שאיפות מסוף העולם עד סופו

מספרים סיפור מתקופת מרן החפץ חיים זצוק"ל שבחור התארס למזל טוב אך אחרי מעט זמן התבטל השידוך. והסיבה - הורי הכלה ידעו שהבחור גמר ש"ס אך הם סברו שהוא בן חמש עשרה וכאשר נודע שהוא בעצם בן שבע עשרה, אמרו אין בכך שום מעלה שבחור בן שבע עשרה גומר ש"ס והמקח הוא טעות.

שמעתי ממחנך דגול, שסיפור כזה יכול לקרות גם בתקופתנו שנערים יגמרו ש"ס. לולא שהנערים היו קוראים ומכניסים לראשם את כל כמות המלל שהם קוראים בשקיקה מהעיתונות ושאר ספרי הקריאה, כבר היו מגיעים לכמות של כל דפי הש"ס בבלי וירושלמי.

נערינו עומדים היום בפני שפע עצום של מידע עיתונאי. חוץ מהעיתון היומי על מוספיו השונים, בכל יום מימות השבוע יוצא מקומון או פרסומון שונה הנוסף לעיתוני הצבע של סוף השבוע ולשאלתי את תלמידי 'הרי א"א שכל העיתונים מחדשים חדשות בלעדיות וברובם חוזרים אחד אחר חדשות השני, א"כ מה לכם כי תנברו בכ"כ הרבה עיתונים'. תשובתם היתה: "אנו רוצים לראות איך שכל אחד כותב" וא"כ במקום שנערינו יגיעו את מוחם בחילופי גירסאות של רש"י, תוס' והרמב"ם, ההנאה הזו מתחלפת להבדיל בחילופי הגירסאות של העיתונים למיניהם.

בימים אלו נוסף עוד עיתון נוער ושם כותב העורך במלות הפתיחה לירחון החדש )ואל תחשבו, זה לא היה עיתון פורים( "גדלנו אל האין הפנמנו את הצורך - למלא את החסר" ותמהתי היכן האין והיכן החסר אחרי כל רשימת העיתונים שאנו מוצפים בהם, ואולי כוונת העורך לאין והחסר שבארנק...

התבוננתי מהו הכח הדוחף לבזבוז הזמן בקריאת עיתונים ובפשוטו יש לפנינו יצה"ר רגיל המסיתנו מלימוד התורה אך מצאתי שהגר"ש פינקוס זצ"ל עומד בזה על דבר עמוק מעיקר יצירת האדם.

הנה אנו מכירים שתי תאוות שיש לאדם תאוות הטיולים לצאת למרחב ולהכיר עוד ועוד, ותאוות ידיעות שבעולם ע"י קריאת עיתונים וכדו' ושניהם ממקור אחד באו.

שהרי אמרו חז"ל ]חגיגה יב[ שאדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו וגם אח"כ כאשר נתמעטה קומתו, לא נחתכו חלקים ממנו אלא שהצטמצם סוף העולם עד סופו לתוך הקומה הקטנה שלו, אבל הטבע מסוף העולם ועד סופו עדיין נמצא בתוכו ולכן יש בטבעו להתפשט מסוף עולם עד סופו. וכאשר מחייבים אדם להשאר רק במקום אחד, זה נגד טבעו ויש לו יסורים גדולים, וזוהי ההנאה שיש לאדם לנסוע למרחקים ולראות מקומות רבים בעולם. וההסבר כנ"ל, שמציאות האדם היא מסוף העולם ועד סופו וראיית דבר וידיעתו יש בזה מקצת קנין ושליטה. על כן, מה שרואים ויודעים יותר בעולם, זה מעיקרי יצירת האדם של מסוף העולם ועד סופו.

ויש כאן עוד נקודה נפלאה דהנה אמרו חז"ל )שם(, שאדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו וגובהו היה מהארץ ועד השמים ואידי ואידי חד שיעורא עיי"ש, נמצא שכך הן מידות האדם בטבע, אבל דווקא או זה או זה ולא שייך שניהם ביחד והנה כמו שהקב"ה נותן לאדם את צרכיו בטבע, גם ניתנה לאדם תכונה זו של מסוף העולם ועד סופו, ואם כי לא הכוונה כפשוטו בגוף, מ"מ הכוונה לכח המחשבה שזה עיקר האדם, ולכן בדורנו האדם חובק עולם ומלואו דרך הטלפון, המטוס והעיתון, ויודע כל הקורה בעולם כולו, ואת זה נתן הקב"ה בדורנו שזה עצם צורכי האדם, שהאדם לא יכול להיות בתוך ד' אמותיו כבהמה, ומה היה בכל הדורות? באמת לא היה מסוף העולם ועד סופו, אלא היה מהארץ ועד לרקיע. לא רק היהודי ראשו היה תמיד בשמים קשור לכסא הכבוד, אלא אפילו הגויים כל עסקם היה בחכמות עליונות של המלאכים והמזלות, וכאשר מציאות האדם השתנתה, במקום לעמוד על רגליו וראשו בשמים, הוא פשוט נפל ועכשיו הוא שוכב וחובק עולם מסופו ועד סופו.

וכל אחד מאתנו המצטרף לבולמוס של האנושות החפץ לדעת מה קורה בעולם, צריך להחליט איך תהיה צורת האדם שבו. האם להיות שוכב על הקרקע ומסתכל מסוף העולם ועד סופו, יודע את כל מה שמתרחש באמריקה בסין וכבודו חובק את כל העולם, או להיות עומד על הרגלים וראשו בשמים אצל כסא כבודו ית', שומע שירת המלאכים ולומד תורה. מפי עליון יתברך, בכל מקרה, אי אפשר לאחוז בשתי האפשרויות מפני שהן סתירה גמורה במציאות.

לסיום: ברכה לעיתון על השיפור הגרפי שנעשה, אך כל מי שתורתו אומנותו עומד בפני נסיון נוסף של ניצול הזמן.