסחים )ס"ח ב'( רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא, אמר אי לא האי יומא דקא גרים
כמה יוסף איכא בשוקא, ופירש"י, אי לאו האי יומא, שלמדתי תורה "ונתרוממתי", הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם. ובשילהי מס' קינים איתא, זקני עם הארץ כל זמן שהם מזקינים דעתן מיטרפת עליהם, אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שהם
מזקינים, דעתן מתיישבת עליהן שנא' בישישים חכמה ואורך ימים תבונה, ובשילהי קידושין איתא, רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני
אלא "תורה", שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי
זקנותו הרי הוא מוטל ברעב, אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו
אחרית ותקוה בעת זקנותו, בעת ילדותו מהו אומר וקווי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים,
ובזקנותו מהו אומר, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים
יהיו.
וזאת היא ההודאה המיוחדת בתפילת רבי נחוניא בן
הקנה, שאני משכים והם משכימים, אני משכים "לדברי תורה", ויש לי
"עולם הזה" מתוק ונחמד, משום שדברי תורה במציאותם הם משמחים, והם
משכימים לדברים "בטלים" ואף "עולם הזה" הרי אין להם. ועל זאת
התפלל דוד המלך ע"ה, להיות תמיד רק בבית המדרש, "אחת" שאלתי מאת ה'
אותה אבקש, שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות ב"נועם" ד' ולבקר בהיכלו.
ודוד המלך ושלמה המלך הרי להם היו המושגים היותר גדולים ב"תענוגי" העולם
הזה, והם אמרו "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, יקרה היא מפנינים וכל חפציך
לא ישוו בה". על כך כתב המסילת ישרים פ"א
וז"ל, "כי מה הם חיי האדם בעולם הזה. או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם
הזה", ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם
עמל ואון, בכמה מיני צער, וחלאים, ומכאובים, ופרדות, ואחר כל זאת המות, אחד מני
"אלף" לא ימצא שירבה העולם לו "הנאות" ושלוה אמיתית.
עוד...
- תפקיד בני התורה כיום גדול ועצום מאוד
- תכלית יציאת מצרים - הכנה להגיע לקבלת התורה
- תכלית בנין הישיבה שתהיה התורה חלק מעצמותו
- תיבת נח של דורנו – לסיום בין הזמנים
- תורה אפשר לקנות רק בשמחה - רבי אליהו שמחה חזן, ראש ישיבת תורה ודעת
- תורה – מאור פני מלך חיים
- לימוד תורה
- שתהיו עמלים בתורה
- שאיפות מסוף העולם עד סופו
- רק עם חכם ונבון - אך ורק?