מיתת נשיקה לישיבות

אנחנו בני תורה, קשורים בארץ ישראל בכל נימי נפשנו. אין בישוב ציבור אשר כל כך התנער מכל נעימות הגולה כציבור לומדי תורה. מה לנו קב היופי האחד שנטלה שווייץ לעומת תשעה הקבים שנטלה ירושלים ומה לנו הנוף של סט. מוריץ ולוגנו לעומת צפת וטבריה! ויותר מזה: גם קריירה באמריקה אינה קוסמת לנו ומה לנו חיים נוחים בגולה לעומת פת קיבר בארץ ישראל!

ובעיקר: תורתנו הקדושה מצאה מקלט אחרון בארץ ישראל אחרי חורבנה של יהדות אירופה. כאן הננו רואים תקוה לבנות התורה מהריסותיה על טהרת הקודש, בלי שום השפעה מרוחות זרים. לא הרי כאמריקה הרי א"י: גם שם נוסדו ישיבות רבות וגדולות, אבל בכולן - חוץ מלייקווד ובית התלמוד - ישנם לימודים תיכוניים וקשרים עם אוניברסיטאות, וזה פוגם פגימה רצינית ברוח השוררת בתוככי הישיבה, אשר גם גדלותם של ראשי הישיבות אינה מכריעה אותה. לא כן ארץ ישראל: גאונות בתורה, ישרות של מוסר, להב של חסידות ובירור של הלכה - כל אלה קיווינו לגדל כאן בלי מפריע ומעכב.

ולא קלה עבודה זו בשיקומה של תורה. בשלושים השנים האחרונות, קמו בס"ד מוסדות של תורה, נבנו בנינים, נוצרו מסגרות, שוכללו שיטות, חונכו תלמידים - אבל טרם הגענו לאפס קצהו של עולם התורה שנהרס בשואה. מכל מקום - הונחו היסודות, והתורה התחילה להתאושש מחורבנה.

חשים אנו את צערה של ארץ ישראל וכואבים את כאבה. אין שום צרה, אין שום משבר וסכנה היכולים לרחק אותנו מכאן ח"ו. אולי עתה הגיעה עת הבירור איפה באמת מקננת חיבת הארץ: עיני קיבוצים רבים כלות אל בניהם שנסעו לחו"ל להשתלמות, בחרו להם נשים והתיישבו בניכר - אי א"י, אי מדינה, אי ציונות, הכל השליכו מאחורי גיוום ובנו חייהם שם! ואילו בני הישיבות האמונים עלי חיבת הקודש של ארץ ישראל, אינם רואים לפניהם שום מגמה אחרת זולת אחת ויחידה: בנין התורה בארץ הקודש, ללא קריירה גדולה, ללא משכורת שמנה, ללא "השתלמות בחו"ל" - אך ורק תורת ארץ ישראל! - אך אחת: שיתנו לנו לבנות מוסדות התורה, על כל טהרתה, בלי שום מפריע!

איננו מפחדים ממצבים כלכליים ובטחוניים קשים, אם אך תורתנו אתנו. וזאת - בכל מצב! וחלילה וחלילה אם ניווכח לדעת, כי לא נוכל לבנות כאן תורה על טהרתה בלי שום מפריע - כי אז נצטרך להרכין ראשנו ולהודות כי טעינו: לא כאן מקומה של תורה, ח"ו! ושוב נצטרך להרחיק נדוד עדי נמצא מנוח לכף רגלה של תורתנו הצרה בארצות הגולה... כלומר: שום מצב לא יוכל להרחיק אותנו מהארץ. משברים וקשיים אינם מפחידים אותנו. אבל אם לא נוכל לבנות תלמידי חכמים גדולים ממסד ועד טפחות בלי שום מפריע, ובכל מצב, אז תורה, תורה, חגרי שק, ארץ הקודש אינה מקומך! ואין אנו מתעלמים כלל וכלל מהמצב הבטחוני המסוכן, אך חדורים אנו הוודאות המוחלטת, כי אין סכנה, כהפסקה קול התורה במקומות התורה!

וייאמר בבירור ובגלוי לעומת המגמה לשבץ בני הישיבות במסגרת הצבא כל עוד הם לומדים בישיבה: איננו נכנסים בשום ויכוחים: "ישיבות ההסדר" ו"ישיבות תיכוניות" אינן קנה המידה עבורנו, זוהי עבורנו שאלה של להיות או לא להיות, כלומר, שאלה אם אמנם יש מקום לתורה בארץ ישראל או לא, ואין בזה פשרות.

ראשי הישיבות וועד הישיבות יעמדו כחומה בצורה נגד כל נסיון להכליל בני הישיבות באיזה אופן שהוא בצבא, והממשל יודע זאת, כי מיליונים ביהדות העולמית תומכים בזה. לכן לא יעשו צעדים דרסטיים לגייס בני הישיבות, אלא יעדיפו לברור לישיבות מיתה יפה - מיתת נשיקה: עלולים להציע הנחה גדולה לבני הישיבות, שאם בגיל 32 ירצו להתגייס, יצטרכו לעבור אימוני טירונות רק תקופה קצרה, אולי חמישה חדשים, ואין המדובר בגיוס חובה אלא רק כאלה שירצו להתגייס מרצונם הטוב, - כמובן, בידי משרד הביטחון להציע זאת ובידי בני הישיבות - להישאר במקומם ולהמשיך בלימודם, אולם, אולי לחש מישהו לאנשי משרד הביטחון כי ע"י ג'סטה כזו ירצו בני הישיבות להתגייס, ואולי אף יהיה מקום ללחץ סמוי על הישיבות להיענות להצעה כזאת ממשרד הביטחון, ובזה הננו להצהיר קבל עם, כי כל הנחה וכל לחץ יחטיאו את המטרה, כי כאמור, אין זאת אלא מיתת נשיקה!

איננו נכנסים לוויכוחים, איננו מסכימים לפשרות, לא התענינו בנו עד כה: התעלמו מהישיבות הגדולות בחלוקת תקציבים ממשלתיים ונתנו מעמד אקדמאי לכל בתי הספר הגבוהים חוץ מהישיבות. ליד נדיבה זכו ישיבות ההסדר ותיכוניות - ויבולע להם. אל יטריחו נציגינו בכנסת את עצמם להתריע על ההפליה של הישיבות הגדולות. אנו מוותרים על התקציבים הגדולים, על מעמד והתענינות. יפנו את הזרקורים אל מוסדות ההשכלה הגבוהה ויתנו לנו לעבוד את עבודתנו בצינעא ובשקט. עוד יזדקקו לישיבות הגדולות: בוא יבוא היום ויווכחו כולם כי חפרו בורות נשברים וסגדו לשקרים ודמיונות. וכשתגדל דרישת האמת ויגדל הרעב לשמוע את דבר ד' - אז ידפקו על דלתות הישיבות, ללמוד מיהו יהודי ומהי יהדות וכיצד חוזרים בתשובה. עד אז אם אמנם ירצו שתישארנה בארץ - ירפה מהן. על ועד הישיבות להבהיר למשרד הביטחון בלשון חד משמעית, כי כל כלי יוצר על קיום הישיבות לא יצלח, לא מקל חובלים ולא מקל נועם.

)המודיע כ"ו בחשון תשל"ה(