אדם המצפה לישועה מתעורר להתפלל על כך- הרב א' סלים

@5"עניה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים – בעת ההיא עדין

 ציון לא תהיה בנויה על תילה, והעניה הזו תסער בחמת רוחה על שהיא עדין לא נוחמה"

 (הפטרת השבוע ופי' מלבי"ם) * בשבעה דנחמתא זהו הזמן להתבונן כיצד אנו מצפים לביאת

 משיח? * האם אנחנו חשים שאנו זקוקים לנחמה אחרי חורבן בית המקדש וירושלים? * הגאון

 רבי אברהם סלים שליט"א ראש ישיבת "מאור התורה" מבאר לנו מהותה של הציפיה לנחמתה

 ובנינה של ירושלים מהרה *

@1 "ציפית לישועה" – מה משמעות הדבר?

הרמב"ם כותב (פי"א ממלכים א'): "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא

 בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבנו". נכון שהאמונה בביאת המשיח היא

 אחת מי"ג עיקרים, אבל ברמב"ם מבואר שמי שאינו מחכה לביאתו נקרא כופר בתורה ובמשה,

 למרות שהוא מאמין.

מרן החפץ חיים זצוק"ל (ציפית לישועה פ"ב) מבאר שהכוונה היא למי שמתייאש מביאת המשיח

 ולכן אינו מחכה לביאתו. מרן הרב מבריסק זצוק"ל הוסיף ואמר, שזה שאינו מחכה זהו

 מפני שאינו מאמין. אם היה מאמין בביאת המשיח הרי היה מחכה לביאתו.

בתפילת שמונה עשרה אנחנו אומרים: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרים בישועתך

 כי לישועתך קוינו כל היום,. האם כל אדם אכן מקווה לישועה "כל היום"? מובא בשם מרן

 הגר"ש רוזובסקי זצוק"ל (בשירת דוד להגר"ד הקשר) כי מכאן ראיה שבכל יהודי מוטבעת

 בעומק הנפש ציפיה לישועה, על האדם מוטל רק לגלותה ולהוציאה מהכוח אל הפועל.

@1 האם כיום מורגשת הציפיה לישועה?

כאשר אנחנו מתבוננים בהסטוריה היהודית וביותר בדור האחרון אנחנו רואים, למרות

 שההשכלה לחמה בכל עוז להשכיח את האמונה בבורא עולם, ולצערנו נתרופפו עמודי הדת,

 אבל התקוה לשוב לציון פיעמה בלב כל יהודי. גם בזמן שיש תחושה מוטעהבקרב רבים שיש

 מדינה 'יהודית עצמאית', חלקים רבים מהעם ואף הרחוקים מדת ואמונה ושמירת מצוות,

 צמים בתשעה באב, הולכים להצטלם בכותל המערבי, כדרך מוטעית למה שהם מרגישים ולפעמים

 אפילו בלי שהם מודעים לכך.

זאת ועוד, לכל יהודי בתוך תוכו ובאשר הוא יש קשר נפשי עם הכותל המערבי. תחושה זו

 מקיפה את כל עם ישראל, כמו חג פסח ויום הכיפורים. הזדהות זו של עם ישראל עם בית

 המקדש, מראה לנו כי בהחלט בכל נפש יהודית יש "ציפיה לישועה".

אמנם מאידך גיסא, גם אצל החרדים לדבר ד', נאמר את האמת, אין את מלוא ההרגשה האמיתית

 של ציפיה לישועה, כפי שמתבקש מהיותם חרדים לדבר ד'. נכון, אנחנו מקיימים את הלכות

 האבלות על החורבן בכל דקדוקיהן, אבל בלב פנימה יש במידה מסויימת קהות חושים. הרושם

 הכללי הוא, שכביכול מה שלא קרה בשנים עברו, לא יקרה גם השנה.

עברו כבר כמה מאות ואלפי שנים ועדין לא בא המשיח ולא נבנה בית המקדש, ומה שונה שנה

 זו משנים עברו. מתכננים את הימים שאחר תשעה באב כמו שאר ימות השנה. במוצאי הצום

 אין תמיהה בלב מדוע השנה זה לא קרה, ובמה אשמים אנחנו שלא זכינו. זוהי המציאות

 המקיפה את רובו ככולו של הציבור אף החרדים ביותר לדבר ד'.

@1 מדוע אכן כך?

הגר"י ניימן זצ"ל בספרו "דרכי מוסר" מבאר זאת על פי משל: ליהלום זעיר ביותר ששוה

 הון עתק שנפל לתוך ערמה גדולה של חול. בעליו של היהלום טורח ומנפה את החול בכל יום

 בנפה דקה ביותר. החיפוש אחר היהלום יכול להימשך שעות וימים ואף חדשים ושנים. 

נתאר לעצמנו, אחרי שמחפש את היהלום במשך אלפי ימים, ההרגשה הפשוטה שלו בוודאי שהיום

 או מחר לא ימצא את היהלום. הרי כבר עמל ויגע כל כך הרבה ולא מצא אותו. אבל בכל זאת

 הוא ממשיך לנפות את החול ללא ליאות. כיון שהוא יודע שאף אם החיפוש יארך עוד חדשים

 ושנים, בסופו של דבר בודאי ימצא את היהלום.

כך הוא הענין של ציפיה לישועה. הרמב"ם אומר שבסוף תגיע הישועה, ואף שעד עתה לא קרה

 הדבר, אנחנו יודעים שכך יקרה בעתיד. אם המשיח לא בא בבקר אולי יבא בערב. אם לא

 בערב אולי יבא מחר. לכן במעמקי הנפש של כל יהודי טמונה ציפיה לישועה כי בטוח הוא

 שבעתיד תבא הגאולה. ולכן מי שבמעמקי הנפש לא מאמין בזה הוא נחשב לכופר.

אלא שמוטלת על היהודי המאמין עבודה קשה. להוציא אל הפועל את הציפיה לישועה. אותה

 ציפיה הטמונה במעמקי נפשו. ששביב האור בליבו, יתרחב ויפרוץ החוצה ויחכה וייחל

 לישועה בכליון עינים. מידה זו תלויה בדרגת היראת שמים שלו. אבל ודאי שבנפשו פנימה

 של כל יהודי מוטבעת הציפיה לישועה.

@1 האם הציפיה מסייעת באופן ישיר לביאת המשיח?

ברשותכם, אחדד יותר את השאלה. אדם שאיבד יהלום טורח לנפות את החול ללא הרף, בעבודה

 הוא מתקדם לקראת מציאת היהלום ובסוף ימצאנו. אבל אדם המצפה לישועה, מה יעזור לו

 הדבר לקרוב הגאולה העתידה?

התשובה לכך היא: הצער והאבלות והציפיה לישועה הם גורמים לנו להתעורר ולהתפלל

 ולהתחנן לבוא הגאולה. הרי חסרנו רבות בחורבן בית המקדש ובגלותו של עם ישראל. הן

 במובן הגשמי והן במובן הרוחני. בגשמי, כשעם ישראל היה נטוע בארץ הקדש, ארץ זבת חלב

 ודבש, לא חסרנו דבר. לא ידענו צער ודאגה ויסורים, הן בכלל והן בפרט. כיום, עם

 ישראל מפוזר ומפורד בכל העולם וסובל צרות ורדיפות בכל דור.

במובן הרוחני, חסרים לנו המצוות התלויות בארץ ובבית המקדש. חלק נכבד מעם ישראל רחוק

 מאמונה ומשמירת מצוות. התבוללות מתפשטת בעולם. שנאת חינם שולטת בכל חלקי העם במלוא

 עוזה.

כאשר אדם מתבונן בכך, הוא מתעורר להתפלל בכל לבו לגאולה ולביאת המשיח. 

וכמו שבכל שטח משטחי החיים התפילה סגולתה להיות מקובלת לפניו ית', על אחת כמה וכמה

 תפילה על ישועת ישראל העתידה לאחרית הימים, בוודאי שתפילה ממעמקי הלב מתקבלת

 ברצון. זוהי אכן החובה הגדולה לצפות לישועה. ובכך מסייעים אנו ישירות לגאולה.

@1 כיצד באמת נחדיר לעצמנו את הצורך בגאולה העתידה?

בתפילת שמונה עשרה ישנם שתי ברכות, ולירושלים עירך ואת צמח דוד. מדוע צריכים על

 הגאולה שני ברכות? האבודרהם מבאר מה שאנחנו מתפללים: "תשכון בתוך ירושלים" (נוסח

 ספרד) הוא כמו שכתוב: "ושכנתי בתוך ירושלים ונקראה ירושלים עיר האמת" דהיינו

 כשהשכינה שורה בירושלים היא נקראת עיר האמת.

"ובנה אותה בנין עולם" ממשיך האבודרהם, הוא על שם הכתוב: "עולם חסד יבנה". עולם חסד

 יבנה הוא בנין העולם, ובתפילה אנו מתפללים שירושלים תבנה לעולם, ומה הקשר?

הכוונה היא, כי כשתשרה השכינה בירושלים, תהיה ירושלים בנין העולם,שעליה העולם עומד.

 אבאר יותר את הדברים:

כיום רווחת בקרבנו הרגשה שהעולם עומד על חומריות. נראה לנו שהמדינה שהיא עשירה

 ביותר או המדינה שחזקה ביותר עם צבא ונשק, היא המעמידה את העולם. אך זה שקר. האמת

 היא, שהעולם עומד על הבסיס הרוחני. הבסיס הרוחני של העולם הוא השכינה ששכנה בבית

 המקדש ובירושלים.

כשיש שכינה בעולם -  הכרה במלכות שמים, יש ברכה בעולם. לעומת זאת, כל הצער והיסורים

 שבעולם הם תוצאה מהסתר פנים של השכינה. לכן אנחנו מבקשים בתפילה שיגיע היום לו אנו

 מקווים לו: "תשכון בתוך ירושלים עירך" – בהארת פנים. "וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה

 תכין" – שיהיה גילוי מלכות שמים בעולם ואז יכירו כולם לדעת את האמת שהשכינה

 בירושלים היא בנין העולם ומלואו – "ושכנתי בתוך ירושלים ונקראה ירושלים עיר

 האמת"!

@1 ומהי הבקשה הנוספת של "את צמח דוד"?

שם מבאר האבודרהם שהוא על שם הפסוק: "אצמיח קרן לדוד וקרנו תרום בכבוד". ומוסיף

 האבודרהם, כי בנין ירושלים היא ישועת המקום כמו שנאמר: "וראו כל אפסי ארץ את ישועת

 אלוקינו".

באור הדברים הוא כך. ברכת ולירושלים הוא שנכיר את האמת שהשכינה בירושלים היא בנין

 העולם וזה ע"י הארת פנים של הקב"ה בגאולה והחזרת השכינה לירושלים. ברכת "את צמח

 דוד" היא תפילה על הישועה של הקב"ה כביכול.

כל זמן שאנחנו בצער על חילול ד' הנורא בגלות, שהעולם נשלט ע"י מלכות אדום וישמעאל,

 מרכזי הכוח והתאוה והקנאה משתוללים בראש כל חוצות ללא הכרה במלכות שמים.

אנחנו מבקשים דוקא על צמיחת קרן דוד. דוד המלך היה הראשון במלכי יהודה שהכניע את כל

 העמים מסביב ואת אדום. מתפללים אנו ממעמקי הלב: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" על

 ידי מלך המשיח "ועלו מושיעים בהר ציון" ואז "והיתה לד' המלוכה" שזוהי כביכול

 ישועתו של הקב"ה..

הרמב"ם אכן מסיים את ההלכה של הציפיה לישועה: "והיה אדום ירשה – לדוד, שנאמר ותהי

 אדום עבדים לדוד. והיה ירשה שעיר אויביו – זה מלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר

 ציון לשפוט את הר עשיו".

בימים אלו, ימי שבעה דנחמתא זהו זמן ביותר להתפלל על ישועת ישראל ובנין בית המקדש.

 או אז יקויים בנו במהרה נחמתו של הנביא: " כי ניחם ד' ציון ניחם כל חרבותיה וישם

 מדברה כעדן וערבתה כגן ד' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".

@5גם אצל החרדים לדבר ד', נאמר את האמת, אין את מלוא ההרגשה האמיתית של ציפיה

 לישועה, כפי שמתבקש מהיותם חרדים לדבר ד'. נכון, אנחנו מקיימים את הלכות האבלות על

 החורבן בכל דקדוקיהן, אבל בלב פנימה יש במידה מסויימת קהות חושים. הרושם הכללי

 הוא, שכביכול מה שלא קרה בשנים עברו, לא יקרה גם השנה.

עברו כבר כמה מאות ואלפי שנים ועדין לא בא המשיח ולא נבנה בית המקדש, ומה שונה שנה

 זו משנים עברו. מתכננים את הימים שאחר תשעה באב כמו שאר ימות השנה. במוצאי הצום

 אין תמיהה בלב מדוע השנה זה לא קרה, ובמה אשמים אנחנו שלא זכינו. זוהי המציאות

 המקיפה את רובו ככולו של הציבור אף החרדים ביותר לדבר ד'

@5במובן הרוחני, חסרים לנו המצוות התלויות בארץ ובבית המקדש. חלק נכבד מעם ישראל

 רחוק מאמונה ומשמירת מצוות. התבוללות מתפשטת בעולם. שנאת חינם שולטת בכל חלקי העם

 במלוא עוזה. כאשר אדם מתבונן בכך, הוא מתעורר להתפלל בכל לבו לגאולה ולביאת המשיח.

 וכמו שבכל שטח משטחי החיים התפילה סגולתה להיות מקובלת לפניו ית', על אחת כמה וכמה

 תפילה על ישועת ישראל העתידה לאחרית הימים, בוודאי שתפילה ממעמקי הלב מתקבלת

 ברצון. זוהי אכן החובה הגדולה לצפות לישועה. ובכך מסייעים אנו ישירות לגאולה.

 @5כך הוא הענין של ציפיה לישועה. הרמב"ם אומר שבסוף תגיע הישועה, ואף שעד עתה לא

 קרה הדבר, אנחנו יודעים שכך יקרה בעתיד. אם המשיח לא בא בבקר אולי יבא בערב. אם לא

 בערב אולי יבא מחר. לכן במעמקי הנפש של כל יהודי טמונה ציפיה לישועה כי בטוח הוא

 שבעתיד תבא הגאולה. ולכן מי שבמעמקי הנפש לא מאמין בזה הוא נחשב לכופר. 

אלא שמוטלת על היהודי המאמין עבודה קשה. להוציא אל הפועל את הציפיה לישועה. אותה

 ציפיה הטמונה במעמקי נפשו. ששביב האור בליבו, יתרחב ויפרוץ החוצה ויחכה וייחל

 לישועה בכליון עינים. מידה זו תלויה בדרגת היראת שמים שלו. אבל ודאי שבנפשו פנימה

 של כל יהודי מוטבעת הציפיה לישועה