
הדרכה בלימוד והתעוררות לעמל התלמוד
@7 מאות איגרות של הדרכה בלימוד והתעוררות לעמל התלמוד בספר "שביבי אור" מאת הגרצ"פ פראנק זצ"ל
קובץ מופלא שהוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה, המכיל פנינים יקרות בעניני
תורה ולימודה, שינונה וזכרונה, עיונה והבנתה, תכונותיה ומעלותיה, דרך חיים תוכחת
מוסר, אשר הגה ברוחו הגדולה הגרצ"פ פראנק
זצ"ל, יצא לאור השבוע ע"י "מכון הרב פראנק" בירושלים.
שרשרת זהב רצופה של יגיעה ועמל התורה היו ימי חיי הגרצ"פ
פראנק זצ"ל. משחר טל ילדותו ועד יומו האחרון ממש, נכרתה ברית נצחית בינו לבין
התורה, שהיתה משוש נפשו ותוכן חייו. את אהבת התורה שלו ינק בקובנא
ערש מולדתו מטרופולין התורה בליטא, שזכה בה להתבונן בקלסתר פניו האצילות של ענק
הרוח, צדיק לדורו ולדורות, רבי ישראל סלנטר זצ"ל,
ולחזות בהתמדתו המופלאה של פוסק הדור, גדול השקדנים, מרן הגאון רבי יצחק אלחנן
זצ"ל וליהנות מזיו פניהם המאירות של חכמי כולל הפרושים הקובנאי,
ללמוד ולסגל שאיפה עצומה לגדלות הנפש ורוממותה, ולרכוש דרכי חיים ונתיבות יושר
במסילת ישרים ובארחות צדיקים. עוד בהיותו ילד קטן הושפע מרוחה האיתנה של קובנא וניכרו בו ניצני השפעתה הברוכה. בעמל מפרך ללא לאות עלה
ונתעלה, והיה סמל ודוגמא ליגיעה ולעמלה של תורה בטהרה עד כלות הנפש. תמיד היה שקוע
בעומק העיון, בכל הזמנים ובכל המצבים, בקיץ ובחורף, בקור ובחום, בעת חדוה ושמחה
ובימי אבל ויגון, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך, בשבתו על כס הדין ובעת סעודתו. גם
בלילה לא שכב לבו, לעתים היה מתעורר משנתו באישון לילה, נוטל ידיו וניגש לשלחן,
טובל קסתו בדיו, ומוסיף או גורע בענין שעסק בו ביום.
כלי המחשבה פעלו אצלו ללא הרף, שכן, לדבריו, "היסח הדעת מהתורה היא פגיעה
בכבוד התורה", נהג לומר. הוא לא מש מאהבתה של תורה כל ימי חייו, ימי חייו
הימים, כל ימי חייו לרבות הלילות. שקידתו על דלתות התורה עברה כל גבול, עד שנחשב
לאחד מגדולי השקדנים. כשהוא הוגה בתורה בעוז, בדבקות ובגבורה עילאית. זקני ירושלים
ויחידי סגולתה, היו מרבים לספר באזני בניהם ובני בניהם, נפלאות משקידתו ומהתמדתו.
בזמן שכלתה פרוטה מהכיס ולא היה לו אפילו נר למאור, היה ממלא כוסית בשמן שחסך
ממאכלו, ולאור פתילה זעירה היה הוגה בתורה. את אחד מספריו )"מקדש מלך"
בעניין בנין בית המקדש וקרבנות בזמן הזה( כתב לאורו הקלוש של תנור שחימם את הבית.
הוא למד גם לאור הלבנה ולאורה העמום של הפתיליה במטבח. נשים צדקניות בעיר העתיקה,
התפארו בפני נכדיהן, שהיתה להן הזכות, להדליק נרות במבואות האפלים בבתי מחסה,
שלאורם צעד השקדן דמתא לעמוד בבית ד' בלילות ולהגות
בתורת קל-חי. קרה פעם, בשבתו בבתי ברוידא, שמסר את ביתו
לעריכת סעודת שבע ברכות במוצאי שבת לבן שכנו, כנהוג אז בעיה"ק, ואילו הוא עלה
לבית המדרש ללמוד עד אחרי הסעודה. בהיותו שקוע בעומק העיון, צלל למצולות ים התלמוד
וכאילו שכח לחזור לביתו, ונשאר כל הלילה בבית הכנסת, וכאשר באו ראשוני המתפללים
לתפילת שחרית כוותיקין, נדהמו לראותו יושב והוגה בתורה, לבוש בבגדי שבת והשטריימל
חבוש על ראשו. כאשר הבחין בדבר חמק במהירות לביתו להחליף את בגדיו, כמי שנתפס
בקלקלתו. השקידה בתורה היתה משגבו לעתות בצרה, בתקופת האימים של המלחמה העולמית
הראשונה, בהיותו מעונה ומורעב, מוכה ונרדף, עולליו שאלו לחם, פורס אין להם, וגם
כאשר עלה המות בחלונו ובא לביתו. נפוח מכפן היה, אך לא חש בכך עקב היותו שקוע בעולם
אחר עולם התורה והמוסר. גם בימי מצור ירושלים בשנת תש"ח, כאשר בחוץ שכלה חרב
הפגזים ובבית כמוות, נענה להפצרת בני ביתו, וניאות לרדת למקלט שהפך למקלט ציבורי,
משום שרבים באו להסתופף בצילו שהיה מוגן גם בזכות תורתו ותפילתו. אך כאשר הופרע
מלימודו ע"י שאון האנשים, ונותק מהתורה מקור חיותו, עלה לביתו באמרו
"תורה איגוני מגני", והגה בתורה בסתר אהלו
בריכוז רב, בלי לשים לב למטר הפגזים שהומטרו על השכונה הקרובה לקו הגבול הירדני,
ולרסיסים שנכנסו לחדרו וניקבו את התריסים ואת הספרים. פעם, לאחר הפגזה כבדה שזעזעה
את הבית, עלו לראות בשלומו, בתשובה לשאלתם אמר, כי לא שמע ולא ראה דבר, אך כמדומה
לו שהבחין בשביבי אורות שריצדו בחדר! באחד משיחותיו עם מרן הגרי"ז
מבריסק זצ"ל העלה את זכר הוריו החסידים, הישרים
והתמימים, שעל אף עניותם ודכדוך דלותם מסרו נפשם כדי שיוכל ללמוד תורה. בדמעות גיל
בעיניו הוסיף ואמר: "העמלות בתורה זה כל החיות של האדם", וניכר היה בו
כיצד נפשו יצאה בדברו. עד ימיו האחרונים והוא עטור בעטרת פ"ז, זקנה מופלגת,
גבורה שבגבורות, שאף לגדול ולעלות בתורה. לימודו היה כלימוד נער צעיר החוזר על
משנתו. בימיו האחרונים החל לחזור על מסכת עירובין. מפליא היה לראות את גאון התורה
אשר כל רז לא אניס ליה, יושב ולומד דף גמרא בניגון שובה לב, תוך שהוא נהנה הנאה
רוחנית נשגבת, כאילו הוא לומד זאת בפעם הראשונה.
@9
לפני שבע עשרה שנה, בשנת תשמ"ח, יצא לאור הספר "שביבי אור",
שבו נלקטו קטעים מתוך אגרותיו של הגרצ"פ פראנק
זצ"ל לבניו ולשומעי לקחו, בהם עורר את לבם להגביר חיילים ללימוד התורה בהתמדה
ולעורר אהבת התורה ויראת שמים טהורה. הדברים עוררו הדים מרובים, בעיקר בקרב מחנכים
ומנהלים רוחניים בישיבות, שראו חשיבות מרובה בפרסום דברים אלו מפי אותו גאון מופלא
שנודע כמי שהגיע לרום מעלותיו אך ורק בכח יגיעתו בתורה, ובזכות שקידתו העצומה ללא
לאות. רבים העידו על התועלת המרובה שהפיקו מספר קטן זה, שהוא בבחינת "מועט
המחזיק את המרובה", ובמיוחד כאשר הדברים יצאו מפי מי שנאה דרש וקיים בעצמו,
בבחינת "הוא היה אומר", כדוגמא מוחשית בלתי-מצויה להתמדה ושקידה בתורה.
יצויין כי אגרותיו של הגרצ"פ
פראנק זצ"ל עשו לו מהלכים גם בקרב אנשי החכמה והדעת בדורות קודמים. הגאון
הצדיק והחסיד רבי שמחה זיסל זצ"ל מקלם, קיבל ממנו
בהיות עול ימים, איגרת מלאה אמרי דעת, והוא ברוב התפעלותו הקריאה לפני תלמידיו
בבית התלמוד הגדול. מרבית האיגרות נכתבו בשנים תרפ"ח - תרצ"ג לבנו יקירו
רבי יהודה ליב ז"ל בהיותו תלמיד צעיר בישיבות טעלז ומיר. פעם הראה אחד מהמכתבים
למשגיח הישיבה דמיר, מרן הגה"צ,
מגדולי המעמיקים בתורת המוסר, רבי ירוחם הלוי ליבוביץ
זצ"ל, והוא הביע את רצונו העז לראות כל מכתב מיד עם הגיעו, והוסיף ואמר:
"ממכתבים אלו אפשר לחבר ספר 'מסילת ישרים' נוסף"...
במשך השנים אזלו הספרים ובעקבות הדרישה שנשמעה מפי גדולי תורה ומוסר
ומחנכים דגולים, שהצביעו על התועלת הגדולה שהיתה לתלמידיהם שעיינו בספר זה, יוצא
עתה הספר במהדורה חדשה, כשהוא מכיל איגרות ופנינים יקרות שנוספו מכתי"ק של הגרצ"פ פראנק
זצ"ל, דברים נפלאים ומעוררים )וכן בתוספת קונטרס "שביבי חיים" שבו
שמונים סיפורים ועובדות על עוצם שקידתו של הגרצ"פ
פראנק זצ"ל, שנלקטו מפיהם ומפי כתבם של תלמידיו ומקורביו(.
@9
בכמה מהמכתבים הוא מעורר על החשיבות לרכוש ידיעות במסכתות שלימות.
"בחורף יתחילו ללמוד מסכת חדשה, טוב היה אם היית גומר מסכת זו שאתה עומד בה,
ובכל חצי שנה צריכים לרכוש מסכתא אחת שתהיה ערוכה בפה
ושמורה בלב, וכן היה מנהג ישיבת טלז בימי, לא טוב לדלג
למסכת אחרת בזמן שהראשונה עדיין לא מוחזקת, אותה תצליח להשלים בחודש תשרי".
יחד עם זאת, הוא מעורר על חשיבות קנין הסברא. באיגרת חיזוק לישיבת
"תפארת צבי" מיסודם של הגר"ש צימבליסט והגר"י פרצוביץ הוא מדגיש, כי ללמד לקח וסברא זהו מעיקרי העסק
בתוה"ק. "הנה זה כשנה אשר אלה טובים השניים רחש לבם דבר טוב, ויסדו בפעיה"ק ישיבה לנערים ולבחורי חמד צעירים, וכונתם רצויה,
להורות להם את דרך הלימוד, לחנכם ולחכמם בדרך הפלפול,
וללמדם לקח וסברא, אשר זה הוא מעיקרי העסק בתוה"ק, וכמאמרם ז"ל קוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא,
וכן אמרו אגרא דשמעתתא סברא, ויעוין
פירש"י 'שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר'.
והנה שכרם אתם ופעולתם לפניהם קבוץ של בחורי חמד המתגדלים ומתחנכים ברוח ישראל סבא
שוקדים על תוה"ק בקול חוצב להבות אש דת קודש".
במכתב אחר הוא כותב, "הרב משניפישוק הגאון
ר' ארי' ליב ראשקס היה נוהג
לומר, בשביל להיות למדן צריך שתי תכונות, לדעת ולהבין, כי כאשר לא יודעים מה
מבינים, וכאשר לא מבינים מה יודעים"...
הוא מעורר גם על דרכי קניני הסברא הישרה: "עשה קביעות לרכוש ידיעה
הגונה בס' קצוה"ח וגם בנתיבות המשפט, כי הם המורים
ומישרים את העקמימות, ודבק לבבך בעיונה של תורה שנותנת חיים מאושרים וממתקת כל
יסורי העולם". ובמכתב נוסף: "קבע עתים ללמוד בעיון את הקצה"ח והנתיבות. התרגל שיעברו תמיד ברעיונך איזה קושיא
או חקירה אשר תבחר לך מדבריהם תמיד, והאדם הזוכה להטריד תמיד את רעיונו בעיונה של
תורה אין קץ להצלחתו, כי בזה זוכה לאשר עולמים ונעשה כעץ שתול על פלגי מים".
ובעוד מכתב: "אכפול לך הדברים שכבר הודעתיך, שנחוץ לך מאד לרכוש לך ידיעה
הגונה בס' קצות החושן והנתיבות המשפט כי שניהם כאחד מיישרים את השכל ומביאים ברכה
והצלחה בלימוד הגמרא ותוספות, התרגל לעיין בהם ולחשוב בהם, כי דבריהם נעימים ולשונם
מרפא לגוף ולנפש גם יחד, ראה ושמע לעצתי לחזור הרבה על דבריהם, כי הם יוצרים כח
החדוש ולהעמיק בדברי הראשונים, וברוך הבוחר בדבריהם הקדושים הממלאים חיים בכל חדרי
הלב והנפש".
הוא מבאר, כי אין בכך סתירה ללימוד גם בבקיאות: "אני רוצה להזכירך מה
שכתבתי לך כמה פעמים, שיהיה לך עת קבוע לעיון בקצות-החשן, אף שצדקת כי נחוץ לך
בקיאות, זה בוודאי נחוץ מאד, אבל שיעור עיון בקצות החשן אין זה סתירה כלל, ונקל
הוא למצוא שעות מיוחדות בשבוע אם בערב שבת או בשבת בלילה או ביום. כי הנני מודיעך
כי העיון בקצוה"ח ונתיבות המשפט הוא תועלת גדול
מאד, וזה ימתיק לך את הלימודים, כי הם מיישרים את השכל ומעוררים לחדש חידושים. עשה
זאת ותראה כי טוב האור מדבריהם הקדושים". )נושא זה, של חשיבות העיון והקביעות
בספרי הקצות והנתיבות, חוזר על עצמו בעוד מכתבים רבים(.
כמה וכמה אגרות עוסקות בחשיבות הרבה של עיון רצוף, "לחשוב
בלימוד", בכל עת ובכל שעה. "צריך לייחד לעצמו איזה קושיא שתהיה מוכנת
ברעיונו בכל רגע פנוי, שהרעיון יחשוב ויחקור תמיד בקושיא או בשאלה". ובמכתב
אחר: "כל מי שמיגע עצמו על תוה"ק צריך להרגיש את חובו לדבר בה תמיד, בראש
כל הדברים צריכין לזכור הגיון התורה".
"טוב שתכתוב איזה חידוש בתורה, כי אשרי האיש שירגיל את כח מחשבתו שיהי' תמיד עיונו בתורה, כי כל עבודת האדם בעולמו להתגבר על
הרהורי הלב, וכבר אמרו חז"ל 'ונתן על ברזל על צוארך' 'זה הרעיון', כי להיות
מושל על הרעיון זה הוא גבורה גדולה, והיצר הרע יודע מזה וכל מלחמתו עם האדם הוא
ע"י שהוא מבלבלו וממציא לו מחשבות לא טהורות ותחלת נפילתו של האדם הוא
ע"י שלא נזהר מלגדור זרם המחשבה שהיא כים זועף והיא מצודה פרוסה על כל החיים,
ומי שמשים לב להיות גבור חיל שלא ליתן להמחשבה לפרוץ בו
פרץ, זוכה מיד לראות את קדושת תורתנו הקדושה והטהורה, כי אין דבר בעולם שיהא בכוחו
לעצור בכח המחשבה רק למוד התורה ואשרי מי שעמלו בתורה, כי יגיעת התורה מטהרת את
הלב". "ומי שמרגיל את עצמו ללמוד כשלש או ארבע שעות רצופות בלי הפסק,
הוא ירגיש בעצמו כי לבו טהור ונסו הצללים ומתחיל להרגיש את נעימות החיים האמיתיים,
וזה נכלל בדבריהם הקדושים שאמר הקב"ה בראתי יצה"ר
בראתי לו תורה תבלין". "וכמה גדולה מדת השמחה שצריכה להכנס בלב המברך
'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לו את תורתו', ומה שאנחנו אומרים בתפלת שחרית,
'אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו', צריכים אנו להרגיש כי
דברים הללו לא יצאו ח"ו מפי סופרי הזמן האחרון שכותבים מליצות ולבם בל עמם,
אבל דברים הללו מפי קדושי עליון הם, שמלבד הקבלה והמסורה הרגישו וראו אמיתת
דבריהם".
בכמה מכתבים הוא מעורר על עצות לקנין הזכרון בלימוד: "אתה צריך להתלמד
להיות זוכר מה שאתה לומד, כי גם הזכרון תלוי בהרגל, ומה שהאדם משתמש תמיד ומנסה את
כחו להיות נזכר מה שעבר עליו בלימוד וכל מה שמייגע את עצמו להזכר, זה מגדיל כח
הזכרון.
"החידושים הם גורמים גדולים לזכור גם את הגמרא עצמה, בתהלים נאמר
'בחוקותיך אשתעשעה לא אשכח דבריך'. אמרתי לפרש
עפ"י מש"כ החתם סופר בחידושיו למסכת שבת, האי בר בי רב דלא נפישי ליה משחא, היינו כח הזכרון,
טוב שילמוד בחריפות לחדש חידושים בתורה ומילתא דתמיהא מידכר
דכירי, ואגב זה יזכור גם את הגמרא שלמד. וזה הוא הרמז
'בחוקותיך אשתעשעה' דהיינו לעשות ציצים ופרחים בתורה, ועי"ז, 'לא אשכח דבריך'".
"נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה" אם לומדים תורה בשמחה
ובששון אז זוכרים את התורה לעולם".
"כלי המחשבה של האדם משולים למכונה. אם לא משתמשים בהם, הם מתבלים
ומעלים חלודה ומושלכים ככלים שאין בהם חפץ. גם בן-אדם אשר חנן אותו הקב"ה
בכשרונות נעלים, אם אינו משתמש בהם בעמלה של תורה, הם לא יוסיפו תת כוחם לו.
בעינינו ראינו כאלו שהיו בעלי כשרון נפלאים, חריפים ובעלי כח זכרון, אבל מתוך שלא
עסקו בתורה, אבדו את כשרונותיהם והיו כלא היו".
האיגרות כוללות גם "מעשה רב" מגדולי הדורות. למשל המכתב הבא:
"כאשר הנך לומד, ויש לך קושיות ודברים תמוהים בדברי הגמרא והתוס', אל לך להתעכב, אלא עליך להמשך וללמוד את הסוגיא, ותוך כדי לימוד יתבררו ויתלבנו רוב הדברים. ואנא עובדא ידענא, מאלוף נעורי הגאון
רבי יצחק אלחנן זצ"ל מקובנא, פעם שלח לו תלמידו
מכתב ובו קושיא בגמרא, התלמיד הוסיף כי קושיא זאת מטרידה את מנוחתו עד שאינו יכול
להמשיך וללמוד אותה סוגיא. בתשובתו ציין לו ר' יצחק
אלחנן, עיין תוס' במקום פלוני. התלמיד עיין ולא מצא שום
שייכות לקושייתו ובא לר' יצחק אלחנן ושאלו פשר דבר. ענה
לו הגרי"א, כוונתי היתה להראות לך שבעלי התוס' נשארו בצ"ע, ובכל זאת
המשיכו בלימודם ולא התעכבו בלכתם".
@7"זאת התורה לא תהא מוחלפת" ללכת נגד
הזרם
בכמה איגרות הוא עומד על כך, כי "זאת התורה לא תהא מוחלפת",
ובפרט בדרכי קניני התורה. "בדורות האחרונים חידשו הרבה חדשות בענפי החיים,
זהו בנוגע לענינים גשמיים, אבל בתורתנו הנצחית, אחד מהעיקרים הוא שלא תהא התורה
מוחלפת, שהתורה בעצמה אינה מקבלת דברים חדשים, ואינה סובלת שום שינוי גם בדרכי
קנין התורה".
"שטן ההשכלה המרקד בינינו זה למעלה ממאתים שנה, עדיין כחו עמו,
ואע"פ שהמציאות כבר טפחה על פניו, עדיין טחו עיני אנשים מראות, כי תורתנו
תורת חיים היא, תורת הנצח, שלא תהא מוחלפת, וכל הנוגע בה כנוגע בבבת עינו, והמודה
במקצת דבריהם של המתקנים, סופו שכופר בכל, בכל התורה כולה. וכשם שמעיקרי האמונה
הוא 'שזאת התורה לא תהא מוחלפת', כך גם דרכי קנין התורה אינן מתחלפות, רק מי שממית
עצמו באהלה של תורה ללא שום תכלית גשמית ומטרת כהונה רק לו נאה כתר הרבנות ונזר
ההוראה בישראל".
הוא מוסיף על כך במכתב אחר: "כבר ראינו בעינינו שבכל זמן שרצו לשנות
סדרי לימוד התורה ולשתף תורה עם דבר אחר, נעקרו מן העולם וזה וזה
לא נתקיים בידם, כי נעשה העיקר טפל והטפל עיקר. ומה שמנקר במוחם שקשה ללכת נגד
הזרם, זה טעות ונסתר מדברי חז"ל שהם נתנו סימן בכיוון הפוך, לבעל חי שנחבט על
פני המים, דאם הוא שט נגד הזרם זהו סימן לחיות שלם, אבל
אם שט עם הזרם זה סימן לריסוק איברים, וכן המציאות בדגים, שהחי הולך נגד הזרם והמת
אינו הולך אלא עם הזרם".
@7"בעל ה'ברכת
שמואל' פרץ בבכי סוער: אינכם יודעים מה עוללה הציונות לכלל ישראל"
@5עדות הכלולה בספר "הרב הדומה למלאך" - ספר חדש לתודות מרן הגרב"ד לייבאוויץ זצוק"ל
@6מ. הלוי
סיפור מאלף המבאר את גודל סכנתה של התנועה הציונית ומדוע כה לחמו בה גדולי
הדור שעבר, מופיע בספר חדש שיצא לאור השבוע: "הרב הדומה למלאך", תולדות
חייו וקצות דרכיו בקודש של מרן ה"ברכת שמואל", הגאון רבי ברוך בער לייבאוויץ זצוק"ל, ראש ישיבת קמניץ
דליטא ותלמידו הגדול של מרן הגר"ח
זיע"א.
בספר החדש פרקים נבחרים לתולדות חייו, דרכי עלייתו וצמיחתו מנעוריו ובצל
רבותיו בוולוז'ין, דרכי שימושה של תורה בצל מרן הגר"ח וכו', וכאחד מענקי הרוח
מעתיקי השמועה גדולי ראשי הישיבות בדור דעה, כולל פרקים נרחבים על עמל התורה
ואהבתה, כבוד חכמים וכו', כפי שסופרו ע"י תלמידיו,
כאשר סיפורים רבים מתפרסמים לראשונה בספר זה, מפיהם ומפי כתבם של תלמידיו הקרובים,
בצירוף מאות תצלומים נדירים, מכתבים ומסמכים אשר גם הם בחלקם בפרסום ראשון.
בפרק "בסערות התקופה" מצאנו תיאור מופלא אותו סיפר תלמידו הגאון
רבי מאיר פנטל מראשי ישיבת רבינו
יעקב יוסף בניו יורק:
"יום אחד הגיע לקמניץ נואם ציוני. היות
ובאותה תקופה למדו בבית המדרש העירוני, כיוון שעדיין לא היה לישיבה בנין משלה,
בקשו הבעלי בתים שהבחורים יתבטלו מסדריהם, כדי שבית
המדרש יהיה פנוי לעריכת האסיפה וכדי שיוכלו בני העיר לשמוע את דבריו של אותו נואם.
"כמובן שהבחורים לא הסכימו לבטל את סדרי הישיבה, שנמשכו כסדרם. באותה
שבת אחר הצהרים התאספו תושבים מהעיירה בבית המדרש ותפסו כל מקום פנוי, עלו על
הספסלים והשולחנות. גם הנואם כבר התייצב, אך בני הישיבה המשיכו כדרכם ללמוד בקול.
כמובן שבמצב כזה הנואם לא התחיל לדבר והאוירה נעשתה מתוחה מרגע לרגע. עד שהחלו כמה
בעלי בתים לדחוף בחורים. בין הבחורים נמצא גם מי שישיב להם כגמולם, והתוצאה מהקטטה
היתה שאחד הבריונים נחבל.
"הגאון רבי ראובן גרוזובסקי שמע מכל הנעשה,
אולם הוא השתדל להסתיר את הדבר מרבינו בכדי שלא לצערו.
אולם למחרת כאשר שהו מספר בחורים בביתו באמצע שדיברו איתו בלימוד, ראו מהחלון את
אביו של הצעיר שהוכה מתקרב אל מעונו של רבינו, והם
הבינו מיד שבא להתלונן על המכות שקיבל בנו.
רק נכנס היהודי ואמר: 'רבי, התלמידים שלכם' הסמיקו פניו של רבינו והאדימו כאש להבה, והתחיל לזעוק ולגעור בקולי קולות.
באותו מעמד נקט בביטויים נוראים כלפי מייסד הציונות, עד שקפאנו על מקומנו
כמאובנים. פה קדוש וטהור כזה שכל ימיו לא הוציא מפיו לשון מגונה, כזה אוהב ישראל,
אשר בינינו הילכו סיפורים על אהבתו העזה לכל יהודי באשר הוא, יתבטא כך?! רבינו המשיך ודיבר ברגשי קודש חוצבי להבות. כאשר היהודי שעומד
נכחו לא הבין מה מתרחש פה ועזב בלט את הבית.
"לאחר שאותו יהודי עזב את הבית, התיישבנו, התלמידים בחזרה סביב שולחנו
של רבינו, ורבינו פרץ בבכי
סוער ואמר לנו בזה הלשון: 'קינדרלאך, בניי החביבים, אתם
צעירים לימים, לא הכרתם את התקופה לפני חמישים-שישים שנה ואין לכם מושג כמה יקרה
וחביבה היתה תורתנו הקדושה בקרב כלל ישראל. בלילות, כשהיו נכנסים לכל בית מדרש
שהוא, מלאו כל הספסלים והשולחנות לומדי תורה, לא נמצא אף מקום פנוי, עד שהמאחרים
היו צריכים ללמוד בעמידה, כך בכל בית מדרש בעיירות והכפרים היהודים.
ומי היו אותם יהודים? בני ישיבה שתורתם אומנותם?! - לא. היו אלה הבעלי בתים הפשוטים של העיירה, שברוב שעות היום היו עסוקים
במסחר ומלאכה. אולם בהגיע הערב היו נכנסים לבית המדרש ולילותיהם היו קודש לד',
ומאותם בעלי בתים פשוטים היו שהיו נשארים עד חצות ויותר. אמהות נענעו את ילדיהם
בעריסה, בשיר ושבח למעלת התורה, 'טוב סחרה מכל סחורה', כל אב ואם בישראל איחלו
לעצמם, שהבן יגדל ויהיה תלמיד חכם מופלג, והבת תינשא ללמדן. החיים של יהודי
מהעריסה ועד הקבר היו מלאים וגדושים תורה ורק תורה.
"אך מאז הופיע ד"ר ה. והציונות, התרוקנו בתי המדרשות והתורה
מונחת בקרן זוית, חולל כבודה ונשארה גלמודה ועזובה ואת מקומה החליפו אידיאלים
אחרים חסרי ערך.
"ומסיים מספר העובדה הג"ר מאיר פנטל 'התמונה המזעזעת של רבינו
בבכיו הסוער, הסעירה כל כך את נפשנו והיא לא תמוש מנגד עינינו כל חיינו'".
עוד...
- תפקיד בני התורה כיום גדול ועצום מאוד
- תכלית יציאת מצרים - הכנה להגיע לקבלת התורה
- תכלית בנין הישיבה שתהיה התורה חלק מעצמותו
- תיבת נח של דורנו – לסיום בין הזמנים
- תורה אפשר לקנות רק בשמחה - רבי אליהו שמחה חזן, ראש ישיבת תורה ודעת
- תורה – מאור פני מלך חיים
- לימוד תורה
- שתהיו עמלים בתורה
- שאיפות מסוף העולם עד סופו
- רק עם חכם ונבון - אך ורק?