במעמד סיום הש"ס בירושלים - האדמו"ר מערלוי שליט"א

ברשות מורי ורבותי מרנן ורבנן גדולי גאוני וצדיקי ישראל, כל קהל הקודש הנאספים פה לכבוד המעמד הגדול שמחת כבוד התורה בסיום תלמוד בבלי.

 

אפתח דברי בהודאה: אודה ד' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו, על הזכות שיש לנו שהגענו למעמד מרומם זה, לומר בשמחה ובהודאה להקב"ה, את המילים שכ"כ מלהיבות, סליקא לן תלמוד בבלי.

 

 

כתוב בפרשת ויקהל )ל"ה, כ"ט(: כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה ד' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה לד', ואמרנו שיש רמז פה שכל אלו שזכו להביא נדבה בשמחה למלאכת המשכן אז "הביאו בני ישראל נדבה לד'", שכולם הודו להקב"ה. רבש"ע, מודים אנחנו לך על החסד שאימצת ידינו ונתת לנו הכח והדעת והחפץ לקיים המצוה שצוית לנו בשמחה, וכך אנחנו אומרים פה במעמד זה. מודים אנחנו להשי"ת על החסד ועל הנדבה שעשה אתנו, שזכינו לחגוג בשמחה את סיום תלמוד בבלי שנלמד ע"י המוני לומדי תורה די בכל אתר ואתר, יחד עם גדולי וגאוני וצדיקי הדור המעטרים את המעמד הגדול.

 

 

כתוב בפרשת וזאת הברכה )ל"ג, ב'(: מימינו אש דת למו, ובהמשך כתוב )שם ד'(: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, ומפרש רש"י: אחזנוה ולא נעזבנה, שנתפוס את התוה"ק ולא נעזבנה. ומדקדק האוה"ח הק', שקשה לומר שמשה אמר זאת, שהרי היה לו לומר תורה צויתי לכם, אלא קאי אפסוק "ישאו מדברותיך", שכל ישראל יאמרו תורה צוה לנו משה וכו'. הנה כן מפורש בתרגום יונתן: אמרין בנ"י, שבני ישראל יגידו זאת - תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שבנ"י יגילו בשמחה, איך אנו מאושרים, ואשרינו שקבלנו בירושה את התורה הזאת ונחזיקנה ולא נעזבנה.

 

 

"דת למו" - מפרש החת"ס: אותיות תלמוד, "מימינו אש" - שכשיהודי לומד את התורה הק', המרכבה הק' מסובבת אותו, כמו שכתב בספר החיים שאותיות גמר"א ר"ת של גבריאל, מיכאל, רפאל, אוריאל. והתוס' סוכה )כ"ח ע"א( ד"ה כל, חגיגה )ט"ו ע"א( ד"ה שובו, מביא בשם הירושלמי והמדרש, שר' אליעזר ור' יהושע ישבו ולמדו תורה וירדה אש מהשמים והקיפה אותם. זה היה הלימוד של התנאים הק'. גם אנחנו, שלומדים את התוה"ק, צריכים להשתדל שיהיה זה באש של התלהבות ואהבת השם ובשמחה על שאנו זוכים ללימוד התוה"ק.

 

 

בגמ' שבת )ל"א ע"א( איתא, אמר ר"ל, מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת וגו', אמונה זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכמת זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות, ואפ"ה יראת ד' היא אוצרו, עיי"ש. יש ללמוד מזה למעמד חגיגת סיום הש"ס, שיש חשיבות גדולה כשלימוד התורה משולב ביראת שמים, וכן שמקבלים החוגגים עליהם להתחזק ביראת שמים.

 

 

ויש ללמוד זאת מהא דאיתא בב"ב )כ"א ע"א( בהא דר' יהושע בן גמלא: כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים, וכתבו התוס' בשם הספרי, שדוקא בירושלים, ששם בראותם שכולם עוסקים בעבודה ובמלאכת שמים, עי"ז זוכים ללמוד תורה ביראת שמים. וכעי"ז כתב החת"ס )פ' בהעלותך( ]עמ' ל"א[, שבלימוד התורה צריך שתהיה יראתו קודמת לחכמתו, ועוד שיהיה אוהב שלום ורודף שלום, וב' מעלות אלו - יראה ושלום - מרומזות בירושלם.

 

 

עוד איתא בגמ' שבת )ל' ע"ב(: סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, מאי כי זה כל האדם, אמר רבי אלעזר, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. ולכאורה אפשר להקשות, הלא לא נברא העולם אלא בשביל התורה, בראשית בשביל התורה שנקראה ראשית, וככתוב: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. אלא שתי המימרות קשורות אחת בשניה, שהתורה שלומדים צריכה להיות ביראת שמים, ואז לא נברא העולם אלא בשביל זה, ואיך אפשר לזכות ליראת שמים? - רק עם התורה.

 

 

החת"ס )דרשות ח"ב עמ' תי"א( אומר שהתורה שבע"פ, הגמרא נגמרת בת', הלכות, ומתחילה בת', תנא מהיכא קאי, והמשניות נגמרות בשלו', במ', ומתחילות במ' מאימתי, אותיות תתמ"ם, שע"י לימוד המשניות והגמרא זוכים לתתמם, לתמימות, כדכתיב: תמים תהיה עם ד' אלקיך.

 

 

ולזכות ליראת שמים צריכים גם ללמוד גם ספרי מוסר, וכמש"כ החת"ס )תורת משה פרשת תצוה) ]עמ' קמ"ו[ סוד"ה ואתה תצוה: כי נר מצוה ותורה אור, ר"ל כי בתוכחת מוסר שהוא כאבוקה נגדו להעלות נר וחום, שלא יתקרר האיש העוסק בתורה ובמצוות. שספרי המוסר נותנים את החום ללמוד, שח"ו לא ילמדו את התורה בקרירות, ובלי האש של שלהבת אהבת ד', אי אפשר ללמוד.

 

 

ויש לומר שהאות ת' שבה מסיים התלמוד ומתחיל בה, ר"ת תפילה ותשובה, כי כדי שיצליח בתורה, צריך לזה תפילה, כדאיתא נדה )ע' ע"ב(, כי השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וע"ז צריך להתפלל תמיד שהשי"ת יאיר עינינו בתורה, ועוד להתפלל שנהיה מדובקים ביראתו ושייחד לבבנו לאהבתו וליראתו. ועל דרך זה מפרש החת"ס הא דכתיב בפ' והיה אם שמוע: לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ודרשו חז"ל תענית )ב' ע"א(, שלעבדו בכל לבבכם - היינו תפלה, ומרמז לנו הקרא שכדי שנזכה לאהבה את ד' אלקינו כראוי, צריכים תמיד להתפלל להקב"ה. והיינו כדי שנזכה ליראת שמים ואהבת ד', צריכים תמיד לשפוך שיח לאבינו שבשמים.

 

 

ועוד מרמז הת', שלומדי תורה צריכים תמיד להרהר בתשובה, שח"ו לא תהא תורתו בכלל מה שכתוב )תהלים נ', ט"ז(: ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי. וכאשר ראיתי אצל ק"ז בעל ההתעוררות תשובה, שהתוודה בעת הלימוד.

 

 

אחים יקרים, לומדי תורה! כל מה שאני אומר ידוע לכם, אפ"ה כדאי להזכיר שוב ולחזק הענין, ונזכיר ווארט מהחת"ס בשם רבו ההפלא"ה על המשנה: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, ואומר החת"ס, בשם מורו הגאון החסיד בעל ההפלא"ה: ע"מ שלא לקבל פרס - משמעותו ששכר מצוה אין לה שיעור, וכל חפציו לא ישוו בה, אלא יתכן שהאדם עצמו קובע לו שכר, שיכול להיות לו הפסד ממון ועוזב המצוה בשביל ההפסד, אז קובע לו שכר. וזה מבקש התנא: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, שבשביל חלק קטן כזה לוותר על המצוה, אלא כעבדים המשמשים את הרב ע"מ שלא לקבל פרס, שלא להפסיד השכר האמיתי.

 

 

על כן נזכור זאת, נאחזנה ולא נעזבנה! לא לבטל הזמנים הקבועים לתורה, ובמיוחד השיעורים הנלמדים ברבים בשביל איזה הפסד ממון וכד', ולא נהיה ח"ו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס, וכדברי ההפלא"ה.

 

 

כתוב השבוע בפרשה )ל"ט, מ"ג(: וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד' כן עשו ויברך אותם משה, ומפרש רש"י, שברכם: יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ד' אלקינו עלינו. ומפרש הכת"ס, שמשה ברכם והתפלל עליהם שהרצון שלהם יהיה שתשרה שכינה במעשה ידיהם, ויהי נועם ד' אלקינו עלינו. דהיינו, כשאנו לומדים תורה ומקיימים מצוות, זה צריך להיות הרצון, לעשות נחת רוח להקב"ה, ויהי נועם ד' אלקינו עלינו, וכל חפצנו לקיים הצווי של הקב"ה, ולמען כבוד שמו, כדכתיב: הבו לד' בני אלים הבו לד' כבוד ועוז הבו לד' כבוד שמו, וזהו שתשרה שכינה במעשי ידינו.

 

 

גם אנו מתפללים עתה: יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידינו, שרצוננו יהיה תמיד בלימוד תוה"ק וקיום מצוותיה, שתשרה שכינה במעשי ידינו שכל חפצנו ורצוננו יהיה כאמור למען כבוד שמו יתברך.

 

 

הנה האמנם אין אנו יכולים לקיים זאת באופן שקיימו בדורות שלפנינו? בכל זאת אנו מתפללים להקב"ה שיהיה לרצון לפניו, וכדכתיב: וערבה לד' מנחת יהודה וירושלם, דהיינו הגם שתורתנו היא בכלל מנחת עני, תהיה מקובלת אצלו כימי עולם וכשנים קדמוניות, כתורה שלמדו בדורות שלפנינו במדרגות גדולות.

 

 

וכן אנו מתפללים בזכות גדולי וגאוני וצדיקי הדור וכל הקהל הקדוש הנמצאים פה ומשתתפים עמנו, שנזכה לעשות תמיד נחת רוח לאבינו שבשמים, והקב"ה ירחם על עמו ישראל ויחזיר אותנו בתשובה שלמה, וברחמיו הגדולים מצמיח ישועות ובורא רפואות, ישלח ברכות, ישועות ורפואות לעמו ישראל, ושייוושעו בבני חיי ומזוני רוויחי, ואנו חותמים בתפלה לקיים בנו חכמי ישראל גדולי וצדיקי הדור, שיאריכו ימים ושנזכה ללכת עמם לקבל משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

 

 

)נערך ע"י מכון להוצאת דברות קודש ערלוי(