תפקיד בני התורה כיום גדול ועצום מאוד
תפקיד בני התורה כיום גדול ועצום מאוד: עליהם הוטלה האחריות לשאת את כתר המלך בזמן מלחמה, כששונאים רוצים להרסו!
הגאון הגדול
רבי שניאור קוטלר זצ"ל
- ראש ישיבת ליקווד
"שנים עשר
אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס
וכולן מתו בפרק אחד מפסח ועד עצרת מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד
שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי
שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה
שעה" )מסכת יבמות דף סב(.
הנה מלבד
העונש שהגיע להם, הרי היתה בזה סכנה גדולה לכל העולם, וכמבואר בגמ'
שהיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם. תלמידי ר"ע
כולם היו בדרגת תנאים, ובהעדרם היה העולם שמם - וכל זה על שלא נהגו כבוד זה בזה,
וגם זה כמובן לפי דרגתם וערכם וקדושתם וגדלותם. והרי לא אמרו שח"ו צערו זה
לזה ועברו על לא תונו, אלא לפי גודל ועוצם קדושתם ומעלתם, היה פגם במשהו במדות
ובמעלות שהתורה נקנית בהן, דאחרי שלא כבדו זה את זה
כראוי, היה חסרון בדבוק חברים, או בנושא בעול עם חברו ומכריעו לכף זכות או באוהב
את המקום ואת הבריות, והתורה לא היתה יכולה להשאר ולהימסר על ידם בעולם, אלא
ע"י החמשה שבאו אח"כ: רבותנו שבדרום. והיינו,
שמאחר שהיה פגם בפרטים שהתורה נקנית, שלא היתה יכולה להשאר בעולם תורה לדורות על
ידם.
מסורת התורה
יכולה לעבור רק לפי התנאים של קניני התורה. והרצון היה שתשאר תורה לדורות ע"י
רבותינו שבדרום, שהיו בשלימות בכל הפרטים, ועל ידם
צריכה להמשיך מסורת התורה.
והנה מצד אחד,
מה גדלה הזכות, שדבר שהיה צריך להמסר לדורות ע"י אלפים נמסר לדורות עולם
ע"י יחידים, וצריך להבין שבזמן הזה, בדור זה, ג"כ צריך להיות מי שימשיך
מסורת התורה, והרי יודעים אנו מה גדולה השממה, וכמה "העולם שמם" ומה
גדלה הזכות לעסוק בתורה וללמוד אותה ביגיעה ועמל ולקבוע עצמו לתורה. וצריך להרגיש
את גודל הזכות.
ומצד שני, הרי
זו גם אחריות גדולה, משולשת שאדם נושא על עצמו: א', אחריות לכבוד שמים, שיהא לימוד
התורה בשלימות כראוי, ב', אחריות למציאות עצמו, למלאות
את הנפש, ג', אחריות לאחרים וכלפי העולם כולו, ביחוד לגבי המקום שנמצאים בו, שיהא
מחוזק לתורה בשלמות כראוי, בפרט בהסתופף בכתלי ביהמ"ד, שהוא קרוב יותר להדברים והדרכים שהתורה נקנית בהם, ובדרכי השלמות, האחריות
עצומה מאד, וצריך לדעת: אילו מסרו לאחד לשאת את כתר המלך, דהנה
האחריות היא בכל דבר שמוסרים לאדם לבצע, אבל אם מוסרים אחריות לשאת כתר המלך, ולא
בזמן שליו אלא בזמן מלחמה, כשיש שונאים הרוצים להרוס ולהחריב, איזו אחריות היה כל
אחד מרגיש. והיום כל בן תורה שקבוע בתורה יש לו תפקיד גדול ועצום מאד, שמסרו לו
התורה, שהיא מדת הכתר, כתרו של מלכו של עולם, וכל כבוד שמים, צריך אדם לדעת שהוא
ממונה ושזהו תפקידו להגדיל ולחזק ולשמור.
מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה
בלבד )ברכות ח, א(, והאוצר של יראת שמים א"א להיות מבלי הד' אמות של הלכה,
וזהו מה שיש לו בעולמו - היינו מכל החבור וההשפעה והשייכות להעולם
הוא רק ד' אמות של הלכה - א"כ, מוטלת עליו החובה לראות שיהא ד' אמות כראוי,
ושלא יהיו שום פגימה ועיכובים המונעים את ההתקרבות והשראת השכינה.
כתיב )דברים
לב, לו(: "כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם, כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור
ועזוב". וברש"י: "עצור, נושע ע"י עוזר ומושל שיעצור בהם,
ועזוב, על ידי עוזב".
זו היא התקופה
הקשה ביותר, שכל אחד הולך בדרכו. והנה בכל זמן מוכרחת הנהגה, ומכ"ש
בשעת המלחמה ובשעת הסכנה, שצריכות הפעולות להיות מכוונות זו בזו, ואם אינו מכוון
וכל אחד הולך לעצמו, הרי זה הגורם לאסון ולמפלה ח"ו.
והנה היה צריך
להיות כתוב בפסוק אפס "עוצר ועוזב", כי הרי הסיבה שאין מי שיעצור, הרי
אין לנו רבי ישראל סלאנטער, רבי עקיבא איגר, רבי חיים וואלזינער,
וא"כ לכאורה עיקר הסיבה שאין עוצר ועוזב, אבל בפסוק נאמר שאין עצור ועזוב,
והוא על הנפעל - נושע ע"י עוצר וע"י עוזב. אלא הפירוש הוא שאפילו עד כמה
שיש עוצר, שהמקום עצמו והתקנות גופא עוצרים, אך מצד המקבלים החסרון שאין מקבלים
כראוי, שכל אחד הולך בדרכו - אפילו אם היא דרך טוב לפי דעתו, ובאופן ישר בעיניו - וכמאה"כ )משלי כא, ב(
"כל דרך איש ישר בעיניו", מה שהוא חושב ורוצה נראה ישר בעיניו, ועיקר
הקושי של התקופה בזה שאין עצור ועזוב - נושע ע"י עוצר, נושע ע"י עוזב,
מצד המקבלים, שחסרה ההבנה והדעת של המקבלים להבין.
עוד...
- תכלית יציאת מצרים - הכנה להגיע לקבלת התורה
- תכלית בנין הישיבה שתהיה התורה חלק מעצמותו
- תיבת נח של דורנו – לסיום בין הזמנים
- תורה אפשר לקנות רק בשמחה - רבי אליהו שמחה חזן, ראש ישיבת תורה ודעת
- תורה – מאור פני מלך חיים
- לימוד תורה
- שתהיו עמלים בתורה
- שאיפות מסוף העולם עד סופו
- רק עם חכם ונבון - אך ורק?
- קניני התורה - מתוך קובץ "שיח יוסף"