להרבות כבוד שמים

@5 בימינו הרי כל אחד יודע כמה כבוד שמים נרמס! רומסים את כבוד שמים! חילונים, אין מה לדבר. אבל אפילו חלק שלא חילונים ממש... חסר בכבוד שמים, ומה שיותר עושים לכבוד שמים אפשר לזכות בלי גבול.

 

 

 

@5אמר החפץ חיים: אם הייתי אוכל כ"כ קצת, האיך היה לי כח לסבול את החילול השם שיש בעולם... ואם הוא אמר את זה בדורו שקשה לסבול את החילול ד' שיש, עד כמה קשה היה לסבול את החילול ד' שיש בדורינו. האיך שהחילונים ולא החילונים דוקא אלא אפילו יותר מחילונים... האיך שכבוד שמים נרמס, ואנחנו צריכים מאד לעשות משהו.

 

 

@5ומה שאנחנו נשתדל יותר להרבות תורה, להרבות מצות, להרבות ישיבות, מה שנראה יותר להרבות כבוד שמים, הזכות של זה אין לתאר. ממילא זה אנחנו מחוייבים עכשיו יותר מאשר תמיד, מה שיותר להרבות כבוד שמים. ואם אחד יושב ולומד הוא מרבה כבוד שמים, עושה מצוה "לשם שמים" הוא מרבה כבוד שמים, ואין לשער את הזכות שיכול לזכות.

 

 

 

ידוע שבכל הדורות היה העולם קיים רק בזכות התורה, ואפילו עשרים ושש דורות הראשונים שהיו עד מתן תורה, ונתקיימו בחסדו של הקב"ה כמבואר בחז"ל, זה היה ג"כ רק על סמך זה שיהיה תורה, ואע"פ שעדיין לא היה תורה אבל הקב"ה קיים אותם בזכות שיהיה תורה, כי אם לא יהיה תורה אומרת הגמ' שהקב"ה היה מחזיר את העולם לתוהו ובוהו. וכן מה שאמרו חז"ל שכפה עליהם הר כגיגית ואמר אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו פה תהא קבורתכם, זה לאו דוקא כלל ישראל, אלא כל הבריאה כולה תהיה קבורתם. לכן אין לנו כל כך הרבה מה לחדש בזה כי כל אחד יודע את החשיבות של תורה, אבל בכל זאת למעשה למרות הכל צריך חיזוק.

 

ונזכיר מדרש )במדבר רבה פר' בהעלותך( עה"פ עשה לך שתי חצוצרות כסף, אומר המדרש זה שאמר הכתוב שאו שערים ראשיכם, בשעה שהכניס שלמה את הארון למקדש אמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, שהיו הפתחים שפלים, )פי' כי הנשאו פתחי עולם הכונה תתרוממו הפתחים של העולם, וזה מפני שהפתחים היו שפלים - נמוכים, ולא הי' אפשר להכניס את ארון הקודש עם הלוחות(, לכן אמר הנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד.

 

ולכאורה לא מובן למה היו שפלים, הרי על פי דין ההיכל צריך להיות גבוה עשרים אמה, והארון הקודש הי' גבוה רק עשרה טפחים, ואפילו ביחד עם הכרובים שהיו ג"כ עשרה טפחים הי' סך הכל עשרים טפחים, וזה עדיין הרבה פחות מעשרים אמות, ולמה אי אפשר היה להכניס את הארון.

 

וצריך לומר שהיה נס שנעשו נמוכים. )והסיבה לזה כמו שמבואר אח"כ בגמ' שגם כשביקש שיפתחו הדלתות הם לא רצו להיפתח, ולא הי' יכול להכניס את הארון, ואמר כמה דברים ולא הועיל, עד שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך, אז נפתחו והיה אפשר להכנס. וכל זה היה כדי להראות שדוד המלך הוא צדיק, כי קודם לכן אחרי החטא של בת שבע היו אנשים שחשבו שהוא כבר חוטא, ואי אפשר להתחשב אתו, לכן כדי להראות שדוד המלך הוא צדיק, היו כל הנסים האלה, כדי שיראו כולם שהוא צדיק גדול מאד(.

 

והשאלה היא מה שאמר והנשאו "פתחי עולם", מי זה פתחי עולם? האם יש לעולם פתח? היכן הוא הפתח של העולם? אלא הכונה על בית המקדש, שהוא הפתח של העולם. זאת אומרת שכל העולם מה שאנחנו קוראים לזה עולם, זה בעצם מצומצם במקדש, כל העולם כולו נמצא במקדש.

 

ומהו המקדש, האם הקירות? אמנם גם הקירות יש להם קדושה אבל מהו העיקר, על זה כתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואומרים חז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך לבו של כל אחד ואחד, בלבו של כל יהודי. ורבי חיים וואלוז'ינר בספר נפש החיים מסביר את זה מאד, שכל המקדש היה בנוי על כלל ישראל, כל אחד מכלל ישראל יש לו חלק במקדש. ולא מדברים על החלק הגשמי - הכסף, רק "הלב" של כל אחד ואחד משפיע על המקדש. ובזמן שכל כלל ישראל היה הלב שלהם בסדר, כולם היו עם יראת שמים, עם אהבת ד', עם אהבת תורה, המקדש היה לו תוקף, והיה יכול להיות לו ההשפעה שצריכה להיות. אבל אם ח"ו כלל ישראל ירדו, אין לו את הכח שהיה לו.

 

יוצא שהמקדש הוא הפתח של העולם, כי אם אין מקדש אין עולם, ואם אין תורה אין ארון הקודש, אין עולם, א"כ מי הוא העולם, המקדש! ובמקדש יש תורה, וכלל ישראל זה כל העולם, כי אם אין כלל ישראל אין תורה, ואין עולם, ממילא הכל זה פתחי עולם. לכן אמר הנשאו פתחי עולם. כאן זה העולם, איפה שיש רוחניות, יש תורה, זה העולם.

 

וממשיך המדרש: אמרו השערים מי הוא זה מלך הכבוד, מיד בקשו השערים לירד עליו ולרוץ )לרוצץ( את ראשו. כיון שאמר הנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, ולא ביאר מי זה מלך הכבוד, חשבו שהוא מתכוין על עצמו, לכן אמר מיד אחרי זה ד' צבקות הוא מלך הכבוד, תיקן את דבריו. ואחרי זה חזר ותיקן עוד פעם ואמר ד' עזוז וגבור ד' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם וגו'. מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן, ונכנס הארון. אבל כל זמן שהוא לא אמר מי זה מלך הכבוד, חשבו אולי הוא מתכוין על עצמו.

 

ותמוה מאד למה חשבו השערים כן?! ואף שהיו אנשים שהחשיבו את עצמם לאליל, כמו פרעה ונבוכדנצר - אבל האם הם לא ידעו שהם בשר ודם, וחשבו באמת שהם אליל? רק שהיו רמאים! וא"כ האם חשבו השערים ששלמה המלך יהיה רמאי, וכשאומר יבוא מלך הכבוד הוא חושב על עצמו?

 

ובכלל צריך להבין מי חשב את זה, הרי השערים הם דוממים ואין להם שכל. אלא הקב"ה הזיז אותם ממקומם שירוצו לרוץ את ראשו, והקב"ה הרי יודע מה שבלב שלמה המלך שהוא לא נתכוין לכזה דבר, ולמה עשה שירוצו לרוץ את ראשו, הרי הקב"ה יודע ששלמה המלך הוא לא רמאי שיאמר על עצמו מלך הכבוד.

 

משמע מזה כי אפילו שבודאי ידעו, אבל כיון שאומר דיבור כזה שיכול להתפרש בטעות שהתכוין על עצמו, והרי הרבה אנשים יש וחלוקים בדעותיהם, יש שתמיד ידונו את האדם לכף זכות שכך צריך להיות עפ"י דין - "הוי דן את כל האדם לכף זכות" - ובפרט איש צדיק, אבל יש אנשים שהטבע שלהם תמיד לדון לכף חובה, והם יכולים לטעות ולחשוב ששלמה המלך רוצה כבוד וכונתו על עצמו - ובגלל זה שיצא מפיו דבור כזה, היה כבר כדאי אפילו לרוץ את מוחו, עד שאמר בפירוש ד' צבקות הוא מלך הכבוד סלה.

 

וקצת ראי' לזה ממה שמצינו בנדרים )דף כ"ה ע"ב ודף כ"ו( שאם אחד יש לו תאנים ויש קבוצת אנשים שהוא לא רוצה שיאכלו את התאנים שלו, ואומר בלשון זה אני אוסר עליכם לאכול את התאנים, ואח"כ נמצא שהיה אביו ביניהם, ובא לשאול על הנדר, כי זה בזיון אם יאסור את האבא לאכול מהתאנים שלו. נחלקו האמוראים באיזה אופן היה צריך לומר: יש מי שסובר שהי' צריך לומר בלשון זה "כולכם אסורים לאכול את התאנים חוץ מאבא", היות ואינו רוצה לאסור על אביו לאכול היה צריך לומר אם הייתי יודע שהאבא ביניכם הייתי אומר כולכם חוץ מאבא, כי בלשון זה תיכף ומיד יהי' ברור כונתו, ולא יהי' זמן לחשוב שבדעתו לאסור את האבא.

 

ויש מי שסובר שזו לא לשון ראויה, כי נמצא שזמן מועט, אפילו שניה אחת, ברגע שהוא אומר "כולכם" לפני שהוסיף חוץ מאבא, משמע כי גם האבא בכלל, וזה לא מכובד שיהיה אפילו שניה אחת שיחשבו שאוסר גם את האבא, לכן צריך לומר אם הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים וכך למנות את כולם ואת האבא לא. ואז יוצא שאף פעם לא יהי' מצב שיחשבו שכולל גם את האבא.

 

יוצאת מחלוקת - האיך יותר מכובד: האם יאמר בפירוש כולכם חוץ מאבא, ואז אין הרבה זמן לחשוב כי תיכף אמר חוץ מאבא, והשני אומר שיותר טוב לומר פלוני ופלוני ולא להזכיר את האבא לגמרי.

 

עכ"פ רואים כי אדם שרוצים לכבד אותו צריך לראות האיך לומר באופן שלא יהי' אפילו הוי אמינא שיחשבו עליו, ולכן צריך לדקדק עד כמה שאפשר שלא יהא נראה כלל שהאבא בכלל.

 

וא"כ גם כאן היה תביעה על שלמה המלך אם אומר ויבוא מלך הכבוד, אפילו שזה לא נכון אבל יכול להיות שמישהו יבוא לטעות, זו היתה תביעה עליו. והקב"ה רוצה להראות שזה לא בסדר אם אומר כך, כי זה לא מספיק כבוד, ולכן רצו הדלתות לרוץ את ראשו, זאת אומרת להרגו, עד כדי כך! אפילו שהקב"ה יודע שזה לא ככה, אבל לא זה הצורה שצריך לדבר, כי דבר שהוא מכובד אדם עושה כל מיני מאמצים שלא יהא נחשב זלזול אפילו רגע אחד, וצריך לראות שלא יהיה שום הוי אמינא שמתכוין על עצמו, ורק אחרי שתיקן את דבריו היה הכל בסדר והארון נכנס.

 

עכ"פ מה שאנחנו רואים מזה, עד כמה אדם צריך לדאוג לכבוד שמים שלא יהיה אפילו משהו פגיעה בכבוד שמים, וברור שכבוד שמים זה העיקר. ממילא בימינו הרי כל אחד יודע כמה כבוד שמים נרמס, רומסים את כבוד שמים! חילונים אין מה לדבר, אבל אפילו חלק שלא חילונים ממש... חסר בכבוד שמים, ומה שיותר עושים לכבוד שמים אפשר לזכות בלי גבול.

 

ואחרי זה כתוב בחז"ל שאמר הקב"ה )לשערים( אתם חלקתם לי כבוד, חייכם כשאני אחריב את ביתי אין אדם שולט בכם. תדע שכל כלי המקדש גלו, שנא' ויתן ד' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלקים, אבל שערי בית המקדש במקומן נגנזו, שנאמר טבעו לארץ שעריה. זאת אומרת שאע"פ שטבעו אבל לגלות לא הולכים, למה? בגלל שעל ידם נתרומם כבוד שמים.

 

ובאמת לא מובן וכי השערים עושים כבוד שמים, האם יש להם שכל? ואפילו שלכל דומם יש מלאך, אבל מלאך עושה רק מה שהקב"ה רוצה, וא"כ מה זה שאומר אתם חלקתם לי כבוד?

 

וע"כ הפשט ככה, כי בודאי לא שייך שהדומם יעשה משהו, אבל היות שע"י השערים האלה נתרבה כבוד שמים, שראו שכל זמן שלא אמר בפירוש מי הוא זה מלך הכבוד ד' צבקות הוא מלך הכבוד סלה, רצו לרוץ את מוחו, נמצא שעל ידיכם נתרבה כבוד שמים, ודבר שעל ידו נתרבה כבוד שמים, אי אפשר שילך בגלות, בגלל הזכות הזו שיש להם, ולא מפני שיש להם מצוה רק מחמת שזה דבר שיצא ממנו כבוד שמים.

 

א"כ יהודי בפרט שהוא בעל בחירה ושייך שיעשה כבוד שמים עם שכל, ולא רק סתם שמתרבה על ידו כבוד שמים, רק הוא עושה כדי שיתרבה כבוד שמים, הזכות שלו גדול מאד. ואם בשביל הדוממים שהם לא עשו כלום רק הקב"ה עשה שיתרבה על ידם כבוד שמים, זה כ"כ גדול שאפילו אי אפשר שילכו בגלות.

 

ושאר הכלים של בית המקדש למרות שהם ג"כ הרבו כבוד שמים, אבל זה לא הי' מספיק כי לא הי' בהם דבר שגרם כ"כ חזק שיתרבה כבוד שמים עי"ז, רק הדלתות שנתרבה על ידיהם כבוד שמים באופן מיוחד לא הולכים בגלות. ולכן אומר הקב"ה אתם חלקתם לי כבוד, שנתרבה כבוד שמים על ידיכם, חייכם כשאני אחריב את ביתי אין אדם שולט בכם, תדע שכל כלי המקדש גלו, שנא' ויתן ד' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלקים, אבל שערי בית המקדש במקומן נגנזו, שנאמר טבעו לארץ שעריה.

 

א"כ מכאן רואים עד כמה זה חשוב אם אדם עושה דבר לכבוד שמים. וכל אלה שיודעים מה זה תורה, החיוב מוטל עליהם לעשות מה שיותר שיהיה כבוד שמים. אם לומדים תורה זה כבוד שמים, אם עושים מצות זה כבוד שמים, כל המקומות צריך להיות שיהיה ניכר תלמידי חכמים שהם מרבים כבוד שמים בעולם. והזכות של זה אין לשער ואין לתאר מה שאפשר לזכות עי"ז.

 

ובפרט בימינו שכבוד שמים כ"כ נרמס ע"י החילונים, מה אנחנו צריכים להגיב, להשתדל בכל הענינים אך ורק להרבות כבוד שמים, ע"י תורה וע"י מצות, ומה שיותר יתרבה כבוד שמים זה זכות גדול מאד שאי אפשר לתאר. ואם הדלתות זכו שלא גלו, אז בן אדם שהוא בעל בחירה שמרבה כבוד שמים בודאי שאי אפשר לתאר. וזה מוטל על כל אחד ואחד מאתנו בפרט בדור הזה.

 

שמעתי פעם שאחד היה מתארח אצל מרן החפץ חיים, ואכלו יחד, והחפץ חיים היה דרכו שלא היה אוכל דברים מיוחדים, רק דברים פשוטים כמו תפוחי אדמה וכדו', והאיש הזה לא היה רגיל בכך, וכשהביאו לו לאכול מהמאכלים האלה הוא טען שאין לו תיאבון, הוא שבע וכו', )כדרך שאנשים אומרים כשלא רוצים לאכול ולא רוצים לבייש את בעה"ב(. אמר לו החפץ חיים: אם הייתי אוכל כ"כ קצת, האיך היה לי כח לסבול את החילול השם שיש בעולם...

 

ואם הוא אמר את זה בדורו שקשה לסבול את החילול ד' שיש, עד כמה קשה היה לסבול את החילול ד' שיש בדורינו. האיך שהחילונים ולא החילונים דוקא אלא אפילו יותר מחילונים... האיך שכבוד שמים נרמס, ואנחנו צריכים מאד לעשות משהו.

 

ומה שאנחנו נשתדל יותר להרבות תורה, להרבות מצות, להרבות ישיבות, מה שנראה יותר להרבות כבוד שמים, הזכות של זה אין לתאר. ממילא זה אנחנו מחוייבים עכשיו יותר מאשר תמיד, מה שיותר להרבות כבוד שמים. ואם אחד יושב ולומד הוא מרבה כבוד שמים, עושה מצוה "לשם שמים" הוא מרבה כבוד שמים, ואין לשער את הזכות שיכול לזכות.

 

יש אפשרות שמתגלגל לפנינו עד אין סוף, כ"כ הרבה זכויות, ובפרט בדור הזה מצד אחד הדור מאד ירוד, ומצד שני אפשר עכשיו לרכוש כ"כ הרבה תורה ומצות, ולזכות להרבה סייעתא דשמיא ע"י שירבה כבוד שמים.

 

הקב"ה יעזור שבאמת כל אחד ואחד מאתנו ירבה כבוד שמים, ועי"ז כל אחד יזכה מה שאי אפשר לתאר, כמו שחז"ל אומרים תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה. ועי"ז נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן סלה.