הסתכלות חיובית מול הסתכלות שלילית - הרב ח' וואלקין

@7"עתה לכה ארה לי את העם אולי אוכל נכה בו וגרשתיו" – בלק לוקח את בלעם על מנת

 לקלל את ישראל. חפץ הוא בשעת הקללה שיראה את עם ישראל. מדוע? * מה תועיל הראיה

 הבלעמית המרושעת? פנינו להגה"צ רבי חיים וואלקין שליט"א משגיח דישיבת "עטרת ישראל"

 שיבאר לנו פשר דבר *

@1 מדוע היה אכן חשוב לבלק שהקללה תהיה בעת שבלעם 'יראה' את עם ישראל? 

מענין מאד לראות את סדר הדברים בפרשה. כיצד בלק מביא לבלעם, שבעה פרים ושבעה אילים,

 אך כאשר עומד הוא ניצב על עולתו וישם ד' דבר בפי בלעם וישא משאו ויאמר – "מן ארם

 ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל, מה אקב לא קבה ק-ל

 ומה אזעם לא זעם ד', כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון

 ובגויים לא יתחשב", בא לקלל ויצא מברך. ובלק פונה אליו "מה עשית לי, לקב אויבי

 לקחתיך והנה ברכת ברך..". 

בלעם עונה לו ואומר "את אשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר". באותה שעה עלתה מחשבה

 בבלק ויאמר "לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה

 וקבנו לי משם".  ומכאן נבא לשאלתכם, קללת בלק תלויה בדבר ד', כל אשר ישים בפיו

 אותו יאמר, וא"כ מה משנה אם ילך אל מקום אחר אשר משם יראה אפס קצהו, מה עצה יש

 בכך.

 בביאור הדבר יש לומר,  הובטחו כלל ישראל מאז ומעולם כי ישארו הם לנצח נצחים וכפי

 שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית יג,טז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ, דכשם שהעפר אי

 אפשר להכריתו ולכלותו עד תום, כך ישראל. וכדברי הנביא (ירמיה מו,כח) "ואותך לא

 אעשה כלה". אכן אם אי מישהו רוצה לפגוע בכלל ישראל הדרך היחידה לכך היא הפגיעה

 בקצה, בחלק השולי, ב'אפס קצהו', באותם שוליים אשר ירדו מדרך הישר ופנו לדרכים

 עקלקלות. כלל ישראל הינו כביכול מעל הקללות, הוא מוגן מהם, וכמאמר הכתוב "לא תאור

 את העם כי ברוך הוא", ובברוך טמון "הנשק", טמונה ההגנה מהקללה, מהארור. 

@1 א"כ כיצד חשב בלעם לקלל את ישראל?

הדרך היחידה להחל "ארור" על הברוך היא ע"י "קצהו", אותם שוליים שפסקו להתנהג

 כ"ברוכים", על ידם אפשר להשתחל ולהיכנס ולהחל קללה על הכלל. זו היתה עצתו של בלק

 אל בלעם, "לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה"

 דאמנם כעת לא הצלחת לקלל ולאור את העם, כי כולו ברוך, אך לך נא איתי אל מקום אשר

 משם נראה רק קצהו, אשר דרכם נוכל לאור את העם.

בכך מבואר נפלא כפל הלשון "אפס קצהו תראה" – וכולו לא תראה", דהרי גם בתחילה נאמר

 "וירא משם קצה העם", דבתחילה ראה הקצה אבל ראה גם הכלל, ולגן הגנו על הכלל. אך כעת

 אמר לו בלק נלך למקום בו יראו את הקצה ולא הכלל.

@1 האם השוליים אינם פוגעים בכלל...

דבר נפלא מוצאים אנו בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק (כב,מא), שבאר לשון הכתוב

 "וירא משם קצה העם" וז"ל – "וחמא מתמן משיריית דן דמהלכין בקצת עמא דאתפרסימו

 מתחות ענני יקרא", ראה הוא בלעם את "הקצה", שבט דן שהיה בהם פסל מיכה אשר בשל כך

 פלטו אותו ענני הכבוד חוץ לעם, דרכם ביקשו בלק ובלעם להתפיס קללתם, אך כל זאת לא

 עלתה בידם באשר "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ד' אלוקיו עמו ותרועת מלך

 בו". לא רק שהשוליים אינם פוגעים בכלל אלא הכלל מגן הוא על השוליים, ולכך לא יכל

 בלעם לאור את העם כי ברוך הוא.

@1 האם מוצאים אנו את הבדלת השוליים מהכלל  במקומות נוספים?

אכן כן. בחז"ל (עירובין כא,ב) "ולהג הרבה יגיעת בשר" (קהלת יב), א"ר פפא בריה דרב

 אמא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה

 רותחת". 

לכאורה יש להבין הלא מקובלנו כי כל העונשים יש בהם מידה כנגד מידה, ומהו א"כ המידה

 כנגד מידה בעונשו של זה?  

שמעתי בשם גדולי טלז זי"ע כי על תלמיד חכם בשלמותו אי אפשר ללעוג, דלא שייך שהרי

 אור התורה מחייהו, אכן אין צדיק בארץ אשר יעשב טוב ולא יחטא ולכל ת"ח אפילו השלם

 ביותר ישנו חסרון, ישנה נקודה של פסולת, דבר חיצוני הנושר ממנו, ולכך אותו מלעיג

 על דברי חכמים, אותו אשר חיפש, יגע, ולבסוף מצא את אותה נקודת פסולת אשר ישנה

 באותו ת"ח, אותו אשר שם מבטו ומגמתו בנקודה זו – עונשו הוא להיות נידון בפסולת

 רותחת שכזו. 

זאת ועוד כי אדם רואה נגע עצמו, ואם מצא הוא באותו ת"ח חסרון כלשהו הרי אות וסימן

 הוא כי חסרון זה קיים גם אצלו, בבחינת פסולת, ולכך מן הדין הוא כי יהא נידון

 בפסולת – בצואה רותחת. וכדברי הבעש"ט הקדוש, "כל נגעים שאדם רואה חוץ", כל חסרונות

 שאדם רואה בחוץ, ז"א אצל האחר, "מנגעי עצמו", מראה על חסרון שלו בזה הדבר, והן הן

 הדברים.

@1 בלעם הרי תכונתו היתה "עין רעה"...

אכן כך אנו לומדים באבות – פרק חמישי משנה י"ט – "כל מי שיש בו שלושה דברים הללו

 מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה

 ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה

 מתלמידיו של בלעם הרשע".

פירש"י עין טובה – שאין לו קנאה על חבירו וחביב עליו כבוד חבירו ככבודו וכו' אבל

 בלעם הרשע היתה בו עין רעה כמ"ש "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן

 לשבטיו".

ההבדל בין עין טובה ועין רעה אחד הוא – העין. שני אנשים מסתכלים, רואים הם את אותו

 הדבר, אך אחד רואה הוא טוב והשני רואה רע, הרואה טוב הרי הוא מתלמידיו של אברהם

 אבינו, אשר על אף רעת סדום ניסה לדונם לכף זכות, והתפלל בעדם. והרואה רע הרי הוא

 מתלמידיו של בלעם, שכאשר ראה בני ישראל שוכנים לדגליהם ושבטיהם ואינן מעורבין מיד

 חשב למצוא רעה בזה. כי זוהי עין-הרע, בכל דבר שמסתכלת מיד מתרכז המבט וההסתכלות על

 הרע שבה, הפוך מעין טובה. 

ידוע משלו של בעל 'חובת הלבבות' על אותו חסיד שעבר עם תלמידיו ע"י חתול מת ואמרו

 תלמידיו כמה מסריחה נבילה זו, אמר החסיד כמה יפים שיניה. ללמדך כי בעל עין טובה

 אפילו בדבר הגרוע ביותר – ימצא טוב. וכן היא תפילת דוד המלך ע"ה "וראה בטוב

 ירושלים" כי יש אשר תמיד ימצא החסרונות, אפילו בעיר קדושה אשר שכינתו ית' בתוכה

 כירושלים. 

זהו גם מה שאמר הרבי ר' אלימלך זיע"א בתפילתו "שנראה כל אחד מעלת חברנו". כי בלעם

 הרשע יסודו הוא התבוננות ברע, בחסרונות, בשוליים, אך אנו תלמידיו של אברהם אבינו -

  תפקידנו הוא ההתמקדות וההתבוננות בטוב – לראות כל אחד מעלת חברנו.

@1 היכן טמון שורש עינו הרעה של בלעם?

 בדברי בלעם הראשונים (כג,ט) אומר: "מה אקוב ולא קבה ומה אזעם ולא זעם ד', כי מראש

 צורים אראנו אשורנו", ובדבריו האחרונים אמר "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב".

בתחילה רואה הוא את כלל ישראל וחושב כי כך היא מהותם אך אחר שנכשל הוא בניסיונותיו

 לקללם, פעם אחר פעם, יודע הוא כי מה שרואה עכשיו, אף אותו קצה העם, אין זה מהותו

 ותכליתו. כי "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", וכמו שמפרש רש"י – "רואה אני שבחו

 של יעקב וגדולתו, אך לא עתה היא אלא לאחר זמן", תכליתו של כלל ישראל אינה אלא

 בעתיד.

בדבריו אלו של בלעם, טמונה כל דרך הסתכלותו.  כך דרכם של רשעים, שאפילו אלו הרואים

 את העתיד, אין משייכים זאת להווה! 

יודעים הרשעים כי יבוא יום המיתה, יבוא יום ויתנו דין, אך אין הסתכלות זו מחייבתם

 בהווה, אין הם מהרהרים בתשובה בעטיה, כי בשבילם העתיד – עתיד הוא. אין הוא קשור

 במאומה להווה, וזהו שאמר בלעם "אראנו – ולא עתה, אשורנו – ולא קרוב", רואה אני את

 עתידם, את גדולתם, אך אין היא עתה.

@1 כיצד אכן צריכה להיות ההסתכלות על העתיד...

אנו האמונים על השקפת התורה הק' יודעים ברורות, כי הגדלות אם עתידה היא לבוא הרי

 שניצניה מתחילים כבר בהווה ובלעדיהם לא תצמח.

הנה הגמרא בסוף מסכת מכות מספרת לנו על רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ור' יהושע

 ור' עקיבא: "פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית

 קדש הקדשים התחילו הן בוכים ור"ע מצחק, א"ל מפני מה אתה מצחק א"ל מפני מה אתם

 בוכים, א"ל מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה, אמר להם

 לכך אני מצחק – דתלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב (מיכה

 ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וזכריה כתוב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים,

 עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עתה

 שנתקיימה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, בלשון הזאת אמרו עקיבא נחמתנו עקיבא

 נחמתנו".

מה רבי עקיבא ראה?

ביאור הדברים, רבי עקיבא ראה את העתיד והצליח לחוש אותו כבר בהווה, אין זה רק נבואה

 עתידית, כביכול, שיבנה המקדש במהרה, אלא כבר עכשיו כעומד הוא בנוי, כאילו כאן ממש

 נבנה בית המקדש, וכאן ממש משחקים ילדים וילדות ולכך אין לו להצטער או לבכות בראותו

 שועל מהלך ויוצא מבית קדש הקדשים. 

זהו ההיפך הגמור מבלעם הרשע, בלעם רואה את העתיד והווה כשני דברים נפרדים, אשר אינם

 משליכים אחד על משנהו אך ר' עקיבא לא רק שיודע הוא שהעתיד תלוי בהווה אלא כבר

 בהווה חש הוא את העתיד. 

בני תורה הינם תלמידיו של אברהם אבינו עם "עין טובה" , עם הסתכלות נכונה על ההווה

 ועל העתיד והם זוכין לעולם הבא ונוחלין גן עדן.

@5שמעתי בשם גדולי טלז זי"ע כי על תלמיד חכם בשלמותו אי אפשר ללעוג, דלא שייך שהרי

 אור התורה מחייהו, אכן אין צדיק בארץ אשר יעשב טוב ולא יחטא ולכל ת"ח אפילו השלם

 ביותר ישנו חסרון, ישנה נקודה של פסולת, דבר חיצוני הנושר ממנו, ולכך אותו מלעיג

 על דברי חכמים, אותו אשר חיפש, יגע, ולבסוף מצא את אותה נקודת פסולת אשר ישנה

 באותו ת"ח, אותו אשר שם מבטו ומגמתו בנקודה זו – עונשו הוא להיות נידון בפסולת

 רותחת שכזו. 

זאת ועוד כי אדם רואה נגע עצמו, ואם מצא הוא באותו ת"ח חסרון כלשהו הרי אות וסימן

 הוא כי חסרון זה קיים גם אצלו, בבחינת פסולת, ולכך מן הדין הוא כי יהא נידון

 בפסולת – בצואה רותחת. וכדברי הבעש"ט הקדוש, "כל נגעים שאדם רואה חוץ", כל חסרונות

 שאדם רואה בחוץ, ז"א אצל האחר, "מנגעי עצמו", מראה על חסרון שלו בזה הדבר, והן הן

 הדברים.

@5הדרך היחידה להחל "ארור" על הברוך היא ע"י "קצהו", אותם שוליים שפסקו להתנהג

 כ"ברוכים", על ידם אפשר להשתחל ולהיכנס ולהחל קללה על הכלל. זו היתה עצתו של בלק

 אל בלעם, "לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה"

 דאמנם כעת לא הצלחת לקלל ולאור את העם, כי כולו ברוך, אך לך נא איתי אל מקום אשר

 משם נראה רק קצהו, אשר דרכם נוכל לאור את העם.

בכך מבואר נפלא כפל הלשון "אפס קצהו תראה" – וכולו לא תראה", דהרי גם בתחילה נאמר

 "וירא משם קצה העם", דבתחילה ראה הקצה אבל ראה גם הכלל, ולגן הגנו על הכלל. אך כעת

 אמר לו בלק נלך למקום בו יראו את הקצה ולא הכלל.

@5הובטחו כלל ישראל מאז ומעולם כי ישארו הם לנצח נצחים וכפי שהבטיח הקב"ה לאברהם

 אבינו (בראשית יג,טז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ, דכשם שהעפר אי אפשר להכריתו

 ולכלותו עד תום, כך ישראל. וכדברי הנביא (ירמיה מו,כח) "ואותך לא אעשה כלה". אכן

 אם אי מישהו רוצה לפגוע בכלל ישראל הדרך היחידה לכך היא הפגיעה בקצה, בחלק השולי,

 ב'אפס קצהו', באותם שוליים אשר ירדו מדרך הישר ופנו לדרכים עקלקלות. כלל ישראל

 הינו כביכול מעל הקללות, הוא מוגן מהם, וכמאמר הכתוב "לא תאור את העם כי ברוך

 הוא", ובברוך טמון "הנשק", טמונה ההגנה מהקללה, מהארור.