
תורה אפשר לקנות רק בשמחה - רבי אליהו שמחה חזן, ראש ישיבת תורה ודעת
לדמותו של "העילוי מבריינסק" הגאון רבי אליהו שמחה חזן זצ"ל, ראש ישיבת "תורה ודעת" בארה"ב. תלמיד מובהק של מרן בעל הברכת שמואל זצוק"ל ומוסר שמועתו. עילוי בעצם ועניו בתכלית, מאריות ישיבת מיר. לרגל יום היארצייט, והופעת ספרו "דברי אליהו" על מסכתות ב"ק ומכות.
רבי אליהו שכב מחוסר הכרה במחלקת הלב של בית החולים. לפתע פקח את עיניו
והתבונן סביבו. "נס-רפואי" הגדירו זאת הרופאים - אשר כבר אמרו נואש
לחייו. אחת משאלותיו הראשונות היתה "מתי אוכל לחזור לישיבה?" אך בשלב זה
היתה השאלה תלושה מן המציאות.
בחודש אלול תשמ"א התפרסמה בעולם הישיבות הידיעה שראש ישיבת תורה ודעת,
לקה בלבו ואיבד את הכרתו. עולם התורה העתיר לרפואת "רבי אליהו שמחה בן חיה ביילא", ותלמידיו שפכו לב כמים. הרופאים לא העניקו לו
סיכוי, אבל תפילת רבים חוללה את הנס: הוא התעורר.
כאשר הסכימו לשחררו מבית החולים ביקש לחזור לישיבה, אך בעצת הרופא הוצרך
לשהות בבית הבראה. הוא החליט שאם הוא לא יכול לבוא לישיבה - הישיבה תבוא אליו: הוא
מזמין תלמידים לבית ההבראה, כדי להרצות בפניהם שיעורים. רבי אליהו שעון על מיטתו
והתורה קולחת מפיו כמו בימים הטובים בתורה ודעת. צפוף בחדר, אין כסאות. רבי אליהו
מורה לתלמידים לשבת על המיטה, והם שומעים בקולו. צפוף בחדר, אבל אהבת התורה דוחקת
את הבשר.
@5תולדות חייו:
נולד בשנת תרס"ו, לערך, בעיירה 'בריינסק'
הסמוכה לביאליסטוק, להוריו רבי חיים ומרת חיה ביילא. בגיל 41 נכנס ללמוד אצל "רבי שמעון בריינסקער", הלוא הוא מרן הגאון רבי שמעון שקאפ זצוק"ל, שעמד בראשות ישיבה בבריינסק.
בהמשך למד בישיבות פוניבז', טלז
וסלבודקה.
בשנת תרפ"א קבע מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ
זצוק"ל את ישיבתו 'כנסת בית יצחק' ב'לוקישאק'.
בשנה זו נכנס רבי אליהו ללמוד בישיבה וכאן מצא את מקומו למשך שנים ארוכות עד שהפך
לתלמידו המובהק של "רבי ברוך בער" ולמוסר שמועתו. לפני מסירת השיעור היה
ראש הישיבה מרצה את השיעור באזניו ובתום השיעור היה רבי אליהו חוזר על הדברים
באזני תלמידים. אמרו עליו על רבי אליהו שהוא יודע לחזור על השיעור בבהירות מדהימה,
בלא להחסיר מילה! ואף להצביע על המקומות בהם הרבי עצר באמצע שטף הדיבור.
בשנת תרפ"ח נדד "רבי ברוך בער" לגלות אמריקה כדי לכסות את
החובות של הישיבה. חתנו, מרן הגאון רבי ראובן גרוזובסקי
זצוק"ל הצטרף למסע והם הצליחו לגייס 000,57 דולר. כאשר חזר "רבי ברוך
בער" לישיבה באמצע זמן חורף, נקהלו התלמידים לקבל את פניו. "רבי ברוך
בער" הבחין בהעדרו של רבי אליהו והוא שאל "א וואו
איז מיין אלי'נקע?"
)היכן אלי'נקע שלי?( כאשר סיפרו לו שהוא נסע למיר, נגרמה לו חלישות-הדעת.
כאשר נודע הדבר לרבי אליהו, ארז את מטלטליו וחזר לקמניץ.
הוא התנצל בפני רבו שבהיות שהוא כבר מבוגר משאר הבחורים, והרבי נעדר מהישיבה לזמן
ממושך לפיכך הרגיש צורך לנסוע למיר. "אבל"
הוסיף רבי אליהו וביקש שהרבי יבחן אותו בלימוד, כיון שאם יתברר שהוא שינה אפילו
"איין קנייטש" )הטעמה אחת( מדרך הלימוד שרכש
אצל הרבי, הוא ישאר כאן בקמניץ.
@5במיר
הרבנית שמואלביץ ע"ה, סיפרה שהיא זוכרת את
היום בו הגיע רבי אליהו למיר. הבחורים החדשים היו
נכנסים לדבר בלימוד עם אביה, מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל
זצוק"ל. כאשר הגיע רבי אליהו התפרסם בישיבה ש"ארי עלה מקמניץ", והחדר התמלא בבחורים שבאו להקשיב לשטיקל תורה שלו.
הג"ר אשר קצמן זצ"ל כתב
מאמר לדמותו של רבי אליהו בירחון האידי "דאס אידישע ווארט".
מן המאמר שאבנו חומרים למאמר זה, וגם השורות הבאות, בהן מתוארת כניסתו של רבי
אליהו למיר, לקוחות משם:
"הצעד הראשון שלו בישיבת מיר לווה ב'ברען' וברתיחא. הוא תופס את
מקומו בספסל האחרון, בין החבורה ה'גרודנאית' וה'ראדינאית'. כאשר הם מצטטים בפניו "ר' שמעון" או
"ר' נפתלי", הוא מפריך אותם עם "ר' ברוך בער", או עם הדקות,
ועומק הדיוק של "ר' חיים". בנתיים נוצרים 'קאך' וסערה, בחלל פורחים רמב"ם'ים,
קצות החושן'ים נתיבות'ים
ר"ע אייגר'ים, רשב"א'ים
ופני-יהושע'ים. ה"אורייתא רתיחא
בהן" מתעורר לחיים..."
רבי אליהו נמנה על האריות של מיר. מרן הגאון רבי
דוד פוברסקי זצוק"ל אמר: "דער גרעסטער אין דער מיר איז
געווען רבי אלי' " )הגדול ביותר במיר היה רבי אליהו(. רבי אפרים ברודיאנסקי
זצ"ל סיפר שמרן המשגיח רבי ירוחם זצוק"ל התבטא שעליו להכין שיחות עמוקות
לפי עומק מחשבתו של "ראש ישיבה" כמו רבי אליהו - והוא היה אז עדיין
בחור!
במיר מסר רבי אליהו חבורה בכל ליל שבת. בחבורות מסר את
תורתם של מרנן "רבי ברוך בער" ו"רבי שמעון" על הסוגיה. רבי
אליהו נהג להסביר כיצד בשרשי הדברים, בעולם המחשבה, שניהם תואמים, "זיי זאגן די זעלבע"
)הם אומרים אותו דבר(. אלא שבעולם הדיבור, הם הלבישו את הסברות בשפה שונה, בסגנון
שונה.
@5טעם גן עדן
בתקופת מלחמת העולם השניה נמלט לוילנה. בתקופה ההיא שהה בוילנה מרן הרב מבריסק זצוק"ל ורבי אליהו שמע אצלו את השיעור. מרן הרב מבריסק העיד שהוא מבין את השיעור היטב.
חתנו, הג"ר יהושע סלומון שליט"א מספר
ששמע מהגאון רבי רפאל סולוביצ'יק זצ"ל, שבאותה
תקופה לא ידע רבי אליהו מה עלה בגורל משפחתו, ורבי רפאל שאל אותו כיצד הוא מצליח
להתרכז כל כך בלימודו. רבי אליהו ענה: "אדרבה, אם במצב נורא כזה של מלחמה יש
לי האפשרות לטעום טעם גן עדן בעולם הזה - איך אוכל לוותר על זה?!"
באחד הימים נצרך רבי אליהו להכנס למרן הגאון רבי
חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל. הוא צעד יחד עם חבר
מהישיבה וכאשר הגיעו לפתח הבית נעצר רבי אליהו. ענותנותו, עדינות נפשו ויראת הכבוד
העצומה שרכש לרבותיו ולגדולי ישראל מנעה ממנו להכנס. החבר נכנס לבד וכאשר יצא אמר
לו: "התביישת להכנס - ואילו השאלה הראשונה שרבי חיים עוזר שאל אותי היתה
"האם אתה הוא אליהו חזן מישיבת מיר?..."
בשנת תש"א נחלץ רבי אליהו ליפן ובחודש מנחם אב הגיע לקנדה. בכתב עת
"הפרדס" מקדמים את פניו בתואר "הגאון האמיתי" - למרות היותו
צעיר לימים. בקנדה מונה לחבר ב'ועד הרבנים' וכיהן כראש
ישיבת "מרכז התורה". באמריקה נישא רבי אליהו לרעייתו הרבנית מרת פערל ע"ה, אשר דאגה תמיד, במסירות נפלאה, להסיר ממנו כל
טרחה.
@5"בשבת לא לובשים בגדי עבודה..."
באייר תש"ו החלה תנופה חדשה בהרבצת התורה שלו. הוא הוזמן למסור שיעור
בישיבת "תורה ודעת" בארה"ב. הג"ר
יעקב ליפשיץ שליט"א מירושלים, תלמיד בן אותה תקופה מספר: "לאחר מסירת
השיעור הוחלט לקבלו כר"מ. הוא חזר לקנדה כדי לסיים שם את עניניו ובר"ה
תש"ז הגיע לישיבה. לאחר סוכות התחיל למסור שיעורים בישיבה במסכת ב"ק. זה היה פשוט ששון ושמחה. רבי אליהו החיה את הישיבה!
מאז תקופת רבי שלמה היימן זצ"ל לא היה בישיבה כל כך "לעבעדיק", כל כך הרבה ריתחא
דאורייתא".
הוא התנזר מכבוד בתכלית. גם כאשר הרביץ תורה בישיבה, סרב להתעטף באצטלא
דרבנן, בפראק. כאשר הסתלק רבי גדליה שארר זצ"ל,
ראש ישיבת תורה ודעת, נפלה כל אחריות הישיבה על כתפי רבי אליהו. לעת הזאת ביקשו
ממנו שמפני כבוד הישיבה יסכים ללבוש פראק והוא נעתר לבקשה.
בשבתות היה רבי אליהו מתפלל במקום מגוריו. בשבת הראשונה - לאחר שלבש פראק -
הופיע בבית הכנסת עם חליפה קצרה. אחד המתפללים התעניין היכן הפראק ורבי אליהו
הסביר בפשטות: את הפראק אני לובש לכבוד הישיבה, ואם כן זה נחשב כ"בגדי
עבודה" - בשבת לא לובשים בגדי עבודה...
בשנת תשט"ו הצטרף למערכת האנציקלופדיה התלמודית, עד להסתלקותו סידר
וערך 021 ערכים גדולים מאות ד' ועד אות ת'. באייר תשכ"ו התחיל למסור שיעורים
גם במתיבתא דחסידי גור שקבעו מאז ללמוד את אותה המסכת
שלומדים בתורה ודעת.
@5תלמיד מובהק
רבי אליהו היה תלמיד מובהק ומוסר שמועתו של מרן בעל "הברכת
שמואל" זצוק"ל. בקובץ תורני המתיבתא )ניסן תשמ"ב, בהוצאת ישיבת
תורה ודעת( נכתב: "מלבד מה שהי' ר"מ לתלמידים, הי' רבן של גדולי ישראל
שנהרו אליו לקבל מפיו מה היתה כוונתו של מרן בעל הברכת שמואל ומרן הגר"ח זצוק"ל". "לא הי' אומר דבר שלא הי'
בנוי על היסודות שקיבל מרבו הגדול מרן בעל ברכת שמואל כפי שקיבל מרבו מרן הגר"ח זצוק"ל".
כאשר רצו להדפיס את ספרי "ברכת שמואל", היו שריפו את ידי העוסקים
בדבר וטענו שהספר לא יהיה מובן ללומדים מעומק המושג. רבי אליהו המריץ להדפיס את
הספר ואמר בפשטות: "מי שלא יבין משהו, אסביר לו את כוונת הדברים" - ומעת
שנסתלק רבי אליהו מי יבין שמועה בתורת הברכת שמואל?
פעם אחת בשעת שיעור בסוגית תקפו כהן, אמר שטיקל
"רבי ברוך בער". לאחר השיעור ניגש אליו תלמיד עם הספר המודפס והראה לו
ששם כתוב אחרת. רבי אליהו הסביר מיד: "ברור, השטיקל
המודפס נאמר בשנת תרפ"ו, אבל אח"כ הרבי חזר בו ואני אמרתי לכם את
המהדורה בתרא".
@5שיעוריו:
ידיעותיו העצומות במרחבי התורה אפשרו לו להרשים את הלומדים, אך הוא התאפק
והקפיד לומר בשיעור רק מה שסבר שיהיה לתועלת הלומדים. רק פעם אחת בשבוע, בחבורה
שנאמרה בימי ראשון, הרשה לעצמו לחרוג ממנהגו. וכך מתאר זאת הג"ר
ישראל צבי ברוידא, רב דקהל
שערי אורה בברוקלין ומותיקי תלמידיו: "ואז פשט
צורתו הרגילה בשעת השיעור, ולבש צורה חדשה של גיבור אדיר במלחמתה של תורה, וברוב
עוז ותעצומות עקר הרים וטחנן זה בזה בסברא ישרה ועמוקה ובחריפות נפלאה, והכל
במהירות הבזק, ואז הראה קצת מעוצם גדלותו בתורה".
תלמידו הג"ר יעקב ליפשיץ מתאר את סגנון
השיעור כך: "הוא דיבר בקצב מהיר, אבל היה קל להבין כיון שהיתה לו שפה מאוד
מובנת. הוא לא חזר על עצמו, אבל יכלו להבין ואם לא הבינו הרגישו בנוח לשאול.
בשיעוריו לא הסתפק בטיפול בנקודה אחת בסוגיה ובהרחבתה, אלא טיפל בכל הנקודות, הן
בעמקות והן בהקף".
תלמיד נוסף, הג"ר יעקב פליישמן
מגדיר: "הוא היה מגשר בין דרך הלימוד של פעם, לבין זה של היום. בכל שיעור
הזכיר מהרש"א מהר"ם
שיף ופני יהושע. ומאידך הכניס אותנו לעולם הלומדע'ס עם
כל הישיבה'שע רייד. היה זה
נדיר ביותר כיצד ידע להסביר לצעירים את ההגדרות העדינות ביותר". לפעמים היו
תלמידים מקשים קושיה טובה, הוא היה מהרהר בה ואומר "האסט
גוט געפרעגט. איך וייס טאקע נישט"
)טוב שאלת. אכן איני יודע( אבל למחרת היה חוזר עם חבורה גאונית שנוסחת אור חדש
ומיישבת הכל...
@5"רבי ברוך בער" לימד אותו לשמוח
הוא היה עניו אמיתי שהתהלך בין הבריות, לא מעליהם. היה לו מזג טוב מאוד,
היה מקרב בני אדם ובשעת הצורך משמיע מילים מעודדות ונוסך שמחה. "הוא היה תמיד
במצב רוח שמח" מספר תלמידו הג"ר יעקב פליישמן "למדנו אצלו מה זה 'וגילו ברעדה'. השמחה בלטה
אצלו מחד גיסא, וכובד הראש מאידך גיסא". לא פעם היה מתייחס ל"עניני דיומא", ולפעמים היה פותח שיעור במילתא
דבדיחותא. בכל הקדמת שלום ידע להוסיף איזו מילה מתאימה.
מילה טובה. בשמחה ובטוב לבב.
כאשר ישב פעם שבעה הגיע לנחמו הגאון רבי אשר קצמן
זצ"ל. בהזדמנות זו העניק רבי אליהו הצצה נדירה לסגור ליבו וכך אמר: "אני
חייב לשפוך את הכאב באזני ידיד נאמן. אנשים חושבים מה חסר לי... אני צוחק ומשמח
תמיד את כולם. ברור שאני מתנהג כך, כי אני לא אוהב דמעות... תורה אפשר לקנות רק
בשמחה! זאת למדתי מהרבי שלי "רבי ברוך בער". אבל בעומק הלב מונח ה'קול נהי' ה'איך שודדנו' ".
ואז מנה רבי אליהו את כל קרוביו שנכחדו בשואה או מתו על פניו. "אני חייב
לשפוך בפניכם את כל דמעותי החנוקות" סיים.
"לך אכול בשמחה לחמך" - זו לחמה של תורה...
@5גאונות
רבי אליהו היה עילוי אמיתי. בעל מוח חריף, תפיסה מהירה, זכרון פנומנלי
והרבה כח התמדה. פעם אחת ניגש אליו יהודי שרצה לקבל סמיכה על חלק חושן משפט. רבי
אליהו ביקש ממנו יומיים כדי להתכונן, וכעבור יומיים בחן אותו על כל חו"מ. "לא היה קיים אצלו כלל המושג של 'פרעמדע ענינים' )נושאים זרים(" מעיד תלמידו הג"ר ישראל צבי ברוידא
"נדהמנו מכח זכרונו המבהיל ממש, וכן כח תפיסתו היה ממש במהירות הבזק".
באחת השנים, לקראת פורים, התארגנו התלמידים לרכוש לרמי"ם
משלוח מנות של ספרים. תלמיד ניגש אליו כדי לברר איזה ספר אין לו בביתו. הוא הרהר
וענה: "פני יהושע". התלמידים נדהמו כיון שכמעט בכל שיעור היה מזכיר פני
יהושע, ולא עלה על דעתם שהספר כלל אינו בביתו.
אחד התלמידים השקיע הרבה בלימוד אגדות חז"ל. פעם אחת ליוה את ראש
הישיבה לביתו. בדרך נדהם לשמוע כיצד רבי אליהו מכיר את כל המדרשים בעל פה. ראו
אותו לומד קטעים ארוכים במשנה למלך ברגעים אחדים, והיה נראה כאילו הוא רק מחפש דבר
מה.
היה ידען גדול והכל בעמקות גדולה וחריפות נפלאה. ביקשו ממנו פעם למסור שיעור
על תמורה בכולל קדשים. הבקשה הגיעה בהפתעה אבל הוא ניגש ומסר שיעור על הרמב"ם'ס המוקשים לגבי תמורת עכו"ם. הוא תירץ את
דברי הרמב"ם והותיר רושם כאילו במשך עשרים שנה הוא
לומד רק קדשים. כאשר הגיע זמן השיעור להסתיים לא הספיק את מה שתכנן לומר, וכעבור
שבוע התקיים שיעור המשך.
גם בלכתו ברחוב היה שקוע בתורה. תלמידיו מספרים שלא פעם נתקל קלות בעמוד
תאורה ולא היה זה נדיר שיעלה על אוטובוס בקו הלא נכון. בשיעורים נהג לעשן והרבה
פעמים היה מדליק את הסיגריה מהצד הלא נכון. סיגריה מה לי הכא
מה לי התם... העיקר לדעת מה התכוון "הרבי". וכאשר היה מגלה את הטעות היה
מחייך ושואל "וואס איז
דא געשען?" )מה קרה פה?(
מקובל לחשוב שעילוי אמיתי הוא בבחינת ספינה-גוששת,
קצת על הקרקע הרבה מעל. אצל "העילוי מבריינסק"
התבטאה העילוי'שקייט רק בזוטות דלעיל. ככל שהיה עלוי
עצום, לצד זה היה מסודר בלימוד עד למאוד. "הבהירות שלו, הקלארקייט,
היו מיירעדיג" מעיד תלמידו הג"ר
יעקב פליישמן שליט"א.
"אחד מהנפלאות שראינו אצלו" כותב תלמיד "איך הי' חכם ומבין
בכל הוויות העולם... וכמה פעמים הי' ממש לפלא לשמוע ממנו ענייני פקחות בדברים
שחשבנו שאין לו אפילו מושג כל שהוא בהם".
ונקודה נוספת רבת משמעות: הוא ידע לא רק להרצות לאחרים, אלא גם להקשיב להם.
הוא רכש אהבה גדולה לחידושים שהיו תלמידים משמיעים בפניו. לנוכח עומק עיונו וההקף
המדהים שלו, הרי זה פלא איך נהנה מחידושים שצעירים השמיעו באזניו. אלא שראשו היה
אמנם בשמים, אבל הוא היה מוצב ארצה.
* * *
בסוף זמן אלול תשמ"א לקה בלבו והיה מחוסר הכרה. עולם התורה נשא תפילות
לרפואתו. ביום הכיפורים תשמ"ב אמרו בהרבה ישיבות פרקי תהלים לרפואתו, ומיד
אחרי היום הקדוש הוא התעורר. בשמחת תורה רקדו בישיבת תורה ודעת את השיר "הטוב
כי לא כלו רחמיך..." במשך למעלה משעה. כעבור כמה שבועות הגיע למסור שיעור
בישיבה כאשר שלט גדול, שנתלה על כל רוחב הבנין, מקדם את פניו: "ברוכים הבאים
בשם ד' - יחי מורינו ורבינו!"
שעות הבוקר של יום חמישי, י"ב טבת תשמ"ב. רבי אליהו יושב ולומד
ליד השולחן. לפתע חש כאב חד בלבו. לא נקפו אלא דקות מועטות - ויעל אליהו בסערה
השמימה! יום אחד לפני כן, ביום רביעי, עוד ניצב בהיכל הישיבה ומסר שיעור כללי. הוא
פתח בדברי התוס' )כתובות ה: ד"ה דם( בגדר
"נטילת נשמה"...
ועל השולחן נותר שב שמעתתא פתוח... שב שמעתתא מיותם, שממתין - - - עד שיבוא אליהו.
מסגרות:
@5"שמחת תורה" באמצע סוכות
פעם מסר רבי אליהו חבורה בענין "תליוהו".
הוא הזכיר את החקירה של רבי חיים אם החסרון הוא בדעת או במעשה, וציטט לשון של
'מרדכי' שמי שמפרש שהחסרון הוא במעשה הרי זה שיבוש. אחד התלמידים שאל היכן מופיע המרדכי ורבי אליהו ענה: "שאלה זו שאלתי את "רבי
ברוך בער" והוא ענה איני יודע".
תלמידו הג"ר יעקב ליפשיץ מירושלים, החליט
שהוא ימצא את המרדכי. היה זה לפני העידן הממוחשב, אבל
הוא ידע בברור שאם "רבי חיים" הזכיר כזה מרדכי, אז הוא חייב להיות.
"חיפשתי גם בכתבי יד" מספר הרב ליפשיץ "למרות שלא מסתבר שרבי חיים
ציטט משם את המרדכי. אבל חשבתי שדרך שם אוכל להגיע
למקור". הוא חיפש בכל הסוגיות שנוגעות לנושא אך לא מצא. באחד הימים איתר את
לשון המרדכי בכתובות דף צז:
בחול המועד סוכות )של שנת ל"ה או ל"ו( פגש את רבי אליהו ברח' מלאכי
בירושלים. מספר הרב ליפשיץ: "אמרתי לו: מורי ורבי אני יודע איפה המרדכי! בתחילה הוא לא האמין לי. זה היה ליד בית הכנסת 'דרוהוביץ' וביקשתי ממנו להכנס לבית כנסת. הראיתי לו את המרדכי בכתובות והוא התפעל והתרגש. זה היה אצלו ממש ששון
ושמחה עד שבשיא התלהבותו העניק לי שתי נשיקות בשני הלחיים... הוא אמר לי אז:
"אם היית מראה את המרדכי לרבי ברוך בער הוא גם היה
מנשק אותך".
"זה היה בחול המועד סוכות ואני הרגשתי שבאותה שנה שמחת תורה התחיל
באמצע סוכות..."
@5ראה זה חדש: ספר דברי אליהו על ב"ק ומכות
החל מצעירותו כתב רבי אליהו הרבה מערכות בקבצים אהל תורה, כנסת ישראל, היכל
התורה, הפרדס, המתיבתא, תלפיות והדרום. אחד מרבני בית המדרש לתורה בשיקגו העיד
עליו: "עם חידושי תורתו הרעיש את כל הגאונים בכל הישיבות".
החל משנת תשכ"ה הדפיס את חמשת חלקי ספרו על הרמב"ם
"דברי אליהו". הגאון רבי אליעזר סילבר
זצ"ל רשם בהסכמה ביטויים נדירים: "מצאתי בספר עמקות פלאית שמתאימה
לגדולים שבגדולי ישראל, כזה ספר לא ראיתי כבר במשך שנים" )הציטוט מתורגם
מאידיש מתוך מאמר של הרב קצמן(. רבי אליהו הדפיס את
ההסכמה - אבל רק בחלק זעיר מעותקי הספר...
לפני שתים עשרה שנה הוציא לאור חתנו את ספר דברי אליהו על מסכתות פסחים
וקדושין. כאשר הציגו את הספר בפני הגאון הגדול רבי מיכל פינשטיין
זצ"ל הוא שתק, התרכז והרהר במשך כמה דקות ואח"כ אמר, וחזר ואמר:
"זה לא עוד ספר. זה תורה!"
בימים אלה התבשר עולם התורה בהופעת ספר "דברי אליהו" על מסכתות ב"ק ומכות. הספר בן ר"כ עמודים וכולל פ"א
סימנים על ב"ק וי"ב סימנים על מכות. הספר
נערך מתוך הספרים "דברי אליהו" על הרמב"ם,
וכולל מהלכים רבים בביאורי הסוגיות ושיטות הראשונים, עם מו"מ בדברי גדולי
האחרונים בדרכו המיוחדת של המחבר. תורתו העמוקה של מרן בעל "הברכת
שמואל" זצוק"ל מתבארת בספר בהרחבה.
@5"בין הזמנים"
בימי בין הזמנים קיץ, נהג רבי אליהו לשהות בבית צאצאיו בירושלים. מספר חתנו
הגאון רבי יהושע סלמון שליט"א, ר"מ בישיבת 'נחלת דוד':
הרבה פעמים הגיעו מישיבות שונות בארץ לבקש ממנו למסור שיעורים, אך מסיבות
שהיו שמורות עמו סרב. יוצא מן הכלל היה בבין הזמנים אחד בו שהינו בנתניה. הפצירו
בו שימסור שיעור לתלמידי החכמים שנפשו בבית ההבראה של ועד הישיבות בנתניה, והוא
הסכים. לא היו שם ספרים כדי להכין שיעור, אבל הוא הגיע ומסר שיעור בלא הכנה.
השיעור עסק בעניני ספקות וחזקות בעמקות גדולה עד מאוד. היה צריך ממש להתאמץ כדי
לעקוב אחרי מהלך השיעור.
מעניין לציין שבאותו בין הזמנים הוא ביקש ממנו גמרא בבא מציעא. והוא הסביר שעוד מעט מתחיל הזמן וחייבים להיות
מוכנים... בשעת מעשה זה היה ממש פלא כיצד מצד אחד יכל למסור שיעור עמוק בלא הכנה,
ומצד שני הרגיש חובה להכין את עצמו לשיעורים הקבועים בישיבה.
* * *
את גליוני החזו"א
על חידושי הגר"ח, הדפיסו בתחילה כקונטרס בפני
עצמו. מו"ח ראה את הקונטרס לראשונה אצלנו בבית, והוא
נהיה מרותק אליו. במשך כמה ימים למד את הקונטרס בריכוז ועיון גדול. מידי פעם היתה
נכנסת הרבנית ע"ה לחדר, וממש 'מכריחה' אותו להפסיק כדי להצטרף לארוחה...
* * *
באחד הימים נכנס אחד מותיקי תלמידי מיר וסיפר:
"זכורני שבישיבה תמיד ראיתי אותו מוקף בלומדים. הוא היה מדבר הרבה בלימוד
ואני תמהתי מתי הוא מספיק ללמוד לעצמו. פעם אחת נגלה לי הסוד; הלכתי באמצע הלילה
ברחובות מיר וראיתי אור בוקע מאחד החדרים שם שהו
תלמידים מהישיבה. ניגשתי וראיתי אותו יושב ולומד לאור הנר!"