צבא הזכויות לישראל

לאט לאט, אבל בהחלט בהתמדה, הולכת וצומחת לה אימפריה של ממש מתחת לאפנו # גדודים גדודים של שומרי לשון, הלומדים את הלכות שמירת הלשון # יש, אפילו, מקום לתקוה שעוד מעט נאלץ להתאמץ כדי להזכר מתי, ומדוע, דברנו לשון הרע # לשלב תחושת אי הנוחות כבר הגענו... # על שומרי הלשון, על משמרות השבועיים ועל מבחני שמירת הלשון #

 

נשמע כמו חלום לעתיד לבא? לא אצל המכורים לדבר, כמו הרבנית ורצברגר הירושלמית ואנשי ארגון "נוצרי הלשון" ושאר שלוחות המפעל האדיר הזה שבשבילם אין קשה מדי ואין יקר מדי בכל מה שקשור להחדרת תודעת שמירת הלשון לעוד נפש מישראל.

 

הפעילות של הארגונים האלו נוגעת לכל השכבות של הציבור, החל בילדים שהם, למעשה, נושאי הדגל של שמירת הלשון. בבתים רבים התחילו לשמוע על "לשון הרע" ועל "אבק!" אבק לשון הרע, כמובן, בעקבות כנסים שערכו בנות בשבת, לאחר הדלקת נרות.

 

היום המפעל הזה תפס תאוצה. בסוכות, למשל, נערכו כינוסים מיוחדים לילדים ע"י "משמרת השלום" ו"נוצרי לשון" בירושלים ובבני ברק. אלפי ילדים מילאו את האולמות בהם נערכו הכנסים. הרעיון להגיש את ההלכות - הלא קלות - של שמירת הלשון בעטיפה מעניינת ומרתקת ראוי להרשם כפטנט עולמי. ילדים יושבים, לאלפיהם, צופים ומאזינים בתכניות מרתקות המחדירות בדרך הנעימה ביותר ללבבות את המסר החשוב של שמירת הלשון וגם, וזה בהחלט ערך מוסף, ערכים של אהבת ישראל ולימוד זכות עליהם עובדים, לצד שמירת הלשון, בארגון "משמרת השלום".

 

תגידו מה שתגידו, תמיד מרגש לראות ילדים מכל העדות יושבים ביחד, מאזינים לרבנים החשובים שפנו אליהם בדברים, ומשתתפים בשירה מלווה בתזמורת. היו אפילו שירים שהולחנו במיוחד לכבוד הכינוסים האלו.

 

מחנכים חשובים הופקדו על התכנית שהוגשה בכנסים, דוגמת הרבנים קלצקין, צימרוט, בן שושן, בלוי ומרקוביץ.

 

הילדים מכניסים את האוירה הביתה. ככה זה בדורנו. היום פועל ארגון "משמרת השלום" בלמעלה מארבעים שכונות ברחבי הארץ. למעלה מ-03 אלף משפחות חברות בארגון, ואלפי נציגות מארגנות בבנייני המגורים שעורים בספר "חפץ חיים" - לומדים לפחות שתי הלכות ליום - ובבתים רבים מקבלת המשפחה על עצמה לפחות שעה יומית של הקפדה מיוחדת על שמירת הלשון. זה שבכל חודש נערכת הגרלה והמשתפים זוכים בפרסים, זה רק קמצוץ המלח, או הסוכר, מה שמחזק את הטעם הטוב.

 

@1כינוסים חגיגיים כאלה, מה הם נותנים?@2

 

הרב ט. מאגודת "נוצרי לשון" לא ממש מבין את השאלה. "מאות רבות של משפחות נוספו למעגל משמרת השלום בעקבות הכינוסים והפרסומים שהתלוו אליהם", הוא אומר. "אנשים קבלו על עצמם לקבוע שיעור קבוע בספרי ה'חפץ חיים' ולהקפיד יותר על טהרת הלשון והדיבור!"

 

@5מחפשים עוד קליינטים

 

כשאנחנו מדברים על "רחבי הארץ" אנחנו מתכוונים, למעשה, לאזורים החרדיים. אבל גם באזורים האלו מצב שמירת הלשון אינו אחיד. "בירושלים", אומר הרב ט., "קיים פרוייקט 'משמרת השלום'. חבל מאד שבעיר גדולה כמו בב"ב אין מי שידחוף את הפרוייקט החשוב הזה. לעומת זאת, קיים בבני ברק פרויקט לימוד ומבחנים לכ-0051 בנות מכתות ז' ח' ט' י' מכל העדות והחוגים, וברוך ד' שנולדו לפרוייקט זה סניפים, כמו: אופקים, זכרון יעקב, קרית גת ועוד. אנחנו מחפשים פעילה נמרצת, שתארגן את המבחנים האלו גם בעיר חשובה כמו ירושלים". ולא שאין התקדמות. הרי אנחנו מדברים על אימפריה בהתהוותה. "אנחנו עומדים להדפיס עוד 000,01 עותקים של ספר 'חפץ חיים - שמירת הלשון'. כמו"כ עומדים להדפיס עכשיו עוד 0008 ספרים של הספר 'אהבת חסד'". אגב, מי שעומד ודוחף, ללא הרף, את נושא אהבת החסד הוא הרה"ג משה חיים גורא שליט"א.

 

בכל השיחות עם האנשים הפועלים למען שמירת הלשון מורגשת, מאוד, המצוקה הכלכלית. זו מגבילה צעדים רבים, עוצרת בעד ההתפתחות ואפילו מצמצמת את הפעילות המאורגנת. "ובכל זאת", אומר הרב ט., "למרות המצוקה, יש, כל הזמן, פעילות. ספרי שמירת הלשון במהדורת כיס הוצאו במהדורה ה-52. רב מכר של ממש".

 

ויש, אפילו היום, תכניות מעניינות להמשך. "אנחנו מתכוונים להוציא, בס"ד, אוגדן", אומר הרב ט. "באוגדן המיוחד יופיע כל דף עם ההלכות של אותו יום בנפרד".

 

לשם מה?

 

"כך אפשר יהיה לתלות את ה'דף היומי' במעלית. אפשר יהיה להניח אותו בישיבה, בחדרי המורות. קל מאוד ללמוד בדרך בעזרת דף כזה".

 

@1הרעיון מצויין, אבל איך תממנו אותו?@2

 

יש לו, לרב ט. הנמרץ, תשובה גם לזה. "בצד הימני של כל אחד מהדפים יהיה מקום להנצחת נפטר, לעילוי נשמתו, ביום פטירתו. תמורת סכום של 05$ ילמדו, באותו היום, לעילוי נשמתו של הנפטר ששמו מוזכר בצד הימני של הדף. הרעיון כבר עבר את שלבי התכנון, אבל נותרו, עדיין, כמה דפים שאפשר לרכוש. מקומות בהתאם ליארצייט, כמובן".

 

הראש היהודי, מה יש לדבר, בהחלט מעלה רעיונות.

 

@5ה"חברותא"

 

רעיון החברותות, למשל. רעיון פשוט, אבל כמו כל ההמצאות הגאוניות - דוקא הפשטות היא העושה אותו נפלא כל כך. איך זה עובד?

 

הרבנית אלקיכן מירושלים מארגנת את החברותות בעיר. "נשים מתקשרות אלי ומבקשות חברותא כדי ללמוד את שתי ההלכות היומיות", היא אומרת.

 

@1איך הן יודעות שאת הכתובת הנכונה?@2

 

"מספר הטלפון שלי פורסם ע"י "נוצרי לשון". יש לי רשימת פונות ואני מוצאת למבקשת בת זוג ללימוד".

 

@1האם הפונות מבקשות בת זוג בסגנון מסויים? את מתאימה את הלומדות זו לזו?@2

 

"לא. אני עובדת לפי הסדר בו מתקשרות אלי הנשים. אבל מדי פעם מגיעות בקשות מיוחדות. אשה אחת בקשה חברותא 'חזקה', שתעזור לה לעמוד בקביעות הלימוד וגם תחזק אותה בשמירת הלשון".

 

@1איך את יודעת מי מתאימה להגדרה "חזקה"?@2

 

"אני פשוט שואלת את האשה שאני חושבת שתתאים אם למדה פעם את ההלכות, אם היא מתמידה בלימוד, אם היא משתדלת לשמור. יש גם בקשות של בחורות הרוצות ללמוד דוקא עם בחורות. אבל בדרך כלל אין דרישות מיוחדות. מקבלים מספר טלפון ונוצרת חברותא".

 

@1יש ביקוש רב?@2

 

"בתחילה היו הרבה מאוד פניות. לאחר שסודרו החברותות היתה רגיעה. מאז עולה מדי זמן מה גל חדש. זה קורה, בדרך כלל, אחרי שמתפרסמת כתבה על הנושא. אני מעריכה שכיום יש בירושלים לבד, מאות מאות זוגות, ובחשבון פשוט זה יוצא אלפי נשים שלומדות בחברותא מדי יום. בשאר אזורי הארץ, ובהערכה 'זעירה', יש כעשרת אלפים נשים שלומדות בחברותא בא"י בלבד. לא כל אחת נהנית מלימוד בחברותא. יש המנסות חברותא ואחר כך ממשיכות לבד". או עם בני משפחתן.

 

ח.ח. עברה את המסלול הזה. "בתחילה, כשרציתי להכנס ברצינות ללימוד הלכות שמירת הלשון, נקבעה לי חברותא. בשעה מסויימת, שעת ערב מוקדמת, הצטלצל הטלפון אצלה או אצלי, לפי התור.

 

אבל עם הזמן הרגשתי שלי, אישית, נוח יותר ללמוד לבד. אני מאמינה שהחברותא הכניסה אותי לעניין. היום אינני יכולה להעביר יום, ויהיה המעייף ביותר, בלי לימוד שתי ההלכות. אני מרגישה חסר".

 

הרבנית צ. מירושלים אומרת ש"הלימוד בחברותא מאוד מחזק, מאוד מלמד". ככלל, היא מרגישה שלימוד הלכות שמירת הלשון נותן לעבודת ד' צורה יותר טובה, בריאה, בכל מה שקשור להסתכלות על הזולת. "יחסי האנוש משתפרים מאוד, כי כשלומדים הלכות שמירת הלשון, לומדים לראות בשני את הטוב. לומדים לראות, להתבונן, ולהזהר, כי כוחה של מילה הוא עצום, ממש. הלימוד בחברותא מחייב יותר".

 

את הדיבור, בכלל, רואה הרבנית צ. כמתנה מדהימה שנתן הקב"ה לבני האדם. מתנה בה צריך להשתמש נכון, אם לא רוצים להיות העבד במשל שמזכירה הרבנית צ. "פעם נתן מלך לעבדו, ששימש אותו באמונה, מתנה גדולה: בגדי מלכות. מה עשה העבד במתנה זו? הלביש את בגדי המלכות לחמורו... והמלך ראה את החמור הלבוש בגדי מלכות". לפרט את הנמשל? מיותר, כמובן. "להרוס", מדגישה הרבנית צ., "אפשר בקלות, במילה אחת. לבנות הרבה יותר קשה".

 

@1במה את רואה את יתרונן של החברותות?@2

 

"מעבר להרגל שקונים - ללמוד בצורה מסודרת בכל יום - נקשרים הרבה קשרי ידידות בין הנשים הלומדות. נשים שאולי לא הכירו זו את זו, לומדות להכיר ולהתיידד עם אשה אחרת. נשים לא מסוגלות ללמוד בלי לשאול מה שלומך, ואיך עבר עליך הביקור אצל הרופא היום. וזה, כל עוד ההלכות נשמרות, טוב ויפה ומצמיח. מכל אחד אפשר ללמוד, והרי אנחנו לומדים כל חיינו, מיום הלידה ממש".

 

וישנו סוג נוסף של "חברותא". חברותא חד צדדית. לימוד בעזרת "קול הלשון".

 

"ניסיתי הכל", מספרת הרבנית ח. "למדתי בחברותא, אבל הזמנים שלי ושל החברותא שלי לא הסתדרו. ניסיתי ללמוד את ההלכות יום יום מתוך הספר, ולא תמיד הצלחתי להתרכז. לכן התחלתי להקשיב לשיעור היומי ב'קול הלשון'. זה הכניס אותי לתלם ממש מסודר של לימוד יומי, וזה בהחלט מומלץ, לדעתי".

 

@5נבחנים מתוך בחירה

 

אם התקבל הרושם שרק נשים עוסקות בשמירת הלשון - נעים לבשר שזה רושם מוטעה. ספרי החפץ חיים נלמדים, היום, בישיבות, בחיידרים ובישיבות הקטנות. הרב יוחנן טוקר הוא האיש האחראי, בירושלים, על ריכוז מבחני הלכות שמירת הלשון בישיבות, והוא גם בודק את המבחנים.

 

"בישיבות קטנות, בישיבות גדולות וגם בכוללים לומדים היום את ספרי החפץ חיים, בעיון ובפלפול כמו שאר ספרי האחרונים", הוא אומר. "ישיבות כמו חברון, פוניבז' הקטנה והגדולה, אור אלחנן, מאור התלמוד ועוד עשרות עשרות ישיבות. אגודת נוצרי לשון הוציאה חוברת עם מבחנים על החפץ חיים ושמירת הלשון. רבים נבחנים בסדרה בת 54 מבחנים. אחת לשבוע נערך מבחן על חומר אותו מציינים בחוברת".

 

@1היכן נערכים המבחנים?@2

 

"בישיבות עצמן. הנושא חייב להיות מתואם עם הנהלת הישיבה ואיתנו. בישיבה בה רוצים לערוך את המבחנים פונים אלינו ואנחנו שולחים את חוברות המבחנים המתחדשות, כמובן, מדי תקופה".

 

בכל ישיבה מתמנה אחראי על איסוף המבחנים. אחת לשבוע מובאים המבחנים לבית הרב טוקר במרוכז ע"י האחראים.

 

@1איך הרמה הכללית?

 

"רואים במבחנים, שלומדים את הנושא ומבינים אותו. לומדים את ספר חפץ חיים עם 'באר מים חיים' בסעיפים מסויימים, בד בבד, לומדים גם את 'שמירת הלשון'".

 

@1מה מקבלים הנבחנים כערך מוסף על הערך החשוב של שמירת הלשון?@2

 

"כל מבחן מקנה לנבחן 01 ש"ח לקניית ספרים - אם הציון עמד על %57 ומעלה. ציון הנע מ-%06-%57 מקנה לנבחן 5 ש"ח לספרים".

 

מבחן מורכב מעשר שאלות, בהן שמונה שאלות מספר "חפץ חיים", ושתי שאלות מספר "שמירת הלשון".

 

"המבחן", אומר הרב טוקר, "נערך בכתב. כל דף מחולק לשניים - שאלות ומקום לתשובות. כל שבוע רביעי, נערכת חזרה על כל החומר הנלמד במשך שלושת השבועות שקדמו לו, ואחת לשלושה חודשים נערכים מבחני חזרה על כל החומר הנלמד. מבחנים אלו קשים יותר, כי הם מחייבים לחזור על חומר רב והנבחן אינו יודע על איזה תחום יישאל. וזה מכפיל את הסכום שהוא מקבל ל-02 ש"ח.

 

כל ישיבה שבה נערכים מבחנים כאלו מתחייבת להשתתף בעלות של %05 לחודש, מפרט הרב טוקר. "סכום לא גדול, אבל היום, למרבה הצער, ירדה מאד השתתפות הישיבות. המצב באמת קשה, וזה מורגש בשטח". היו מבצעים שנפסקו בגלל המצב הכלכלי. היום אפשר רק לחלום על הכנס שנערך בעבר ובו נערכו מבחנים שהפרסים עליהם הגיעו עד 0001 דולר. על זה - חבל.

 

@5אראנו נפלאות

 

פרסים, מסתבר, אינם מתחילים ונגמרים במימון רכישת ספרים. בצד של הנשים (שגם להן נערכים מבחנים, אחת לחודש) מדברים על פרסים אחרים לגמרי. "ישועות", בלשונה של הרבנית ורצברגר.

 

יש בינינו אנשים שכל חייהם סובבים סביב נושא שמירת הלשון. גלגלי המוח שלהם אינם פוסקים מתנועה: מה עוד אפשר להציע? איך אפשר לחדור לעוד שכבות בציבור?

 

הרבנית ורצברגר עושה את עבודת הנמלים הזו מתוך משרד זנוח בירושלים, בשכונת זכרון משה. מהמשרד הקטן יוצאים הרבה רעיונות, ומה שבאמת מפליא - גם הביצוע יוצא מהמשרד הקטן הזה, שאין בו מחשב, וחסר כמעט כל מה שנותן למשרד רגיל את שמו. הפקס דוקא עובד - לפעמים. ומשם מורם מפעל "משמרת השלום" והולך וחודר לעוד ועוד בתים, נוצרים עלונים מיוחדים - ויפים - לילדים, נרקמות תכניות, מאורגנות הגרלות, נשמר קשר. משם זורמים גם סיפורי השגחה פרטית.

 

"בקרית גת", מספרת הרבנית ורצברגר, "עושות חמישים נשים 'משמרות' שמירת הלשון. משמרת כזו מיועדת לזכות מישהו הזקוק לישועה. שידוך, למשל. מתוך חמישים אלו נושעו כבר שלושים".

 

"לפני כשלוש שנים", מספרת הרבנית ק., "קראתי על שבועיים שמירת הלשון לטובת מי שזקוק לסיעתא דשמיא. התקשרתי ובררתי איך עורכים 'שבועיים שמירת הלשון' וארגנתי, בשלב הראשון, משמרת לטובת בחור שהיה זקוק לשידוך. לאותה משמרת הצטרפו כל בני המשפחה, כולל האחים בישיבות. מאוחר יותר אמר הרב פוקס שליט"א שעדיף להרכיב משמרות לשון מנשים בלבד, מכיון שלהן קשה יותר לשמור על לשונן... בתוך אותם שבועיים התחילו להגיע הצעות.

 

כשראינו כי טוב, עשינו משמרת לשון לקרוב משפחה שלי. למשמרת זו התגייסו כל בנות המשפחה, נשים בלבד. בסוף אותן שבועיים התארס אותו קרוב. מאז אני ממשיכה לארגן משמרות שמירת הלשון. אני משכנעת נשים שאני פוגשת, אפילו בתור לרופא, להצטרף. במשמרת אחת משתתפים חסידים, ליטאים, ספרדים, בני תורה ובעלי תשובה. כך קמו ששה משמרות בעיר הקטנה קרית גת שבה גרות כמאה וחמישים משפחות חרדיות. כל אשה קובעת את השעות הנוחות לה ביותר. אשה אחת הגרה במושב קוממיות ואין לה שכנות בחרה בשעות הערב. אחרת, שאינה עובדת, בחרה בשעות הבוקר. שלישית, אם לילדים קטנים, שותקת אחר הצהריים".

 

משמרות שמירת הלשון הולכות ומתבררות כסגולה לפתרון בעיות שונות, אבל לא רק המשמרות. המכורים לנושא מצהירים בשכנוע עמוק שכל מי שמסייע להחדרת שמירת הלשון מרויח רווח נוסף. "פעם", מספרת הרבנית ק., "היה עלי להכין למעלה ממאה מעטפות למשלוח בנושא שמיה"ל. חפשתי עזרה ובקשתי מחברה, אשה שהיתה נשואה למעלה מחמש שנים ואשר לא זכתה לילדים, להכין כמה מעטפות. 'שימי בכל מעטפה'", יעצתי לה, "את השם שלמענו נערכת משמרת שמיה"ל. שמה, כמובן. היא עשתה כך, והיום יש לה תינוקת מקסימה. סיפור דומה קרה לאשה נוספת שהיתה נשואה שנים רבות ולא זכתה לילדים. גם היא נתנה כתף ועזרה - ונפקדה".

 

סיפורי המופת האלו מגובים ע"י הצדיק רבי יהודה סגל זצ"ל שאמר ש"אין משפחה בעולם בה נלמדות שתי הלכות ביום, שלא ראתה ישועה, מי בשדוכים, מי ברפואה, מי בילדים - זה תמיד עוזר". ב"משמרת שלום" מפליגים ומספרים סיפורי נפלאות. זה שאנשים אכן נושעו זו עובדה. הקב"ה עזר להם. אנחנו אין לנו אלא מה שעינינו רואות, ולא לנו לקבוע בזכות מה, בדיוק, הגיעה אליהם העזרה הכל כך נחוצה משמים. ב"משמרת שלום", כבר אמרנו, בטוחים שכל מי שפועל לטובת שמירת הלשון - זוכה.

 

"לאחת הנשים בעירנו יש ילדה חולת צליאק שלא יכלה ללכת עד גיל שנתיים וחצי. עשינו למענה משמרת בת שבועיים של שמיה"ל. בתום אותם שבועיים הילדה התחילה ללכת.

 

לאחרונה", מוסיפה הרבנית ק., "הייתי בשמחה שם פגשתי קרובת משפחה ותינוק בזרועותיה. הופתעתי. לקרובה הזו היו רק ילדים גדולים... היא הזכירה לי שלשמה נערכה משמרת של שבועיים, וכעבור שנה כבר נולד התינוק שהחזיקה. בכלל, נשים שעושות בביתן שיעור שמיה"ל רואות נפלאות. אשה אחת כזו זכתה ללדת אחרי 21 שנים".

 

יש באמתחתה של הרבנית ק. סיפורים לרוב. גם הרבנית ורצברגר יכולה לספר לאורך שעות. "אפילו מי שעוזר בתחבורה, להעברת קלטות וספרי שמיה"ל, רואה ישועה", אומרת הרבנית ק. "אנחנו מארגנים מדי פעם ייבוא של מרצות ליישוב שלנו, והנסיעות של המרצות עולות לא מעט. ידידתי תרמה לנו כסף למרצה, ובתוך חודש אירסה את בנה ואת בתה. זה קורה שוב ושוב".

 

"מי שלומד שתי הלכות ביום, משתתף במשמרת ועושה שיעור בבית", מצרפת הרבנית ק. הרבה מאוד אמצעים לחבילה, "זוכה לישועה. אצלנו קוראים לשיעור הזה 'השיעור הנודד', כי בבית כל משפחה שאצלה נערך השיעור נפתרה הבעיה והשיעור עבר לבית משפחה אחרת".

 

היום שוב אין הרבנית ק. מתגוררת בקרית גת. "לפני שעברתי לבני ברק", היא מספרת, "מצאתי באורח פלא את ממלאת המקום הממשיכה בפעילות שמיה"ל בעיירה. במסיבת הפרידה שנערכה לי אמרה חברתי שהיא תורמת לזכותי את שתי ההלכות שלמחרת". מתנה שכזו... לרבנית ק. היתה זו הגדולה במתנות שאפשר לקבל.

 

"אני מוכנה לבוא ולספר על משמרות שמיה"ל ועל שאר הפעילויות לקבוצות, לכיתות בבתי הספר, לכל מי שיחפוץ. זו זכות נפלאה להפיץ את עניין שמירת הלשון", היא אומרת ומצרפת את מספר הטלפון שלה: 1916975-30.

 

@5הזכות של לימוד הזכות

 

שמירת הלשון, אומרת הרבנית ורצברגר, מצמיחה ענפים הרבה. למשל, נושא לימוד הזכות על הזולת הוא בעיניה נגזרת טבעית משמירת הלשון. "לימוד הזכות הוא המפתח לשמירת הלשון", היא אומרת, "כי כאשר אדם עובד על עצמו ולומד להסתכל על הזולת במבט חיובי, הוא ילמד עליו זכות ולא ימהר לחרוץ את דינו ולדבר עליו לשון הרע".

 

יש לה סיפור מהחיים איך זה עובד. "נערה צעירה אחת הגיעה ארצה כדי ללמוד בסמינר. בשבתות היתה התלמידה הזו מתארחת בבית משפחת חברתה בקביעות.

 

באחת השבתות הגיעה האורחת כשהיא לבושה בסוודר יפה ומיוחד. החברה, זו המארחת, הביטה בסוודר - ונדהמה. על קצה לשונה עמדו המילים "איך הגיע אליך הסוודר שלי?", אבל היא בלעה את המילים ושתקה.

 

בחשאי בדקה המארחת את הסוודר שלבשה חברתה והיה לה ברור: זה הסוודר שלה. היו לה סימנים קטנים שהופיעו כולם בסוודר של חברתה.

 

"היא, כנראה, לקחה ממני את הסוודר", חלפה מחשבה בראשה, אבל היא מהרה לגרש אותה. לא מתקבל על הדעת שהבחורה הצעירה הזו תגנוב, ועוד פחות מתקבל על הדעת שהיא תלבש את הגניבה הזו לעיני הנגנבת, כביכול.

 

באותו שבוע סרה המארחת למכבסה. ברגע שנכנסה למכבסה, נזכרה שהיא מסרה את הסוודר שלה היפה, זה שלבשה האורחת שלה, למכבסה זו - ושכחה אותו שם. מה הזכיר לה את השכחה הזו? שלט גדול שהתנוסס בפתח המכבסה: "ללקוחותינו היקרים, בגדים שנמסרו לניקוי ולא נדרשו תוך שלושה חודשים יועברו על ידינו לגמ"ח".

 

פתאום האירה הבנה את מוחה. זה, היתה בטוחה, מה שקרה. הנערה הצעירה מחו"ל בקרה באותו גמ"ח וקבלה שם את הסוודר. סיפור כזה, חשבה, לא היה עולה בדעתה, אבל זהו לימוד ברור מאין כמותו: תמיד אפשר ללמד זכות וכמעט תמיד יש זכות ללמד.

 

 

במסגרת: מספרי טלפון לכל המעוניין:

 

מרכז מידע לכל עניני שמירת הלשון: 9783175-20

 

חברותות: 0811285-20 3518475-30

 

לדוברות אנגלית ואידיש: 2074835-20

 

מבחנים: 3288185-20

 

מבחנים לבנות: 3733876-30

 

משמרת השלום: 0619735-20

 

אגודת נוצרי לשון: 3565685-20