"ישר כחך - הכרת הטוב על כח הפלפול שמסר משה רבנו לישראל" - הגות לפרשת השבוע כי תשא

@7"אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל" )ערובין נד( * מה השייכות בין שבירת הלוחות לשכחת התורה? * מדוע אם כן כשנשברו הלוחות אמר הקב"ה למשה: "ישר כחך ששברת"? * מהו הלקח לדורות משבירת הלוחות וחטא העגל? * בשאלות אלו פנינו אל הגאון רבי פנחס פרידמן שליט"א ראש כוללי עיון דחסידי בעלזא בארה"ק *

 

 

@1 "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" מדוע בכל פעם הקב"ה מזכיר את חטא העגל?

 

 

כבר נתייגעו המפרשים לבאר, איזה קשר יש בין חטא העגל לשאר העוונות, עד כדי כך שכל פעם שפוקד הקב"ה ח"ו עוונות ישראל, הוא פוקד עליהם גם עון העגל. עוד צריך ביאור, מהו הלקח הנשגב שביקש הקב"ה ללמדנו במאמרו: "וביום פקדי ופקדתי", כדי שנלמד לתקן ענין זה לדורות עולם.

 

 

 

להסביר את הדבר יש להקדים להתבונן על הכרזתו של אהרן הכהן אחרי שנעשה העגל: "חג לד' מחר". ככתוב )שמות לב ד(: "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן, ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג לד' מחר".

 

 

 

ויש לתמוה הפלא ופלא, כי הן אמת שאהרן הכהן מסר את נפשו לעשות העגל כדי להציל את ישראל מכליה, כמו שפירש רש"י ומקור הדבר בגמרא )סנהדרין ז.(:

 

 

 

"וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, מה ראה... ראה חור שזבוח לפניו, אמר אי לא שמענא להו השתא, עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי (איכה ב כ) אם יהרג במקדש ד' כהן ונביא, ולא הויא להו תקנתא לעולם, מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה".

 

 

 

אולם מה ראה אהרן הכהן קדוש ד' שהנביא העיד עליו )מלאכי ב ו(: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו... כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא", לומר על עון חמור כחטא העגל שהוא עבודה זרה: "חג לד' מחר", איזה חג לד' יש כאן בחטא נורא כזה .

 

 

 

 

 

נראה לבאר הענין , על פי מה ששנינו בגמרא )ע"ז ד(: "אמר רבי יהושע בן לוי, לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו', והיינו דאמר רבי יוחנן משום רשב"י... לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא להורות תשובה לרבים".

 

 

 

ופירש רש"י: "כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהן, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני, אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה".

 

 

 

לפי זה יתבאר היטב מדוע: "וביום פקדי ופקדתי" בכל עון מתעורר גם עון העגל, כי מאחר שכל הענין של חטא העגל לא היה אלא כדי להורות תשובה, נמצא כי בכל פעם שישראל חוטאים מתעורר עליהם חטא העגל לטוב או לרע, כי אם עושים תשובה על עוונותם משום שלמדו מחטא העגל שהקב"ה מקבלם בתשובה, לא רק שיש להם כפרה על מה שחטאו אלא גם חטא העגל מתבטל לגמרי, שהרי מתגלה שחטא העגל לא היה לבטלה מכיון שנתמלא רצון ד' להורות תשובה לרבים.

 

 

 

אולם אם ח"ו אין ישראל עושים תשובה על עונותם, מגיע להם עונש גם על חטא העגל, שהרי מכיון שלא למדו מחטא העגל לעשות תשובה, לא היתה שום תועלת במה שסיבב הקב"ה כביכול שיכשלו בחטא העגל להורות תשובה, לפיכך "וביום פקדי" - על עוונותם שלא עשו תשובה עליהם, "ופקדתי עליהם את חטאתם" - חטא העגל שלא למדו מזה לעשות תשובה.

 

 

 

 

 

 

 

@1 מדוע אם כן משה שבר את הלוחות וזכה להודאת "ישר כחך" על כך ?

 

 

 

 

 

נאמר )לב יט(: "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות, ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר".

 

 

 

וצריך ביאור, לפי מה שכבר למדנו בגמרא, שלא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא כפירוש רש"י: "גזירת המלך היתה", להורות תשובה לרבים. מדוע אם כן שבר משה את הלוחות הראשונים מעשה אלקים, הלא בודאי אחרי שהיה ארבעים יום וארבעים לילה בשמים וקיבל כל התורה כולה, השיג גם הוא ענין זה שגזירת המלך היתה שיכשלו בחטא העגל.

 

 

 

נראה לבאר הענין, על פי מה שאמרו חז"ל )שבת פז.( כי אחרי שבירת הלוחות הודה לו הקב"ה בברכת יישר כוחך: "מנלן דהסכים הקב"ה על ידו, שנאמר אשר שברת, יישר כוחך ששיברת". וצריך להבין, מה שבחר הקב"ה לבטא הסכמתו באמרו: "יישר כוחך ששיברת", ולא בלשון: "יפה עשית ששיברת" וכדומה.

 

 

 

בגמרא )עירובין נד.(: "מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל". מבואר מזה כי על ידי שבירת הלוחות ירדה שכחת התורה לישראל.

 

 

 

הנה יגיעת התורה בדרך פלפול היא סגולה נפלאה להחזיר תורה שנשתכחה ממנו, כמו שמפורש בגמרא )כתובות קג( אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא, בהדי דידי מינצת, דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל מהדרנא ליה מפלפולי".

 

 

 

וכן מצינו בגמרא )תמורה טז.(: "אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה... אמר רבי אבהו, אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו". נמצא כי על ידי שבירת הלוחות שגרמה שכחת התורה לישראל, יש צורך בפלפול ויגיעת התורה כדי להחזיר התורה שנשתכחה.

 

 

 

משה רבינו מסר כח הפלפול לישראל.

 

 

 

 

 

@1 דהיינו שבשביל למסור לישראל את כח הפלפול היה חייב לשבר את הלוחות...

 

 

 

 

 

בגמרא נאמר )נדרים לח.(: "לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך פסל לך, מה פסולת שלך אף כתבן שלך, ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו'". ומסיק בגמרא שהכוונה בזה על כח הפלפול שבתורה, שניתן למשה רבינו אלא שנהג בו טובת עין ומסרו לישראל. צריך ביאור איפוא מצינו שמסר משה רבינו כח הפלפול לישראל.

 

 

 

אך לפי האמור יש לומר, כי כשעלה משה למרום לקבל את התורה מסר לו הקב"ה כח הפלפול שבתורה, כדי שיוכל ללבן ארבעים יום וארבעים לילה כל ההלכות שבתורה. אולם כשירד משה מן ההר וראה את העגל, והחליט בדעתו לשבור את הלוחות, אף שידע שיגרום בכך שכחת התורה מישראל, באותה שעה נהג טובת עין בישראל ומסר להם כח הפלפול שבתורה, כדי שיצליחו להחזיר שכחת התורה על ידי פלפולא דאורייתא.

 

 

 

בדרך זו נשכיל להבין ביתר שאת מדוע שבר משה את הלוחות, על פי הידוע שעיקר ההתגברות על היצר הוא דוקא באמצעות העמל והיגיעה בתורה, כמבואר בגמרא )קידושין ל( "כך הקב"ה אמר להם לישראל בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו".

 

 

 

 

 

@1 וכשלומדים תורה לא ביגיעה ועמל מה החסרון בזה?

 

 

 

 

 

דקדקה הגמרא לומר: "ואם אתם עוסקים בתורה", כדי להורות שצריך דוקא "לעסוק" בתורה בדרך פלפול ויגיעה, כמו שכתב הט"ז )או"ח סי' מז ס"ק א( שמטעם זה מברכים ברכת התורה: "לעסוק בדברי תורה", ללמדנו שצריך לעסוק בתורה בדרך פלפול כאדם שעוסק בעסקיו.

 

 

 

כמו כן שנינו במשנה )אבות פ"ב מ"ב(: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון" בדרך עמל ויגיעה דייקא.

 

 

 

 

 

@1 כיצד משתייך הדבר לחטא העגל בדוקא?

 

 

 

 

 

כשעמדו ישראל על הר סיני לפני חטא העגל נתבטל מהם יצר הרע, כמו שדרשו חז"ל )שמו"ר לב א(: "אלו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה, לא היתה גליות ולא מלאך המות שולט בהן, וכן הוא אומר והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, מהו חרות... חירות מן גליות... חירות ממלאך המות". ומבואר בגמרא )ב"ב טז.( כי הוא היצר הרע הוא מלאך המות, הרי מבואר כי אילו לא חטאו בעגל לא היה היצר הרע שהוא מלאך המות שולט בהם. נמצא שטרם חטא העגל לא היה צריך להכניע את היצר על ידי יגיעת התורה.

 

 

 

אך כיון שחטאו בעגל וחזר מלאך המות ויצר הרע למקומו, צריך להכניע את היצר דוקא על ידי פלפול ויגיעת התורה.

 

 

 

זהו גם הטעם ששבר משה רבינו את הלוחות, כי השיג שהקב"ה סיבב חטא העגל כדי להורות תשובה לרבים, אולם הרי צריך גם כן סגולה להתגבר על היצר שלא יבואו כלל לידי חטא, לכן שבר את הלוחות כדי שתרד שכחת התורה לישראל, כי על ידי זה יצטרכו ישראל לעסוק בתורה בדרך פלפול ויגיעה כדי להחזיר התורה שנשתכחה, ויזכו להכניע בזה את היצר הרע בבחינת: "ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו".

 

 

 

 

 

@1 מדוע הודה לו הקב"ה על שבירת הלוחות?

 

 

 

 

 

הקב"ה אמר למשה: "יישר כוחך ששיברת", כי על ידי ששברת את הלוחות ירדה שכחת התורה לישראל, ועל ידי זה "יישר כוחך" - נתחזק כוחך שהוא חלק הפלפול שבתורה שנמסר לך, כי מעתה יצטרכו ישראל לעסוק בפלפול התורה, כדי להחזיר חלק התורה שנשתכח מהם על ידי שבירת הלוחות.

 

 

 

מעתה יאיר לנו להבין דברי אהרן הכהן קדוש ד', אשר הכריז אחרי שנעשה העגל: "חג לד' מחר".

 

 

 

כי ידוע מאמר המורגל בכל הספרים הקדושים: "קוב"ה חדי בפלפולא" הקב"ה שמח כאשר ישראל מפלפלים בתורה, ומקור הדבר ב"מגיד מישרים" )פרשת ויקהל מהדורא בתרא( שאמר המלאך המגיד לה"בית יוסף": "דקוב"ה חייך בפלפולא דילך".

 

 

 

על כן: "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו", כאשר ראה אהרן חור זבוח לפניו, והבין מזה שהוא צריך לעשות להם את העגל, שאם לא כן יהרגוהו ויתקיים בהם: "אם יהרג במקדש ד' כהן ונביא", ולא יהיה להם תיקון לעולם, התבונן כדרכם של צדיקים, מדוע סיבב הקב"ה שיצטרך לעשות העגל, והשיג מזה כי זהו מסיבה מאת ד' שישבור משה את הלוחות כדי שתרד שכחת התורה, ועל ידי זה יצטרכו ישראל לעסוק בפלפולא דאורייתא, ומאחר שהקב"ה חדי בפלפולא לכן כדי להמליץ טוב על ישראל: "ויקרא אהרן ויאמר חג לד' מחר". כלומר מחר כשירד משה מן ההר ויראה את העגל וישבור את הלוחות, יגרום בכך בסופו של דבר "חג לד'" כי "קוב"ה חדי בפלפולא".

 

 

 

כיון שבאנו לידי כך, נשכיל להבין מאמר הקב"ה למשה: "וביום פקדי ופקדתי", שבכל חטא מתעורר גם חטא העגל, שהרי חטא העגל היתה גזירת המלך כדי שישבור משה את הלוחות ויגרום בכך שכחת התורה לישראל, והתועלת בזה שיעסקו בתורה בדרך פלפול ויגיעה ויוכלו להתגבר על היצר, נמצא שבכל חטא שלא הצליחו להתגבר על היצר, הרי זה משום שלא עסקו בתורה בדרך עמל ופלפול, ואז מתעורר חטא העגל מדוע לא למדו מזה לקח שצריך לעמול בתורה בדרך פלפול.

 

 

 

 

 

@1 למעשה מה הלקח שעלינו ללמוד מחטא העגל?

 

 

 

 

 

הלקח הנשגב שצריך ללמוד מחטא העגל ושבירת הלוחות, שאי אפשר להתגבר על היצר כי אם על ידי העמל והיגיעה בפלפולא דאורייתא.

 

 

 

דברים אלו מבוארים בדברי ה"אור החיים" הקדוש )ריש פרשת תצוה( בשם הזוהר חדש, שהגאולה העתידה תהיה בזכות משה על ידי שיעסקו ישראל בתורה, ומסיים האוה"ח: "ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה". כי מאחר שנהג משה טובת עין למסור כח הפלפול של התורה לישראל, אינו חפץ בגאולה רק אם יעסקו בתורה אשר אז נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.