חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

להבדל לעמוד לפני ד'

ישיבת פוניבז'

 

עד שחטאו ישראל בעגל, היתה העבודה מסורה לבכורות של כל ישראל, ומשחטאו בעגל, נבחרו שבט לוי לעבודה, וכמ"ש )ח' י"ד( "והבדלת את הלווים מתוך בנ"י והיו לי הלווים". וכתב הרמב"ם )רפ"ג מהל' כלי המקדש(: "זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש, שנאמר: 'בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי'", וביאור הדברים שאדם שחי בדרך פשוטה, במהלך של חיים רגילים, אינו יכול לזכות להגיע לדרגה זו של משרת ד'. כדי להיות משרת ד', צריך האדם להפריש ולהבדיל את עצמו מכל סביבתו ולייחד את עצמו רק לעבודת ד'. זוהי צורתו של "משרת ד'", ועד חטא העגל היה באפשרותם של כל ישראל גם בלי הבדלה מכל העם לשרת את ד' בבהמ"ק, אבל לאחר החטא ירדו דרגה, ולשם כך היה צריך לבחור את שבט לוי שלא חטאו. הם התייחדו למטרה זאת להיות משרתי ד', שכל חייהם וכל הנהגתם יהיו במהלך זה.

 

וכתב הנצי"ב עה"פ הנ"ל וז"ל: "תצוה אותם להיות מובדלים ומופרשים בהנהגתם לשם ד'", והיינו שיש כאן ציווי מיוחד ללויים להתנהג כך. והנצי"ב שם מבאר שכיון שנבדלו להיות נושאי המקדש, הוזהרו שיהיו מתנהגים בחסידות וכפי שראוי להיות מרכבה לשכינה. ובאמת מצאנו גם אצל חז"ל שתלמידי החכמים התנהגו בפרישות מיוחדת יותר משאר העם. קיי"ל בגדי עם הארץ מדרס לפרושים )רפ"ג, דחגיגה(. כשם שאז הלויים היו נושאי ארון ד' שהיה מרכבה לשכינה, כך היום תלמידי החכמים הם הנושאים את קדושת התורה והם נעשים מרכבה לשכינה כך שתהא שרויה בישראל, כמו שאחז"ל: משחרב ביהמ"ק, אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד )ברכות ח'(. וע"כ גם תלמידי החכמים צריכים להיות מובדלים ומופרשים משאר העם ואז אפשר להגיע לדרגה זו.

 

ובאמת הדברים מפורשים בדברי הרמב"ם הידועים בסוף הל' שמיטה ויובל: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל וביזתה עם אחיו, מפני 'שהובדל' לעבוד את ד' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך 'הובדלו' מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, לא נוחלין ולא זוכין לעצמם בכח גופם, אלא הם חיל ד', שנאמר: 'ברך ד' חילו', והוא ב"ה זוכה להם, שנאמר: 'אני חלקך ונחלתך'. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו 'להבדל' לעמוד לפני ד' לשרתו ולעבדו לדעה את ד' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים ויהיה ד' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללויים". ומבואר מכל דברי הרמב"ם שהמהות של שבט לוי וכל מי שנשאו ליבו היא להיות מובדל לד'.

 

והנה ישראל נצטוו שיפרישו מחלקם ערים בשביל הלווים, שיוכלו לגור בנפרד ולא בתוך ערי שאר ישראל. וכתב החינוך )מצוה שמ"ב(: "משרשי המצוה, לפי שערי הלווים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים כי הוא השבט הנבחר לעבודת ד' וכל עסקם היה בחכמה, שלא היו טרודים בעסקי עבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'". וכן כתב הטעם במה שערי הלוים הן ערי מקלט )מצוה ת"ח(: "שורש מצוה זו ידוע הוא כי שבט הלוי מבחר השבטים ונכון לעבודת בית ד' ואין לו חלק עם ישראל בנחלת שדות וכרמים, אבל ערים היו צריכים להם עכ"פ לשבת הם ובניהם וטפם וכל חיתם, ומפני גודל מעלתם וכושר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליהם אדמתם המקודשת בקדושתם. ועוד טעם אחר בדבר, כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלות המדות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו וכו', ועל השבט הנבחר הזה נאמר: 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו', כלומר שלא יעשו דבר בעולם זולתי מדרך היושר ועל כיוון האמת ולא יטה ליבם אהבת אדם" וכו' עיי"ש. והיינו שבערי הלויים היתה הנהגה אחרת מכל שבטי ישראל, כי הם הובדלו לעמוד לפני ד', וזה מחייב הנהגה אחרת.

 

ואם הרמב"ם אומר שכל אחד יכול להיות בשבט לוי להבדל לפני ד', הרי שבלי ההבדלות הזאת, לא יוכל להגיע לדרגה זו לפני ד', כי ימשך אחר סביבתו, וכמש"כ הרמב"ם ברפ"ו מהל' דעות: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג במנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם". ושם בריש פ"ה כתב הרמב"ם: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא 'מובדל' בהן משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו" וכו' עיי"ש. זהו היסוד של שבט לוי, שלא מספיק לשאוף להיות יותר מדרכי העולם, אלא צריך שיהיה מובדל במעשיו ובדעותיו. והנצי"ב שם מבאר במה שהיו ג' תנופות, שהתנופה הראשונה יצרה את השאיפה להשתנות ולהיות נעלה ומרומם יותר מכולם. והתנופה השניה עשתה שיהיו שונים גם במעשיהם. א"א לגדול עם שאיפה לבד, צריך את התנופה השניה, להבדל גם במעשים, והרמב"ם שם מאריך בהנהגה הראויה לתלמיד חכם באכילה, שתיה ודיבור. לא יגביה קולו ומקדים בשלום כל אדם, דן את כל אדם לכף זכות, אוהב שלום ורודף שלום וכו' וכו', עיי"ש באורך והכל זה "הלכות דעות". כך צריך בן תורה להתנהג.

 

ובעצם, זו היא מהותה של הישיבה, התקבצות של בני תורה השואפים להבדל מכל העם ולהתעלות, וכמו שהבאנו מהרמב"ם שדרך האדם להמשך אחר סביבתו, ואם אדם מזלזל בהנהגה הראויה, הרי הוא מזיק לכולם, וכשמתחזק, הוא מסייע לכולם. ועל כן זהו היסוד העיקרי לכל בן תורה שחפץ להתעלות להיות מנושאי ארון ד' שהיום זה הת"ח, להיות מונף, "בן עליה". בתורה יש מהלך איך התורה מגדלת את האדם. "זכה נעשית לו סם חיים", אם אדם מזכך את עצמו ושואף להתעלות ועובד על מידותיו ומתנהג בצורה של מובדל בהלכות דעות, אז התורה משפיעה עליו ומגדלת ומרוממת אותו. אבל כשאדם אינו מובדל ונשאר באותו מצב ובאותה התנהגות, אינו יכול להתעלות מהתורה. רק אם אדם חי במצב של ידיעה והתבוננות שהעיקר הוא התורה ולזה נשואות עיניו והתורה משנה את מהותו ונהיית עצם מעצמותיו. זוהי המהות של תלמיד חכם, ההלכות הללו איך ת"ח צריך להתנהג. וכשעיקר החיים אצלו זו הרוחניות, כל ההתיחסות שלו לכל עניני העוה"ז היא אחרת ואין לו המשיכה הטבעית שיש לכל אחד לענינים אלו.

 

ומובן שגם בזה יש דרגות ע"ג דרגות, אבל כל אחד חייב שתהיה לו שיכות לענינים אלו. והנה הרמב"ם מאריך בכל ההנהגה הראויה של ת"ח בענינים גשמיים, אבל בכל הענינים של רוחניות הרמב"ם לא מדבר, כי פשוט שבזה ההנהגה של ת"ח שונה משאר העם. ההנהגה השונה בענינים הגשמיים היא כבר דרגה יותר נעלית מההבדלות בענינים רוחניים. הוא כבר מגיע למצב שגם כוחות הגוף אינם כ"כ חזקים אצלו. אבל ודאי שהעיקר צריך שהתורה שלו תהיה תורה אחרת, בחשק והתמדה ושאיפה, ובידיעה שזה כל חיינו. התפילה שלו תהיה תפילה אחרת, כשהוא יודע שהוא עוסק בספור שבחיו של הקב"ה, אהבת ד' ויראת ד'. הרי כל אלו הם תכלית הבריאה וודאי שהבן תורה צריך לעשות אותם במהלך הרבה יותר מרומם ונעלה. וכמה מוטלת עלינו החובה להתעלות בזה, הרי זה חילול ד' שהתורה והתפילה של בן תורה נראות כמו של בעלי בתים. איך יתכן שיכול להפסיק באמצע למודו לדברים בטלים? הרי זה ההפך מכל מהלך התורה, וכן בתפילה הרי אפשר לראות היום בחורי ישיבה שמתפללים ליד ביהכנ"ס באמצע הרחוב ממש, והרי מי שמתנהג כך מראה שחסר לו בידיעת העיקר, והתפילה אצלו כיהי רצון שצריך לאומרו, וזה אף יותר חמור מעושה תפילתו קבע.

 

והכל תלוי בהרגשה שאנחנו צריכים להיות מובדלים. כשאדם מתנהג בצורה שאינה דרך של התעלות, הרי זה כי נדמה לו שבעצם זה שהוא לומד ומתפלל כבר יוכל להתעלות, וזוהי "טעותו" הגדולה. לפני חטא העגל כולם היו בדרגה גבוהה ונעלית, וכבר מעצם התורה והתפילה וכו' היה אפשר להתעלות, אבל מחטא העגל ואילך, רק מי שמופרש ומובדל יכול להיות נושא ארון ד'. והכל תלוי "באשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו" - בהחלטה ובהסכמה שהוא רוצה ושואף להבדל ולחיות במהלך של עליה. ואח"כ יש הוראות איך להתנהג, כמבואר ברמב"ם. אבל תחילת העבודה זו ההחלטה להתנתק מהחיים הפשוטים ולהיות בתוך ליבו מופרש ומובדל לגמרי מכל הבלי העוה"ז, אז יכול האדם להתקדש קודש קדשים ולזכות להיות מנושאי ארון ברית ד'. זו מהותו של הלוי - להבדל, זהו היסוד הראשי בכל מהלך חייו, שחי ומרגיש שהכל מסתובב מסביב הרוחניות וזו כל מהות חייו ולא רק קיום מצוה. וכל זמן שזה לא קיים, אף שלומד תורה ומקיים מצוות, אין זה "להבדל" וחסר לו העיקר.

 

והבחינה למי שחי במהלך של הבדלה היא כמה חשק יש לו לכל עניני הרוחניות. אם הוא יודע שכל חייו הם התורה והתפילה וכו', הוא מעריך את זה, ואז ודאי שעושה הכל בחשק לרוחניות. "הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך", וכתב רבנו יונה: "כאשר אדם עושה רצון עצמו בחפץ ובתאוה, כן יעשה רצון הקב"ה". כשאדם חי במהלך שרצונו של הקב"ה הוא רצונו האישי, ודאי שעושה הכל מתוך חשק ושמחה. זוהי ההבדלות מכולם, וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל שרוב העולם הולכים אחר תאוותם אבל ת"ח כל רצונו הוא מה שרצון הקב"ה.

 

וזהו מה שאנו מוצאים שנצטוו הלווים בעוד ועוד הבדלות. כל המטרה היתה להקים שבט שכולו רוחניות. כל מהותו היא החשק והשאיפה להתעלות. את זה באה התורה ללמדנו, ובזה עלינו להתחזק, שהתורה והתפילה והכל, יהיה במהלך שזה כל חיינו. שכל הענינים הרוחניים והגשמיים יהיו בצורה זו שיהיה ניכר שהוא בן תורה ולא עם הארץ. עברנו קבלת התורה, וכדי שהתורה תהיה "תורה דיליה", צריך שהיא תשפיע עלינו ובלמוד התורה שלנו יהיה ניכר שזו תורה של בני עליה שרוצים להשתנות ולהיות מורמים ונעלים יותר. לא מלומדה, אלא הכל כדי להתעלות.

 

וכמובן, כל זה לא בא ביום אחד, וכבר הבאנו את דברי רבנו יונה במשלי שכדי להגיע לשמחה אמיתית בתורה ובמצוות, צריך "יישר לכת", ליישר עוד ועוד את דרכו, אבל ההתחלה זו הידיעה שהוא שייך לשם. הוא צריך להיות נעלה ומרומם, ואז אפשר להגיע להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעבדו ולדעה את ד'.

 

)השיחה נמסרה ע"י מערכת דברי רבותינו - פוניבז'(

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד