מפעל הדף – בבין הזמנים

@7תנופת התפתחות מרשימה ב"מפעל הדף", ארגון לומדי ה"דף ליום" ביומי דפגרא, לקראת

 מחזור העשרים – "זמן הביניים" אב תשס"ז

@5 *היוזמה של "קבלה" עצמית מחייבת ליומי דפגרא: כל משתתף חותם מראש על כרטיס

 מיוחד, בו נאמר: "הריני מקבל על עצמי בלי נדר, שלא לפחות מלימוד דף אחד גמ' פרש"י

 בכל יום מימי זמן הביניים דחודש מנ"א תשס"ז, והלילה הולך אחר היום" * סיפורים

 מופלאים על כוחה של "הקבלה", להזכיר ללומדים, כי גם ימי "בין הזמנים" אינם פטורים

 מלימוד תורה, יחד עם מנוחת הגוף *

בשבוע הבא, לאחר תשעה באב, עם צאתם של אלפי בני הישיבות ואברכי הכוללים כ"י לפגרת

 "בין הזמנים" הבעל"ט, קמות ופורחות להן "ישיבות בין הזמנים" המשובבות-לב לסוגיהן,

 כמו גם שלל של יוזמות ברוכות מענינות בכל אתר ואתר, כאשר המכנה המשותף לכולן אחד

 הוא - להרבות תורה בישראל ביומי דפגרא אלו, ולשמר את קול התורה שלא ייפסק חלילה גם

 בתקופה זו של החלפת כוחות לקראת 'זמן אלול' הבעל"ט.

לא לחינם, אפוא, מרגלא בפומיה של רבינו הגדול מרן בעל ה"אבי עזרי" זצוק"ל, שהיה

 רגיל לכנות ימים אלו בשם "זמן הביניים", תחת הביטוי המקובל 'בין הזמנים'...

בינות לכל המפעלים הברוכים הללו, שברוך ד' זכינו ואכשר דרא לראותם משגשגים ופורחים,

 תופס מקום של כבוד ארגון "מפעל הדף", פרי רוחם של קבוצה מבני ישיבת "כנסת

 יצחק"-חדרה - ארגון נמרץ המוביל יוזמה יחודית שהצליחה בס"ד בשנים האחרונות לחדור

 ולהתנחל בלבותיהם של אלפי בחורים ואברכים בעשרות מקומות תורה בארץ, ולסחוף אותם

 אחריה בהתלהבות חסרת תקדים, תוך הרחבת מעגלי המשתתפים מפעם לפעם.

בבסיס הרעיון של "מפעל הדף" ניצבת העובדה הפשוטה, שנסיונו של כל בן תורה מעיד עליה,

 על ים העיסוקים המציף את כל-כולו בימי החופש מן המסגרת הקבועה, מבוקר ועד ליל. אם

 נזכיר את בין-הזמנים של ניסן על כל ה'ערב פסח' ומה שכרוך בו, או בבין הזמנים של

 תשרי עם טרדות המצוה של החגים, ד' מינים וסוכה, וכן בבין הזמנים של חודש אב כאשר

 הגוף דורש את מנוחתו... - ופעמים שללא משים מתפלא בן-הישיבה למצוא עצמו בסופו של

 יום עמוס ומייגע, עם השאלה הקשה, התובענית, של 'תורה מה תהא עליה...'.

במסגרת "מפעל הדף", (אשר, דרך אגב, מתנהלת באופן עקרוני ועיקש ללא שום מילגות

 ופרסים וכיו"ב, מה שמעיד יותר מכל, לדעתנו, על תחושת סיפוק מעוררת התפעלות המהווה

 את ה"פרס" האמיתי לאלפי המשתתפים), חותם כל משתתף מראש על כרטיס מיוחד, בו נאמר:

 @1"הריני מקבל על עצמי בלי נדר, שלא לפחות מלימוד דף אחד גמ' פרש"י בכל יום מימי

 זמן הביניים דחודש מנ"א תשס"ז, והלילה הולך אחר היום".

כרטיס זה עצמו, מצידו השני, מהווה תזכורת קבועה השוכנת בכיסו של המשתתף במשך כל ימי

 בין הזמנים, ובכך מבטיחה את רציפות הימים, שלא יעבור חלילה יום אחד מבלי לימוד,

 וזאת בין אם יהיה זה לימוד עיוני בן שעה-שעתיים או יותר, 'על הבוקר', של הטיפוס

 הרציני והמסודר, ובין אם יהא זה לימוד חטוף בשתים אחר חצות, של "הטיפוס של הרגע

 האחרון"...

@9

מענין לציין, כי מטבע הדברים, הצטברו עם השנים בהנהלת "מפעל הדף" (רח' אבני נזר

 20/6 ת.ד. 1534 מודיעין עילית, טל. 08-9760005) סיפורים מגוונים ומעשיות רבות

 שסופרו - הן בעל-פה והן בעשרות מכתבים מרתקים - ע"י משתתפים נרגשים, שמצאו לנכון

 לשתף את "מפעל הדף" בחויית "חצי שעה של גישמאק בערבו של יום שלם, פשוטו כמשמעו, של

 חיפוש קדחתני אחרי הדסים מובחרים...", כך גם, להבדיל, "הדף שנלמד בארבע לפנות בוקר

 בפינה נידחת אי-שם ברמת הגולן, שלא האמנתי למצוא בה גמרא...", או אפילו "אחרי

 מסלול הליכה של אחת עשרה שעות...".

רבים מן הלומדים הדגישו את הענין המיוחד בקבלה וההתחייבות מראש, כתרגיל-מנע מוצלח

 ביותר מול כל תעלולי היצר הרע... הידיעה הברורה ש"התחייבתי – ויהי מה!", יש בה כדי

 לחולל נפלאות!...

כך סיפר ר"מ בישיבה קטנה למצוינים: תלמיד שלי, בחור בן חמש-עשרה, פוגש בי ברבע לאחת

 בלילה, (ב'איצקוביץ' כמובן...), ניגש אלי בהיסוס מה, "מתחנן" על נפשו: - הרב, אני

 חתמתי... שמא מותר פעם אחת, רק היום, 'לפספס'?... פשוט לא יצא לי, והעייפות...

 הרב, מותר?... - על אתר נשלפו, כמובן, שתי גמרות גדולות מהארון, ובמשך שעה וחצי

 צללו הרב והתלמיד במים אדירים, מתוקים. דף גמרא...

"ואני מבטיח" הוא מסיים בעיניים בורקות, "לא ברור לי, מי מבינינו היה מאושר

 יותר!...".

מעשה מרגש אחר היה בחתן ערב כלולותיו, שלא היסס לחתום גם הפעם כתמיד. בליל שבת

 השבע-ברכות, כששבו הזוג הצעיר לביתם החדש באחת בלילה, הלמה בו לפתע ההכרה:

 "הדף!...". גנרטור אין לו עדיין, ורק נרות השבת מאירים מתוך הפמוטות החדשים. הגמרא

 החדשה הגדולה נפתחה ברטט, הכלה הנרגשת קיבלה בשמחה את תפקיד ה"שומר", והחתן פיזם

 את דף הגמרא, משך חצי השעה, לאור הנר...

@9

בימים אלו, ערב "זמן הביניים" אב תשס"ז, לאחר שש וחצי שנים של זיכוי הרבים עצום,

 זוכים ב"מפעל הדף" לחגוג את קיום מחזור העשרים, כשלכבודו ניכרת התפתחות משמעותית,

 הן בכמות והן באיכות.

בנותן טעם לצטט מספר קטעים, ככתבם וכלשונם, מתוך המכתב המיוחד ששוגר השבוע ע"י הרב

 ישעיה זאב שולזינגר, מנהל "מפעל הדף", אל מאות המשתתפים הקבועים ב"מפעל הדף":

"ברון שיר ושבח, בברכת ההודאה לרבש"ע נותן התורה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה,

 ניצבים אנו בס"ד בפתח המחזור העשרים של "מפעל הדף"...

"זכה 'מפעל הדף' הקדוש, אשר ראשיתו היתה מצער, והנה לנגד עינינו תשגא אחריתו מאד,

 כאשר הלב מתרונן אל מול מראה ההתלהבות והשמחה בכל מקום תורה, כמו גם בכל עיר ואתר

 באה"ק, אשר מגיע עדיהם דבר 'מפעל הדף', ועד מהרה משכילים להבין חביבות הענין מחד,

 ונחיצותו המוכרחת מאידך, ומקבלים עליהם עול מלכות שמים בגילה ובשמחה בקבלה של מצוה

 לחק בל יעבור בל"נ שלא לפחות מלימוד דף גמ' עם פרש"י בכל יום מימי זמן הביניים,

 ובכך קושרים עצמם – בתוככי החומריות האופפת את הימים הללו, איש איש באשר הוא –

 בעבותות של אהבה לתורתנו הקדושה, לבל יעבור עליהם יום אחד ללא עסק בה – כי היא

 חיינו ואורך ימינו...

"...ומה אעידך, מה אדמה לך, הלא יודע היטב כל אחד מאיתנו שזכה לקבל ע"ע ולחתום...

 כיצד חש והרגיש בנפשו במוחש ממש את עוצם התועלת והסיפוק אשר הפיק מן הלימוד

 היומיומי - אם בזמן ושעה קבועה שקבע לעצמו או בעתות מזדמנות כפי הענין - הן מעצם

 לימוד הדף, והן מההרגשה הנפלאה שאף יום אחד לא חלף כולו ובוזבז חלילה להבל ולריק,

 כי נשאר בידו ה'דף', ויהי לפליטה...

"בעומדנו כעת בפתחו של 'זמן' מנחם-אב, אשר לב יודע מרת נפשו כמה מרובה הסכנה אם

 וכיצד יימצא הפנאי לעסק התורה, בודאי עינינו בראשינו לקחת חשבון מראש ולקבוע

 ולהעמיד לעצמנו 'מחייב' לבל יעבור חלילה יום ללא עסק התורה, והלא זכור נזכור כיצד

 אחר יום של עיסוקים בהבלי עולם חולף – רק הגמרא תהיה לנו למשיב נפש!...

"...ולבד התועלת העצומה מעצם לימוד הדף, הרי ידוע כמה נכבד ועצום מאד הוא ענין כח

 הרבים, וכבר כתבו הקדמונים כי רבים שנצטרפו יחד לעשות מצוה מקבל כאו"א שכר כנגד

 כולם, וא"כ מה כבירה היא הזכות - ומי יערוך לה - להצטרף לכזה ציבור ענק של בני

 תורה המקבלים על עצמם עול תורה במסירות, ולומדים יחדיו עשרות אלפי דפי גמרא, ומהן

 כמה וכמה דפין במסירות מיוחדת, בזמנים לא זמנים, ובכוחות לא כוחות, ו"גדול אחד

 בצער ממאה שלא בצער"...

"הבה נתאחד כולנו בחיזוק זה, בימים אלו של @1א'לול ב'א @2עלינו לטובה, ובודאי תעמוד

 לנו בעזרת ד' זכות הרבים...

והנה ידוע מרבותינו כי אחת העצות המועילות ביותר היא - להיות מכלל מזכי הרבים,

 ובאשר הוא דבר נקל מאד כפי שהוכיחה המציאות כי כל מי שניסה להציע הדבר בין קרוביו

 ידידיו ומכריו נענה בחיוב בשמחה של תורה, עד אשר נתפשט בעשרות ישיבות, כוללים, בתי

 מדרשות, קהילות בני תורה, וכו', בכל רחבי הארץ, ע"כ צירפנו בזאת טופס החתמה נוסף,

 ומה גדולה הזכות של מי שיצרף עוד ועוד לומדים"...

כאמור, היוזמה של "קבלה" עצמית מחייבת ליומי דפגרא, כבר הוכיחה את עצמה, בשרשרת

 סיפורים ייחודיים לכל בן תורה המשתתף במסגרת, ואשר יכול להעיד על כוחה של "הקבלה"

 להזכיר ללומדים, כי גם ימי "בין הזמנים" אינם פטורים מלימוד תורה, בד בבד עם מנוחת

 הגוף.