עוזבים בית והולכים ללמוד

עוזבים הבית והולכים ללמוד..

 

@7אם בחוקותי תלכו שצריך לכתת רגליו ממקום למקום ללמוד תורה. וצא ולמד דבריהם בגמרא כי כולן היו גולין ללמוד ויש שהיה הולך ששה חדשים וחוזר כמו כן לעסוק ביום אחד. והוא אומר אם בחוקותי שהיא עסק התורה צריך ש"תלכו" ממקומכם אחריה, גם כדי שתהיו פנויים אין נכון ללמוד והוא בביתו כי יטרדוהו בצורכי הבית לכן יעזוב איש ויסע ממקומו ללכת אחריה" )אור החיים ויקרא כ"ו ג'( * בפרשת "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך..." נביא לפניכם עובדות על גדולי ישראל שעזבו את ביתם לתקופה על מנת ללמוד תורה *

 

 

 

@6הרב א.הכהן

 

 

 

 

 

@1רקע@2: עידוד היציאה מן הבית בימי קדם נומק בדרך כלל בחשש שבסביבה הביתית מרובים הגורמים שיביאו להיסח הדעת מלימוד התורה. בספר חסידים )תתקנ"ד( נאמר: ישים אדם על ליבו, הרי אדם שהוא רחוק מבניו ובנותיו אם יתאווה לראותם ילך למרחוק אם כך בשביל חיי שעה, כל שכן שצריך לילך למרחוק ללמוד תורה.

 

 

 

עם זאת, היו קולות שנשמעו של הבעת הסתייגות מן הניידות המופרזת של הבחורים. חסידי אשכנז כתבו על מעלת הלימודים בקהילתו של הצעיר, ועם זאת לא התנגדו לנסיעתו הרחק מן הבית. הגאון רבי משה גרינוולד זצ"ל רבה של חוסט וראש ישיבתה פנה בצוואתו אל הורי התלמידים: בשום אופן אל תשלחו בניכם ללמוד בריחוק מקום, כי אינו דומה השגחת האבות על הבנים כשהם בסמוך להם ממה שהם מופלג מעימהם.

 

 

 

אולם, קולות אלו היו יחידים. ומרבית הגדולים השלימו עם החלטת הצעירים לנדוד למקום תורה. אבות אף יזמו את נסיעת הבנים לישיבות. על רבים מבין גדולי החכמים עוד בתקופת הראשונים ידוע, שבימי לימודיהם נדדו הרבה. כגון רבנו יצחק אור זרוע המעיד על עצמו: שגדל בעוני וטלטולים. בימי רבותינו בעלי התוספות נמשכו תלמידים רבים אל ישיבות שבהם היו מצויים כתבי יד של תוספות.

 

 

 

צירי הנדודים של הלומדים יש בהם כדי ללמד על מרכזי תורה שהיה להם כוח משיכה מיוחד. כמו ישיבות מגנצא וורמייזא שנדדו אליהם בחורים מצרפת. בתקופה יותר מאוחרת נדדו לצרפת לבית מדרשו של רבנו תם. אחר שריפת התלמוד והאיסור ללמוד בו, הגיעו תלמידים רבים מאיטליה לישיבות פולין. בשנים מאוחרות יותר היתה נהירה לישיבות ליטא.

 

 

 

לעתים, נדדו בחורים ממקום למקום בכדי להצטרף לישיבה טובה יותר ששמעה יצא בעולם. אנו מוצאים ב"תרומת הדשן" )סי' מ'( תשובה לשאלה שנשאל: תלמיד רוצה לצאת ממדינתו ללמוד תורה לפני רב אחד שהוא בוטח שיראה סימן ברכה לפניו.. ואביו מוחה בו בתוקף ואומר לו: בני, אם תלך לאותה מדינה שהרב שם תצערני עד מאד, כי אדאג עליך תמיד ח"ו פן תהא נתפש או יעלילו עליך כמו שרגילים באותה מדינה. ה"תרומת הדשן" פוסק: בכהאי גוונא אין צריך לשמוע לאביו!

 

 

 

ב"ים של שלמה" )ב"ק פ"י סי' מ"ב( דן במקרה: ששלחו חבורת בחורים ללמוד תורה ושוכרים תייר מחמת עיכוב הדרך שלא יבטלו זמן לימודם. רבי מאיר מברודי )קובץ על יד תרס"ג ע' 7( מספר: בהיותי בן חמש עשרה שנה נתתי את ליבי ליסע למרחקים ולשאוב מים מבארות עמוקים ממדינות מעררן למדינות פולין כדרך כל הבחורים הנודדים ממקום למקום... וכן היו איתנו הרבה נפשות בחורים ונערים..

 

 

 

מובן, שלא פסק זרם הלומדים שבאו ללמוד בארץ ישראל. ישנה "אגרת הקדש" מחדש שבט תר"ך החתומים עליה הגאון רבי יעקב עטלינגר זצ"ל בעל "ערוך לנר" והגאון רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל בה כותבים: בתי ישיבות נשמו, חדרי תורה שהיו ללימוד תורה יום ולילה חרבו.. ראה ראינו אשר מן הנמנע במדינות אלו עוד למצוא מזור ותרופה להרים דגל התורה ליוצאי חלצינו.. על כן כל מי שיראת ד' נוגעת בלבבו לעשות תכלית אמיתי לנשמתו שיהיה חייו גם שם במילואה, יעשה זאת בארץ ישראל בערי קדשנו ירושלים צפת טבריה וחברון, אלוקים יכוננם.. צא ולמד קורא נעים אשר אי אפשר כעת לבחור מקום אחר לתורה רק במקום אשר בחר בו ד' ב"ה.

 

 

 

מקרה נדיר ישנו, של ראש ישיבה שהזהיר הורים לבל ישלחו את בניהם אל המוסד שבראשו עמד.. היה זה הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל ראש ביהמ"ד לרבנים בברלין. להורים ברוסיה שביקשו שיקבל את בנם כתב שחושש לעתיד בנם: על כל פסיעה ופסיעה רובצת ההסתה וההדחה להדיח מדרך הישר והכשר. את אזהרותיו פרסם גם בעיתונות היהודית. הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל ה"שרידי אש" חזר גם הוא על אזהרות אלו בעת ששימש כראש בית המדרש בברלין, ואף המליץ לבחורים מוכשרים מגרמניה לנסוע לליטא וללמוד בישיבותיה.

 

 

 

 

 

@5טוב עשו בעיני אלוקים

 

 

 

 

 

בספר "שערי רחמים" כותב בשם מרן הגר"ח מוואלז'ין זצוק"ל: צווני ללמוד ממקום רחוק מביתי באופן שלא יהיה לי ביטול תורה מביתי.

 

 

 

מרן החת"ס זיע"א כותב )שו"ת חו"מ ט'( : מנהג אבותינו ורבותינו הקדמונים נודע, שהרחיקו נדוד מביתם להרחיק עצמו מגעגועי אבותיו ומדאגת אשה ובנים. ואפי' רבנו הקדוש אשר כל ישראל השכימו לפתחו ושכיחי מתיבתא גביה טפי, מ"מ פסק לר"ש בריה למיזל לבי רב תריסר שני. ואפי' מא"י לחו"ל נדדו ללמוד תורה.

 

 

 

תבנא לדיננו, כי טוב עשו בעיני אלוקים לכתת רגליו ללמוד תורה. וקרא כתיב והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך. היוצא מזה שיש לצאת ללמוד תורה אפי' כשהאב גאון ורב גובריה וישיבה בביתו כיצחק אבינו ורבנו הקדוש. יש לנוד ולנוע למקום דיבוק חברים ופלפול תלמידים ההגונים יראי ד' ושומרי תורה.

 

 

 

 

 

@5ואני בבית מדרשא כל ימי הששה

 

 

 

 

 

מרן הגאון רבי מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל היה מעורר ומזרז את תלמידיו לשקידה. היה מצטט את דברי רבנו ה"נודע ביהודה" בהקדמתו הכותב: וכאשר מאבי נפרדתי ומביתי לבראד יצאתי, נתחברתי עם חברים יראי ד' טהורים בנינו לנו מדרש מובדל מעדה ומופרש, וששת ימי המעשה שם טמון ומכוסה וכל עסקנו בים התלמוד ובפוסקים עם תלמידים מובהקים. והאישה אשר עמדי לעזר ולא כנגדי, זה הוא זכותה, שישבה גלמודה בביתה ואני בבית מדרשא כל ימי הששה.

 

 

 

 

 

@5בני היקר, לאן פניך מועדות...

 

 

 

 

 

מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל ילדות קשה היתה לו. טרם מלאו לו ארבע שנים נפטר עליו אביו. אמו המסורה נשאה לאיש אחר אשר צפה לנער הקטן תארים אקדמאיים. תקופה קצרה אחר ששהה ברשות האב החורג, היגיע לעיר הגאון רבי יהודה אסאד זיע"א.

 

 

 

חיימק'ה הקטן תאב היה אף הוא לברכתו של הצדיק מסרדעהלי, אך לא היה מי שיקחנו לשם.. לא נפל ברוחו הילד והלך לבדו. בראות הצדיק את הילד, פנה אליו ושאל: ילדי, איה אביך? חיימק'ה מסמיק ועונה: יתום הנני, בנו של רבי שלמה ובאתי אל הרבי שיאציל לי ברכה שאזכה לתורה ויראת שמים.

 

 

 

הגאון התרגש, הניח את שתי ידיו על ראשו וברכו בחום שימשיך את שושלת הזהב של משפחתו. הילד, רוח חדשה נכנסה בקרבו והחליט כי גולה הוא למקום תורה. אמו הצדקנית, סייעה לו בסתר כדי שיגלה למקום תורה בשמחה ומתוך הרחבת הדעת.

 

 

 

היגיע היום המיוחל ר"ח חשון תרכ"ב. ליל נדודים היה לילד ולאמו. עם הפציע השחר קפץ הילד ממיטתו, ומצא את אמו הצדקנית יושבת במטבח רכונה על "קרבן מנחה" ושופכת צקון לחשה לפני בוראה. הילד לא ידע את נפשו מרוב התרגשות על המראה שנגלה לפניו..

 

 

 

לפתע הבחינה האם בדמות הניצבת ממולה. האם האמיצה שידעה להתגבר בגאון על כל מכאוביה, כאילו נשברה עכשיו, כאשר היגיעה השעה שעליה להיפרד מחיימק'ה שלה. בתוכה התחיל לכרסם הספק מי יודע אם יוכל הילד לעמוד בנסיונות הקשים שבהם היה מתנסה בימים ההם בחור ישיבה. תארה לפני בנה הרך את הקשיים הרבים העומדים על דרכו.

 

 

 

כשסיימה, פנתה אליו ברוך אימהי: נו, בני מחמדי מה החלטת? לאן פניך מועדות..? לוורבאו! ענה הנער בשקט ובהחלטיות.

 

 

 

האם ליוותה את חיימק'ה בצאתו מן העיר. כאשר היגיעה עת פרידה, נעצרה האם הצמידה נשיקה רוטטת על מצחו ונפרדה בעיניים דומעות.

 

 

 

 

 

@5לברוח מהבית באמצע הלילה..

 

 

 

 

 

הגאון רבי יעקב מוצפי זצ"ל העיד על עצמו: שבימי נערותו למד כל סוגיא שש פעמים בקול גדול. בקטנותו כבר למד בשקידה עם הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצ"ל.

 

 

 

בהיותם כבני עשר, נאסר עליהם לצאת בלילות מהבית. אך הנערים שחשקה נפשם בתורה, ברחו בשעות המאוחרות של הלילה מבתיהם ולמדו בהיחבא בבית הכנסת.

 

 

 

 

 

@5משה משה מקומך בישיבה

 

 

 

 

 

הגאון רבי משה חברוני זצ"ל בהיותו ילד קט, שלחוהו הוריו לבית הספר שבעיר סימאטש שם למד שפה רוסית. ביום הראשון שבא שם ללמוד, לפתע הרגיש כי בת קול קוראת אליו: משה משה אין זה מקומך לישיבה ללמוד לך! ילד בן תשע היה ונסע ללמוד תורה בישיבת ראדין.

 

 

 

בדרכו לראדין נסע בעגלה של איכר. שודדי מלחמה התנפלו עליו וגזלו ממנו את חבילת הבגדים שנתנה לו אמו. בחסר כל היגיע לאכסניא. הקצין הבולשביקי התבונן בו ברכבת ואמר לו: ילד קטן, אני מביט עליך זמן רב נראה שהרבה צרות עברו עליך, והדרך סגורה לפניך.. קח את הכרטיס שקניתי, סע בהצלחה. כך היגיע לישיבת ראדין.

 

 

 

בישיבת ראדין סרבו לקבל את הנער הקטן. אמו בכתה לפני מרן החפץ חיים זצ"ל אשר בא להתארח בביתם שיקח אותו לישיבה. מרן הסבא קדישא אמר: נגד דמעות של אמא איני יכול לעמוד.. בנו של מרן החפץ חיים, הגאון רבי ליב זצ"ל התנגד מתחילה באמרו: לקחת ילד כה צעיר בימים טרופים כאלו, להרחיקו מאביו ומאמו מי יודע מתי ישוב לראותם.. אך אביו, מרן החפץ חיים חשב אחרת.. ומאז נותר לבד ולא ראה את הוריו.. כל ימיו זכר רבי משה את אמו שמסרה את הנפש למענו, אך לא הניח לצער הפרידה להפריע לו ללמוד בישיבה.

 

 

 

 

 

@5בעת שהכול מכוסה ונעלם יתחזק לעבוד את ד' בשמחה

 

 

 

 

 

עת פרוץ מלחמת העולם השניה, שהה מרן הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל ראש ישיבת סלבודקא בארה"ב. ביני וביני נסגרו הגבולות. הרבנית והילדים נשארו בליטא. הקשר עם וילנא נותק אף הוא. מיני אז במשך שבע שנים לא ידע מה עלה בגורל משפחתו. השמועות של פליטי חרב לא היו מעודדות ביותר.

 

 

 

שבע שנים עשה בארה"ב מנותק ממשפחתו ונתון בתנופת מעש אדירה למען הכלל והפרט. צרותיו האישיות שלו והחרדה לגורל משפחתו, לא העיבו על עשייתו למען הזולת. באותם ימים קשים של גלות אמריקה, כשהלב פרפר בין תקוה ויאוש פרצה לה גדלות התורה למרחב. במכתב ששיגר בעיצומם של ימי האימה לחותנו מרן הגאון רבי איזיק שר זצ"ל בירושלים כותב: באהבה רבה אנו מתפללים שתחננו ותלמדנו חוקי חיים שנוכל להבין מאורעות העולם והחיים הפרטיים, שלפעמים הם כחידה סתומה. ישנם זמנים כאלה שאדם צריך לתקן ע"י סתימת הענינים. בעת שהכול מכוסה ממנו ונעלם, שיתחזק אז לעבוד את ד' יתברך בשמחה אע"פ שלא זכה להבין חוקי חיים..

 

 

 

בבקר בהיר בעיצומם של ימי המלחמה, חילק אחר התפילה משקה למקורביו. ,היום יש לבני בר מצוה.."

 

 

 

וכך במשך כל שנות המלחמה היה רבי מרדכי מחוץ לביתו בגלות אמריקה, כאשר אינו יודע שמץ של דבר. רק בשנת תש"ה נתקבל מכתב מחותנו מארה"ק שנודע לו שהמשפחה כולה נותרה בחיים. ובמכתב תודה לחותנו כותב: על הבשורה אודות הילדים אשר חנן לנו ד' ית' ברוב רחמיו וחסדיו.

 

 

 

 

 

@5בדרך לוואלז'ין

 

 

 

 

 

לפנינו תיאור של תלמיד בדרכו לישיבת וואלז'ין בצעירותו. היה זה בשנת תרמ"ד אותו נער נשלח לוואלז'ין נער בן חמש עשרה שנה. יתום, בן יחיד לאמו.

 

 

 

הדרך לוואלז'ין היתה במסילת הברזל עד התחנה מולודצנה ומשם בעגלה במרחק שלשים וחמשה ק"מ. עם עלות השחר יצא הנער עם שני נוסעים נוספים בעגלה. תוך כדי הדרך ישנה ביצה עמוקה אשר בעמל רב מבוססים בה הסוסים ומושכים את העגלה הכבדה. בדרך נס נצלו הם מאסון, כמעט העגלה נהפכה הצידה. העגלון אמר: כי רק זכות התורה הקדושה הגנה עליהם.

 

 

 

לוואלז'ין היגיעו עם כניסת השבת. עם בואם לאכסניא סרו מיד ל"קבלת שבת" בישיבה. במוצאי שבת נכנס הנער הצעיר לבית ראש הישיבה מרן הנצי"ב זצוק"ל, מסר לו את המכתבים שהיו בידו. מכתב אחד מאת רב העיירה, מרן הנצי"ב שלחו אל הישיבה. הנער נבהל בכניסה לישיבה. נגש אליו המשגיח ושאלו: איזה מסכת אתה רוצה ללמוד? השיב הנער: בבא קמא. הוסיף המשגיח: וגם סנהדרין, כי במסכת זו אומרים עתה שיעורים בישיבה.

 

 

 

היכל הישיבה היה מלא מפה לפה. בקושי נמצא לו מקום בשולחן האחרון ע"י התנור והדלת. ופתח את הגמרא. בקושי התחיל ללמוד, הדלת נפתחת והרבנית קראה לנער. הרבנית בקשה ממנו: שאם יחסר לו דבר שיודיע לה. החברים הקיפוהו בשאלות, ואחד מהם הודיעו כי בדירתו יש מיטה פנויה. בדירה זו מספר התלמיד ברגש: מצאתי את "זוניא מירער" מי שנודע לימים כמרן הגרא"ז מלצר זצ"ל.

 

 

 

 

 

במסגרת:

 

 

 

מוכרים "בית" בשביל המצוה

 

 

 

 

 

הגאון רבי אברהם אחי אדונינו הגר"א ז"ל היה מגיע רבות לאחיו הגדול לוילנא, כאשר נהנה היה מאורו הגדול ולומד מהנהגותיו ודיבוריו הקדושים. בימים ההם הנסיעה היתה קשה, אך לא מנעה מרבי אברהם מלבוא לוילנא.

 

 

 

פעם שאלוהו: הנה אתם באים לוילנא לעיתים כה קרובות, האם לא היה יותר טוב אילו עזבתם את מקומכם ועוברים הייתם להתגורר בוילנא, אז תוכלו להיות הרבה בקרבת אחיכם הגדול וכן לא תצטרכו להתגלגל בדרכים?

 

 

 

השיב רבי אברהם: באמת הייתי צריך לעשות כך, אבל אני נמנע מכך בגלל הרבנית הצדקנית שלי. שנה אחת, ימים ספורים לפני חג הסוכות חיפשתי אתרוג מהודר ולא היה בנמצא. והנה, הבחינה הרבנית בסוחר אתרוגים אחד, גלתה אצלו אתרוג מהודר כאשר הסכום שננקב בעבורו הוא: חמישים רובל! הרבנית עמדה וחככה בדעתה מה עושים? עד שהחליטה למשכן את ביתנו ובתמורתו קנתה את האתרוג ושילמה את מחירו. אחר החג משלא היה בידינו לשלם את החוב הגדול, נאלצנו למכור את ביתנו והחזרנו את החוב ועברנו לגור בבית קטן אי שם.

 

 

 

מאז, בכל יום יצא לרבנית לעבור פעמיים ביום ליד הבית הקודם שלנו, אותו מכרנו. בכל פעם שהיא עוברת ליד הבית היא נעצרת לכמה רגעים ולוחשת שבח והודיה להקב"ה על שזיכה אותה לעמוד בנסיון ולמכור את ביתה בשביל מצוה. היא אינה יכולה לעצור את שמחתה על הרגש החם ומסירות הנפש למען קיום מצוה..

 

 

 

סיים רבי אברהם: מכאן תוכלו להבין למה אין באפשרותי לעזוב את מקום מגורי, שכן תחסר לרבנית שלי הנחת רוח להודות לד' פעמיים ביום על שזכתה לאותה מצווה באותו ערב סוכות!

 

 

 

)הגר"ח זייציק זצ"ל, מעייני החיים ח"ג ע' קס"ח(