המטיבים לכל האומה

נתיב מהלכו וקיומו של עם ישראל הוא כולו רוחני, למעלה מן הזמן, למעלה מן המקום

 ולמעלה מן השכל. כך הוא הדבר כבר מן ההתחלה, מן הציווי של ה' לאברהם ללכת מארצו 

 וממולדתו ומבית אביו, אל ההפלגה הארוכה לאורך כל ההיסטוריה האנושית, עם כל מה 

 שמתרחש בלידת בנו היחיד יצחק וכל התלאות שעובר בן-בנו יעקב המצווה מפי ה' לרדת 

 למצרים אחרי שכבר העמיד שנים-עשר שבטים, ועם כל שיעבוד מצרים, הנסים והנפלאות  של

 הגאולה, קבלת התורה וההליכה במדבר, מוקפים ענני כבוד.

והנה, אחרי שבני ישראל כבר גברו על מזימת עמלק "ראשית גוים", בתוך המהלך במדבר, 

 בהיותם קרובים מאוד לכניסתם לארץ המובטחת מפי ה', מתעורר מרבצו אויב גדול, והוא 

 בלק בן ציפור מלך מואב. הוא ראה "את כל אשר עשה ישראל לאמורי", וברש"י: "אמר  אלו

 שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך  ויגר

 מואב". ואם כך, מה הוא עושה? מואב הוא עם היושב על אדמתו, בודאי יש לו צבא  מאומן

 כהלכה, עם נשק משוכלל ויעיל בהתאם לתקופה שלו, אלא שבלק כלל לא חושב על  כך. "וירא

 בלק", בודאי ראה משהו שונה שמתרחש כאן, הוא למד את הלקח מהעובדה  שאותם שני מלכים

 שעליהם בטחו - מוגרו והובסו. אם כן, דרוש כוח אחר שיוכל לעמוד  נגד הכוח של בני

 ישראל.

בלק תופס כי כאן מדובר במערכה מסוג אחר לגמרי, לא בנשק ינצח, לא בחרבות  וברמחים,

 לא ברכב ובסוסים, גם לא בטילים ובכל כלי-המשחית המצויים תחת שליטת  האדם. "בלק

 שהיה מלך מימים רבים יפקד אצלו מה שעשה יעקב ישראל סבא אל האמורי.  כי הוא היה רק

 איש אחד ובני ביתו מתי מספר ואע"פ כן נצח אומה שלימה כמו שנאמר  (בראשית מח, כב)

 אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, ולפי דעת רז"ל (ב"ב קכג.)  שפירשו בחרבי

 ובקשתי היינו בתפילתו אתי שפיר שראה בלק כל אשר עשה ישראל סבא  לאמורי בתפילתו לפי

 שכל כחו בפיו על כן השתדל הוא גם כן אחר אחד שגם כן כחו  בפיו" ("כלי יקר", פ'

 בלק).

אם דרוש מישהו שכוחו בפה, הרי אין טוב יותר מבחינת בלק מאשר בלעם בן-בעור,  הגדול

 מכולם באומות-העולם, והוא לא סתם גדול אלא דרגה גבוהה מאוד יש לו בנבואה.  "ולא קם

 נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י), ופירשו חז"ל: "בישראל לא קם, אבל  באומות

 העולם קם וכו' ואיזה נביא היה להם כמשה, זה בלעם בן בעור" (מד"ר במדבר  יד, כ).

 בלק קורא לבלעם להתמודד נגד בני ישראל ומבקש להפעיל באמצעותו את הנשק  המסוכן

 ביותר: "כוח הפה", שהוא למעלה מכל כוח פיסי. בלעם, העומד בצד הטומאה  בדרגתו

 הגבוהה, נרתם למשימה, לא מאונס, כי ע"כ כתוב "ויחר אף אלקים כי הולך  הוא", לא הלך

 אלא "הולך" (מספה"ק), עם מוטיווציה עצמית חזקה, וכשהוא הולך על  הנסיון להשתמש

 בנשק המסוכן ביותר מספרת התוה"ק: "וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר  שוב אל בלק וכה

 תדבר". אתה תשתמש ב"כוח הפה", אבל "כה תדבר", כפי שה' מצווה,  ולא כפי שבלק מבקש

 שתדבר.

@9בלעם נכפה מאת ד' לומר את הסוד הנעלה העומד ביסודו האיתן של עם ישראל: "כי מראש 

 צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב", וברש"י: "אני 

 מסתכל בראשית ובתחילת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו 

 על ידי אבות ואמהות" (במדבר כג, ט).

צורים וגבעות אינם מעשי ידי אדם, הם חלק אינטגרלי של הבריאה עצמה, ולא תצוייר 

 לעולם בריאה בלי צורים וגבעות, וכך הוא גם עם ישראל, עם המיוסד על אבות ואמהות, 

 שכל נתיבם הוא על היסוד שמעל לטבע, מעל לזמן ומעל למקום. "מה אקוב לא קבה א-ל", 

 אומר בלעם, כי הקב"ה טבע בישראל חוק-קיום איתן ונצחי שאין דוגמתו ומשלו בכל עמי 

 תבל: "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", וזה פשרו של החוק הקיומי האחר שלו:  "הן

 עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב".

ארבעה יסודות הם בבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר, ואם ישראל הם "כצורים וגבעות 

 הללו", הרי שהם עומדים במעלת יסוד הדומם, ומה היא תכונתו המיוחדת של הדומם? הוא 

 לא משתנה לעולם. הצומח שנקצר, החי שנשחט והמדבר שמת - נפסקת חיותם והם נפסדים 

 ממדריגתם, ואילו הדומם לעולם נשאר במדריגתו. גם אם מרסקים הר שלם וטוחנים אותו  עד

 דק, הרי שכל גרגר זעיר נשאר לעולם ביסוד מדריגת הדומם שבו ואינו ניתן לשינוי 

 (עפ"י אימרה מהאדמו"ר הראשון מבוהוש זצוק"ל).

אבות ואמהות, במובן הביולוגי, יש בכל משפחה במין האנושי, אבל אבות ואמהות  "כצורים

 וגבעות הללו" - מיוחדים הם אך ורק לעם ישראל. תכונתם של "אבות ואמהות"  אלה היא,

 שהיסוד שהקב"ה טבע בהם איננו משתנה לעולם, כמו הצורים והגבעות, שאפשר,  כאמור,

 לרסק אותם אבל בשום פנים לא ניתן להוציא אותם מבחינת הדומם שבהם. תולדות  עם ישראל

 מאשרות בדייקנות תכונת-יסוד זו. אין בעולם עם שהתנסה בכל אמצעי הריסוק  וההרס כפי

 שהתנסה בהם עם ישראל, אבל די שמתגלגל למקום כלשהו "גרגר", יהודי אחד  בלבד, כדי

 שממנו תיווצר צמיחה חדשה של יהדות. תכונה זו הוטבעה באבינו הראשון,  אברהם העברי,

 שבציווי ד' הוא הולך לייסד את האומה הישראלית, אחד ויחידי.

@9אברהם הוא הצור שממנו חוצבנו: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו 

 אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו" (ישעיהו נא, א-

 ב), וברש"י שם: "הצור הוא אברהם אביכם, ומי היא המקבת, היא שרה אשר חוללתכם".  והם

 הם הדברים ברש"י בפרשתנו: "על ידי אבות ואמהות", שאומרם עה"פ "מראש צורים  אראנו

 ומגבעות אשורנו".

בלעם נושא את משלו ואומר שעם ישראל שונה מכל עם, הוא "לבדד ישכון"; הוא נוצר  וגם

 מתקיים עד עולם לא כגויים האחרים. כל עם אחר קם ע"י אנשים רבים היושבים יחד  במקום

 אחד ומחליטים להיות עם עצמאי וריבוני, מאמצים לעצמם שפה אחת, עם דגל  והימנון,

 כותבים חוקים וכיו"ב, אבל כשנוטלים מעם כזה את עצמאותו, מחריבים את  ארצו ומגלים

 אותו בקרב עמים אחרים - קיומו פוסק. הגולים מתערבים באומה האחרת,  תוך דור או שני

 דורות הם שוכחים את מוצאם ושפתם, ואז הם נעלמים לחלוטין. יהודים  אינם כן. לכל

 מקום שהם יוצאים - הם נשמרים בייחודם, ואם קורה שהם שוכחים את  מקורם, די גם

 בשנים-שלושה יהודים שיהדותם בוערת בקרבם, כדי לייסד מחדש את הכלל  היהודי, ולפעמים

 אפילו יהודי אחד, כוחו רב עמו לחולל תחיה מחודשת.

"היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני (שה"ש ח, יג) אילו אמר הכתוב ישראל 

 הייתי אומר כל ישראל, אלא אמר הכתוב חברים מקשיבים אפילו שנים אפילו שלושה 

 ועוסקין בתורה בכל יום תמיד עליהם הוא אומר חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, לכך 

 נאמר כגנות עלי נהר כאהלים נטע ד' אלו בתי מדרשות" (תנדא"ר יט, ד).

כזאת ראינו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה שלנו, ועצם קיומה של יהדות התורה בדורנו 

 כאן ובכל מקום אחר בעולם, למרות חורבן יהדות אירופה, למרות שבעים שנות דיכוי 

 היהדות בארצות המשטר הקומוניסטי ולמרות "הגלות המתוקה" של אמריקה והמשטר  החילוני

 במדינת ישראל - מהווה הוכחה חותכת לתוקפו של חוק-הקיום המיוחד הזה של  עם ישראל

 ההולך בדרכו של אברהם. בכל אחד ממחוזות היהדות של ימינו ניתן לגלות  מיד שמחוללי

 הפלא הגדול של התחיה מחדש היו אותם יחידים שנשאו בקרבם את ה"צופן"  הסמוי של "אחד

 היה אברהם", והוא הכוח הסגולי שבלעם מדבר עליו, הם ה"צורים  וגבעות - אבות

 ואמהות".

@9בלק ביקש והתחנן בפני בלעם שיבוא לסייעו במשימה של "ואגרשנו מן הארץ". עם בלי ארץ

 סופו ניוון וכליה. זוהי תפיסה צודקת ונכונה לגבי כל עם בעולם, מלבד עם ישראל, אשר

 למרות החשיבות העליונה שבישיבת ארץ-ישראל, בה יכול הוא להגיע לתכלית  השלימות

 בקיום כל המצוות התלויות בה, הרי סגולת הקיום הייחודית שלו היא ב"מה  טובו אוהליך

 יעקב".

"הקדושה נמשכת אחר בנ"י בכל מקום שהם, כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי כו',  והנה

 א"י וביהמ"ק מיוחד בקביעות לבנ"י, וזה משכנותיך ישראל, אבל אפילו בכ"מ  שבנ"י

 שרוין אפילו בדרך עראי שם נגלה להם הקדושה. כנחלים נטיו, כי מעין התורה  נמשך בכל

 מקומות מושבותיהם, וזה בחי' יעקב שהלך לחו"ל. וכמו כן במדבר שעדיין לא  נכנסו

 לא"י. ואותו רשע בקש לקלל מצד עולם שנה נפש. ועתה וישת אל המדבר מצד  המקום כידוע

 דהמדבר מקום נחש שרף, ואעפ"כ ראה שהקדושה נמצא להם כמ"ש וירא את  ישראל שוכן

 לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים. פי' שראה כל זה כי השכינה שורה עליהם  פתח ואמר מה

 טובו אהליך כנ"ל, וכמ"ש מה רב טובך אשר צפנת כו' נגד בני אדם, פי'  אפילו בכל מקום

 כשבנ"י מתכנסין נגלה להם אור התורה דאין טוב אלא תורה וכמ"ש כל  בי' עשרה מישראל

 שכינתא שריא" (שפ"א במדבר, פב:).

לימוד וקיום התורה הם הם סגולת-הקיום הבלעדית של עם ישראל, וזוהי הברכה הגדולה  של

 לומדי התורה, שהם המגינים האמתיים על קיום האומה, וככל שירבה מספרם - כן  מובטחים

 אנו יותר מכל מזימה של אויבים וצרים. "הקול קול יעקב, א"ר אבא בר כהנא,  לא עמדו

 פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי  כוכבים אצלו

 אמרו לו, תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי  כנסיות ועל

 בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים  להזדווג להם

 שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי  בבתי כנסיות

 אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם" (מד"ר  בראשית סה,

 כ).

@9כידוע, ישנם תמיד המקטרגים נגד עולם התורה, הישיבות הק' ולומדיהן, גם אם ברור 

 שהם מהווים המשענת האיתנה היחידה לקיום היהודי, וגם למרות שמזה שנים כבר הוכח  שכל

 האמצעים המשוכללים ביותר שיש למדינת ישראל אינם מסוגלים להביא הכרעה במלחמה 

 שמנהלים אויביה המושבעים נגדה.

מקטרגים אלו, שלא פעם גם יוצאים במערכה חזיתית נגד עולם התורה והממיתים עצמם 

 באהליה, לא חלים ולא מרגישים שהם מצטרפים בזה למזימתו של בלעם, כפי שלימדונו 

 חז"ל: "א"ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו  להם

 בתי כנסיות ובתי מדרשות, מה טובו אהלך יעקב, לא תשרה שכינה עליהם ומשכנותיך  ישראל

 וכו', אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי  מדרשות, שנאמר

 ויהפוך ד' אלקיך לך את הקללה לברכה וכו' קללה ולא קללות"  (סנהדרין קה:). וברש"י

 עה"פ: "כל הברכות של בלעם חזרו לקללה כמו שהיה כוונתו  מתחילה, חוץ מבתי כנסיות

 ובתי מדרשות, שלא יפסקו מישראל לעולם".

ואל ינסו תועי-דרך להטעות אף אחד בטענות-הסרק שלהם, כי "אפשר גם זה וגם זה",  כלומר

 גם להיות חיילים וגם להיות לומדי תורה. כשלון כל הנסיונות שלהם בנדון זה  כבר

 איננו כיום סוד לאף אחד, שהרי גם העומדים בראש אותם מוסדות אין להם מנוס  מלהודות

 בפה מלא ובלב שבור בתוצאות העגומות שלהם, לעומת התוצאה המוכחת וההחלטית  שיש

 בישיבות הק', שהן המבטיחות את המשך הקיום של האומה כולה מול כל האתגרים  והאיומים

 שאינם פוסקים אפילו לרגע אחד, וזאת בצורה החריפה ביותר דוקא במדינת  ישראל,

 שמייסדיה התהלכו ביומרה כי זו תפתור את הבעיה הקיומית של עם ישראל.

הישיבות הק', בדרך שסללו להן מורינו ורבותינו מוסרי-התורה מכל הדורות, הן הן  חגורת

 הבטחון האמיתית לאומה היהודית כולה, וכדברי הספורנו בפרשתנו: "מה טובו  וכו', בתי

 כנסיות ומקדשי ק-ל המיוחדים לשכן שמו שם וכו', ואמר מה טובו, כי לא  בלבד הם

 מטיבים לעוסקים בם, אבל מטיבים לכל האומה" (ספורנו).