חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ואתה את בריתי תשמור - הרך הנימול היה בן שישים ושמונה

@7במסירות נפש הם מגיעים מכל קצוות הארץ ואף ממדינות שונות ברחבי העולם כדי להטביע בבשרם את חותמו של הקב"ה ולהפוך ליהודים מושלמים. המגף הקומוניסטי רמס את היהדות לחלוטין ושלח לסיביר את מי שהעיז להכנס בבריתו של אאע"ה. כך נוצר מצב שאלפי יהודים נמצאים בארצינו הקדושה, רוצים בכל ליבם לעבור ברית מילה, אך אין להם צל של מושג מה לעשות ולאן לפניות. הרב אהרן קרמר והרב יעקב קליין נטלו על עצמם את המשימה.

 

 

 

 

"אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש" - נשמע קולו המרוגש, המשתנק, של ה"סנדק". "על כן בשכר זאת... צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרינו". מילות הברכה מקבלות משמעות אחרת לאור העובדה שה"רך הנימול" אינו רך כלל, במנין שנותיו יכול היה אפילו להיות סבו של ה"סנדק". הרי לפניך עוד יהודי שהמגף הקומוניסטי המרושע דימה לכבות את גחלת היהדות המפעמת בקרבו. אבל לא, את הגחלת היהודית אי אפשר לכבות. הנה נדלק הניצוץ והוא הגיע עד לכאן כדי להכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה.

 

 

ה"רך הנימול" בן השישים ושמונה, נראה מרוגש מאוד, פניו מאירות. עטור בתפילין, גם זה לראשונה בחייו, הוא עונה אמן אחר ברכת "סנדקו". ואז מגיע הרגע המעביר צמרמורות של התרגשות בלב הנוכחים: "קיים את האיש הזה לאביו ולאמו, ויקרא שמו בישראל" אזניו של ה"סנדק" רוכנות לעבר ה"רך הנימול", והרך הנימול שבמשך שישים ושמונה שנים ענה לשם וולדימיר מחליט לבחור בשם "אברהם" כשמו של אבינו הראשון שבבריתו נכנס זה עתה. אף אחד מן הנוכחים אינו נשאר אדיש למראה השינוי העצום בנפשו של היהודי הנולד זה עתה מחדש למול עיניו. כולם מפטירים יחדיו: "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים".

 

 

כולנו מכירים את הברית הרגילה. ידידים ובני משפחה מתכנסים בבית כנסת. אבי הבן הנרגש עטור בטלית ותפילין לוחץ את ידי המאחלים הרבים, עד שנשמעת קריאתו של המוהל: "קוואטר", התינוק מוכנס לבית הכנסת על גבי כרית צחה. רשימת מכובדים מתכבדים בזה אחר זה ב"כסא של אליהו" ב"מהכסא" ב"חיקות". "סנדקאות" מהסנדק, ברכות ועמידה לברכות. האב הנרגש מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. המברך נוטל את הכוס ומברך וכולם מטים אוזן לשמוע את שמו החדש של התינוק. הקהל מאחל "מזל טוב" ומסב אל סעודת הברית.

 

 

בחדר הניתוח של בית החולים "משגב לדך" מתקיימים מידי יום בריתות מסוג שונה. אפשר וה"קוואטר" אינו מוביל את ה"רך הנימול", ואין "חיקות". אך מי שזכה אי פעם להשתתף, כל שכן להיות "סנדק", בברית כזאת, בה מגיע הנימול בעצמו מתוך החלטה אישית אמיצה, ומתוך רצון בוער להיות יהודי ולהיכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, לא ימוש ממנו זכר המעמד ימים רבים. הזכרונות וההתרגשות צפים ועולים כל הזמן, מראה פניו המאושרות של היהודי שנולד מחדש לתוך חיקו של העם היהודי. עומד מול העיניים ללא הרף.

 

 

המפגש עם האנשים הנפלאים ראשי ארגון "ברית אבות", שנטלו על עצמם את העול הכבד הכרוך בהבאת אלפי יהודים בבריתו של אאע"ה, אף הוא אינו מותיר אותך שווה נפש.

 

 

סעודה בשרית דשנה מוגשת לשולחן. ה"רך הנימול" עטור בתפילין מסב בראש השולחן. על דף פוליו חרות שמו החדש באותיות קידוש לבנה. אברהם ]וולאדימיר עד לפני כמה דקות[ מבקש לשאת דברים לרגל השמחה. הוא עומד ומנסה לתת ביטוי לסערת הרגשות המציפה אותו כליל. נאומו כולל עשר מילים האומרות הכל: "ד' אני אוהב אותך, עכשיו אני יהודי, עכשיו אני יהודי". מתיישב במקומו ומתייפח.

 

 

 

שנת תש"ן, הקומוניזם ששלט באגרוף ברזל, ודיכא חיי מיליונים מנתיניו, קרס בקול דממה דקה כמעט ללא יריית רובה. מסך הברזל שנעל מאחוריו מיליוני יהודים קרס באחת. שערי ארץ ישראל נפתחו לרווחה ומאות אלפי יהודים עלו ארצה. רוב רובם של העולים לא נכנסו בבריתו של אאע"ה. נוצר איפה צורך דחוף בהקמת מערך מוהלים שיכניסו את מאות אלפי העולים בבריתו של אאע"ה. ארגון "ברית אבות" בראשותם של הרב אהרן קרמר והרב יעקב קליין יחד עם ד"ר צ'צ'קס רופא מומחה שהכניס אלפים בבריתו של אאע"ה עוד בימי הקומוניזם האפלים, פועל זה כמה שנים בתחום זה וזכה למול אלפי יהודים מבוגרים וצעירים כאחת.

 

 

 

עודנו תחת הרושם המרגש, ביקשנו לתהות על קנקנו של הארגון ופעולותיו. הפנינו מספר שאלות ליו"ר הארגון המוהל המומחה הרב אהרן קרמר.

 

 

 

ארגון "ברית אבות" לשם מה?

 

 

הרב קרמר: בארצינו הקדושה מצויים אלפי יהודים שעדיין לא זכו להיכנס בבריתו של אאע"ה. בברית המועצות היה הדבר אסור עפ"י החוק, אך גם כשהגיעו לכאן לארץ נכנסו עולים רבים לחיי שגרה משלהם ללא מודעות לנושא החשוב הזה. ישנם עולים רבים המעוניינים בכל ליבם להכנס בבריתו של אאע"ה, אך אין להם מושג מה הם צריכים לעשות, לאן לפנות. לצורך כך הקמנו את הארגון "ברית אבות" במסגרתו סיכמנו עם בית החולים "משגב לדך" על הקצאת זמנים מסוימים בכל יום בו יעמוד מערך חדרי הניתוח של בית החולים לרשותינו. וכך אנו זוכים מידי יום להכניס יהודים נוספים בבריתו של אאע"ה.

 

 

 

כיצד יודעים העולים לאן לפנות, בעצם איך הם אמורים להגיע אל הארגון?

 

 

הרב קרמר: אנחנו משקיעים רבות בפרסומת בכל כלי התקשורת אליהם נחשפים דוברי הרוסית. יש לנו מערכת פרסום קבועה לדוברי רוסית. כמו"כ אנו מפרסמים מודעות קבועות בעיתונות הרוסית ובעוד ערוצי תקשורת, כך שאנו נחשפים באופן קבוע לציבור היעד, משם הם יודעים על ארגונינו וכך הם יוצרים עימנו קשר.

 

 

 

אחרי שהוא פונה אל ארגונכם מכניסים אותו מיד בבריתו של אאע"ה?

 

 

הרב קרמר: קודם עליו להביא אישור מגורם מוסמך ומקובל המוכיח את יהדותו. כעיקרון איננו מוהלים מי שאינו יהודי. מי שאינו מוכיח בעליל שהוא יהודי אינו נימול על ידינו. ישנם נכרים רבים שעלו מרוסיה שרוצים לעבור ברית מילה כדי לא להיות שונים בארץ וכך להתערות בחברה הישראלית. אנחנו לא נהיה אלה שנעזור להם בכך חלילה, לכן אנו דורשים הוכחה ברורה שהוא יהודי.

 

 

 

אתם המחליטים לפי ההוכחות אם הוא יהודי?

 

 

הרב קרמר: לא, הענין הזה אינו קשור אילינו. אנו מפנים אותם לבתי דין מוסמכים לבירורי יהדות, רק לאחר שאנו מקבלים אישור ברור שהמבקש הוא יהודי רק אז הוא מוזמן לעבור את ברית המילה. בכלל כל שאלה הלכתית שמתעוררת אנחנו שואלים ומתיעצים עם רבנים חשובים ומורי הוראה שממנחים אותנו כיצד לפעול.

 

 

 

מהיכן מגיעים אל ארגונכם?

 

 

הרב קרמר: מהיכן לא, מכל קצוות הארץ. קשת שלימה של אנשים בגילאים שונים. מתינוקות בני שמונה ימים ועד יהודים בני שמונים שנה.

 

 

 

גם בגיל מבוגר כזה?

 

 

הרב קרמר: בצום גדליה השנה הגיע יהודי בן 97, אגב באותו יום הכנסנו בבריתו של אאע"ה ארבע דורות בזה אחר זה. זה היה מרגש מאוד. בי"ב תשרי יומיים אחרי יום כיפור הגיע יהודי יליד תרפ"ה בן 28.

 

 

 

לאחר הברית שמעתי את כל הנוכחים אומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", הנוסח הזה הוא רלוונטי לגילאים הללו.

 

 

הרב קרמר כמו ציפה לשאלה מן הסוג הזה. ומתחיל לגולל בפנינו שרשרת מופלאה של סיפורים מעניינים: מיד לאחר הברית אפשר לראות אצל כל אחד מהנימולים פתיחת הלב לכל דבר שבקדושה. זה מפליא ממש לראות איך שהמילה מסירה גם את ערלת הלב.

 

 

לפני זמן לא רב, כשאמרנו יחדיו את הנוסח "כשם נכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים" חייך הנימול המבוגר כששמע את המילה "לחופה" והודיע כי הוא נשוי שנים רבות. התברר שנישא ברוסיה בנישואין אזרחיים גרידא ומעולם לא נכנס "לחופה". שבועיים לאחר הברית זכה להיכנס לחופה.

 

 

אין זה מקרה בודד, רוב רובם של אלו שלא עברו ברית מילה נישאו בנישואין אזרחיים, אנחנו משתדלים לברר אצל כל אחד מהפונים אלינו אם הוא ערך חופה וקידושין כדת וכדין, וכך הפנינו מאות זוגות לרבנים שונים שיערכו להם חופה וקידושין כדת.

 

 

הסיפור המרגש ביותר שהיה לי במשך שנות הפעילות היה כאשר אחד מן העולים הביע נכונות לעבור ברית מילה. אך אשתו הנכריה התעקשה ועמדה בכל תוקף שלא יעבור ברית מילה. הוא הגיע, עבר את הברית ומיד לאחריה הוא התעורר מאוד והחליט בו במקום לעזוב את אשתו הנכריה לצמיתות.

 

 

אנחנו משתדלים גם כן לברר אצל הפונה אם הוא בכור. וכך די שכיח אצלינו שביום בו נכנס לבריתו של אאע"ה הוא גם כן נפדה על ידי כהן. בנוסף לכך מיד אחרי הברית אנו מניחים לו תפילין והוא קורא קריאת שמע. ברוב הפעמים הוא עושה זאת לראשונה בחייו. "תאר לך באיזה רכוש עצום הוא יוצא ביום אחד: ברית מילה, פדיון הבן, תפילין, קריאת שמע" - מתפעל הרב קרמר.

 

 

במקרים רבים ה"סנדק" נקשר בקשר נפשי אל היהודי שהכניסו בבריתו של אאע"ה. היו מקרים שהלב של הנימול נפתח והתעורר. והוא הביע נכונות להניח תפילין בכל יום, אם רק יהיה לו. הסנדק שהתרגש ממעמד הברית עד עמקי נפשו, העניק לו זוג תפילין מהודרות, ומאז אותו יהודי פוקד את בית הכנסת מידי יום ביומו מניח תפילין ומתפלל וקובע שיעורי תורה. כך שהסנדק זכה להכניסו "לתורה לחופה ולמעשים טובים".

 

 

בימים שלאחר הברית כשאנו פוקדים את ביתו לצורכי טיפול, אנו נאלצים לפעמים להיכנס לבית ללא מזוזה. לפעמים ישנם נרתיקי מזוזות ריקים. לכן המוהל מצטייד בדרך כלל במזוזות. וכשהוא מבקר בבית הנימול הוא מזכה אותו גם כן במצוות מזוזה.

 

 

בכלל, פתיחת הלב המגיעה לאחר הסרת ערלת הלב, עושה מהפכה בנפשם. יש עשרות מקרים שכל המשפחה חוזרת בתשובה בעקבות הברית. לדוגמא, לפני כחצי שנה הגיע לכאן יהודי מרחובות. לא ידעתי לפני הברית שהוא בכור ולכן גם לא הכנתי כהן שיבא לערוך את הפדיון. רק לאחר הברית הוא הודיע לי שהוא בכור. התקשרתי לכהן שגר בעיר רחובות וביקשתי ממנו שיערוך לו פדיון הבן. לאחר הפדיון מתקשר אלי אותו כהן מרחובות מרוגש לגמרי: שמעת מה קרה? למעמד "פדיון הבן" הם הגיעו יחד עם שכיניהם. השכנים התרגשו מן המעמד והחליטו אף הם בו במקום לפדות את בנם הבכור. הייתה התעוררות גדולה, לאחריה החליטו שני המשפחות להכשיר את המטבח ולרשום את ילדיהם לבית ספר תורני.

 

 

זה אינו מקרה יחיד. המקרים הללו רבו מספור. אבל זה מקרה מאפיין.

 

 

ציבור העולים מרוסיה שונה מאוד ביחסו לדת מהציבור החילוני הישראלי. קיימת בורות גדולה בקשר למצוות התורה. לרבים מהם המפגש עם מצוות ברית מילה הוא המפגש הראשוני שלהם עם יהודי חרדי. כשהם מגיעים לחדר הניתוח הם נתקלים באווירה שונה לגמרי מכפי שהצטיירה בעיניהם עד אז. המפגש הראשון שלהם עם היהדות מלווה בהתרגשות גדולה בשמחה ובהארת פנים. האוירה היא מאוד חגיגית ומשמחת.

 

 

אחד הנימולים, מבוגר מאוד בגילו, סיפר לנו איך הגיע להחלטה לעבור את הברית. הוא הזדמן לבית הכנסת בשבת. מצות התורה שהצטיירו בעיניו כמערכת נוקשה של חוקים התגלו בעיניו כחויה נפלאה. הוא נשבה לגמרי בקסמה של השבת, שולחן השבת והתפילות בבית הכנסת היו עבורו חויה כבירה. כשהגיע לתפילת שחרית בשבת ואמר את המילים: "גם במנוחתו לא ישכנו ערלים" הדהדו מילות אלו במוחו עד שהחליט מיד להזדרז ולערוך ברית מילה. כדי שיוכל להכנס בכלל אלו שזוכים למנוחת השבת.

 

 

היה עולה מבוגר אחר שדווקא התפלל מידי שבת בבית הכנסת. לאחר הברית פרצה ממנו קריאת צהלה: ברוך ד', מעתה אוכל לקבל עלייה לתורה. ישנם פוסקים הסוברים שאין להעלות לתורה מי שאינו נימול.

 

 

רק לאחרונה הייתה משפחה נוספת שהאב הגיע להכנס בבריתו של אאע"ה, לאחר הברית נפתח ליבו לכל דבר שבקדושה. תוך זמן קצר חזר בתשובה שלימה הוא וכל משפחתו. הם עברו אפילו לגור בשכונה חרדית.

 

 

פעם הגיע מישהו לעבור ברית. הסברנו לו שלאחר הברית עליו לבחור לעצמו שם יהודי. הצגנו בפניו מספר שמות כפי המקובל. אותו אחד התעקש לא לשנות את שמו הגויי המובהק. עשינו את הברית והתחלנו לברך את ברכת "אשר קידש ידיד מבטן". כשהגענו לויקרא שמו בישראל. הוא אמר: שמי יעקב תשכחו ממה שאמרתי לכם מקודם אני רוצה שם יהודי. לאחר הברית הוסרה גם ערלת הלב.

 

 

 

מיהו הרופא המומחה שעומד על גביכם בזמן שאתם עורכים את הברית?

 

 

הרב קרמר מחייך: הרופא שלנו הוא "סיפור" בפני עצמו. ד"ר צ'צ'קס הינו יהודי בעל רקורד מרשים של מסירות נפש עבור מצוות מילה עוד בימים האפלים של רוסיה הקומוניסטית. הוא בעצמו נולד בעיירה מעז'יבוז' עירו של הבעש"ט זי"ע. כשמלאו לו שמונה ימים היה זה בשבת נחמו, הכניסו אביו בבריתו של אאע"ה ברוב עם, וחילק לאחר הברית לציבור הנוכחים עוגות ויין. עד מהרה הגיע הדבר לאזני השלטונות והם הגיעו לעצור את אביו על עצם עריכת ברית מילה שהייתה מנוגדת לחוק הקומוניסטי ועל "חוצפתו" לערוך אותה ברוב עם ולחלק אחריה מיני מזונות ויין לקהל הנוכחים. חצי שנה שהה אביו במאסר, לאחריה שוחרר בתנאי שלא יוסיף לדור בעיירה מעז'יבוז'.

 

 

כשגדל ולמד רפואה החליט לרתום את הידע הרפואי שלו ואת מעמדו לעריכת ברית מילה לכל המעוניין. ברוסיה של אז ידעו שכל המעוניין לעבור ברית מילה עליו להצטייד בבקבוק וודקה משובח, לבא עימו לראש המחלקה בבית החולים, לאחר שהבקבוק החליף ידים, קיבל היהודי "הוראה רפואית" מראש המחלקה שעליו לעבור ברית מילה כביכול לצרכי רפואה. אחיות בית החולים התקוממו ולא הבינו מדוע נוהרים "חולים" רבים כל כך לעבור אותו סוג ניתוח, בעוד הם נראים בריאים לחלוטין. אך הד"ר צ'צ'קס היה "חייב" למלא אחר הוראות ראש המחלקה.

 

 

בתחילת דרכו חשש ד"ר צ'צ'קס לעורו. לפעמים כשהתגברו חששותיו היה דוחה את הבקשות. עד שפעם אחת פנה אליו יהודי שנודע לו על פעילותו והתחנן בפניו שיעורך לו ברית מילה. ד"ר צ'צ'קס שחשש לעורו התחמק ממנו. לאחר יומיים הוזעק הד"ר אל אותו יהודי. הוא ניסה לערוך ברית בתנאים סביבתיים לא מתאימים ועל ידי מישהו שאינו מומחה לערוך בריתות לגיל מבוגר, כך שנוצרה בעיה רפואית חמורה. מאותו יום החליט ד"ר צ'צ'קס לערוך בריתות לכל הפונה אליו ללא התחמקויות, כשהוא תולה את בטחונו בהקב"ה.

 

 

 

מדוע בחרתם בשם "ברית אבות" לארגונכם?

 

 

הרב קרמר: מסיבה פשוטה מאוד. את הברית המסורתית והרגילה עורך האב לבן, אצלנו ברוב המקרים האב אינו מכניס את בנו אלא היא נערכת לאב בעצמו. סיבה נוספת היא על שם נוסח התפילה: "וברית אבות לבנים תזכור".

 

 

 

אתם נתקלים בקשיים או בצורך לשיכנוע?

 

 

הרב קרמר: בוודאי. לא פעם ולא פעמיים ישנם בני משפחה המתנגדים. או שנתקלים באנשים שצריך להקדיש המון זמן כדי לשכנעם. אך הסיפוק וההתרגשות שמתעוררת בזמן הברית מחפה על הכל.

 

 

היה מישהו שהגיע כדי לערוך ברית. ביקשנו ממנו את המסמכים המוכיחים שהוא יהודי. המסמכים היו מונחים בידי אביו שגר כאן בארץ אך הוא עדיין קומוניסט מושבע. האב סירב בכל התוקף לשחרר את המסמכים, ואנחנו לא יכולנו לערוך לו ברית לפני שהוא לא מוכיח שהוא יהודי. זמן רב הפציר באביו שישחרר את המסמכים ללא הועיל. עד שיום אחד אסף את כל אחיו בבית אביו לשיחה ארוכה ולאחר שכל האחים שיכנעו את האבא הוא שיחרר סוף סוף את המסמכים, וכך יכולנו לערוך לו ברית.

 

 

היה לנו מקרה דומה שהסתיים בצורה מרגשת. תלמיד בית ספר שביקש לעבור ברית התבקש להוכיח את יהדותו. אך המסמכים שהוכיחו את יהדותו היו מונחים בבית דודו אחי אימו יהודי מבוגר בגיל שבעים. הדוד לא רצה לתת את המסמך לידי אחיינו. אך הוא הסכים להגיע למקום הברית יחד עם המסמך. לאחר שראה את כל התהליך העובר אצל אחיינו, נדלק בקרבו הניצוץ היהודי וביקש אף הוא להכנס בבריתו של אאע"ה. בו במקום נימול אף הוא והצטרף מאושר כולו לעם הנושא את חותמו של הקב"ה.

 

 

לפעמים מגיעים ההורים כדי למול את ילדם, ובמהלך הברית נדלק בקרבם הניצוץ היהודי, עד שההורה מבקש אף הוא להצטרף. היה לנו פעם ברית מילה של שלש דורות הסב האב והנכד שנימולו באותו יום, אלא שכאן היה הסדר הפוך מהברית המסורתית בו האב מכניס את בנו לבריתו של אאע"ה. הם הגיעו כדי למול את הילד. במהלך הברית התעורר האב וביקש אף הוא להכנס בבריתו של אאע"ה. הסב שנכח במקום ביקש מיד לאחר מכן להצטרף לשרשרת הדורות הנימולים.

 

 

ישנם הרבה שרוצים לעבור ברית, אך כל הענין נתקל בקושי מבחינת מקום העבודה. צריך לטרוח הרבה כדי לתאם את לוח הזמנים של חדר הניתוח עם לוח הזמנים שלהם. יש כאלו שמקבלים מהארגון החזר כספי על אבדן ימי העבודה הנגרמים בעטייה של הברית.

 

 

לאחרונה הגיע קבלן בנין כדי לעבור ברית. אותו קבלן מנהל כמה פרוייקטים, לוח הזמנים שלו צפוף להחריד. הוא קבע מספר פעמים זמן בו הוא יגיע, אך לבסוף הוא ביטל בגלל פגישות דחופות. לבסוף הוא ניצל שעה פנויה בין פגישה לפגישה, הגיע לחדר הניתוח ומיד לאחר הברית בקושי הספקנו לברך את ברכת "אשר קידש ידיד מבטן" הוא נעלם למקום עבודתו.

 

 

ככלל למדתי מן הנסיון שהטיעון היחיד שבכוחו לשכנע הוא העובדה שהוא "יהודי". בטיעון הזה אני משתמש כל הזמן, והטיעון הזה פועל את פעולתו ללא עוררין. ילדים צעירים מבתי ספר שאינם מוצאים ענין בכל מערכת השכנועים השייכת לאנשים מבוגרים אינם יכולים לעמוד מול הטיעון היחיד: "אתה יהודי" וכל יהודי עובר ברית מילה.

 

 

פעם הגיע יהודי הנושא תפקיד מוניציפאלי בכיר מאוד באחת מערי הארץ אלינו לעבור ברית. לאחר הברית הוא אמר לי את המילים הבאות: "אני רוצה לומר לך שלא באתי לערוך את הברית בגלל שיש לי בעיה, אין לי שום בעיה בחיים, יש לי הרבה כסף, יש לי ילדים, יש לי תפקיד בכיר, כבוד, לא חסר לי כלום, באתי לעבור את הברית רק בגלל סיבה אחת כי אני יהודי, ויהודי צריך לעשות ברית".

 

 

אני חושב שזה לא יהיה הוגן לדבר רק על קשיים בו בזמן שלרוב המקרים המצב הוא להיפך, ישנם הרבה המגיעים אלינו במסירות נפש של ממש.

 

 

היה יהודי הגר באיזור צפון הארץ, הוא שמע שאפשר לעשות ברית בבית החולים משגב לדך, ולא הספיק לרשום את מספר הטלפון. הוא התקשר לבזק 441 וביקש לדעת את מספרו של בית החולים. הם אמרו לו שאין בית חולים בשם זה (כיון שבתחילה כשעבדנו במקום נקראה המחלקה שלנו המרכז הכירוגי). אך אותו יהודי לא אמר נואש, בעקשנות החל מברר אצל כל מי שרק יכל היכן הוא בית החולים משגב לדך, עד שהפנו אותו למשרד הבריאות, גם הם אמרו שאין בית חולים בשם זה. הוא לא התייאש ולא הרפה עד שהפנו אותו למנכ"ל משרד הבריאות והוא נתנו מס' טלפון של עובד הבטחון במקום. הוא הפנה אותו למחלקה שלנו. וכך ברוב עקשנותו מבלי להתייאש הוא זכה סוף סוף להכנס בבריתו של אאע"ה.

 

 

ישנם כאלו המגיעים ממדינות שונות ברחבי העולם לשהות כמה ימים בארץ, רק כדי לעבור את הברית, ומיד הם חוזרים לארץ מגוריהם.

 

 

ומסירות נפש לעבור ברית מילה אינה באה רק מצידם של אנשים בוגרים. גם נערים מגלים מסירות נפש. באחת המוסדות לעולים התברר להם על אחד מהתלמידים שלא עבר ברית מילה. מנהלי המוסד הודיעו לנו שיש תלמיד המעוניין לעבור ברית. ביקשנו מהם את המסמכים המעידים על יהדותו. לגודל הפתעתינו התקבלו המסמכים תוך שעה! והם ביקשו לבא מיד לערוך את הברית. הסיבה למהירות האדירה היו דברי הרמב"ם בפיהמ"ש שבת פרק ר"א דמילה שכתב: "וכמו כן כל מי שיראה זה האדם רוצה לומר הילוד הערל הזה ולא ימול אותו עובר על מצות עשה עד שימול אותו כאילו היה בנו". הודענו להם שאנו מוכנים שהנער יבא מחר ויבצע את הברית. אך התברר שלמחרת מתקיים טיול שנתי שכל בית הספר משתתף בו. טיול שנתי שדובר בו רבות בין כתלי אותו בית ספר. הם חששו שהנער לא יסכים לוותר על הטיול החווייתי. הם שאלו את פי הנער בעצמו והוא אמר שהוא מעדיף להגיע לעבור ברית אפילו במחיר הפסד הטיול. הנער לא העלה אפילו צל של ספק בהחלטתו. הוא הגיע בשמחה לעבור את הברית מבלי להצטער בכלל על הפסד הטיול.

 

 

לסיום בוחר הרב קרמר לספר לנו על ברית מיוחדת במינה אותו לא ישכח לעולם. בחור בן שש עשרה הגיע לערכית הברית בלוית אימו. לאחר הברית כשהתבקש לבחור שם יהודי המתין המברך לאם שתקבע את השם. אך האם לא הצליחה לכבוש את סערת רגשותיה ופרצה בבכי סוער, לא היה ניתן לשמוע מפיה כלום. עד שתוך כדי הבכי היא קראה לעבר הסנדק: קרא לו לוי. בסיום הברכה אמרה האם תוך כדי דמעות וחרחורי בכי: היום הוא היום הכי מאושר בחיי! לאבא שלי קראו "לוי" אני מקווה שאבא שלי בשמים שמח שם שעשינו את הברית לבן.

 

 

 

 

מס' טלפון של ארגון "ברית אבות" הינו: 4182205 - 20 פקס 3443005 - 20

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד