לימוד התורה מתוך עמל ויגיעה

@5* דעת רבינו הגדול מרן בעל "אבי עזרי" זצוק"ל על דרכי החינוך, ועל בחינה ובדיקה מחודשת של הכרעות שניתנו במשך כשבועיים * עדויות וסיפורים נבחרים מתוך הספר החדש "דעת שרגא" על הוראות שקיבל הגה"צ רבי שרגא גרוסברד זצ"ל ו"מעשה רב" מתוך מסכת יחסיו המיוחדים עם רבנו הגדול מרן זצוק"ל *

 

 הוראות בעניני חינוך והנחלת תורה ויראה, שקיבל הגה"צ רבי שרגא גרוסברד זצ"ל מרבינו הגדול מרן גאון ישראל בעל "אבי עזרי" זצוק"ל, נכללות בספר החדש "דעת שרגא".

 

בקונטרס המעלה את פרקי חייו מסופר בהרחבה כיצד כל מחצית שנותיו האחרונות של רבי שרגא זצ"ל, דרכיו, תחנות חייו ואשר עשה עם ישראל, שזורים ואדוקים ביחסיו המיוחדים והנדירים שהיה להם.

 

רבי שרגא אשר ראה בו במרן זיע"א את מאור דורנו, שנותר בחסד קורא הדורות להאיר את מחשכי התקופה ולפלס נתיבה לפני מחנה ישראל - עמד לפניו כעבדא קמיה מריה וביטל את כל עוצם גדלותו לפניו, בהתבטלות מופלאה.

 

ואילו מרן נ"ע, ראה בו ברבי שרגא אח קרוב, חבר וידיד אמת. אף מצא בו, יועץ חכם בעל משקל, ועמו יחד היה מצרף ומלבן הרבה מבעיות השעה - משך עשרות שנים.

 

רבי שרגא מצידו, היה "תלמיד" גמור. והוא הרי ידע להיות 'תלמיד'. לרבנו השערי יושר בגרודנא, להברכת שמואל בקמניץ, לרבי חיים עוזר בוילנא ולרבי דניאל בקלם. והוא, בהגיעו לשנות העצה, נטל את כל עוצם גאונותו וחילו הגדול, ויהי ל'תלמיד' מובהק אצל מרן זצוק"ל. אבל לעומתו, היה רבנו הגדול "חבר". ומי שלא ראה זאת, או מי אשר לא שמע כזאת בחיים חיותו של רבי שרגא, חש זאת כשבכו המוני ישראל בהלווייתו יחד עם מרן ראש הישיבה: "אוי אחי, אח יקר, טייערער ברודער". ומי רואה אותו שופך דמעות בכל לב ואינו בוכה, "אתה היית הידיד הטוב ביותר שלי. אינני מגזים, הידיד הטוב ביותר שלי. אף פעם הוא לא היה ברוגז... אף פעם הוא לא היה בכעס... מעולם, מעולם לא היה חילוקי דעות בינינו. תמיד היינו ביחד...אחי אחי!, ברודער ברודער!!".

 

הייתה זו עינו הפקוחה והחודרת של רבי שרגא, אשר בעוד נוגה שמשם של רבותינו מרנא החזון איש ומרנא מבריסק זורחת בתוקפה, ראה את קוי אורו של רבנו הגדול בהיכלם עולים ומאירים לארץ ולדרים, ומאז נקשרה נפשו בנפשו ולא זזה ידו מתוך ידו עשרות רבות בשנים. אף זכות מיוחדת ראה לעצמו, שעל ידו ומכוחו נתפשטה הרבה הנהגתו של מרן זיע"א בקרב המוני בית ישראל, ועולם התורה בפרט, עד שהוכר כמנהיג הדור אשר כל בית ישראל נשען עליו ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו.

 

בענין זה מסופר, כי למרות הקירבה העצומה, מעולם לא גס ליבו ולא היקל ראשו, מה שאפילו צעירי התלמידים הרשו לעצמם במחיצתו. כל פעם שנכנס או יצא מהקודש פנימה, ולו בפעם העשרים באותו יום, היתה חרדת קודש ויראת רוממות נסוכה עליו, עד שנראה לעומד מן הצד כאילו פעם ראשונה בא למרן זצוק"ל.

 

יתירה מזאת, מעולם לא ניצל את הקשר המיוחד לצרכיו או לכבודו. ובמיוחד לא על חשבון זמנו היקר של רבם של ישראל. למרות לחצים, לא אבה בשום פנים להזמינו במיוחד לסידור קידושין או סנדקאות. גם כשהדבר התבקש מאליו לעוצם קירבתו.

 

חרדה גדולה חרד רבי שרגא לכבודו של גאון ישראל. שעות רבות וימים עמוסי עבודת קודש השקיע למען לא יפגם כבודו של מרן זיע"א. הוא היה סבור, כי כבודו של רבנו הגדול, אף הוא מגופי תורה. פעמים שהייתה דעתו שצריך לוותר אפילו במקום שאין שורת הדין כן, ובלבד שלא יהיה אי מי שיחשוב בליבו שהכרעתו של רבינו אינה נכונה. רבות השקיע להסביר את דעתו של מרן זיע"א, בנושאים שרק כעבור שנים ראו הכל כי חכם עדיף מנביא.

 

כשהיה שומע הרהור על דעתו של רבינו הגדול, לא כל שכן ביטויים שאינם בכבוד הראוי, היה מזדעזע וקרוב לבכי, גם אם זה בא מחוגים רחוקים, או בדרך שחוק בעלמא. וכבר היה מעשה באחד מימי הפורים, שהזדמן לביתו אחד מאותם חוגים שנתרחקו ומתוך שיכרות דיבר שלא בכבוד הראוי כלפי שיטתו ודעתו הנקיה והברורה של רבינו הגדול. מיד פרץ בבכי סוער במשך זמן רב, ובמר נפשו ביקש ממנו לחדול מלבלע את הקודש. וכשהלה בשיכרותו לא פסק, יצא רבי שרגא מגדרו והורה לנוכחים לסלקו מביתו. היה זה הפעם היחידה שבביתו של רבי שרגא, בו היה מקום לכל קשי יום ללא הגבלה, סילק בן אנוש בבושת פנים, שהרי כבוד התורה של האדם הגדול בענקים שאני.

 

בעוד שרבי שרגא עצמו, מתוך יראת הרוממות וכבוד התורה של רשכבה"ג, לא התבטא מעולם, על עומק יחסיו הקרובים והאישיים, על עוצם הידידות ונחלי האהבה שרכש בליבו של מרן זי"ע. הרי שמרן זי"ע הראה את אהבתו חיבתו והערצתו לרבי שרגא בצורה גלויה. ורכש לו הכרת הטוב עצומה, כאשר ללא עוררין קיבל על עצמו במסירות נפש את הכרעתו של רבנו הגדול להנהיג את ספינת החינוך העצמאי משך שנות דור.

 

 כאמור, הגר"ש גרוסברד זצ"ל העיד על מה שקיבל מרבינו הגדול בענייני חינוך, כשהוא מדגיש כי לא היו אלו רק "הוראות" הנמסרות כתשובה לשואל, אלא מעורבות עמוקה שנבעה מכך שמרן זצוק"ל מסר נפשו על קיום החינוך התורתי.

 

כשדיבר פעם על מסירות נפשו של מרן זצוק"ל, גם בשעות קשות, עד לפרטי פרטים, סיפר בהתרגשות על רגע מרטיט בשעה שליוה מרן את רעייתו הרבנית ע"ה לבית עולמים בקיץ תשכ"ט. רבנו עמד אז בסמוך לחדר הטהרה, ממתין לרגע שבו תצא מיטתה של רעיתו, כשלפתע הסתובב ופנה אל רבי שרגא, שעמד לידו ולחש לאזנו כממתיק סוד: "במקום פלוני ופלוני צריך לפתוח מספר כיתות לימוד נוספות, אתה יודע?"...

 

בהזדמנות אחרת כשיצא רבי שרגא מבית מרן היה אחוז התפעלות. לשאלת מקורביו סיפר, כי בהיותו בחדרו של רבנו הגדול, אמר לו מרן זי"ע: "במטותא מינייכו, תחזרו לפני על כל השאלות והבעיות שעמדו על הפרק בשבועיים האחרונים ומה שהכרעתי בהן". הגר"ש חזר בפניו על כל הנידונים והשאלות בענינים הרי גורל, וציין בכל דבר את הכרעתו של מרן. רבינו ישב והקשיב, ועל כל דבר נענע בראשו ואמר: יפה הוריתי, יפה דנתי.

 

לתמיהתו של הגר"ש, הסביר לו מרן זיע"א, שבשבועיים האחרונים התקשה בדברי התוספות בתמורה דף ה' עמוד ב', "און דיא קושיה טומלט מיר דיא קאפ" - הקושיה לא נתנה לי מנוח, ולכן חוששני שמא לא כיוונתי לאמת בהכרעות השונות. עכשיו, הוסיף מרן, כשכבר מצא תירוץ וביאור בדעת התוספות, חוזר הוא ובודק את כל ההכרעות של השבועיים האחרונים, כדי להיות בטוח שלא יצאה חלילה תקלה מתחת ידו...

 

הכרעה יסודית שנטל על עצמו רבי שרגא, זכתה לשבחים רבים מפי מרן זיע"א. היה זה כאשר נכבדי עיר פלונית ששלומי אמוני ישראל שבה מועטים, חפצו לפתוח תלמוד תורה על טהרת הקודש, דבר שהיה בו כדי לפגוע במוסדות של החינוך העצמאי באותה עיר, על מנהליו מוריו ותלמידיו. שאלה זו חזרה על עצמה במקומות שונים, ובכל פעם הכריע מרן זי"ע לגופו של דבר. בפעם הזו, לאחר שיקול דעת מעמיק, אמר להם רבינו שיפנו לרבי שרגא שיכריע בנידון לבדו.

 

כשהתפלאו הנוכחים, והלא ההכרעה קשורה במישרין למפעלו של הגר"ש, והרי כמה יזע וכוחות השקיע במוסדות באותה עיר, ואיך תימסר ההכרעה אליו. השיבם מרן: "טעות בידכם, אין אתם מכירים את רבי שרגא, הוא נקי וחף לחלוטין מנגיעות!" הנוכחים פנו לעבר ביתו והציגו בפניו את שליחותו של מרן. ההכרעה הייתה כבדה. מצד אחד, השיקול של תורה וטהרה באיכות. ומאידך, הרי כל המפעל נועד ביסודו עבור דלת העם ובסגירת בית הספר מה יהא עליהם. ברקע ריחפה גם הפגיעה המוראלית הקשה שיספוג "החינוך העצמאי" כולו, לכשיסגר המוסד שלו בעיר ואם בישראל. בחדרו של הגר"ש השתררה שתיקה, הוא הרהר רגע ומיד פסק: "החינוך העצמאי נוסד כדי להרבות תורה, מוטב יסגר המוסד ואל יטול חלק בעקיפין בצמצום תורה בטהרה באיכות".

 

מרן זיע"א צהל למשמע ההגדרה, והגיב: "הרי אמרתי לכם לשאול אותו..."

 

הגר"ש גרוסברד העיד בשעתו גם כיצד הנחיל רבינו הגדול את החובה לשמור ולשמר את החינוך התורתי ללא כל שינוי, גם בדברים שנראים כ"שיפור" בדרכי הקניית הלימוד.

 

עסקן תורני שעסק רבות בהדפסת אמצעי המחשה ובמיוחד לילדים, במטרה להקל לימוד סוגיות מסובכות ועניינים מורכבים, על ידי ציורים וטבלאות וכדומה, פנה להגה"צ רבי שרגא זצ"ל, בבקשה שיעניק את הסכמתו על ספריו ומפעליו. הגר"ש זצ"ל שחשש להיענות לפניתו כדי לא לתת גושפנקא לכך, הביא את השאלה לפני רבנו הגדול מרן זצוק"ל. מרן נ"ע מאוד לא היה ניחא ליה בכך, אך מסיבות מסוימות לא רצה שההכרעה תיפול עליו בלבד. לשם כך הציע להגר"ש זצ"ל שבנסיעתו הקרובה לארה"ב, יסור אל מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, כדי לשמוע את דעתו בענין.

 

כשהציע רבי שרגא את השאלה בפני מרן הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל, פסק מיידית בנחרצות לשלילה ולאיסור. והצטרף לדעתו של מרן זי"ע, בשלילה לרעיונות מסוג זה, הממעטים את סגולת התורה התלויה בעמל התורה ויגיעתה. מרנן זצוק"ל הכריעו, שההפרזה באמצעי המחשה לא רק שהיא לא רצויה ואיננה מביאה תועלת, אלא היא משוללת לחלוטין.

 

לשם ביסוס דעתו, הוסיף מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, את דברי הגמרא בתחילת מסכת מגילה, שבשעה שסיים התנא יונתן בן עוזיאל את תרגומו לנביאים, נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ויצתה בת קול ואמרה "מי הוא שגילה סתריי לבני". ולכאורה הדבר מוקשה מאוד, על מה הייתה החרדה הגדולה הזו ומה היתה הטענה על יונתן בן עוזיאל. ופירש התוספות רי"ד (שם), "שכיון דכתב תרגומא דקאי, לא מסרי נפשייהו למילפינהו כדמעיקרא".

 

רואים מכאן, הצביע מרן הגר"מ זצ"ל, שהתורה הקדושה ניתנה בכוונה תחילה לבני ישראל בצורה נעלמה וסתומה, כדי שיהיה צורך לעמול עליה בכדי להבין אפילו את הפירוש הפשוט. ואם כך נאמר על מעשה התנא הקדוש, שאין לנו מושג במדרגתו, כל שכן על דורנו השפל, מה נאמר ומה נדבר. שכן צורת לימוד התורה צריכה להיות באופן של עמל ושל קושי, וכך צריכה התורה להימסר מרב לתלמיד מדור לדור, באופן של עמל ויגיעה ולא בצורה קלה מובנת לכל. ולכן אין להרבות בטבלאות וציורים ושאר אמצעי המחשה להקל אפילו על ילדים קטנים.

 

מתוך מבט זה השרה מרן זיע"א מרוחו על הגר"ש זצ"ל, במערכות החינוך החרדי. גם כאשר פנו גורמים שונים להגר"ש זצ"ל, לבקש את הסכמתו להדפיס גמרות מיוחדות לילדים המתחילים את לימוד הגמרא עם אותיות גדולות, ניקוד ופיסוק, וכדומה. סיפר זאת למרן זיע"א, שהביע התנגדות נחרצת ושלל זאת לחלוטין, כי לימוד התורה והנחלתה צריך להתבצע מתוך עמל התורה וביגיעה.