
בדעת רבנו הגדול נ"ע על תפילתו של אברהם אבינו בעקידה
הארה / הרב הגאון רבי יעקב חנוך בדיל שליט"א
רב ביהמ"ד "היכל לתורה גבורת
ארי"
במוסף "יתד השבוע" בערב יו"כ, הובא ציטוט מספר חדש "ניצוצי
אש", וזה לשון המחבר: "נכנסתי פעם אל מרן זצוק"ל בליל עיוהכ"פ, ושאלתיו על נוסח הסליחות 'מי שענה לאברהם אבינו בהר
המוריה הוא יעננו, משמע שהתפלל כדי למנוע עצם השחיטה ואכן נענה, וכי לזה ראוי לנו
לבקש שיעננו כמו שענה לאברהם"? ומרן זי"ע הסביר שהעתיר להקב"ה להסיר מעליו את
הנסיון, וזהו מהות וטיב התפילה של אברהם אבינו, שע"ז אנו מבקשים גם בתעניות
ובסליחות "עננו כמו שענית לאברהם אבינו בהר המוריה".
ובאמת שיש לכך סימוכין במדרש רבה, שביקש אברהם
אבינו "השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה", )וכמו שכבר הביא בספר הנ"ל ראיה זו
בשם אומרו(. אולם יש לעיין בהיות דאנו מבקשים "מי שענה"
בתוך סליחות, וביומי דתענית, דהיינו בקשת רחמים לנוכח
חטא ועוון שעשינום, ומשמע שענין הבקשה הוא רחמים על מה שכבר נכשלנו בנסיון, ולאו
דוקא בקשה על להבא שלא נתנסה לעתיד, ואילו לדברי מרן זי"ע הוא בקשה על
העתיד.
ואולי ייתכן כוונת "מי שענה" לתפילה אחרת
שהתפלל אברהם אבינו על הר המוריה. ותפילה זו הובאה במדרש תנחומא בארוכה, כל התפילה כלשונה. וז"ל ה'תנחומא': "אמר לו אברהם להקב"ה, אתה נשבעת ואני נשבעתי שלא
ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך וכו', כבשתי את
יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאים ונכנסים לצרה, תהא נזכר להם עקידתו
של יצחק וכו', ותסלח להם ותפדם מצרתם. א"ל הקב"ה; אתה
אמרת את שלך, ואומר אני את שלי, עתידים בניו של יצחק לחטוא לפניי, ואני דן אותם
בראש השנה, אלא אם מבקשים שאחפש להם זכות ואזכור להם עקידת יצחק, יהיו תוקעים לפניי
בשופר של זה. אמר לו; ומה הוא השופר? אמר לו; חזור לאחוריך, מיד 'וישא אברהם את
עיניו וירא והנה איל אחר נאחז' וכו' ".
עכ"ל.
ולפי"ז מבואר היטב תפילת "מי שענה", שהרי על תפילתו
זו של אברהם אבינו מבואר בתנחומא דאכן נענה אברהם, דהיינו במה שאמר אברהם גופא בנוגע לחטאינו
והצרות שיבואו בעקבות החטאים, ובישר הקב"ה שאכן נהיה חוטאים וידון אותנו, אך הורה
לו דרך "שאחפש להם זכות ואזכור להם עקידת יצחק", והנה על זה קאי תפילתנו "מי שענה לאברהם אבינו בהר
המוריה".
אלא שיש להטעים את הדברים, מדוע ראה אברהם
אבינו לנחוץ להזכיר דוקא בתום הנסיון את חטאי בניו, ומה השייכות והקשר בין זה
לזה?
והנראה לי בס"ד, דמיד שנודע לאברהם שכל הציווי היה רק נסיון, הבין מתוך כך
שרצון השי"ת מעיקרא היה שיתעלה ויוקבע בו מידת מסירות
נפש במידה כה מרובה, עד כדי לחנך בו את יצחק והוא להוריש לבניו, וכדאיתא בספר "רוח חיים" על מס' אבות )פ"ה( לרבינו חיים מוואלוז'ין זצוקלה"ה, שכוח המסי"נ שיש היום
לכולנו, ירושה היא מאבינו אברהם, דלולא זה לא היה כלל
ביכולתנו למסור עצמנו ובנינו למען קידוש ד', להיות נעקד ולמות ברצון למען כבוד
שמים, עי"ש בארוכה.
ומורי ראש ישיבת מיר
מרן הגאון רבי חיים ליב שמואלביץ זצוק"ל, הסביר בזה דבריה של חנה - אמם של שבעה בנים
שמסרו נפשם -, דאיתא בפרק הניזקין שאמרה להאחרון שבהם "לך
אמור לאברהם אבינו, אתה בן אחד ואני שבעה, אתה עקדת ואני מסרתי וכו' ", עי"ש. וביאר כוונת הדברים,
שילך הבן "להודות" לאברהם אבינו, על שהוריש לנו מידה זו. אלו דברי מורי זצללה"ה. אלא דלקושטא דמילתא, במדרש איכה יש תוספת דברים שאמרה חנה, שאמרה שאל תזוח
דעתו עליו, הרי לכאורה דלא כדברי מורי ז"ל, אלא דבאמת
איתא להא ואיתא להא, ודו"ק.
מיהו לפי דברי רבינו
חיים מוואלוז'ין )בספר רוח חיים הנ"ל(, דיסד לן דאנחנו במעלת ירושה מאבינו
אברהם ובנו יצחק, נמצא לפי"ז מבואר דהיה רצון השי"ת
שאברהם אבינו ישלים בעצמו וביצחק מידת מסי"נ כדי להוריש,
שהרי מההכרח שאנחנו בניו צריכים לרשת המידה הזאת ובכך יהיה בכוחנו לקדש ש"ש בצורה נוראה של מסי"נ עצמנו
ונפש בנינו. ובזה נראה לפרש נוסחת הברכה "ועקידת יצחק לזרעו של יעקב תזכור", דקשה טובא הא רבים מסרו נפש בניהם
בעיתות צרה, ואף בדורנו לפני ששים שנה באירופה, ומה ראו חז"ל לנקוב דוקא בעקידת
יצחק. וא"א לתרץ שאברהם אבינו "מסר" את בנו, ואילו אצלנו "נלקח" מאיתנו, זה ליתא, שהרי "חנה" תוכיח שגם במשך הדורות היו גם כאלו "שהתמסרו"
וכן "מסרו". אולם לפי יסוד ה"רוח חיים" לא קשה ולא מידי, שהרי כל כח המסי"נ שבמשך הדורות הכל נובע מ"עקידת
יצחק".
אשר לפי האמור, ניחא מה ראה אברהם אבינו,
להזכיר עוונות בני בניו של יצחק מיד כשנודע לו שהיה רק נסיון. שמאחר שהבין בדעת
קונו שסיבת הנסיון הגדול, עד כדי מסירת בנו להריגה, היה בשביל שיושלם במידת המסי"נ בכדי להוריש, ולמה צריך להוריש, הרי בהכרח משום שבניו
מוכרחים לירש כוח זה, וזה גופא למה? הרי בהכרח משום
שיידרשו לדורות למסור עצמם ואת בניהם ככפרה על חטא ועון.
ולזאת התפלל אברהם אבינו אודות חטאי בני בניו שיתמלא הקב"ה רחמים, ולא יצטרכו להגיע
לכפרה ונסיון זה. ומצינו באמת שהוא נענה, כמו שהובא לעיל מהתנחומא. והיינו דלולי בקשתו של אברהם אבינו בעת הצורך, מי
יכול לשער כמה גרוע טפי וטפי היו צרות הכלל לאורך הדורות )אף באירופה(, ועד להיום,
ימינו אלה, הנה לפי עדות חז"ל עומדת לנו תפילתו של אבינו
הזקן.
ובזה מובן לי היטב דמעותיהם של מלאכי השרת בשעת
העקידה, עי' ברש"י פרשת תולדות על הפסוק "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות", ומביא רש"י ג' סיבות למה כהו עיניו,
וחדא מינייה הוא "כשנעקד והיה
אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים, וירדו
דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו".
והדבר צריך ביאור מה סיבה היה למלאכים לבכות
לנוכח רום דרגא שזכו אב ובנו לעלות בקיום רצון ד' והצליחו בנסיון? והנה אי נימא שלא ידעו המלאכים כלל שזהו רק נסיון, קושיא מעיקרא ליתא שהרי כלייה של האומה הישראלית
ראו, אולם אי נימא שהמלאכים ידעו כוונת הקב"ה שזהו רק
נסיון, וכך מיסתברא טובא
שנודע להם, )ואין להקשות מפרקי דרבי אליעזר פרק ל', עי"ש
דיוק לשונו ותבינו(, וא"כ צריך ביאור מה טיב בכייתם של המלאכים? אמנם למאי דאמרן שעמדו גם הם על דעת קונם ית',
שעקידה זו אינה לשם עצמה בלבד, אלא לשם עקידות רבות, והן הן ודמעותיהם של מלאכים,
וכמו הזכרת חטאי ישראל מפי אברהם אבינו, ששניהם נובעים מתוך סיבת נסיון העקידה שהוא
כדי להוריש לבנים שיעמדו בנסיון לעת הצורך של כפרה ועקידה.
וכ"ז הוא ביאור על עיקר הדבר מהו תפילתו של
אברהם אבינו שע"ז אנו מתפללים "מי שענה לאברהם אבינו הוא יעננו", שדיבר בזה מרן
זי"ע. אולם בעיקר לשונו של השואל קמיה מרן, כפי שהובא
הציטוט, ש"משמע שהתפלל כדי למנוע את עצם השחיטה @1ואכן נענה@2", הנה על זה יש להעיר, דגם אם נפרש דמהות וטיב תפילתו של אברהם אבינו היה כדי למנוע הנסיון, אין
שייך לומר ע"ז "דאכן נענה". שהרי לא משום תפילתו של
אברהם אבינו נמנעה השחיטה, שהרי מלכתחילה כשנאמר לו הציווי הייתה כוונת הקב"ה
"@1העלהו@2 ואל תקריבהו", כמו שאמרו חז"ל שכך השיב הקב"ה
לאברהם אבינו כשרצה "לסרב" לציווי המלאך "אל תשלח ידך אל הנער". מוכח להדיא, דלא מחמת תפילה נמנעה השחיטה. וחזינן נמי דאברהם עצמו רצה מאוד לשחוט, ואף שהשיב למלאך )עי"ש תנחומא( דציווי "קח נא את בנך" הקב"ה בעצמו אמר לי, ועכשיו אם הוא מבקש
לעכבני, שהוא בעצמו יאמר לי ולא רצה לקבל ממלאך הראשון, ולכן ויקרא מלאך ד' שנית,
עי"ש תנחומא, וא"כ קושיא
מעיקרא ליתא, ופשוט.
עוד...
- תפקידנו להיות בית מקדש המהלך- שיחה עם הרב ג' טולידנו
- "תפקידנו בעולם להיות בית המקדש מהלך" - הרב ג' טולידנו
- הים סוגר – הרב י'פ' גולדווסר - הגות לפרשת השבוע בשלח
- תיבת-ההצלה לכל הדורות
- תוכן-פרשות השבוע
- שמירת הלשון מביאה לאיכות חיים – שיחה עם הרב מ' אזרחי
- שהוציאנו מעבדות לחרות
- בין מחלוקת קורח וכל עדתו למחלוקת לשם שמים - לקט
- "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח..." - הרה"ג ר' שמחה כהן שליט"א
- תולה ארץ על בלימה