
כשאנו חזקים מבית, לא יוכלו לפגוע בנו מבחוץ. התחזקות פנימית תמנע כל הגזירות והפיתויים של הקמים על התורה
@7הגאון הגדול רבי שמואל אויערבך שליט"א בעצרת זיכרון, במלאת שלש שנים לפטירת רבינו הגדול זצוק"ל
@5 * "רבינו הגדול מרן האבי
עזרי היה רגיל תמיד לומר: 'לא להיות שטחי, לא להיות שטחי!' תמיד החדיר בנו שצריך
להבין ולהעמיק. הוא רצה להבין גם מה זה 'לחיות', כמו שהוא רצה להבין מה זה 'קנין
פירות' ומה זה 'שטר'. כך תבע מעצמו ומכולנו שנרצה ולהבין מה עושים פה, ונשכיל לדעת
מה זה 'לחיות'!" * "איך אדם נשבר בגל אכזבה ששאיפותיו לא התמלאו? אם
יודעים שאלו החיים בעצמם, איך נשברים ומתאכזבים ויורדים מטה? הלא זו פירכה נוראה על מי שנשבר" * "מרן הרב מבריסק אמר כלל: אם לא תעשה שום סטיה, תעבור את כל הנסיונות;
אבל אם תהיה מעט עקמימות , תפסיד הכל! והתבטא אז על פלוני שהפסיד עוה"ז
ועוה"ב בגלל שטיק'ל עקמומיות שהיתה בו" *
"זו תקופה קשה שעומדים עלינו ח"ו לכלותנו מתוך כלל ישראל בפנים,
ע"י גזירות ופיתויים ורוצים לפגוע בכל דרך בישיבות ובתלמודי התורה בדברים
נוראים ביותר. חייבים להלחם בזה ולעמוד בכל תוקף. ויש להיזהר מכל 'אשר קרך'. כי אמנם יש תמיד 'אשר קרך'ניקעס'
ח"ו. אבל החיזוק הכי גדול כשנחיה את האמת, ואז לא יהיה זכר מכל גזרותיהם ואנו
חיים וקיימים!"
@6ג. ספרן
"רבינו הגדול האבי
עזרי חינך אותנו לא לחיות בשטחיות. כך עלינו לדעת שכל הגזירות והפיתויים שגוזרים
עלינו מבחוץ באים רק אם יש פגם במסירות לתורה בתוכנו, ואם נתחזק אז איש לא יוכל
לנו" - כך אמר הגאון הגדול רבי שמואל אויערבך
שליט"א בעצרת זיכרון שהתקיימה בהשתתפות המונים בביהמ"ד יוצאי פוניבז', במלאת שלש שנים לפטירת רבינו
הגדול זצוק"ל.
בדבריו האריך על חובת ההתחזקות בתורה ובתפילה, ובין השאר אמר:
"אינני בא להגיד דברים חדשים, אסור להגיד דברים חדשים, רק לחזק
ולעורר. אנו נמצאים כעת בפרשיות של האבות הקדושים, שנקראו 'ישרים' וספר בראשית הוא
'ספר הישר'. וכידוע הוא ענין 'אלוקים עשה את האדם ישר', שזה היה סדר הבריאה.
הקב"ה שהוא מקור הטוב, עשה את האדם ישר. וישרות היא שלימות, וממילא 'ולישרי
לב שמחה' כי שמחה היא בשלימות. ישר זה הדבר הטוב ביותר.
אך 'המה בקשו חשבונות רבים', אפילו אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב'ה ביקש חשבונות רבים, ומבאר הגר'א
שאף שהכוונה היתה שם לטובה, הרי שמה שיצא מזה הוא שקלקל את כל העולם כולו".
"האבות הקדושים הם התחילו כידוע לתקן את העולם ו'אין
אבות אלא שלושה', הכל מתחיל מהאבות, הם התחילו לתקן את העולם, ולהחזירו ליושר.
אמנם, אחר הקלקול שהיה לעולם, כבר א"א להחזיר אותו ממש כפי שהיה בתחילה,
והיושר הזה אבד לנו. רק בזמן מתן תורה הגיעו ג"כ לאותו מצב, של ישרות. עד
ששוב חטאו, אבל כאו"א צריך לדעת שעדיין נשאר המצב הזה של כתר תורה שניתן
להשיגו ולהגיע לישרות".
"ידוע לשון הרמב'ם על שבט לוי שלא שבט לוי
בלבד, אלא כל מי שנדבה רוחו וכו'. ובאים כאן להשריש לנו
שכל אחד יכול לזכות לכל אותן המעלות הגדולות. כי אף ששבט לוי עצמו הם רק אהרן
ובניו, זה רק לגבי ה'כתר כהונה' הלכה למעשה, אבל כל מה
שנוגע ללב הדברים ונשמת הדברים, זה כבר שייך לכל כלל ישראל, וכמו שהתורה היא נחלת
כלל ישראל".
"ובכתר תורה יש דבר נוסף, ששם אפילו ב'כתר'
עצמו יכול כל אחד לזכות, אפילו מבחינה חיצונית, ומבחינת ההלכה למעשה. אבל ודאי שגם
בדברים הפנימיים של שבט לוי, זה שייך לכאו"א.
ובסוף דבריו מביא הרמב'ם את הענין ש'פרקו
עול החשבונות הרבים', ובגלל שלא עבדו ע"ז, לא שלט בשבט לוי כל שיעבוד" .
"נמצא שמבואר ברמב'ם שהמעלה של שבט לוי
הייתה שהם נשארו 'ישרים', בלי הפיתויים של פרעה, ומי יודע מה היה אז אלו חשבונות
ופיתויים"...
"ותמיד אנו רגילים להזכיר את שכותב החתם סופר בזה, כי המפרשים במקום
עומדים ומבארים, שעל אף שעדיין לא היה שיעבוד ממש, וכל זמן שהיה חי אחד מהשבטים, ולוי
היה האחרון שבהם, לא היה שולט בהם שום שיעבוד, ומבארים המפרשים שברגע שהתחילו
לתבוע מהם משהו ויתור אף שהיה ללא שיעבוד בפועל, זה נקרא כבר נסתמו ליבן של
ישראל".
"והחתם סופר מבאר בדברי קדשו, וראויים הדברים למי שאמרן, שכל זמן שהיה
יעקב אבינו חי, הוא היה עמוד התורה וסמל של עמל ומתיקות התורה, וכשהיה את כוח
התורה של יעקב הרי שכלל ישראל היו גם בגלותם במצרים בבחינת 'ארץ ישראל' ואין זה
נקרא שהיו במצרים. אז, כשהיתה מתיקות התורה נחלת כל ישראל, כשלא היה שום פיתוי
וניסיון, לא היה להם שום שיח ושיג עם מצרים, ומה להם ולהבלים האלה, אז נחשבו
שעדיין הם נמצאים בארץ ישראל, ומכוח התורה של יעקב אבינו היו כלל ישראל מנותקים
לגמרי מהשיעבוד".
"וכשמת יעקב אבינו כבר ירדה מתיקות התורה, נשארו רק שבטי ק-ה בני יעקב
שנים עשר, וכל זמן שהיו בחיים הם עמדו בפרץ על המשמר, אך כאשר כבר היו נטיות
בישראל ללכת ולדבר עם מצרים, להרוויח וליהנות קצת מהם, אמנם לא ממש לעבור עבירות
היה רק מצב של פיתוי, קצת לצרכי פרנסה, ולדבר עם המצרים, ליצור איתם קשר ולקבל מהם
טובת הנאה, והרי גם כשהתחיל השיעבוד ממש הוא לא היה
בתורת שיעבוד בכח הזרוע, אלא פיתו אותם בתואנות של 'פרנסה' ו'צורך
המלכות', והלא אפילו פרעה עצמו הגיע לעבוד עבודה עמהם"...
"וכל זמן שחי אחד מהשבטים היה בזה כוח לכלל ישראל שלא ישתעבדו בהם.
ולוי היה אחרון השבטים, כי הוא נשאר תמיד במצב הזה, גם בזמן השעבוד ממש, כי תמיד
שבט לוי היו אלו שלא הסכימו להתחיל להתפתות אפילו במשהו ולא הסכימו להשליט עליהם
את מצרים, ואמרו בגאון 'אנחנו לא מוסרים את עצמנו לכלום'! ולכן גם כשהיה שיא השיעבוד לא היה לפרעה שום שליטה עליהם. ולכן רק שבט לוי הם
שנשארו, ולא נתפתו לכל החשבונות מהמצרים, כי הם היו בלי שום עקמימות - זה סוד
ההצלחה".
"שמעתי פעם ממרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי, שאמר לו מרן הרב מבריסק
כלל: אם לא תעשה שום סטיה, תעבור את כל הנסיונות; אבל אם תהיה מעט עקמימות , תפסיד
הכל! )והתבטא אז על פלוני שהפסיד עוה"ז ועוה"ב בגלל שטיק'ל
עקמומיות שהיתה בו...("
"זו מעלת האבות, ולכן נקרא בראשית 'ספר הישר', כי תכליתו להחזיר ולטעת
בנו את אותה הישרות, ואף ספרו הקדוש של הרמח"ל
)וכידוע מה שהעיד הגר"א עליו( נקרא "מסילת
ישרים", כי זו התכלית, להיות ישר".
"ובאמת המעלות הכי גדולות כבר נמצאות בתוכנו, ואת זה התחילו האבות
הקדושים, ומכוחם נתנו לנו, ואנו מחוייבים ב'מתי יגיעו'. ולשון החינוך 'אין ספק שטבע האב צפון בבן', וזה
שייך גם בחלק של עקירת הרע. הם הקלו עלינו את העבודה, לעקור להוציא את הרע ואת
החשבונות רבים, לעזוב ולזרוק את זה, להישאר רק עם היושר".
"והנה האדם צריך תמיד להתעורר ולעורר עצמו. התעוררתי לעצמי, היה בערש"ק האחרון רעמים גדולים בירושלים, והלא חז"ל
אומרים 'לא נבראו רעמים אלא ליישר עקמומית שבלב', והרי צריכים לכל הפחות לחשוב על
זה בשעת מעשה... ובאמת יכול אדם למצוא דרכים לעורר עצמו על כל צעד ושעל, ובהרבה
מצוות. החינוך אומר: 'ראה אחי והתבונן עד כמה חז"ל טרחו ודאגו הכל לטוב לך,
ועתה אחי הקיצה משנתך. תתעורר!' אי אפשר להכניס את הדברים לתוך הפה ממש, אבל צריך
לכל הפחות להתעורר".
"וכשחז"ל אומרים 'אבוהון דכולהון אברהם יצחק ויעקב', הכוונה שככל שיותר ויותר אנו
רואים את הגדולים שחיו אתנו וראינו אותם קרובים אלינו, יש לדעת שיסוד הכל מגיע עד
אברהם יצחק ויעקב. ובאמת ראינו בעינינו ענקים וגדולים ואנו למדים מזה שכל המעלות
שניתן להשיג נמשכות לדורות הללו והכל נתבע האדם להגיע כמדרגה שנוהגת גם בזה"ז, ואין זה ח"ו משהו ששייך לעבר. זו חובתנו
בעולמנו, ובזה אנחנו הכי מאושרים והכי 'חיים', כי הקב"ה נתן לנו תורה תפילה
ועבודה, על זה תפארתנו וזה מה שרוצים מאתנו, שלימות בשמחה".
"הזכרנו תמיד שמרן בעל האבי עזרי תמיד היה
רגיל לומר: 'לא להיות שטחי, לא להיות שטחי!' תמיד החדיר בנו שצריך להבין את הדברים.
הוא רצה להבין גם מה זה 'לחיות', כמו שהוא רצה להבין מה זה 'קנין פירות' ומה זה
'שטר'. כך תבע מעצמו ומכולנו שנרצה 'לחיות'! להבין מה עושים פה, מה זה 'לחיות'!
וגם בזה ודאי בכל רגע ורגע יש לאדם בחירה. או שבוחר בחיים או שבוחר ח'ו משהו אחר".
"וכל רגע ורגע אדם לא יכול להתעלם מזה, אם הוא בוחר בחייים למעלה למשכיל, אז מתרומם מעלה מעלה
בתורה בתפילה, וח'ו כשלא יורד לשפל המדרגה ובטבעו נמשך
ח"ו אחרי דברים אסורים ובטלים ומבוטלים. אם נופל ח'ו
ברוחו והוא לא למעלה למשכיל ממילא נמצא בשאול מטה ח"ו. וזהו 'פן יפתה לבבכם וסרתם
אלוהים אחרים.' כאשר סרים מלמעלה למשכיל, סרים מ'לעבדו
בכל לבבכם ובכל נפשכם', מהמעלות הכי גדולות שישנן לפנינו יום יום,
ח"ו זה פתח לירידה. כי אם אדם חי עם התעוררות לתורה לתפילה הרי שהיחס לכל שאר
ענייני העולם הוא כאל כל דברים קטנים, וגם הדברים המורחקים, חוץ ממה שהם דברים
אסורים, הרי שנעשים בעיניו דברים קטנים קטנים ומוקצים
מן הדעת".
"ובזה צריך להוריד את 'עול החשבונות הרבים'. כי כל רגע יש לאדם
נסיונות, לא דווקא בדברים גדולים, רק שהוא מתעניין פה ושם ומה קורה וחי את הדברים
הקטנים, ואז מתרחק מן החיים האמיתיים, ומפסיד את האושר הגדול שלפניו ומצפה לו.
ובאמת כל הדברים לפנינו ממש ואנחנו ח"ו נשב ונסירם מליבנו? דוחים בידים את מה
שניתן להשיג? הרי חוץ מהשטות שבדבר והטפשות שבדבר אדם יתן דין וחשבון, 'תחת אשר לא
עבדת את ד' אלוקיך בשמחה', שעל זה נכתבה התוכחה הנוראה וכל העונשים הגדולים. כי מה
מבקשים ממך רק 'ובחרת בחיים', ואיך אתה בוחר להפך..."
"וכלל ראשון שהאדם לא יישבר וישמח במה שהגיע אליו. אני חוזר תמיד על הגר"א שיש גם ברוחניות ענין של 'שמח בחלקו'. כי יחד עם
זה שכל אחד יודע כמה חסר לו ומה נגעי נפשו ולבבו, אבל צריך להיות תמיד שמח בחלקו
במה שיש וכבר השיג, יהיה אשר יהיה. אך לא הכוונה 'שבע בחלקו', שהשבע ברוחניות אינו
אוהב תורה, אלא לשמוח במה שיש ולהמשיך הלאה".
"אני רוצה להגיד משהו, ואולי זה לא לפי כבוד הציבור להגיד דברים
פשוטים, אך צריכים לדבר. לא נעלם מאיתנו שכל אלו דברים חיים וקיימים כתובים ודברי
אלוקים חיים, אך א"א להתעלם שיש נפילות באדם, וכפי ששומעים כל הזמן שיסוד
הנפילות בעיקר משום שאדם רצה ושאף למדרגה ולא יצא כמו שהוא רוצה, והרבה פעמים נדמה
לו ולפעמים לא כמו שהוא חשב - כל זה נסיונות".
"אך יש שאלה פשוטה. נראה משל בגשמיות, אדם ששאף להיות חזק בגופו ויודע
שבאמת אינו מרגיש כחלש, אבל כשהיה ילד חשב להיות חזק כשמשון הגיבור, וגם אח"כ
שאף להיות בריא וחזק, זה היה החלום שלו והוא היה בטוח שיגיע לכך. וכי אדם כזה יאמר
מכיוון שאינני חזק כמו ששאפתי, מוטב לי שלא לחיות כלל. ברור שזו מחשבת שטות, ומי
שחי כך צריך רפואת הנפש, ד' ישמרנו. כי הלא החיים זה העיקר! זו השאיפה היסודית
'מאן בעי חיי'. הקב'ה ברא את האדם עם שאיפה לחיות,
ואנשים עושים כל טצדקי להאריך חייהם ומכל מחלה אדם
מודאג וכו', וכי משום אכזבה קלה שלא התגשמו שאיפותיו
במלואן יוותר על כל רצון החיים?"
"וכך גם ברוחניות, אם יודעים שאלו החיים בעצמם, איך נשברים ומתאכזבים
ויורדים מטה? הלא זו פירכה נוראה על מי שנשבר ויורד.
אדם מרגיש שמשהו לא מסתדר לו בדיוק כמו השאיפות שלו, הוא לא נמצא במקום שבו חלם
להיות, הן אם ציפה ותיכנן בדמיונות והן בדברים אמיתיים,
וכי זו סיבה לא לחיות? הרי אנחנו מאמינים במה שאומרים כל יום 'כי הם חיינו'! צריך
לקיים את השטר הזה, כי אין אלו דברים בעלמא, אלא יסוד אמונתנו. ואם עולות מחשבות
יאוש ושבר ואכזבה, ויש מחשבות כאלה, צריך להלחם עם זה כארי, ויתבונן מה חושב
לעצמו, וכי אם לא הצליח ולא יצא כמו שחלם, אז לגמרי לא יחיה?! כי הלא אם באמת האדם
חי באמונה במציאות שזה החיים, אז ח"ו זו פירכה
גדולה עליו".
"צריך לעמוד על המשמר, לדבר לעצמו, לא לעבור לסדר היום, לא לחיות
בשלוה ושאננות, כי 'שלוות כסילים תאבדם' ח'ו. הלא כל
רגע יש חיים, ובחרת בחיים, אין זכות גדולה מזו ואני לא ארצה לבחור בחיים?"
"אדם שיתבונן יראה שכולם באמת מלאים מעלות, רק צריך 'ובחרת בחיים'.
אמנם זה לא זמן של מספד, אבל צריך לזכור עד כמה רבינו
הגדול האבי עזרי חי כל רגע ורגע בכל המצבים את השאיפה
הגדולה. כבר הזכרתי מה ששמעתי מפיו כמה פעמים, שהכין אותו שיעור כשהיה לו אולי
בחור וחצי שאולי שמעו אותו, בדיוק באותה מסירות כמו שאמר לישיבה הגדולה. הוא לא
עמל כי חשב שיגיע לפירסום כזה, הקב"ה רצה והעמיד
אותו במקומו, אבל לא זו היתה הסיבה ח'ו לכל עמלו עשרות
בשנים".
"וכשחיים בהתחדשות אז חיים מחדש בהתלהבות אפילו מאותם הדברים עצמם,
בלי כל גבול. הפוך בה והפוך בה דכולה בה, מבאר הרמח"ל כגחלים ואש שהופכים בהם כפשוטו, כמו חותה בגחלים
שאז יוצא יותר אש, כך בדברי תורה. ולהתעלם מכל זה, נחשב ממש 'מסירם מליבו'. היצר
מסית את האדם שיהיה טרוד, לא בעבירות ממש, רק שהוא עוסק בדברים קטנים ומסיח את
ליבו, וכך דוחה ממנו דברים הכי מאושרים שבעולם".
"התאספנו כאן ובאמת הימים גורמים, מסתמא גם- ימים מפחידים, שנפטרו בהם
גדולים וענקים שחיו אתנו בינינו, וצריך להתחזק בדבר זה, התורה נצחית ואומרת 'כי
קרוב אליך הדבר מאוד', וכל המעלות וההבטחות הן נצחיות. אין דבר כזה להישבר ממה ש'שלא הלך לי כמו שחשבתי'. כי לא אומרים את זה על עצם החיים,
על תכלית כל החיים. וצריך בתחבולות לנפשו לעשות מלחמה, כמו שכשיש בגוף כל דבר חסר
ומדאיג, גורם לו טירדה ולא נח עד שמבטיח בריאותו, כי זה
טבע האדם, כך גם ברוחניות לא לותר ח"ו".
"כי כל אחד איפה שנמצא יש לו דרגות משלו ופתוחים לפניו אוצרות,
הקב"ה מחכה ורוצה ממנו, ובתורה לכ"א טעם משלו, חיים משלו, מה שיש לקטן
אין לגדול, וכדביאר הגר"א
שכ"א יש לו חלקו ממש 'ותן חלקנו' ואין בכלל מאתים מנה. כי לכאו"א יש לו חלק משלו עצמיי
בכל עבודת ד', ונתנו לו באופן יחודי כוחות משלו" .
"כל זה יש להתעורר במיוחד בתקופה זו, כי הלא אי אפשר להתעלם שזה זמן
קשה ועומדים עלינו ח"ו לכלותנו מתוך כלל ישראל בפנים, ע"י גזירות
ופיתויים ורוצים לפגוע בכל דרך בישיבות ובתלמודי התורה בדברים נוראים ביותר. ודאי
שחייבים להלחם בזה ולעמוד בכל תוקף. ויש להיזהר מכל 'אשר קרך'.
כי אמנם יש תמיד 'אשר קרך'ניקעס' ח"ו. אבל החיזוק
הכי גדול שאנחנו נלמד לשמור ולקיים ולחיות עם כל ההשגות מעלה מעלה
בתורה ובתפילה".
"וכשאנחנו נחיה את הדברים הגדולים אז א"א יהיה לפגוע בנו מבחוץ,
כמו שבשבט לוי א"א היה לפגוע. אני נזכר מה שאמר רבינו
מרן המשגיח רבי יחזקאל זצוק"ל כשהיה חילול שבת גדול ופומבי לפני שנים והיה
הרבה רעש ומחאות, ואמר שאף אחד לא יכול לפגוע בשבת בפרהסיא, אם השבת חזקה בקרבנו.
אבל אם אנחנו לא שומרים את השבת כמו שצריך, אחרים באים לפגוע מבחוץ. ושמירת השבת
לא רק שלא לעבור על איסורי סקילה שזה פשוט, אלא הכוונה להרגיש קדושת השבת ומעלתה
ולחיות בה ברוממות".
"אם אנחנו נחיה את זה , נלמד תורה בחשק ובשמחה, 'ושבתם וראיתם' בין מאה
פעמים למאה ואחת, שזה גם בעמל העיון גם בחזרה ככל שחוזר יותר ברור לו ומקבל גישמאק להבין יותר, וצריך לשמוח בכל קצת שמבין יותר - אם נחיה
את זה, אף אחד לא יוכל לעמוד לכלותנו ח'ו ולא יהיה זכר
מכל גזרותיהם ואנו חיים וקיימים!"
@7"מנחת אשר"
@5ד' כרכים על חושן משפט
עולם הספר התורני נתעשר זה עתה ביצירת מופת רבת נחיצות ותועלת שראתה אור,
עם סיום הופעתה של סדרת "מנחת אשר" חושן משפט, הכוללת ארבעה כרכים
מהודרים סדורים בסדר בהיר ונפלא, בידיו האמונות של אב ביה"ד הרבני בירושלים
הגאון רבי מסעוד אלחדד שליט"א, פרי עמלו מזה שנים
רבות.
החיבור כולל בתוכו את כל הלכות השלחן ערוך, חושן משפט החל מהלכות דיינים עד
סוף הלכות שמירת נפש סימן תכ"ז, ובשוליהם תמצית מדברי הסמ"ע
הש"ך והנתיבות ועוד ממפרשי השו"ע,
ובכך פותח שער לכל מבקש לקנות קניני תורה והלכה בדרך קצרה וסלולה בחלק סבוך ומורכב
זה שבתורה, כמו למבקש לחזור על תלמודו ולקיים דברי מרן בעל ה"שולחן
ערוך", המשרטט בהקדמתו את תכלית חיבור השו"ע
כחיבור שיאפשר לכל ת"ח לחזור על תמצית ההלכה בכל שלושים יום. למען כל אלה נטה
הגהמ"ח שכמו למלאכת עמל כביר ומפרך שנים רבות,
לפשט סימנים סבוכים ולפרק סעיפים ארוכים ומורכבים. דברים שהיו עד עתה כמעט כספר
החתום לפני המעיין המצוי, זכו לפנים חדשות, ובכך מפלס החיבור נתיבות בסדרו
ובסגנונו בחלק חשן משפט שלא רבים יחכמו בו, לעשותו כשווה לכל נפש, וכל ענינו לקרב
תועלת אל המעיין והלומד.
קדם לחיבור זה "מנחת אשר" על שולחן ערוך אבן העזר ב"ח, שראו
אור לפני מספר שנים ולמהדורתו שכמעט ואזלה יצאו מוניטין רבים אצל דיינים ולומדים,
הגומרים את ההלל על דייקנותו ומהימנותו ועל תועלתו ונחיצותו. הדים רבים הגיעו אל הגהמ"ח מלומדים שקבעו בו סדר תלמוד ומיושבי על מדין
שהניחום על שלחנם כעזר להועיל דרך קבע, כמו גם שני כרכי חשן משפט שיצאו לפני כשנה,
שהפך לספר עזר ראשון במעלה בכוללי "חושן משפט", ורבים מריצים אל הגהמ"ח את הוקרתם לפעלו בפרט ובבתי מדרשות בכלל, והם
שהמריצוהו להלך מחיל אל חיל ולגשת למלאכת הקודש בחלק חשן משפט. כמו כן ראו אור
בשני חלקים שו"ת "ביכורי אשר" פס"ד מאת ההמ"ח,
הכוללים קונטרס שמות גיטין וקובץ פס"ד בעניני הקדשות.
גדולי ישראל בהסכמותיהם, מפליגים בשבח המחבר
והחיבור, ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. הגרא"י וולדנברג שליט"א
מתבטא בדברים חמים: "הגאון הגדול סוע"ה מוהר"ר מסעוד אלחדד
שליט"א המציא לידי ספריו מנחת אשר על חשן משפט, עיינתי בהם ונוכחתי שאין ערוך
לגדולתו בבקיאותו וחריפותו, הספרים משוים בחכמה נפלאה וערוכים בשפה ברורה... אין
כל ספק כי רבים יהנו מאורו הגדול ולא יסור משלחנם של בתי הדין והישיבות ובתי
המדרשות", הגר"מ הלברשאם
כותב, כי "ניכר עמלו ויגיעתו לצלול במים אדירים בדברי רבותינו ולסדר דבריהם הק' בלשון צחה וקלה. ויש בזה תועלת רבה ועצומה לרבנן ולתלמידיהון לשינון הדברים".
תבנית החיבור: תמצית הלכות השלחן ערוך, בשפה ברורה ובלשון המהווה פירוש
בהיר לדברי השו"ע והרמ"א,
ובשוליהם ציוני מקורות ותוספת דברים מנושאי כלי השו"ע,
ובפרט מדברי הש"ך והסמ"ע,
הנתיבות ובעל פעמוני זהב, ועוד.
הדברים האמורים לעיל מדברים בעד עצמם, ויותר מהמה
עצם החיבור עד לעצמו ושמו בודאי לפניו ילך. ברכת עולם התורה תבא על ראש הגהמ"ח, שזכה לחלקו בתורה במדה גדושה וזיכה מחלקו את
הרבים בעין יפה ביצירת מופת זו לשעה ולדורות, למען יזכה להפיץ מעיינותיו חוצה
ורבים יאותו לאור חיבוריו )חיבורי הגהמ"ח ניתן
להשיג בטל 5222175-20(.
עוד...
- תפקיד בני התורה כיום גדול ועצום מאוד
- תכלית יציאת מצרים - הכנה להגיע לקבלת התורה
- תכלית בנין הישיבה שתהיה התורה חלק מעצמותו
- תיבת נח של דורנו – לסיום בין הזמנים
- תורה אפשר לקנות רק בשמחה - רבי אליהו שמחה חזן, ראש ישיבת תורה ודעת
- תורה – מאור פני מלך חיים
- לימוד תורה
- שתהיו עמלים בתורה
- שאיפות מסוף העולם עד סופו
- רק עם חכם ונבון - אך ורק?