תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מי שנשאו לבו לזכות בכתר תורה - הגות לבין הזמנים

מרן ה"נתיבות שלום" האדמו"ר מסלונים - יתד נאמן מוסף קדש גליון 43 ראה מנחם אב תשס&qu

א. "בינו שנות דור ודור" - כל דור הוא מסכת בפני עצמה וצריך ללמוד ולהבין אותו. כאשר מבינים את הדור, מבינים גם את תפקידו ויעודו, ולאור זה מתבררת ומתבהרת ההנהגה המיוחדת הדרושה לדור זה. ואם חכמה יתירה היא לרדת לעומק הבנתו של כל דור, בודאי צריכים חכמה שבעתיים כדי להבין את דורנו, הדור אחרי השואה, שהוא גדוש מאורעות ותמורות חדשים לבקרים. בדורות עברו לא התרחשו כ"כ הרבה מאורעות אפילו במשך מאות שנים. ריבוי המאורעות והקצב המואץ יש בהם כדי להביך ולבלבל דעתו של אדם צופה ומתבונן.

והנה הנושא של אברכי הכוללים אשר זכו שתהא תורתם אומנותם הוא ג"כ מפלאי הדור שקשה מאד להבין אותו בשכל פשוט. איך לפתע פתאום קרה ברוך ד' שינוי כה מהפכני ההולך ומתגבר, במיוחד בעשר עד חמש עשרה השנים האחרונות, כשרוב האברכים נשארים באהלי תורה וזוהי מגמת חייהם? האדם שנולד וחי בדור זה אינו מסוגל כ"כ להעריך נכונה את הפלא שבדבר. אך מי שהכיר גם את הדורות הקודמים, עומד נדהם ומשתומם מול חזיון הפלאים ההולך ומתרקם לעינינו, שנוצר כאילו מעצמו.

קשה לתאר את המצב ששרר באר"י בעת עלייתנו הנה בשנת תרצ"ה. איזה דור חשוך בתורה היה אז, ספסלי הישיבות נתרוקנו, היחידים שעסקו בתורה היו הזקנים מהדור הישן, והאברכים שתורתם אומנותם היו ממש מתי מעט, וגם מבחינת האוירה הכללית, איזה בזיון היה למי שתורתו אומנותו, ובאילו תנאים היה עליו לחיות, שנאלץ להסתפק בלחם צר ומים לחץ, ולא היו דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם כפשוטו ממש. והעיקה אז כ"כ על הלב השאלה האיומה האמנם עתידה ח"ו תורה שתשתכח מישראל?

והנה עזר השי"ת והתחולל שינוי. מהפכה. קם שוב לתחיה שבט הלוי הנושא על עצמו את עול התורה, ואשר האומה הישראלית אינה יכולה להתקיים בלעדיו, אלפים רבים של אברכים עוסקים בתורה"ק ומתייגעים עליה, והיא אומנותם היחידה, ומהם גדולי תורה ממש. גם תנאי החיים ברוך ד' השתנו, בני תורה יחסית ג"כ חיים בכבוד, בדומה לבני גילם האחרים, הגם שחייהם קצת יותר בדחקות.

אין ספק שזו מהארות שהאיר הקב"ה לדור יתום אחרי השואה. א"א להסביר זאת בשום הסברים טבעיים. אלא אנו רואים בתופעה דנן את יד ד'. רואים שהקב"ה חפץ להשפיע לדור זה שפע תורה שהיא התריס והאמצעי הבטוח ביותר להתעלות בעבודת ד' בתקופתנו.

ב. והנה עולם חדש זה של אברכי הכוללים, ברור שעדיין חסר בו הרבה מן השלימות, והדבר נובע מכך שיצירתו היתה באופן שונה מעולם הישיבות. כי בעוד את הישיבות יסדו ראשי חכמי הדורות כידוע לבקיאים בדברי הימים, אשר גדולי הגדולים הם עצמם יסדו את הישיבות בעבר והם שהיתוו את דרכן, כל אחד ע"פ שיטתו והישיבות כיום המה רק ממשיכות בעקבי הצאן ע"פ היסודות שהניחו מעתיקי השמועה מדור לדור - הרי הכוללים בחלקם לא נתייסדו דוקא ע"י גדולי הדור אלא כאילו צומחים מאליהם.

מלה"ד לבנין הנבנה ללא אדריכל, שנבנים בו חדרים ע"ג חדרים, אך ללא סדר ותכנית. גם עולם הכוללים - והכוונה לאלו שעיקר לימודם הוא העיוני, להוציא את הלומדים הלכה או ש"ס - נבנה ללא אדריכל, אלא אברך ת"ח מקבץ מספר אברכים ופותח כולל, וכאשר אין אדריכל אין תכנית, וללא תכנית זה לומד בכה וזה לומד בכה, אין שום מטרה ויעד, מתקיימים כוללים בלא שיטה ברורה: מה הדרישה מאברך, כמה עליו להתפתח, לקראת מה הוא צריך לחתור, ומה הם הנושאים אשר עליו לרכוש בתקופת לימודו בכולל. זוהי התמונה באופן כללי.

ואמנם בני תורה האמיתיים, שכבר זכו לטעום מתיקות עריבות התוה"ק, אינם סובלים מליקויים אלו, וכדברי האוה"ח הק' )פ' תבוא( שאילו היו בני אדם טועמים מתיקות עריבות התורה היו משתגעים ומתלהטים ורודפים אחריה. מי שכבר זכה לטעם הזה, כל חלקי התורה שווים לגביו, ואין שום הבדל בעיניו אם לומד ענין זה או אחר, העיקר אצלו הוא עצם עסק התורה. בכל יום ויום מתווספים לו ענינים מחודשים, הוא עצמו מחדש חדו"ת. ותמיד הולך ומתעלה. עצם לימוד התורה הוא הדחף הגדול ביותר לבן תורה אמיתי ואיננו זקוק לדחפים אחרים. אך מה יעשה מי שעדיין לא זכה לזה? הרי חלק מן השינוי של הדור הזה, שגם הבינוניים רוצים וחפצים בכל מאודם להשאר בלימוד, והם סובלים מבעיות האלו.

שכן לקנין התורה דרושה התמסרות מלאה, אין דב"ת מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה, ובלא זה חסר בקנין התורה. ונכלל בזה להיות ממשכימי קום ומאחרי שבת, להיות שקוע כל כולו בעסק התורה. והרי צריך שיהיו לאדם המניעים וכח הדוחף להשכים ולהעריב בביהמ"ד, לנצל מה שיותר את הזמן, וזה יתכן כשהוא חייב - לדוגמא - להספיק כך וכך או ללבן ענינים אלו ואלו, משא"כ כלומד בלא תכנית ועול קצוב מסוים. ודאי, מי שבאמת שקוע בתורה ראשו ורובו, כאשר הוא עומד באמצע ענין או סוגיא לעולם איננו מסיח דעת ממנה. אך מי שאין לו את הדחף הזה, מה יניעהו להשכים קום או להתאמץ יתר על המידה, וכ"ש וק"ו שאין לו דחף להמית עצמו על התורה.

ג. לאור מצב זה יש לטכס עצות ולגבש תכנית שלפיה כל אברך בכל "זמן" יתווסף לו מקצוע חדש ויהיה לו דחף לברר וללבן את העינינים באופן יסודי, ושיחדש חדו"ת. כל הענינים האלה לוחצים על האדם להיות שקוע בתורה ביום ובלילה, וינדד שינה מעיניו, וכדברי הרמב"ם שהדרך להשיג קנין התורה היא רק ע"י שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה.

והענין שאנו רואים אותו כחיוני ביותר הוא לחזק את החבורות להוציא חדו"ת בדיבוק חברים, כי כאשר צריכים ע"פ הסדר הקבוע בכולל לומר חדו"ת עוזר השי"ת שיש מה לומר, אך כשאין חיוב כזה באמת אין מה לומר. וכמו שהתבטא בשעתו מרן הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, שהקב"ה שמזמין פרנסה לכל החייטים והסנדלרים, מזמין גם שיעורים לכל ראשי הישיבות שיהיה להם מה לומר, שהרי זוהי "פרנסתם" אבל אברך שאין לו את הלחץ הזה, עלול לעבור עליו זמן שלם בלא שיחדש חד"ת מאומה.

וזאת למודעי שענין זה של אמירת חדו"ת הוא גורם גדול לפתח ולהעלות את הרמה בלומדות של האברך. נוסף לכך: כל זמן שהאדם אינו מחדש בעצמו חדו"ת איננו מבין ואינו מסוגל להבין חידו"ת של חברו.

בחדו"ת יש כמה אופנים. יש חדו"ת שהם מערכה שלימה, יש חידוש על אתר, ויש סיכומי סוגיות. גם זה בכלל חדו"ת. כאשר אברך לומד סוגיא במלוא היקפה, והוא מסכם את כל שיטות הראשונים ודיעותיהם, מהי סברתו של כל אחד, הרי סיכום כזה הוא גופו מעין חידוש גדול. מעלת הסיכום היא הן מעצם התועלת שבדבר, והן ממה שהאדם מרגיש בלבו שכבר רכש את הסוגיא בקנין שלם, ויש לו מזה חיזוק גדול. כי לפעמים קורה שאדם עוסק בסוגיא ולומד, ולומד, אך מרגיש כי עדיין לא כבש אותה ועי"ז נופל ברוחו ח"ו. סיכום ממצה ומקיף של הסוגיא זוהי דרך בדוקה לכך שהסוגיא תיהפך לנכס בר קיימא שלך ודומה כמונחת בקופסא.

ועוד מן הדברים החיוניים - ענין כתיבת חדו"ת. במקביל לאמירת חדו"ת בחבורות צריך שיהיה לכל אברך השואף להתפתח סדר קבוע של כתיבת חדו"ת. מי שיכול לעשות ככה בכל יום, מה טוב, ואם לאו ישתדל שלכהפ"ח פעם אחת בשבוע יתחדש אצלו איזה חידוש כחוק ולא יעבור. סדר קביעות כזה מהווה הוא עצמו תביעה ודחף.

גם בכתיבה יש כמה סוגים: מערכות מקיפות, או חידושים מקומיים, וכן סיכומי סוגיות, עד שימצא א"ע בסוף הזמן בעל רכוש בצורת חיבור שלם מסיכומי כל הסוגיות שלמד במשך הזמן. אם אין שום לחץ על האברך, לא לומר חדו"ת ולא לכתוב, הרי הזמן עובר כלעומת שבא, ובכלל, סוגיות שעסקו בהן ועמלו עליהן צריכות סיכום, שהוא בבחינת מכה בפטיש, בלא זה נשאר הכל תלוי ועומד. כאשר חולף זמן ולא עשו ככה, נשכח לגמרי כל מה שהתברר והתחדש בסוגיא זו. דבר זה רואים מן הנסיון הן אצל בחורי ישיבה והן אצל אברכים. הכתיבה תורמת הרבה לבהירות העניינים. וידוע מ"ש בסידור האריז"ל מהרה"ק רבי שבתי מרשקוב ז"ל על מאמרם ז"ל "וקנה לך חבר", ו"קנה" )ק' קמוצה נ' סגולה( לך חבר, הקולמוס הוא ג"כ בבחי' חבר ללימוד התורה.

ד. עד כאן דיברנו מהענינים המעשיים הטעונים תיקון. אכן יש משברים שאינם תלויים בגורמים מעשיים. קורה בתקופות מסוימות שהאדם נתקל בקיר אטום בכל אשר יפנה. כל בחור בלימודיו עובר משברים כאלו בתקופות מסוימות, שאינו רואה אף סימן של הצלחה, המח והלב כמו אטומים, איננו קולט את אשר לומד, וכ"ז גורם למשבר אצלו. כ"ש וק"ו אצל אברכים, שכל אברך בפני עצמו יש לו כ"כ הרבה סיבות וגורמים מפריעים, הבית והילדים כ"י, הטרדות היומיומיות, ומפרק לפרק בעיות בריאות וטרדות אחרות, והיא התקופה הקשה ביותר בחיים. לפעמים בתקופה זו עובר אברך משברים רציניים שקשה מאד להתגבר עליהם. הוא עצמו אין לו במה להתחזק, כבר ברור לו שגדול הדור הוא לא יהיה, וכל כמה שיושב ולומד ומתגייע בתורה איננו מצליח לחדש, ואיננו רואה סימן ברכה - במה יתחזק אדם לעת כזאת?

העצה בשבילו היא הבהירות. בהירות בתפקיד הדור, ובהירות בגודל הזכיה והמעמד להיות בן תורה הנמנה על שבט הלוי, לגיונו של מלך. הבהירות בתפקיד הדור היא ע"פ הדברים שהקדמנו מענין הגילוי הגדול של דורנו, שעולם התורה יתקומם מחדש, ורואים עין בעין כי יד ד' עשתה זאת, וכל כמה שהחילוניים זוממים להחניק את עולם התורה הרי "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". גם אין לשכוח שהתחולל במחנה ישראל שינוי ערכין יסודי ומקיף בכל הנוגע לעסק התורה. כח התורה עולה לא רק אצל אברכים, כי גם אצל בעה"ב ובכל שכבות הציבור, עד שזכינו לכוללים מיוחדים עבור בעה"ב וכוללים לבע"ת, אשר כולם בבחי' אות מן השמים שזה תפקיד הדור וזה הזמן המסוגל לכך. הרי זה כאילו שומעים אנו בת קול ממרום שתפקיד הדור הנוכחי הוא תורה.

התבוננות זו היא בכלל הצווי "בינו שנות דור ודור". בלא התבוננות האדם נשאר עם מושגיו והשקפותיו הקודמות, ואינו יכול להסתגל למציאות המתחדשת, אך ע"י ההתבוננות בשינויים המתחוללים, האדם מבין את אשר לפניו ואת התפקיד המוטל עליו, וכבר כתב רמח"ל בריש "מסלת ישרים" שיסוד החסידות ועמוד העבודה שידע האדם חובתו בעולמו.

הדור הזה, כאמור, תפקידו בתורה. הדרך להתקרב אל השי"ת היא ע"י תורה. הדרך להנצל מיצה"ר היא ע"י תורה. לכל ההשגות, ולכל ההצלחות, הדרך היחידה היא ע"י תורה. ויש להסביר הענין ע"פ מה דמצינו במדרש )שוח"ט א'( שדורש על נח את הפסוק "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", שלא הלך בעצת דור אנוש דור המבול ודור הפלגה אלא בתורת ד' חפצו. לכאורה צ"ל מהו המקור לזה שנח למד תורה יומם ולילה! שלא הלך בעצת דור אנוש דור המבול ודור הפלגה אלא בתורת ד' חפצו. אלא דאיתא בספה"ק שגם אם האדם עצמו הוא צדיק תמים אבל הסביבה מקולקלת, הר"ז פוגם את מידותיו ואמונתו, ובאופן מיוחד בדור מקולקל כ"כ כמו דור המבול שהיה בבחי' ותשחת הארץ, בזמן כזה העצה היחידה היא רק ליצור אוירה נגדית וכמאה"כ את הא' התהלך נח, שיצר סביבו אוירה של אלוקות. היכן שהתהלך - התהלך עם האלקים. והדרך לזה ע"י לימוד התורה, שהיא הווי מושלם המקיף את כל מציאות האדם, כי ע"י עסק התורה יומם ולילה נמצא כולו טובל באויר של תורה, ועי"ז יוצר סביבו אויר של קדושה המטהר את כל הטומאה מסביב.

ולכן גם בדורנו, עקבתא דמשיחא, שכל האויר מלא זוהמה וכפירה, נתן לנו הקב"ה את חבל ההצלה הזה ד' אמות של הלכה שעל ידם יוכל האדם להישמר מפגעי הדור בבחי' תורה מגני ומצלי, וכלשון המדרש )פר' שלח( "כל זמן שהחבל הזה בידך יש לך חיים".

יחד עם זה צריך שתהא לנו בהירות גם בגודל המעמד של תורה, וכמו שאמר מרן הר"מ מקוברין זי"ע, שהגרוע מכל הוא כאשר בן המלך שוכח שהוא בן המלך, ומסיח דעת מן המעמד המיוחד שלו.

ענין זה אמור גם לגבי בן תורה. עצם העובדה שעזר לו השי"ת להיות תורתו אומנותו מעניקה לו מעמד אצולה רם ביותר. בדורות קודמים היו צריכין למסור את הנפש על כך, וכאשר השי"ת עזר ליהודי שנצטרפו כל מיני תנאים ויש ביכולתו לישן באהלי תורה, הריהו צריך להכיר במעמד רם זה, וכאשר הוא מכיר במעמד המיוחד שלו, הרי זה הצלה ממשברים. כי ברגע שרואה את הלימוד כתפקידו בחיים, שוב אין זה נמדד אצלו בקנה מדה של הצלחה יותר או פחות, וגם אם בתקופות מסוימות הוא עובר מצבים קשים ואינו רואה סימן ברכה בתלמודו, כיון שיודע את חובתו בעולמו ומרגיש בפועל את גודל אושרו בכך שזיכהו השי"ת ונתן לו את האפשרות לישב על התורה - איננו מושפע ממשברים וקשיים חולפים. @1)נערך ע"י הרב ב. ישראלי(

טיזר:

וזוהי המדרגה המיוחדת שבתורה יותר משאר מצוות, שכל המצוות אין בכוחן לטהר רק את הטומאה הפנימית, אך התורה בכוחה ליצור קדושה מקיפה המטהרת את כל האויר והסביבה, וכלשון חז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. כשהתורה יוצרת ד' אמות קדושות וטהורות סביב האדם השקוע בה בכל מהותו, והיא בחי' תיבת נח, שגם כשמסביב גועשים המים הזידונים, הרי היא מגינה על הנמצאים בתוכה. וזו היתה עצתו של נח כדי להשמר מאוירה המזוהמת של דור המבול ולכן גם בדורנו, עקבתא דמשיחא, שכל האויר מלא זוהמה וכפירה, נתן לנו הקב"ה את חבל ההצלה הזה ד' אמות של הלכה שעל ידם יוכל האדם להישמר מפגעי הדור בבחי' תורה מגני ומצלי, וכלשון המדרש "כל זמן שהחבל הזה בידך יש לך חיים".

בדורות קודמים היו צריכין למסור את הנפש על כך, וכאשר השי"ת עזר ליהודי שנצטרפו כל מיני תנאים ויש ביכולתו לישן באהלי תורה, הריהו צריך להכיר במעמד רם זה, וכאשר הוא מכיר במעמד המיוחד שלו, הרי זה הצלה ממשברים. כי ברגע שרואה את הלימוד כתפקידו בחיים, שוב אין זה נמדד אצלו בקנה מדה של הצלחה יותר או פחות, וגם אם בתקופות מסוימות הוא עובר מצבים קשים ואינו רואה סימן ברכה בתלמודו, כיון שיודע את חובתו בעולמו ומרגיש בפועל את גודל אושרו בכך שזיכהו השי"ת ונתן לו את האפשרות לישב על התורה - איננו מושפע ממשברים וקשיים חולפים.