עצה להחזקת התורה: גבאים

במה / הגאון רבי גבריאל יוסף לוי שליט"א - ראש ישיבת "באר התורה"

 

@5ללמוד וללמד

 

כתב רבינו יונה בשערי תשובה שער ג' אות י"ט וז"ל: ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל בכל מלאכת עבודת אדוניו, והפועל הנאמן יהיה מהיר במלאכתו וישגיח על מלאכת הפועלים חבריו, ועיניו על דרכיהם לראות אם באמונה הם עושים ויזהירם ויודיעם את המעשה אשר יעשון, כי חפצו ורצונו אשר תעשה מלאכת אדוניו בלא רמיה על כן יחזיק ידי עושי המלאכה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ארור אשר לא יקים, אדם שלמד ושנה ולימד לאחרים וקיים את התורה, ויש בידו כח להחזיק ידי העוסק בתורה ובמצות ולא החזיק הרי הוא בכלל ... אשר לא יקים.

 

ברוך ד' זכה דורנו לרבבות רבבות לומדי תורה אשר כל חפצם ללמוד וללמד, ואכן אלפים עוסקים בתורה בעמל רב ועלו ונתעלו וראוים ללמד תורה ברבים.

 

ועצם מהות מצות ת"ת היא כלשון הרמב"ם בספר המצות מצוה י"א: שציונו ללמוד חכמת התורה וללמדה, והוא אמרו ושננתם לבניך ולשון ספרי לבניך אלו תלמידך וכו'. ונמצא שהתורה כתבה עצם מצות ת"ת בצורה של ללמד לתלמידים. וכן כתב הרמב"ם בהלכות ת"ת [פ"א ה"ב] וז"ל: ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו.

 

 

 

@5התמסרות גדולי ישראל להעמיד תלמידים

 

ואכן מימות משה רבינו לא פסקה מסורת התורה, וכל חכם לימדה לתלמידים. ובכל הדורות כולם רוב חכמי ישראל תפסו ישיבה, והיחידים שלא תפסו ישיבה העמידו תורה בספריהם.

 

ורבינו הקדוש מרן החפץ חיים זצללה"ה, אשר האיר את כלל ישראל בחיבוריו, ומן השמים זיכוהו לחבר ח"ח ומשנה ברורה ועוד שאר ספרי יסוד לכלל ישראל, עם כל זה לא נח ולא שקט וטרח רבות להעמיד ולהחזיק ישיבה.

 

ומפורסם כי כשהכיר מרן הח"ח את מרן הג"ר נפתלי טרופ זצללה"ה בכה ואמר כי מקנא הוא בסבא קדישא מסלובודקה זצללה"ה, והתבטא "אני עושה ספרים והוא עושה אנשים". בודאי יש באמירה זו משום ענוות חן שהיתה טבועה במרן הח"ח, אך יש לנו ללמוד ממנה גודל מעלת מעמיד תלמידים.

 

וזכורני עת אשר זכינו להסתופף בחצרות ד' במקום הגדול ישיבת פוניבז' אשר רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצללה"ה תיאר באחת משיחותיו איך מרן הסבא מסלובודקה העמיד תלמידים וישיבות, ואשר בזכותו נתקיים עולם הישיבות בליטא ותולדותיהם בארץ ישראל ובאמריקה, ופירט כל אחת מהישיבות אשר הם תולדות האדם הגדול בענקים מסלובודקה.

 

וגדולי עולם אשר היו חולי אהבתה של תורה, ותשוקתם לעסק התורה לא ידעה גבול, הקריבו את היקר להם מכל - זמנם וכוחם אשר יכלו להוסיף בהם בעלייתם בתורה - להעמדת תלמידים רבים והגונים. ומי לנו גדול ממרן ראש הישיבה זצללה"ה אשר כותב בכמה הסכמות הנה אם כי אין לי חלק יד ושם בענינים הנוגעים למעשה בעניני איסור והיתר ואני טרוד תמיד בענינים הנלמדים בישיבה הקדושה [הסכמה לספר טבילת כלים] ראה מסירותו להעמדת תלמידים.

 

ואכן מסירות נפשם של גדולי עולם להעמדת תלמידים והרבצת תורה, היא אשר הקימה הנהרסות אחר החורבן הנורא למרכזי התורה באירופה. ואם כי בתחילה היו הישיבות ותלמידיהם מצער, אך באחריתם נתרבו הישיבות ומוסדות התורה עד מאד, וזכינו ברוך ד' לרבבות רבבות תלמידים בתלמודי תורה ובישיבות עד אין מספר בארץ ובתפוצות.

 

 

 

@5אם אין קמח אין תורה

 

אך כבר אמרו חז"ל "אם אין קמח אין תורה", ועול עצום של החזקת הישיבות רובץ על ראשי הישיבות. וגדולי עולם כמרן הג"ר שמעון שקאפ זצללה"ה ומרן הג"ר ברוך בער ליבוביץ זצללה"ה ומרן הג"ר אלחנן וסרמן זצללה"ה גלו שנים שלמות לאמריקה כדי להחזיק ישיבותיהם.

 

ובדור שלאחר השואה מסר מרן הרב מפוניבז' זצללה"ה כל זמנו וגאונותו בעמל בל יתואר לקיים הישיבה ולהחזיקה. וכפי שאמר מרן הג"ר חיים שמואלביץ זצללה"ה בהספדו בלווית מרן הרב מפוניבז' כי יש נותנים כסף להחזיק התורה ויש נותנים זהב, והרב נתן את גאון ישראל לתורה. וכמה טרחות טרח מרן הגאון ר' אהרן קוטלר זצללה"ה, וקיבץ עוד מאה דולר ועוד מאה דולר על מנת לקיים ישיבתו המעטירה, שהיה ראשיתה מצער וכיום מרכז התורה הגדול בעולם.

 

 

 

@5להסיר עול הקמח מראשי הישיבות

 

ואלו היו גאוני עולם אשר היתה היכולת בידם להחזיק הן הקמח והן התורה. אך בדורנו אין ספק כי כפי אשר יוסר עול החזקת הישיבות מראשי הישיבות, כן יגדל כוחם ללמד ולהעמיד תלמידים. ובפרט בעשרות השנים האחרונות, שמחד גיסא נתרבו ברוך ד' הספסלים בבתי המדרש, וכל בן למשפחה חרדית רואה עצמו נטוע לעולם בבית המדרש, ומאידך גיסא בני הישיבות כיום זקוקים יותר לקשר של ממש לקרבה ולחום מאת רבותיהם בישיבה.

 

ואין דורנו כדור שלפנינו שרוב נמצאים בישיבות היו "מבקשים" גדולים, ועל כן היו מתאמצים מאד ללמוד מרבותיהם אפילו כאשר היה הדבר קשה. ומלבד זאת, מכיון שלא היה הדבר מקובל ומוסכם שכולם יושבי בית המדרש, היו אלו שבחרו בכך מחוסנים ויציבים יותר בלימודם. אך כיום, הגם שבני הישיבות יקרים הם עד מאד, וחפצם רב לגדול ולצמוח בתורה ובעבודה, מ"מ צריכים הם הרבה יותר יחס עידוד וחיזוק מרבותיהם. ובשם מרן החזו"א זצללה"ה אומרים כי ראשי הישיבות כיום צריכים להיות אב ואם לתלמידיהם.

 

וברור ופשוט שאם היה אפשרי שראשי הישיבות יהיו פנויים מכל עול, היתה זו ברכה מרובה להם ולתלמידיהם.

 

 

 

@5חובת "ללמד" על מי שאינו חכם

 

דבר ברור ופשוט הוא שגם מי שאינו חכם ואינו יכול בעצמו ללמד תורה לאחרים, אין דבר זה פוטרו מחובתו להקים דברי התורה. וכלשון הספרי המובא ברבנו יונה: ויש בידו להחזיק ידי העוסק בתורה ובמצות ולא החזיק הרי זה בכלל ... אשר לא יקים את דברי התורה הזאת.

 

וכאשר ישנם ת"ח הראויים ללמד תורה ואינם יכולים לעשות כן משום שאין קמח, וטירדה זו מונעת אותם מללמד, אזי מחוייב מי שבידו להחזיקם לקיים מצות 'ללמוד תורה וללמדה' ע"י החזקתם, שהרי כל אחד מישראל מחוייב מדין ערבות לדאוג שכל אחד יוכל לקיים את מצוותיו. [וגם יש לדון שמצוות ללמד מוטלת על כל אחד ואחד, ואם אינו יכול בעצמו יעשה זאת ע"י שלוחו, אמנם בפשטות ברמב"ם כתוב שכל חכם חייב ללמד, ומשמע דדוקא חכם, ועיי' בפ"א מת"ת ה"ג, ובשו"ע הגר"ז הלכות ת"ת פ"א קו"א א', והדברים בזה ארוכים, ואכ"מ].

 

ונביא דוגמא להמחשת הדבר, שהמחזיק תורה מקיים מצות "ללמד" ע"י שמעמיד אפשרות לאחרים ללמד תלמידים. הוצע לאחד הנדיבים באמריקה להחזיק משכורת של ר"מ בישיבה. ונאמר לו כי כשהוא מתחיל את היום באמריקה ב-8 בבוקר, הוא כבר אחר "אמירת שיעור" בארץ ישראל, ע"י שלוחו שהוא מחזיקו ושותף בתורתו.

 

 

 

@5החזקת הישיבות קיומו של כלל ישראל

 

וגודל המצוה של החזקת הישיבות פשוט וברור לכל מבין. כי כל יסוד ובנין כל אחד לכל חייו תלוי בגודל וטיב מה שגדלוהו ולימדוהו בישיבה, וכל הצלחת כלל ישראל תלוי בגודל רמתם הרוחנית של הישיבות. וכפי שיהיו חכמי ישראל פנויים לגדל תלמידים בתורה וביראה בלי טרדה, כך בס"ד יצליח חפץ ד' בידם.

 

ועוד כי ידוע מה שהביא מרן הח"ח באהבת חסד פרק י"ט, שמשמעות המדרש היא דעיקר ענין המעשר, ובפרט מעשר כספים, נתקן בשביל להחזיק עמלי תורה.

 

וכיום, מלבד החזקת הישיבות, דבר גדול הוא להחזיק הכוללים לאברכים. ברוך ד' כל תלמידי הישיבות ממשיכים ללמוד בכוללים, אך פרנסתם דחוקה. ודאי א"צ להרגיל במותרות, אך ראוי שתהיה יותר הרווחה ללומדי תורה ולא יזדקקו לדקדוקי עניות. גם מצוי פעמים רבות, שמחמת שיקולים של קשיי פרנסה אברכים אינם בכולל המתאים להם ובדרך לימוד הטובה לעלייתם.

 

 

 

@5"גבאים"

 

ישראל עם קדוש נתבעים ונותנים, והתרומות לעולם התורה הם עצומות. אך הדבר דורש זמן וטרדה מרובה מאוד מראשי הישיבות והכוללים, להגיע לנדיבים ולגייסם לטובת הישיבות.

 

ועצה טובה לכך היא שיהיו - כפי שישנם כבר בכמה מקומות - "גבאים". היינו, אנשים יקרים אשר אינם עסוקים בללמוד וללמד תורה, והם יהיו ממונים לגייס את הקמח לחזקת התורה, ואדרבה פעמים רבות גם יצליחו לגייס יותר מהראשי ישיבות כי דבריהם יותר נשמעים אצל הנדיבים, שהם חבריהם.

 

וכפי שנאמר בתורה "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך", שהוקדם זבולון ליששכר משום שהיה מפרנסו ומניחו לעסוק בתורה, כך גם בגבאים אלו יתקיים 'גדול המעשה יותר מן העושה' ויהיו המה ג"כ זוכים בזכות זו להיות ה"זבולון" של לומדי התורה, ויותר מכך - של מרביצי התורה.

 

 

 

@5להעמיד תלמידים בכוללים

 

זאת ועוד, הרבה אברכים כיום צריכים עוד להבנות בכולל בהרבה דברים, וצריכים הם לרב שיעמוד על גבם וידריכם. ובר5וך ד' ישנם ת"ח רבים שהינם ראויים להרביץ תורה ולגדל אברכים בכוללים, אך לא תמיד ניחנו בכח המעשה לגייס את ה'קמח' הנדרש להחזקתם.

 

אכן זכה ציבור האברכים שכמה יחידים זכו לסייעתא דשמיא, ומחזיקים הם מאות ואלפי אברכים בכוללים, ובראש כל כולל העמידו ראשי כוללים אשר יהיו פנויים רק להעמיד ולגדל תורה ויראה באברכי הכולל. אך עדיין ישנם אלפי אברכים אשר נמצאים בכולל אשר הוא בעצם 'בית מדרש לאברכים', בלא שחכם גדול פנוי מכל טרדה עומד על גביהם לגדלם בתורה.

 

ולבטח אם עשרות ואולי מאות אנשים שיצאו למלאכתם יטלו עליהם העול להיות 'גבאים' לישיבה או לכולל היקרים וקרובים ללבם, יוכלו לפעול ולהפעיל גדולות ונצורות לעצמם ולציבור.

 

ואכן יש כמה מקומות שהת"ח העומדים בראש מוסדות התורה אינם נזקקים לעסוק בהחזקת המוסד, אלא גבאים אשר פרנסתם מעסקיהם מחזיקים את המוסדות למצוה ולזכות, כך שראשי הישיבות פנויים לתורה.

 

 

 

@5המעלות בדרך זו, והקשיים שמנגד

 

בדרך זו כל הצדדים יהיו נשכרים. הגבאים זוכים לקיים ולהעמיד תורה, וכפי שנאמר "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת", והמה שותפים במצות "ללמד תורה" הנעשית על ידי שלוחיהם. ראשי הישיבות והכוללים יוכלו להתפנות מכל טרדה, ולהיות כל זמנם וכחם קודש למלאכת שמים. והתלמידים יוכלו ג"כ ליצור יותר קשר עם רבותיהם, אשר יהיו מסורים להם בלב פנוי ובנפש חפצה.

 

אמנם יהיו שיטענו, כי אף שהרעיון נכון ביסודו, אבל הביצוע בפועל קשה. אותם המתאימים להיות גבאים מוכנים ליטול עליהם עול מוגדר, אך אינם חפצים ליפול למים שאין להם סוף ולהתחייב על דברים שאין להם קצבה.

 

מאידך, גם מצד ראשי הישיבות והכוללים יש כאן אליה וקוץ בה. כי בכמה מקומות שהיו גבאים למוסדות תורה נגרמו בסופו של דבר תקלות, ע"י שהיתה התערבות בדרכי החינוך והניהול הרוחני של המוסד, וכן במינויים וכו'.

 

 

 

@5שביל הזהב - לברכה בלא נזק

 

כל דבר טוב צריך להעשות בחכמה, ובמתכונת אשר תהיה בה ברכה בלא חשש נזק. אין באפשרות מאמר זה לפרט כיצד לבנות כל מקרה ומקרה, אך באופן כללי יש לומר כי בודאי אין בחששות אלו כדי להמנע ממתכונת שטמונה בה ברכה מרובה.

 

לבטח טמון פוטנציאל עצום במתכונת של "גבאים". אמנם למסור את הסמכויות בעמותת הישיבה לגבאים יש בה חששות, אבל ניתן להביא דוגמאות למתכונות שהחששות בהם רחוקים.

 

מי שנדבה רוחו אותו להיות גבאי יטול עליו עול מוגדר של הקמת קרן שתגייס את הכסף הנצרך להחזקת ר"מ אחד או כמה, ניהול אותה קרן והפיקוח עליה יהיו בידו היא תהיה לזכותו או לזכות יקיריו. ועוד דוגמא הלא אם כל תלמיד בישיבה היה משלם את מלוא עלותו לא היתה טרדת "קמח" על ראשי הישיבות. אך רבים אינם יכולים לשלם. ואכן כבר הוקמו קרנות להחזיק מנין בחורים ולממן כל עלותם בישיבה וזאת כקרן בפני עצמה אשר הגבאים הם הממונים לגייס הכסף לאותה הקרן והם המפקחים כי הכסף בא לייעודו, ואך ורק לייעודו.

 

גבאים שלא כל עול המוסד על שכמם, אלא נעשית חלוקה לקרנות שונות - אזי גם קל לגבאים יותר משום שיש להם משימה מוגדרת, וגם החשש להתערבות קטן יותר.

 

גבאי שמחזיק קרן שכזו איננו תורם סתם למוסד בלי שליטה מה נעשה בכספו, אולי כספו שימש למטרות פחות חשובות אלא יכול לבדוק ולבחון כי אכן כספו מנוצל להחזיק את אותם בחורים שהוא הוא בעל הזכות להתמדתם, לעלייתם ולגדלותם בעתיד.

 

גם בכוללים ישנם ומתגבשים כעת כמה רעיונות מעניינים כיצד לרתום גבאים להחזקת אברכים רבים.

 

על כל פנים, בחשיבה יסודית ובבניית מתכונת נבונה ניתן להגיע לדרכים רבות לשיתוף פעולה פורה בו יהיו נדיבי עם הגבאים למוסדות תורה, בצורה מובטחת מכל נזק.

 

לבטח יהיו בעלי מעוף ויוזמה שימצאו הדרכים הטובות אשר אין בהם אלא ברכה, לרתום גם בדורנו אנו את הזבולון שבעם, לא רק לתרום למוסדות התורה, אלא גם ליטול העול של "המעשה" על שכמם, ולהסיר מתלמידי חכמים עול קשה זה של היותם המעשים והמגייסים.

 

 

 

@5להקים ישיבה - כמו לחתן בן

 

 

 

משמיה דסבא קדישא מנובהרדוק זצללה"ה אומרים, כי אם אדם היה מרגיש שלייסד ולקיים ישיבה זה כמו לחתן בן, כל אחד היה יכול להקים ולהחזיק ישיבה.

 

התבונן נא אחי כמה דאגה חכמה עמל וחריצות כל אחד משקיע כדי שבניו ובנותיו יבנו ביתם בכבוד וברווח. ובאותו עמל תוכל לבנות ביתך והיכלך בעולם שכולו נצח. חשוב נא שהקב"ה זיכה אותך בעוד בן ובת, יש כיום אלפים בישראל שמחזיקים בניהם לאחר חתונתם בכבוד, ובאותו סכום היו יכולים להחזיק מגיד שיעורים, עשה זכות זאת למען עצמך לש"ש במצוה שאין עמם "תכלית". חפש מוסד הקרוב ללבך ותשתלב בו כגבאי, וכמאמרם ז"ל "גדול המעשה יותר מן העושה".