חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הם עדיין לומדים בסגנון של פעם"

ה"באלטימור סאן" מתפעל מעולמה של הישיבה @5 * עתונאי אמריקני שביקר בישיבת "נר ישראל", העלה התרשמותו על הכתב * "מאז ראשית שנות ה-08 הישיבות האורתודוכסיות, בכל ארה"ב זכו לרישום כפול ומכופל של תלמידים. התוצאה היא צורת לימוד מרתקת ומושכת, שהיא מלאת חיים היום כמו לפני 0081 שנה, בבתי הלימוד של מצרים, בבל ועם ישראל העתיק" * "אולם הלימוד מלא עד אפס מקום באנרגיה אינטלקטואלית, עד שאפילו אותו קומץ תלמידים שלומדים לבדם אינם יכולים לשבת במקום אחד. הם מעיינים בספרים שהשתמשו בהם מספר רב כל כך של פעמים, עד שהכריכות מחוזקות בסרט דבק מיוחד. הם רוקעים ברגליהם על הרצפה ומנענעים בראשיהם בריכוז מתוח" *

 

בישראל לא נמצא תופעה כזו. כאן מסיתים, אבל בארה"ב, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, קורה לפעמים שהתקשורת נתקלת בתופעה מדהימה: צעירים שמשליכים מאחורי גוום הבלי העולם הזה, מניחים מאחוריהם את התרבות המערבית ואת בורותיה הנשברים, כדי לגלות למקום תורה ולשתות מים חיים. אפשר למצוא מאמרי שבח והתפעלות כמו זה שפורסם לאחרונה בעתון הנפוץ "באלטימור סאן" אודות ישיבת "נר ישראל", תחת הכותרת "צורת לימוד עתיקה ושיעורים בני זמננו". גם אם הישיבה נקראת בפי הכתב הנכרי בשם מודרני מובן יותר לקוראים כמו "מכון רבני", אי אפשר לטעות בטיב הלימוד שהכתב נתקל בו לראשונה בחייו.

וכך כותב העתונאי האמריקני פרנק לאנגפין:

הרב שפטל ניוברגר פותח כדי סדק את הדלת לאולם הלימוד בישיבת נר ישראל. הוא מחייך בשמחה כאשר זרם של דיבורים שנשמע כהמולת שוק בוקע החוצה.

בפנים - מאות תלמידים, לבושים בחולצות לבנות, במכנסים שחורות ובכיפות, מתווכחים בהתלהבות על טקסטים תלמודיים, מדברים ביניהם בשפה האנגלית, שמשובצים בה ביטויים בעברית ובארמית.

ה"בחורים", כפי שקורא להם ניוברגר, יושבים משני צדדיהם של שולחנות שעליהם מתנשאות ערימות ספרים לגובה רב. הם מנתחים ומתווכחים, רושמים הערות ומנענעים באצבעותיהם, וכל אחד מנסה לשכנע את חברו בצדקת דבריו.

"אתה שומע את הרעש?" שואל ניוברגר. הוא מחייך מבעד לזקנו העבות, האפור. "זה לא מפריע לאף אחד. זה להפך, מחייה"!

 

שקט הוא החוק ברוב אולמות הלימוד בעולם האקדמי, אבל בישיבת 'נר ישראל' זה אחרת. כל יום, התלמידים במכון הלימודים האורתודוכסי של פיקסביל יושבים שעות כדי לנתח את התלמוד, כשהם משתמשים בשיטת לימוד עתיקת יומין ולומדים בזוגות. זה מה שנקרא "חברותא" (העיתונאי מעתיק את הביטוי הארמי בתעתיק אנגלי - א.ו.).

 

הלימוד נעשה בזוגות, ולפעמים בעזרת סיוע מאחד מאנשי הישיבה. שיטת לימוד בת 000,3 שנה משמשת אותם כדי לדון במסורות משפטיות ופילוסופיות מורכבות של היהדות. ולמרות שהתמונה מזכירה את המראות מלפני מאות בשנים, החברותא אינה שריד היסטורי שאבד עליו הכלח.

 

מאז ראשית שנות ה-08 נר ישראל ושאר הישיבות המסורתיות, האורתודוכסיות, בכל ארה"ב זכו לרישום כפול ומכופל של תלמידים. התוצאה היא צורת לימוד מרתקת ומושכת, שהיא מלאת חיים היום כמו לפני 0081 שנה, בבתי הלימוד של מצרים, בבל ועם ישראל העתיק.

 

אולם הלימוד של נר ישראל מלא עד אפס מקום באנרגיה אינטלקטואלית, עד שאפילו אותו קומץ תלמידים שלומדים לבדם אינם יכולים לשבת במקום אחד. הם מעיינים בספרים שהשתמשו בהם מספר רב כל כך של פעמים, עד שהכריכות מחוזקות בסרט דבק מיוחד. הם רוקעים ברגליהם על רצפת הלינולאום ומנענעים בראשיהם בריכוז מתוח.

 

התלמידים אומרים שהם אוהבים ללמוד בחברותא - מילה שמקורה במילה העברית "חבר" - כי שיטה זו מאפשר להם לנסות רעיונות זה עם זה ולפתח חשיבה ביקורתית וכישורים באמצעות שיתוף פעולה.

 

בוקר אחד, בשבוע שעבר, תלמידי הישיבה הבוגרים, דובי קרייזמן וחיים בארי, דנו ברכוש גנוב לפי ההלכה. השאלה היא: אם הגנב גונב חפץ שיורד בערכו, כמה עליו לשלם?

זה נשמע רחוק, אך בקהילה האורתודוכסית זה בדיוק סוג האירוע שרב יצטרך להכריע בו. האתגר הוא לא רק למצוא תשובה, אומר פרופ' צבי קרקובר, אלא להבין את העיקרון הלוגי, ההגיוני, הסברות של הדעות השונות בכתוב וליישם אותו בחיי המעשה.

"אנו מנסים לסלק את המסך ולראות מאין הם באים", אומר בארי, צעיר נעים בן 62 מהריסבורג. לעתים הוא מדגיש את דבריו באמצעות חבטת ידים על הגמרא הפתוחה לפניו. "כשאתה לומד תלמוד, זה אף פעם לא שחור ולבן".

קרייזמן בן 52, צעיר מניו יורק, שמח בחברותא שלו מפני שזה מאפשר, בעזרת חברים כמו בארי, להפוך רעיון בודד לפסיפס אינטלקטואלי. "אני ממש אוהב את סדר היום שלי", הוא אומר.

התלמידים בנר ישראל פותחים את סדר היום שלהם בלימוד עם חברותא, ואחר כך הם לומדים עם חברותא אחר אחרי הצהרים. בערב, תלמידי קולג' חוברים עם תלמידי תיכון כדי להרגיל אותם ללימוד ולחדד את כשרונות הלימוד שלהם עצמם. רבני הישיבה מרצים שיעורים, מנחים ויכוחים ועונים על שאלות.

ויליאם הלמריך למד בנר ישראל בראשית שנות ה-06, ואחר כך כתב ספר, "עולם הישיבה", המבוסס בחלקו על נסיונו בלימוד בישיבה זו. סוד החברותא הטוב, הוא אומר, הוא שותף ידידותי שדוחף אותך קדימה מבחינה אינטלקטואלית ועוזר לך לפענח את צפונותיו של התלמוד.

כיון שלימוד התלמוד ברמה גבוהה הוא משימה לכל החיים, חברותות ממשיכים בלימוד משותף הרבה לאחר שסיימו את לימודיהם בישיבה. בסקר שנערך בשנות ה-07, הלמרייך מצא כי 09 אחוזים מתלמידיה לשעבר של נר ישראל עדיין לומדים תלמוד בצורה כזו או אחרת.

שלמה גולדשטיין סיים את לימודיו בנר ישראל ב-1691. הוא עבד במשך יותר מ-02 שנה בתור מנהל במחלקה לחינוך של מרילנד. לאחר שפרש לגימלאות, חזר לישיבה, שם זיוגו לו חבר את הרב יוסף ברגר.

ניוברגר, המשמש כסגן מנהל בנר ישראל, אומר כי לימוד תלמוד אינטנסיבי מחייב סביבה שיש בה מספר מינימלי של הפרעות חיצוניות. זה דבר שקשה למצאו בחברה שמלאה בפיתויים. הישיבה אוסרת על החזקת כלי תקשורת בחדרי הפנימיות ושימוש בתקשורת הממוחשבת. אסור גם לשמוע מוזיקה חילונית. (התלמידים מקבלים באהבה את התקנות ומצייתים להגבלות, מעיר העיתונאי המופתע - א.ו.).

"אף אחד לא חייב להיות כאן", מסביר מנדי מרקוביץ, בן 81, מפיקסביל. הוא מדגיש כי כל התלמידים המגיעים לנר ישראל מכירים את החוקים.

זה בלתי אפשרי לנעול את הישיבה בפני המציאות של ארה"ב, אומר ניוברגר. "עלינו להתמודד כאן עם הבעיות של העולם החיצון", הוא מוסיף.

נר ישראל קמה בבלטימור ב-3391. המייסד היה הגאון רבי יעקב רודרמן בחברת כמה תלמידים. היום, הישיבה נמצאת על גבעה, ויש לה שטח של 09 אקרים, שעליהם מספר בניני לבנים נמוכי. רוב התלמידים והמורים מתגוררים במקום.

יש יותר מ-08 בתי ספר אורתודוכסים ללימודים גבוהים בארה"ב. מספר הלומדים נע בין 01 אלפים ל-21 אלף. נר ישראל נחשבת לאחת הטובות בישיבות. היא מושכת אליה תלמידים מ- 51 מדינות בארה"ב.

 

הישיבה מעניקה למעונינים תארים בלימודי התלמוד, כמוסד מוכר בחוק של מדינת מרילנד. הלימודים עולים כמעט 41 אלפי דולרים לשנה, אך תלמידים רבים זוכים במלגות.

בעשרים השנים האחרונות, מספר התלמידים גדל והיום הוא מגיע ל-058. רוב הגידול נובע מהפופולריות של המקום בקהילה האורתודוכסית של ארה"ב, וכן בריבוי המשפחות האורתודוכסיות שיש להן לפחות ארבעה ילדים.

הלמרייך אומר כי נר ישראל והישיבות האחרות מושכות גם תלמידים שאינם מסוגלים להגיע לדרגה של תלמיד חכם. (בעיני העיתונאי, זה חסרון ובכל זאת, הוא מצטט את הלמרייך האומר: "אני הייתי נותן למקום ציון של א' ועוד" - א.ו.).

כמעט מחצית מהתלמידים בישיבה הופכים למורים ורבנים. אחרים פונים בהמשך חייהם לרכישת מקצוע, כמו עסקים, משפט, רפואה ועוד מקצועות.

"המסורת שלנו והדת שלנו תלויים בכך שהעם יהיה בעל ידע", מסביר ניוברגר. "אחת המצוות בתורה היא לדעת את התורה. לא לחינם קוראים ליהודים 'עם הספר'".

עד כאן הכתבה המתורגמת. וכפי שאמרנו, דברים כאלו יכולים להאמר רק בארה"ב, לא בישראל...

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד