חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

לשמירת מעמדם של בני תורה

מצינו כמה דברים שאין לעשותם לפי "שלא יאות הוא" ]"אס פאסט נישט"[. שהיא היא שמירת הקדושה, והרחקה מן חילול מעלתו.

 

ומרן המשגיח הג"ר ירוחם זצוק"ל היה רגיל להסביר הענין דרך משל. אם יבוא אדם אל החלטה שהוא כבר עייף ויגע מחיי האדם ורוצה לחיות חיי נוח של בהמה. וידרוש אצל בעל גן החיות מקום פנוי בשבילו באחד מן הכלובים. ויהיה מסתפק ושמח במצבו זה, וגם אולי יהיה יותר זול בשבילו, ולא איכפת לו הבזיון שבו, כי הוא "יוותר על כבודו". אך בודאי לא יניחנו אחרים לנהוג דרך תמוהה זאת, ויאמרו לו: "הלא אדם אתה ולא בהמה, ואי אפשר לאדם לחיות חיי בהמה השפלה!" ומובן שגם לא מדרכי ענווה היא זו, רק פחיתות בכבוד עצמו וכן הוא הענין במי שנוהג הנהגת חייו באופן שלא יבוא ממנו התכלית של כבוד שמים, הרי הוא מזלזל בעצם מעלת צלם אלקים.

 

והנה לכל דבר שיש קדושה, יש מעלה המחייבת הנהגה מיוחדת ומכובדת בכדי שלא יסתור ויאבד המעלה. וכן מצינו לגבי מצות שבת, דכתיב בו )בראשית ב', ג'( "ויקדש אותו", וכתיב ישעיה נ"ה, י"ג( "וקראת לשבת עונג לקדש ד' מכבד, לכבדתו מעשות דרכך ממצוא חפצך ודבר דבר", ופירשו חז"ל )שבת קי"ג( "שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכו', שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול וכו', שלא יהא דיבורך של שבת כדבורך של חול וכו'", שצריך שתהיה מעלתה ניכרת.

 

פעמים שומעים מאנשים שמתחברים עם חילונים או עם אלה שאינם בני תורה, איך שמתנצלים ואומרים: "לא איכפת לי, אינני בעל גאוה שאקפיד מלהשתתף עם אנשים שאינם מהוגנים, ואני יכול להיות בריעות אמיתית גם עמהם", או שאר תירוצים, כמו: "היינו יחד בילדותינו בבית ספר, ואני מכיר אותו מכבר, ומה יש אם אני שומר שבת והוא חילוני, אני איני בעל כבוד"! ואין זה אלא ענוה מוטעית, שהרי הם כמוותרים על מעלתם ועל כל קדושת ישראל, והם כמו כהן שמוחל על כהונתו, ואסור לאבד מעלה ולפחות עצמו מכבודו, לנהוג מנהג המוני העם.

 

וכמו כן מוצאים בני תורה שאין מקפידים על עצמם לנהוג בדרך בן תורה ולמשל, הרוצים לפעמים לשחק וכדומה, ואף אם הוא לשם שמים, לשם בריאות להתעסק בהתעמלות, אמנם יש להעיר, למה דוקא עם כל המלבושים המשונים כמו הגוים ופרוצי עולם. הלא יש לבני תורה מלבושים מיוחדים והגונים, ואין מקום לויתור, כי אסור לזלזל במעלות ואכן, יש דברים שאינם מתאימים להנהגת בן תורה, ולא יאות לבן תורה להתלבש כמו משחקי כדורים שכן חייב הוא לשמור מעלתו וקדושתו, אשר כוללת דרך מיוחדת בכל דבר: במלבושו, במאכלו, ובהתחברותו עם הבריות, וכיוצא בו ואסור לו שלא להקפיד על כל המעלות, ולחלל קדושתו.

 

ופעם אמר מרן המשגיח הג"ר ירוחם זצוק"ל: "אם אשמע על איזה בחור שעשה עבירה, כמו חילול שבת וכדומה, עוד אמשיך לטפל עמו ולקרבו. כי יש לי עוד תקוה שאוכל לתקנו. אמנם אם יתחבר בחור ישיבה עם איזה בעל בית עשיר, ויהיה לו לריע, ויתייעץ עמו וישוח עמו עניני השקפה והנהגת החיים, לא אמשיך עוד לטפל עמו, ואין לי עוד עסק עמו! כי מה לו עסק עם בעה"ב הזה, הלא לא יגיד לו איך לעשות בית וועד לחכמים, רק בית אחר", והיינו כנ"ל שבחור כזה כבר איבד כל מעלתו, וגדול קלקולו יותר מן העובר פעם איסור גמור.

 

הנה איתא בגמרא )יבמות ס"ב:( שמתו תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה לזה. ואין הביאור שסתם פגעו כולם בכבוד חבריהם. אלא שמסתמא יסדו הנהגה ביניהם שלא לנהוג דרך כבוד זה לזה, אלא יהיו כולם שווים, ומתחילה מחלו על זה: ולכאורה, אם כן קשה, שהרי הם היו ענוים ביותר. אולם באמת, אף שבמחילתם נסתלק האיסור, מכל מקום הטענה היתה על עצם יסוד הנהגה זו. כי הנהגת ישראל הראויה היא להכיר המעלות ולכבדם, וצריכים לתת כבוד לכל אחד לפי מעלתו, ואין מקום לעניוות לוותר על מעלות.

 

וזכורני בזמן ראשית ביאתי פה ]לארה"ב[, הלכתי להתפלל בבית כנסת אחד. והנה, המנהג מעולם באירופה היה שהיו מקומות מיוחדים להתפלל, לכל איש ואיש לפי כבודו. והיינו, החשובים במזרח, ובעלי בתים החשובים סמוכים להם, ופשוטי העם באחורי בית הכנסת. ולפיכך מיד שאלתי מהגבאי איפה יש לי לשבת. והוא ענה לי: "הנה פה אין לנו המנהג של אירופה, אך אצלנו כולם שווים, ויכול לישב באיזה מקום שתרצה", והשמיע דבריו כאילו דרכינו היא טובה כי אין אנו בעלי כבוד, שאין אנו מקפידים על כבוד כל כך כמו שהיו מקפידים באירופה.

 

אבל באמת אין זה מעליותא כלל אלא בריעותא, כי להשוות הכל הוא איבוד של כל מעלה.

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד