תכלית בנין הישיבה שתהיה התורה חלק מעצמותו
שיחה עם הגאון רבי דוד כהן
@7*
"מוסף שבת קדש" בפרוייקט מיוחד על ההכנה
לקבלת התורה. הימים ומשמעותם * שבועיים לפני חג מתן תורתנו. היום הנכסף אשר
"צבי ואתרעי בן ומסר לן אורייתא" חפצנו לדעת
על דרכי קניני התורה * אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים
בתורה, כיצד משקיעים עצמו בעמלה של תורה? ? * פנינו להגאון
רבי דוד כהן שליט"א ראש ישיבת חברון, בקשנו לשמוע על עמלה של תורה. על ההכנה
לזמן מתן תורתנו *
@1עמלות
בתורה, כגאונים בדורות קודמים ועד גאוני ראשי הישיבות שזכינו לראותם, האם שייכת
עדין בדורנו? האם בכל הארגונים שקיימים היום שודאי מחזקים ומרבים לומדי תורה, לא
נגרע מהעמל העיוני העצמי?
בספר אור
ישראל למרנא הגרי"ס
זצוק"ל סי' כ"ז מבאר: שבתלמוד תורה יש שני ענינים. א. לימוד התורה ב. ידיעת
התורה. מצות לימוד התורה יסודה, לרכוש הבקיאות בכל חלקי התורה. מצות יגיעת התורה
ענינה, להתחכם בתורה ולחדד השכל שיוכל לישא וליתן
במלחמתה של תורה.
ת"ח
הלומד תורה בלא להתחכם בתורה בעיון והבנה, חסר בו בעצם התואר תלמיד חכם. כן מבואר גמ' מגילה )כ"ח ב'( על ההוא גברא שלמד כל התורה ולא רצה
רב נחמן להספידו. משום דהגדרתו היא "צנא מלא ספרי". ופרש שם רש"י: שאינו אלא כסל מלא
ספרים אם אינו יורד להבנת תלמודו. שונה הלכות שלא שימש ת"ח שיבינוהו טעמי
המשנה אינו אלא בגדר סל מלא ספרים ואין התורה חלק ממהותו.
בשדי חמד )מערכת
כ"ף כלל קנ"ז סקי"ט( הביא דברי המגן
אברהם בספרו "זית רענן" וכן הוא בחי' מהרי"ט
בקידושין. דמה שמבואר בגמ' שת"ח יכול למחול על
כבודו והטעם שתורה דיליה, אינו אלא בחכם שמחדש חידושים. אבל חכם בעל שמועות שאינו
מחדש חידושים לא נאמר בו תורה דיליה. והחיד"א
בברכי יוסף )רמ"ו סקכ"א( הוסיף: דאינו בגדר
גברא רבה ואין התורה נקראת על שמו. והיינו, שאינו קונה את התורה שתהיה עצמו
ומהותו.
וזה היה עיקר
תכלית בנין הישיבה בדרך שקבלנו מרבותינו לבנות תלמידי חכמים. לחנכם בדרכי העיון
וההבנה. לישא וליתן במלחמתה של תורה שתהיה התורה נקראת
על שמם. ולגדל גדולי תורה במדריגה של "תורה
דיליה" שיהיו בעצמם ובמהותם מציאות של תורה, והתורה תהיה חלק מעצמותם.
מאידך עלינו
לדעת, שת"ח שאינו עוסק אלא בלימוד העיוני ואינו קונה לעצמו ידיעת התורה
בש"ס אין לו את הכלים גם לדרכי העיון. וכמבואר בגמ'
סנהדרין )מ"ב א'( "במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של
משנה"..
בדורנו זה,
זכינו להתעוררות של אנשי מעשה גדולים לזרז לימוד הבקיאות. כדי לרכוש ידיעות
בש"ס. והרבה תועלת יש בזה לעמוד ולחזק את בני התורה הצעירים לרכוש ידיעה
בש"ס. אמנם, יש בזה גם סכנה שלא יהפכו לימוד זה לעיקר ויזניחו את עסק התורה
בעיון, לרכוש לעצמם דרכי הלימוד וההבנה שרק בזה יגיעו לצורה האמיתית של ת"ח
שתורה דיליה.
אין כל ספק,
שאנו צריכים לעודד בכל כוחנו את לימוד הבקיאות שהוזנח ג"כ אצל הרבה בני תורה
בתקופה האחרונה. והרי בלעדי הידיעה והשליטה בש"ס אי אפשר גם להגיע ללימוד
העיוני האמיתי. אבל יש להדגיש כי אסור שיהיה אצל בן תורה שכל עסקו רק בעסק
הבקיאות. ובודאי חייב הוא בכל הסדרים והלימוד של הישיבה או הכולל ובקניני העיון
וההבנה מרבותיו, שרק בזה יתעלה ויתגדל להיות גדול בתורה.
@1ומנסיוני
ראיתי, שאלו שגדלו ועשו פרי הם אלו שעיקר עסקם בתורה היה במסכתא
של הישיבה ובדרכי הלימוד של הישיבה בעיון ובבקיאות@2.
שמעתי מהגאון
רבי מנחם בן מנחם שליט"א, שאמר בשם זקנו מרנא הגרא"ז מלצר זצוק"ל, שבישיבת וואלז'ין
היו כאלו שהקדישו את כל זמנם לעיון וכאלו שהקדישו כל כוחם לבקיאות. גדולי ישראל נתגדלו אלו שהשקיעו כוחם גם בעיון וגם בבקיאות.
@1האם ניתן
כיום לגדל ת"ח בעל שיעור קומה שידיו רב לו בש"ס?
ברוך ד' זכינו
בדורנו לראות, שגם כהיום הזה יש באופן יחסי הרבה בחורים ואברכים צעירים שמתעלים
בדרך עליה ואשר עדיים לגדולות. ומפליא לראות שעדיין יש צעירים שהשליכו מעליהם
עניני העוה"ז ומקדישים כל כוחם לעמלה של תורה.
כמובן שבני
עליה מועטים. אך מרנין לראות שהולך ומוסיף מספרם של היחידים ההולכים בדרך עליה ובעזה"י עדיים לגדולות.
הרמח"ל כותב
בספרו דרך השם: שבכל שנה ושנה מתעורר מחדש הארת הימים שנמצאים בהם. ובימים אלו
מתעורר מחדש ההארה של ההכנה לקבלת התורה, ובודאי שזה עיקר ההכנה של הימים להכין
עצמנו להיות כלי לקבל תורה במדריגה הגבוהה ביותר.
מרן החזו"א זצוק"ל כותב באגרותיו לשון נפלא: "ודע
לך יקירי כי הכל תלוי בהסכמה. והרבה מגדולי עולם התחילו לימודם בימי בגרותם וכאשר
לבשו רוח עוז והסכימו בנפשם הסכמה עזה ומרצית לקבוע עצמם על התורה ולהשליך את כל
המיית העולם אחר גוום וההסכמה החזקה העומדת להם הלכו והגדילו ועשו פרי". דברי
מרן החזו"א נותנים לנו כיוון של עבודה להתעלות
בימים אלו, ימי ההכנה למתן תורה.
@1כיצד
מיישמים בהיכלי התורה, יחד עם העמלות בתורה את "כאיש אחד בלב אחד" שהיא
ההכנה לקבלת התורה?
מהיסודות של
קניני תורה הוא ההנהגה של בין אדם לחברו. והרי מבואר בגמ'
שבימים אלו נסתלקו כל עוסקי התורה בישראל מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. בודאי שבפרט
בימים אלו מוטל עלינו בכל הכח לחזק ולהתחזק בענינים אלו. לדבר על ענינים אלו בכל
הזדמנות ולהדגיש את גודל חשיבות הנושא.
ובעיקר, עלינו
להיות לדוגמא אישית להנהגה של "נהגו כבוד זה בזה" שזוהי ההשפעה היותר
גדולה, והרי בזה זכו ישראל למתן תורה שהיו כאיש אחד בלב אחד. ובחיזוק הענין הנשגב
של בין אדם לחברו נזכה להארת הימים, להגיע למדריגה יותר
גבוהה בקבלת התורה בחג מתן תורתנו הבעל"ט.
@5אין כל ספק,
שאנו צריכים לעודד בכל כוחנו את לימוד הבקיאות שהוזנח ג"כ אצל הרבה בני תורה
בתקופה האחרונה. והרי בלעדי הידיעה והשליטה בש"ס אי אפשר גם להגיע ללימוד
העיוני האמיתי. אבל יש להדגיש כי אסור שיהיה אצל בן תורה שכל עסקו רק בעסק
הבקיאות. ובודאי חייב הוא בכל הסדרים והלימוד של הישיבה או הכולל ובקניני העיון
וההבנה מרבותיו, שרק בזה יתעלה ויתגדל להיות גדול בתורה.
@5שמעתי
מהגאון רבי מנחם בן מנחם שליט"א, שאמר בשם זקנו מרנא
הגרא"ז מלצר זצוק"ל, שבישיבת וואלז'ין היו כאלו שהקדישו את כל זמנם לעיון וכאלו שהקדישו כל
כוחם לבקיאות. גדולי ישראל נתגדלו אלו שהשקיעו כוחם גם
בעיון וגם בבקיאות.
@5וזה היה
עיקר תכלית בנין הישיבה בדרך שקבלנו מרבותינו לבנות תלמידי חכמים. לחנכם בדרכי
העיון וההבנה. לישא וליתן במלחמתה של תורה שתהיה התורה
נקראת על שמם. ולגדל גדולי תורה במדריגה של "תורה
דיליה" שיהיו בעצמם ובמהותם מציאות של תורה, והתורה תהיה חלק מעצמותם.
במסגרת:
"שתהיו עמלים בתורה" / לקט עובדות על עמלם בתורה של גדולי ישראל
@5בבא קמא אחרת...
על הגאון רבי ליב מאלין זצ"ל מאריות התורה במיר הלכו סיפורים רבים. ספרו שנפשו היתה קשורה בנפשה של בבא קמא. בבא קמא נחצבה במהותה ובשרשה
עבור בני הישיבות. ספרו שמרן הגאון רבי אהרן קוטלר
זצ"ל פגש פעם את ר' ליב ושואל מה הוא לומד.
"בבא קמא" משיב לו, כמובן מאליו ר' ליב.
"וייטער בבא קמא" משומם ר'
אהרן. הרי לפני שנה, ולפני שנתיים..
אח! מוחה ר' ליב, ופניו נוהרות: היינטיקער בבא קמא איז אענדער
בבא קמא.. אינגאנצין אענדערע )הבבא קמא של עכשיו היא
אחרת.. לגמרי אחרת..(
@5הספסלים
שעליהם ישנו...
באחד מביקוריו
של מרן הגר"ח שמואלביץ
זצ"ל בתל אביב, חלף ליד פתחו של בית כנסת מקושט מאד. ספסלים מרופדים במזרונים
רכים. כשהבחין בהם רבי חיים, עצר תחתיו, התבונן שעה ארוכה ואמר במרירות לבן לוייתו:
ומה אתה חושב היה
מזיק אם במיר היו משרתים אותנו כאלו ספסלים ומזרנים
כאלו.. ובלילות היתה השינה נוחה יותר.. ויתכן שגם ההצלחה היתה מאירה יותר פנים..
עולם הישיבות
גם מספר, על מרן הגרז"ר בענגיס
זצ"ל כששיגרו אביו להיות גולה למקום תורה. עמדו בפניו שתי אפשרויות שנראו
שוות בחשיבותן. מיר וולאז'ין.
לאחר היסוסים, החליט לטובת וואלז'ין.
כאשר נשאל,
מדוע? השיב: הספסלים. הספסלים בוואלז'ין היו רחבים
מספסליה של מיר. נוחים יותר ועמוקים. בעת עמל ניתן
להתנמנם בהם. ספסל רחב קולט אל תוכו טוב יותר את האיברים היגעים בתורה.
@5ה"ביקוש" של פעם
שני נערים
צעירים מישיבת מיר, ארזו בקר אחד את מטלטליהם, יצאו
לדרך ושאיפה בלבבם. שמועה היגיעה לאזניהם, אודות המהלך בישיבות משמו של רבנו חיים
הלוי בסוגיא של "אונס בגיטין".
שמועה זו
הפעימה את רוחם. יצאו לדרך נדודים, לחזר אחר המהלך. לאחר מאמץ שלא נשא פרי, שבו
השנים )היו אלו רבי שמואל רוזובסקי ורבי זלמן רוטברג( נכאי רוח אל הישיבה. וימים רבים היו מצירים על סוגית
"אונס בגיטין" שנותרה ללא האור של רבי חיים.
בקוש היה
התשתית. תנאי קודם למעשה בישיבות לפני דור החורבן.
@5אור תורה מחייהו...
חז"ל אומרים
שבעת מתן תורה פרחה נשמתן והקב"ה הביא טל של תחיה לחיותן. טל זה הוא תורה.
ומצד שני התורה היא שהפריחה מהן את נשמתן. אלא, "ווארט"
של תורה זהו חיות חדשה! - מנהיר לעברנו, הגאון רבי אלי' ברוך פינקל
שליט"א על שלשה דברים עולמו של רבי חיים קמיל
זצ"ל היה עומד: תורה. תורה. תורה. כל ה"מעשים" של רבי חיים הם
תורה. הוא נשם תורה. אכל תורה. ישן תורה.
ישבנו ולמדנו.
התקשרה אשת החברותא לומר כי בנו נאבד. החברותא התנצל והלך לחפשו. מששמע על כך רבי
חיים אמר: הבה נצא לחפשו. כיצד רבי חיים יוצא לחפש? הולך ברחובה של סנהדריה המורחבת, מדבר בלימוד.. לוקח את התורה עמו והולך לחפש
ילד..
זכורני, כי
בליל פורים דפק רבי חיים על ביתי וביקש ללמוד. הוצאתי מהארון משנה ברורה הל'
פורים. רבי חיים לעומתי: לא! "לערנן יבמות!"
למדנו פרק רבן גמליאל בליל פורים.
הסבא, מרן ראש
הישיבה דמיר זצ"ל רקד עמו בשמחת תורה ואמר: הוא
רוקד עם ספר תורה. זכורני בילדותי, בקשתי מהסבא שאני רוצה ללמוד עם אברך מהישיבה.
אמר לי, לך תחפש אברך שאתה רוצה. הצעתי בפניו כמה שמות. שאמרתי לו שאני רוצה ללמוד
עם רבי חיים א"ל הוא אדם גדול!
זאת ועוד,
הסבא התבטא כי היה כדאי להקים את ממלכת התורה דמיר,
בשביל רבי חיים! )אומרים, שמרן הגאון רבי אייזיק שר
זצ"ל קם פעם בפני אמו של רבי חיים קמיל!(
זכורני,
במלחמת יוה"כ שררה עלטה. בהיכל הישיבה דמיר ישב
רבי חיים עם נר קטן ולא פסק פומיה מגירסא.
כאשר התחיל המנהג
של ברכת כהנים בכותל המערבי. דברו בביתו של מרן הגר"ח
שמואלביץ זצ"ל אם יש ענין ללכת. אמר רבי חיים: לנו
יש בישיבה ברכת כהנים של רבי חיים קמיל. אין לך אוהב
שלום גדול ממנו. ודאי הוא מזרעו של אהרן הכהן.
רבי חיים היה
נהנה מכל סברא. היתה לו בהירות שאין דומה לה. למד האחרונים והחשיבם כמו הראשונים.
וברור אומר ר' אלי' ברוך שליט"א כי למד תורה לשמה. ולכך זכה כי "נהנין
ממנו עצה ותושיה".
קשה לתאר את
גדלותו - אומר לנו בערגה, רבי ירחמיאל חסיד שליט"א, בימי שבתו בישיבה היה
ארבעה סדרים. שלשת הסדרים הרגילים. ונוסף אליהם סדר ארוחת הבקר של רבי חיים. כל
חשובי הלומדים במיר באו לארוחת בקר הזו. לאחר שנים שהיה
באופקים אמר לי: חסר לי הארוחת בקר במיר.
זה דבר שלא היה בהסטוריה של מיר
אומרים לנו ותיקי הלומדים במיר.
מלבד הדברי
תורה שהיה בארוחת בקר הזו, ראה גם את צרכי הפרט. היה בחור שרבי חיים הלך כל בקר
וקנה לו לחמניה וגבינה בדרך לישיבה.
כאשר למדו
יבמות במיר בדפים הראשונים, ששם יש כל היסודות של המסכתא, היה קובע עם חברותות
נוספות ללמוד דפים אלו שוב.
אמר לי פעם:
כי כאשר נסע לאופקים, היה לו קבלה שאינו יוצא לחתונות. כיון שלמחרת צריך לומר
שיעור וזהו בכלל "מלאכת ד' רמיה" ליסוע לפני
שיעור. )והרי הוא לא היה מכין את השיעור...( למרות שהיו רבים שטענו, הכיצד ר' חיים
לא מגיע לשמחות אצלינו...
כאשר נסע
לאופקים. הדבר היה מאד קשה עליו. לעזוב את ישיבת מיר
וללכת למדבר השומם ששרר אז בנגב. אמר לי שעושה זאת, כיון שרוצה להראות לאברכים שיש
זמן שצריך לצאת להרביץ תורה! אפי' למקומות רחוקים. ומי שיודע עד כמה "גן
עדן" היה לר' חיים בימי שבתו במיר
מבין את משמעות הדבר.
היה פעם,
שבאחת הישיבות החשובות בנגב, בקשו לעשות חיזוק באיזה דבר. פנו גם לרבי חיים ואמר
שלא יכול לקבל על עצמו. והסביר דבריו שיש לו קבלה ללמוד תורה בעיון בלא הפסק. יש
לו קבלה לשמור על פיו. ויש לו קבלה ששבת תהיה שבת! יותר מזה הוא לא מסוגל לקבל על
עצמו.
זכורני, כאשר
באתי אליו בבין הזמנים ללמוד עמו. הגעתי בבוקר פתחנו את הגמרא ולמדנו ברציפות עד
חצות לילה. ואז, יצאנו לסיבוב והוא התענין מה שלום המשפחה. כמו"כ שמעתי, כי
הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א נזדמן פעם
לאופקים. נכנס לבקר את רבי חיים. ומיד שנכנס א"ל רבי חיים: טוב שבאת, יש לי
קושיא חזקה עכשיו. דברו בלימוד זמן רב. זה היה שיגו
ושיחו של רבי חיים כל ימי חייו.
היה הוא בדרך
לימודו, לומד הרבה בספרי האחרונים וזכר את דבריהם בעל פה. בשנים האחרונות כאשר
נחלשה ראייתו, למד הוא באותה התמדה ולמרות שהיה קשה לו לקרוא מהספר, הדבר לא פגם
כלל בהתמדתו המרובה.
ידיד ת"ח
מותיקי ישיבת מיר, שח באזני עובדא
שאינה משה מזכרונו אחר שנים רבות. הזדמן הוא בתחילת ימי בין הזמנים לתחנה המרכזית
הישנה בירושלים. ברציף האוטובוס הנוסע לבאר שבע, רואה הוא קבוצת אברכים ת"ח
מהעידית שבישיבת מיר ממתינים לאוטבוס.
לפליאתו, מספרים הם לו, כי בזמן הבא לומדים בישיבה "יבמות". נוסעים הם
כעת לאופקים. במשך ימי בין הזמנים ילמדו עם רבי חיים קמיל
יבמות כך יבואו מוכנים לזמן הבא בהיכלא רבתא דמיר.
עוד...
- תפקיד בני התורה כיום גדול ועצום מאוד
- תכלית יציאת מצרים - הכנה להגיע לקבלת התורה
- תיבת נח של דורנו – לסיום בין הזמנים
- תורה אפשר לקנות רק בשמחה - רבי אליהו שמחה חזן, ראש ישיבת תורה ודעת
- תורה – מאור פני מלך חיים
- לימוד תורה
- שתהיו עמלים בתורה
- שאיפות מסוף העולם עד סופו
- רק עם חכם ונבון - אך ורק?
- קניני התורה - מתוך קובץ "שיח יוסף"
