להכניס את הקב"ה בלב תלמידינו – ארגון תורה ומסורה - ארצות הברית

טיזר: באמצע שום מקום, בהרי הקצקיל, מתכנסים ובאים בזה אחר זה כ-0021 מחנכים מכל רחבי אמריקה. מלוס אנג'לס שבדרום מערב ארה"ב ועד לסיטאל בצפון מערב, פלורידה בדרום מזרח ומיין בצפון מזרח, וממקומות ממרכז אמריקה כמו דאלאס ועוד, הם התקבצו ובאו לועידה השנתית המ"ח של "תורה ומסורה" * הרבה צמא היה שם. כור היתוך לבעיות השעה, תחת מטרייתם של גדולי התורה דאמריקה * רשמים מועידת תורה ומסורה

שעת צהרים של יום רביעי. מזג האוויר במלון הכפרי "פרייאר טאק" לא הרחק מאלבני - עיר הבירה של מדינת ניו-יורק, נאה ונפלא. בזה אחר זה הם מגיעים. לא צריך להיות מבין גדול כדי להבין ולראות, שכולם, ללא יוצא מן הכלל, בני תורה אמיתיים. יראת השמים שלהם, הדאגה הכנה והאמיתית שלהם, אך מעל לכל, האחריות הגדולה שהם חשים על כתפיהם לגורל החינוך - מורגש עליהם היטיב.

 

הם לא הגיעו במכוניות מפוארות. הם אינם עתירי ממון. הם אספו במשך שנה שלימה פרוטה לפרוטה, דולר לדולר, כדי להגיע לכאן. גם הפשטות הכ"כ אופיינית לבני תורה, ניכרת היטב עליהם. הם מנסים להתקשר לבית ולהודיע שהגיעו ליעדם, אך הפלאפונים אינם פועלים ב"שום מקום" זה. בקושי הטלפונים במלון פועלים, אבל על מכשירים סלולריים אין על מה לדבר. והם באו למטרה אחת ויחידה: לשמוע ולהתייעץ עם גדולי התורה וראשי הישיבות שליט"א, כך גם עם מחנכים דגולים וותיקים, "איך להכניס את הקב"ה בתוך התלמיד". איש את רעהו יעזורו לאחיו יאמר חזק

 

מאז יסודו של ארגון "תורה ומסורה" לפני כיובל שנים על-ידי הגרש"פ מנדלוביץ זצ"ל, מתקיימת הועידה החשובה, והשנה הגיעה לועידה המ"ח. כן, קשה להאמין, אבל כבר מ"ח שנים מתקיימת ועידה חשובה זו, שחשיבותה בראש ובראשונה בעצם קיומה. והקנינים האחרונים מאותם מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, קשורה בקשר ישיר והדוק לענין החינוך: הלומד על מנת ללמד, והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו - הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

 

אכן לשם כך הם באו. לשמוע, ללמוד, אך בעיקר לומר דברים בשם אומרם, בשם גדולי וחשובי ראשי הישיבות בארה"ב. אכן כן, הם רוצים להביא גאולה לעולם, אך בראש ובראשונה לתלמידיהם. האחריות הגדולה הרובצת על כתפיהם, מושכת אותם לועידה, כמו מגנט. הם יודעים שכאן יוכלו לקבל עצה ותושיה, בשמיעת האוזן, בבינת הלב, בשימוש חכמים, בדיבוק חברים, באמונת החכמים.

 

אחד המחנכים מדטרויט משיח בפנינו ואומר, כי המערכה הרוחנית כיום כבדה. הלבטים קשים מאוד. ועצם הרעיון שיושבים ביחיד תחת מטרייתם של גדולי התורה שליט"א, כאשר הכל שומעים את הלבטים של כולם, את העצות והפתרונות, ופתאום אתה הופך מפרט בודד, לחלק ממשהו גדול של קיבל ומסרה. זה נותן לך את הכוח להמשיך הלאה. לחזק ולהתחזק.

 

ומהרגע הראשון הם נכנסו ל"עבודה". במשך יממה שלימה, מיום רביעי בצהרים ועד למחרת, הם מתכנסים בקבוצות דיון כדי לדון בדרכי ההתמודדות של בעיית הנושרים, בעיה קשה ומעיבה שקיימת בכל מקום, וגם על ארה"ב היא לא פסחה. בכובד ראש, הם שומעים מפי מחנכים ותיקים ודגולים הדרכה מעשית, בראש ובראשונה כיצד מאתרים את הבעיה כשהיא עוד בפוטנציאל, ולאחר הכרתה, גם את דרכי מניעתה וכלי ההתמודדות המעשיים עמה.

 

במשך כל ארבעת ימי הועידה מתקיימים למעלה מ-001 סדנאות ודיונים מקצועיים במגוון נרחב של תחומים; איך לגרום לתלמיד גישמעק בלימוד, אסטרטגיה לבעיות משמעת בכתה, יסודות המשמעת, איך לגרום להבנה בהירה, בטחון עצמי ואפקטיביות, הכנת מבחן "ידידותי", כיצד לענות לשאלות השקפתיות של תלמידים, חינוך לצניעות, בלבוש דיבור ובמעשה. ודי אם נציין, שבמשך שעה ארוכה ישב המשגיח דליקווד הגה"צ רבי מתתיהו סלומון שליט"א וענה בפרוטרוט לשאלות בכל הנוגע לחינוך בנות ישראל.

 

אך מעבר לכל הדיונים המקצועיים, המהווים את החלק המכריע של הועידה, יש בה את הנשמה היתירה. את הגישמעק הגדול שיש לכל המחנכים הרבים מועידה זו. והם ממתינים בדריכות לפתיחה הרישמית של הועידה ביום חמישי לפנות ערב, אז הם זוכים לראות את כל גדולי התורה וראשי הישיבות החשובים מכל רחבי ארה"ב שטרחו ובאו להשתתף בועידה ולשאת את משאה.

 

ומיום חמישי בערב ועד לסיום הועידה ביום ראשון שלאחריו, הם יכולים לגשת בכל זמן לגדולי התורה, היושבים סמוך ונראה אליהם בארוחות, בין דיון לדיון, וכבר לא לדבר בכל סעודות שבת קודש, להתייעץ עמם, לשאול ולקבל תשובות, הזדמנות שלא תחזור על עצמה שוב עד השנה הבאה. עד הועידה הבאה. וגדולי התורה אוזנם כרויה לשמוע ולהשיב. דעת תורה והלכה בכל העניניים הבוערים שעולים על שולחנם של המחנכים. רב ותלמיד, קבל ומסרה.

 

באולם הגדול מתכנסים ובאים כולם. את המעמד הגדול והרישמי פותח הגאון הגדול רבי שמואל קמינצקי שליט"א ראש ישיבה גדולה דפילדלפיה, ולאחר מכן נושאים דברים הגאון הגדול רבי אברהם חיים לוין שליט"א ראש ישיבת טעלז בשיקגו, כ"ק האדמו"ר מנובומינסק שליט"א, הגאון רבי מלכיאל קוטלר שליט"א ראש ישיבת ליקווד, הגאון רבי יוסף הררי רפול שליט"א ראש ישיבת עטרת תורה ועוד.

 

הגרא"ח לוין שליט"א מבקש באמצע דבריו בכנס הפתיחה הרישמי "לעזוב לרגע את עניני החינוך ולהעביר מרשמי הבקור האחרון בארץ הקודש, ולשאול למה אין 'לב לאחים' בארה"ב? למה אין בתי ספר של קירוב באמריקה כמו שגדולי התורה ייסדו בארץ הקודש? כמובן שיש הבדלים משמעותיים בין ארה"ב לישראל, אבל בשנות ה-04 וה-05 רוב בתי הספר בארה"ב היו קירוב, והיום ברוך ד' בזכות ההצלחה והפרחה של החינוך התורתי באמריקה, הרי לא יקבלו ילדים כאלה. והיכן הם ילמדו? מי יציל אותם?".

 

ואז הגיע שבת קודש. התפילות, הסעודות, הדרשות, וכן, גם השירה. לשבת בצוותא חדא עם גדולי ישראל, להתענג על מוצא פיהם. בעל המנגן ערב הקול ובעל הלב החם - הר"ר אביש ברודט, סוחף את כולם בשירה אדירה ומרגשת: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים...". היה ממה להתרגש לראות את 0021 המחנכים יושבים ועיניהם נעצמות מאליהם, והם שרים בדביקות. לא הקול שר, אלא הלב. כמה שונה ממה שקוראים היום בעיוות "שירה חסידית". זה היה הדבר האמיתי, שיר מהיכל הנשמות - לא רק ממתרי הקול אלא מנימי לב. ואז גם הגיע נאומו המרגש במיוחד של המנכ"ל הנמרץ והוותיק של "תורה ומסורה" רבי יהושע פישמן, האיש שנושא על כתפיו את העול הגדול של הארגון מזה שנים רבות, במסירות אין קץ. דבריו שנשמעים כמעט מתוך בכי, הם הודאה להקב"ה ולכל שליחיו, הלא הם כל הנוכחים באולם הגדול, וגם, כן, דאגה מפני העתיד ומפני התמורות שחופרות מהמורות בעידן הטכנולוגי, ואלה גורמים לו ולכל הנוכחים, כאב ראש ודאגה גדולה.

 

הרב צבי וינמן מירושלים שהוזמן להשמיע דברים בועידה מספר לנו, שבכל מהלך שהותו בועידה, שמע את החשש והחרדה גם בשיחות אישיות, כמו גם בהתייעצויות והדיונים שנערכו בפומבי אודות אותה מדיה תקשורתית מסוכנת ביותר שגם בארץ הקודש אפשר כבר לחוש את ניצניה החמורים והלמות צעדיה המאיימים, אותם יש לעצור ולגדוע כבר עתה. הרב וינמן, כמונו, אינו מפסיק להביע את התפעלותו מהועידה החשובה ומהדיונים שנערכו בה, אך לא פחות מהאוירה הרצינית שחש בה במהלך כל ימי שהותו שם.

 

נאום מרתק ומעניין הנוגע לאמונת חכמים, נשא הרב צבי וינמן שהוזמן כאורח הועידה מירושלים. בדברו על החיוב לשמוע בקול חכמים הבהיר: במסכת אבות )בפרק ו'(, מצויה אמונת חכמים בין מ"ח הדברים בהם נקנית התורה, כמעין תנאי שאין בלעדיו... גדולים ובני סמכא מייחסים לחכמי ישראל - ולא רק לאלה של הדורות הקדומים, אלא אף להולכים בדרכיהם, ועד לימינו - את היכולת לראות בעזרת רוח הקודש שזכו לה, יותר ממה שניתן לנו להכיר בכוח שכלנו. ומכאן לתביעה, שאף בעיות של מדיניות וכלכלה, חברה וחינוך וכיו"ב, אל לנו לסמוך על דעתנו והערכותינו, אלא אם כן זכנו לאישורן על ידי גדולי החכמים של ימינו.

 

מעמדה המוצהר של "מועצת גדולי התורה" באגודת ישראל אמור להיות הביטוי הארגוני הממוסד לתביעה זאת. בקשת עצה של יהודי מרבו לגבי הכרעות חשובות בחייו הפרטיים, גם היא פועל יוצא ממנה.

 

ברור לנו, שכל דבר בחיי הכלל והפרט צריך להעשות עפ"י דעת גדולים. לשאול קל, אך לענות, קשה. מה הם הכללים של גדולי ישראל בתשובותיהם, שהרי ברור שלא יענו על כל השאלות. לכן, ברור שצריך ללמוד סוגיית "הגדולים".

 

במהלך נאומו ציטט הרב וינמן

מכתב מיוחד במינו שקיבל מהסטייפלער - מרן הגרי"י קניבסקי זצוק"ל, אשר זורק אור על השאלה:

 

@1"בע"ה יום ה' פ' קרח התשכ"ג,

 

@1למע"כ הרה"ג ר"צ וינמן שיחי' ויזכה לזש"ק בקרוב

 

מכתבו קבלתי, והנה יש כמה דברים שאין בכח החכם להורות איסור אע"פ שבאמת אינו נכון כלל. ויש כמה דברים שאין בכח החכם להורות היתר אע"פ שבעצמותו העושה אין מזניחין אותו.

 

@1ויש כמה דברים שהדבר א"א להשיב עליו מחמת היותו באמת שקול לכאן ולכאן.

 

ושאלתך כאחת מהנה אשר בכל אופן אינני יכול להשיב בשום אופן.

 

@1ותתיישב בעניניך עם ת"ח יראי שמים וכגון עם הרה"צ ר' אלי' לאפיאן שליט"א.

 

@1הדי"ש ומברכך בהצלחה רבא ברו"ג ובזש"ק עוסקים בתורה ובמצוות.

 

@1יעקב ישראל קנייבסקי

 

רעיון דומה המבטא את העובדה שאין גדולי התורה עונים על כל שאלה, נמצא גם בדברי האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת שהגיב על תמיהת חסידו שלא נענה לבקשתו ליעץ לו בענין מסוים: "כתוב במשה רבנו, דברים א': "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו" לא כתוב בכלל שיחזירם תשובה כל שהיא, משמע שיש לפעמים ענין מוקשה שאינו טעון כי אם להקריבו אל הרבי שישמע ודי לו בזה, וכך ביקש שלמה ע"ה בתפילתו: "ונתת לעבדך לב שומע".

 

כמובן שאין כאן כל היתר, לא לשאול או לפעול בלי קבלת הוראה ורשות, כשלא נענים. בהצעת התקנון הראשון של אגו"י נקבע חופש פעולה של העסקנים לפעול, באם מועצת גדולי התורה לא עונה תוך זמן סביר. אך מהסרוב לאשר את ההצעה, מוכח שדרך זו לא מקובלת באגודת ישראל. גדולי התורה לא חייבים לענות, וזה לא מתיר חופש פעולה. בהצעת החלטה נוספת נקבע בסעיף נ"ז: "המועצה מחויבת להכריע בדבר כשועד ההנהגה או ועדה מרכזית או הכנסיה יציעו שאלה לפניה". וגם כאן מוכיחה אי קבלת ההצעה, שמיסדי אגודת ישראל הבינו ש"גדולים" לא חייבים לענות.

 

עובדה נוספת מעניינת שמגדירה מהם "גדולי תורה", הוצגה בנאומו של הרב וינמן:

 

הסבר לשם מועצת גדולי התורה נתן מרן הרב מלוצק הר"ז סורוצקין זצוק"ל, שהיה יו"ר מעצג"ת בארץ ישראל. הרב ענה פעם ואמר: על השאלה מה ראתה מועצת גדולי התורה לקרוא לעצמה בשם זה "גדולי התורה", ללא חשש של יוהרה והתנשאות? חז"ל אומרים: אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן : "לא גדול גדול ממש, ולא קטן קטן ממש, אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זה קטן, קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול". הרי לך ראיה נאמנה שמונח "גדול" שייך למי שהוא עצמאי ואינו סמוך על שלחן אחרים, ואינו תלוי בדעת אחרים. לכן יאה ונאה השם גדולי התורה למועצת גדולי התורה, מפני שהם עצמאיים, לא סמוכים על שלחן אחרים ולא תלויים בדעת אחרים וממילא הכרעתם היא עצמאית כראוי לדעת תורה.

 

 

 

 

 

גם מנכ"ל "לב לאחים" הרב אליעזר סורוצקין, שנשא אף הוא דברים ב"סעודה שלישית" )עיקרי דבריו מובאים בנפרד( אינו מצליח עדיין להרגע מתחושותיו. "מה שהיה מיוחד היא הצמא, הרצינות של האנשים. לא היה לועידה ניחוח של וויקנד )סוף שבוע(. רק תורה מסורה והדרכה. ויראת שמים. לא היה צורך להכריז על זמני מושב כזה או אחר. הנהירה היתה יוצאת דופן. כמה חבל שאין גם כאן בארץ ועידה מעין זו, שהיתה יכולה לתרום רבות למלמדים ולמחנכים במוסדות החינוך התורניים".

 

ואז מגיעה שעת הנעילה. עוד מעט קט יחזור כל אחד לעירו אי שם ברחבי המעצמה הגדולה בעולם, אך הם חוזרים עם עגלה מליאה וטעונה. לא רק בחומר מעשי שניתן היה לקנות בדוכנים השונים, אלא בעיקר במטען רוחני, מוסרי. כן, הם יודעים איזה עם הוא נצחי, איזה עם הוא הוא באמת המעצמה הגדולה בעולם ברוחניות וביראת שמים. ואת כל התורה שקיבלו, את העצות, ההדרכה, וגם את ההתרגשות, הם הולכים למסור הלאה. לעשרות אלפי תלמידיהם. תורה ומסורה.

 

 

 

 

 

דבר "לב לאחים" - הרב אליעזר סורוצקין: "רק ללמוד איתם תורה"

 

לפני עשר שנים, יצא המכתב המפורסם של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל ואליו הצטרפו מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל ולהבדיל בין חיים לחיים מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א, הקורא לאברכים להקדיש ערב אחד בשבוע לקרוב רחוקים. וכה נכתב באותו מכתב:

 

@1"כידוע, המצב הרוחני בארה"ק נורא מאד ורבו ר"לש התועים והמתעים בכרם בית ישראל, ואחינו בני ישראל תינוקות שנשבו הולכים מדחי אל דחי ר"ל. ובודאי אשר בעת כזאת חלילה לנו לעמוד מנגד לראות כבלע את הקודש, ומחובתינו להציל את מה שניתן להציל. והרי כל ישראל ערבים זה לזה. והנה לאחרונה נוכחנו לראות אשר אברכים ת"ח נתעוררו ע"י עסקני הארגון החשוב שהוקם לא מכבר "לב לאחים" - המרכז לפעילות התנדבותית בא"י. והתוועדו עם רבים מאחינו התועים והגיעו בעזה"י לפעולות ברוכות ונשגבות.

 

@1אי לזאת אנו פונים בזה בקריאה נרגשת לאברכי הכוללים אשר יחלצו חושים לעזרת ד' בגיבורים, ויתנדבו לפעילות של הצלת נפשות ישראל מרדת שחת, בתיאום עם ראשי הכוללים ובצורה מסודרת ובאופן שלא יגרום ביטול תורה אחרי שעות הפעולה. וכמש"כ הרמב"ם בהל' ת"ת דאחרי שמפסיקים מהלימוד למצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים שיחזור לתלמודו. יהי ד' בעזרם ויצליחו בפעילותם, ונזכה בקרוב ליעוד המכונה "וכל בניך לימודי ד' ורב שלום בניך".

 

ההענות של האברכים היתה גדולה. אנו בהנהלת "לב לאחים" חשבנו שצריך להכין את האברכים למפגש עם הרחוב הישראלי, צריך לתת להם כלים להתמודד עם שאלות שישאלו אותם. ולצורך זה קיימנו "כנס הדרכה" ליותר מחמש מאות אברכים באולם שרנסקי בבני ברק, הבאנו להדרכה שלשה מרצים מהשורה הראשונה של תנועת התשובה. הכינוס היה מוצלח. האברכים ישבו והקשיבו עד שעת לילה מאוחרת. בסוף הכינוס אחרי יום עבודה מפרך כשאני במכונית בדרכי לביתי בנתניה, אני מקבל טלפון מביתו של הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א שביקש שאכנס אליו. מיד חזרתי על עקבותי לבני ברק. נכנסתי לביתו. השעה היתה כבר אחר חצות, הוא ישב על השרפרף חייך אלי ואמר בנועם אך בנחישות: שמעתי שהיה כנס מוצלח, אך דע לך זה מיותר. האברכים לא צריכים את כל זה ואסור להם העיסוק בזה! פעילות קירוב מסוג כזה מסורה רק למרצים ולארגונים של תנועת התשובה שהוכשרו והתמחו בכך וזאת תוך התייעצות מתמדת והכוונה רצופה ממרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א. לאברכים אסור לעסוק בכך. רק למוד תורה! אך ורק ללמוד תורה!

 

למשמע הדברים נדהמתי, ושאלתי - אבל איך הם יוכלו לפעול? והגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א אומר לי: אסור לאברכים לדבר פילוסופיה עם המשפחות. כששאלתי פעם נוספת אם כך איך הם יחזירו אותם בתשובה? ענה לי: "שילמדו איתם תורה. רק כך"! למען האמת לא הבנתי את ההוראה, הייתי בטוח שכדי לקרב יהודים צריך להיות מקצוען בקירוב, אך קיבלתי את ה"דעת תורה", וחשבתי שהגאון הגדול ראי"ל שליט"א סובר שזה מה שהאברכים מסוגלים לעשות וזה תפקידם ותו-לא. היה זה עבורי בבחינת אפילו כשאומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, שהרי "זה לא פרקטי, זה לא ילך". אבל דעת תורה זו דעת תורה.

 

היום, אחרי עשר שנות פעילות בקרוב רחוקים, אחרי הפעלת אלפי אברכים שקרבו אלפי אלפי משפחות, אני יכול לעמוד כאן לפניכם ולומר כי דעת התורה שקיבלנו היא אינה רק קוים של מה אסור לעשות, אלא גם העצה הפרקטית ביותר - הלימוד של האברכים עם המתקרבים הוא המכשיר הטוב ביותר לקרוב רחוקים - "המאור שבה מחזירן למוטב" פשוטו כמשמעו.

 

בשעתו, אחרי שהבאתי את הדברים לפני חברי בהנהלת "לב לאחים" סיפר לי הרב צבי שוורץ )וכך גם שמעתי מהרה"ג רבי יוסף ברוק שליט"א ראש ישיבת "נתיבות עולם"( שכבר לפני כ"ה שנה, כאשר התחילו בסניף שלנו ברחובות לעסוק בקרוב רחוקים, נכנס אצל מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל ושאל אותו מה ללמוד עם המתקרבים. באותה שעה עדיין לא היתה מסורת בדבר. היו שחשבו שצריך ללמוד "פרקי אבות" "מסילת ישרים", חלק חשבו שכדאי לשוחח בענייני אמונה והיו שהעזו ואמרו אולי נלמד איתם מסכת ברכות השווה לכל נפש. אך מרן ראש הישיבה זצוק"ל אמר להם "תלמדו איתם נשים-נזיקין". תלמדו איתם שור שנגח את הפרה, המפקיד... לשאלת העסקנים הרי המתקרבים רוצים לדבר על אמונה, הם באים לברר אם יש בורא לעולם ואנו נדבר איתם על שור שנגח? ענה להם מרן ראש הישיבה - תלמדו איתם תורה וזה מה שיקרב אותם לשמירת מצוות.

 

להמחיש את זה אספר לכם סיפור שהוא למעשה הקשר הראשון שלי עם החוזרים בתשובה. לפני 22 שנה לאחר חתונתי למדתי בכולל בנתניה. יום אחד הגיע לכולל איש צבא - חילוני, ואמר: "שלח אותי אליך הרב מרדכי ארנון מירושלים, שמעתי הרצאה על יהדות, אני נתנייתי, אני רוצה לשמוע עוד". לא ידעתי מה לעשות איתו על מה להתחיל לדבר איתו. הייתי אברך צעיר, בלית ברירה אמרתי לו בא נשב ונלמד. למדנו אז פרק השותפין סוגיה של היזק ראיה - קושיא סברא תרוץ. ראיתי איך הוא מרותק ללימוד. אני זוכר שלא הבנתי בדיוק למה זה כל כך תופס אותו, אבל כך זה התחיל. היום הוא ראש כולל מרביץ תורה לרבים.

 

כיום כשאני מדבר איתו וכשאני שואל אותו מה החזיר אותו בתשובה, הוא אומר לי לימוד הגמרא. והוא מסביר לי - לך קשה להבין זאת. רק לראות את ההיקף, את המרחב האין סופי, זה מביא להתחברות לדברי חז"ל כאשר בקטע גמרא אחד יש פסוק שנאמר לפני שלשת אלפים שנה, ישנם דברי התנאים מהמשנה שניתנה לפני אלפיים שנה, וכן הלאה, לגמרא, לראשונים ועד לאחרונים בדורות שלנו, זה נותן לך את העוצמה את הקשר ואת החיבור לנותן התורה.

 

רדיפת הדת - לא מאסתים

כאשר מדברים על מהלך שלא תמיד השכל הרגיל מבין אותו, אני רוצה לשתף אתכם בעוד נקודה חשובה - אנחנו נמצאים בהתמודדות קשה. רדיפת הדת בארה"ק לא פוסקת בפרט מאז הבחירות. העיתונות - כלי התקשורת, עושים כל מה שיכולים כדי להמאיס את בני התורה על המון העם. משמיצים, משימים אותם ללעג ולקלס. נורא ואיום. קראנו היום בפרשת השבוע אחרי דברי התוכחה כאשר מתחילים דברי הנחמה, נאמר בפסוק: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ולהפר בריתי איתם אני ד' אלוקיהם".

 

שמעתי משמו של המשגיח מרן הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצוק"ל שבשנת תשי"ד לערך, אחרי פטירתם של מרן החזון איש ומרן המשגיח רבי אליהו אליעזר דסלר כאשר שימש כמשגיח בישיבת כנסת חזקיהו שהיתה אז בזכרון יעקב, ובשיחה שהיה רגיל לומר כל שבוע לאחר סעודה שלישית סיפר, כי מרן החפץ חיים כשהיה מגיע לפסוק זה היה בוכה ושואל וכי זו נחמה, וכי המצב הזה של כמעט כליה ואבדון זה נחמה? ובאמת השאלה קשה.

 

חשבתי לעצמי; היום אנו זוכים לראות במצב זה נחמה. היום כפי שאמרנו, עושים הכל כדי להמאיס את לומדי התורה כדי לשימם ללעג ולקלס. ישנם רבים בעם שרוצים לכלות את בני התורה ולהפר ברית, ודוקא מתוך זה עולה וצומחת ההשתוקקות והרצון לשמוע את דבר ד'. היום אנו מקבלים פניות רבות של ישראלים אשר אומרים כי הזלזול והמאיסה שהם שומעים בתקשורת נגד תורת ישראל, גורם להם לרצות ודווקא ללמוד תורה. ואולי זו הכוונה שמתוך מצב של מאסתים ומתוך מצב של נסיון להפר ברית ד', אנו רואים את הנחמה של ההשתוקקות ל"אני ד' אלוקיהם".

 

להמחיש זאת אני רוצה לספר סיפור: דינה, ילדה בת שלומדת בבית ספר תורני של "נתיבות משה" ברמת גן. היא הגיעה לבית הספר לפני שנתיים בלבד. אמא שלה גב' ס. גרושה, שהתקרבה לשמירת תורה ומצוות התקשרה למוקד הטלפוני 003-055-008-1 בטופס היא כתבה - האב מתנגד לתורני. טיפלנו בה והבאנו את הילדה לחינוך תורני. השנה יצא שלפי הסכם הגירושין היא צריכה להיות במחצית הראשונה של פסח אצל האבא. והאבא ר"ל חילוני למהדרין. המחנכת המסורה יחד עם פעיל "לב לאחים" הכינו לה תיק קטן עם מצה, בקבוק מיץ ענבים קטן וכוס פלסטיק, שתיקח איתה שתוכל לקיים מצוות היום. ביום ראשון של חול המועד, מוקדם בבוקר, היא מתקשרת למחנכת שלה ומספרת בהתרגשות כיצד קיימה אכילת מצה ושתיית ארבע כוסות. האבא אכל ארוחת ערב כבכל יום, ליל הסדר מאן דכר שמיה. "ישבתי בשקט" היא מספרת, "לא רציתי לפגוע בו... כשאבא גמר לאכול והלך לישון נכנסתי לחדר שלי ופתחתי את התיק, אכלתי מצה ושתיתי ארבע כוסות. תודה לכן שהכנתן לי את השקית. נכון, לא הכנתן לי מרור, אבל באמת שלא הייתי צריכה אותו כי מרור היה לי שם אצל אבא בשפע".

 

אכן נחמה כשמתוך מצב של נסיון להפר ברית ד', אנו רואים את הנחמה של ההשתוקקות ל"אני ד' אלוקיהם".