ולא יהיה כקורח וכעדתו – מחלוקת

 "רבי ישראל מסלנט היה מתבטא בצחות לשונו,  כל מחלוקת שהיא "לשם שמים" סופה להתקיים.

 כשאנשים פשוטים נצים, מתפשרים ביניהם בנקל. מתקוטטים קצת ואחר זמן הכל על מקומו

 יבא בשלום. אבל מחלוקת "לשם שמים" – לא במהרה תשקע, כיון שהיא "לשם שמים" וכל

 התורה נעשית היתר..." (מרן המשגיח דמיר דחו"מ ח"א מ' קי"ז) * ערב ש"ק פרשת קרח בה

 מצווים אנו על: "ולא יהיה כקרח וכעדתו" ב. ראם מביא לקט עובדות והנהגות מגדולי

 הדורות כיצד נזהרו ונשמרו מכל חשש ונדנוד של מחלוקת. *

 

מוטב להעמיד צלם בהיכל...

 

בקהילת קעמפן קיבלו חזן בעל ניגון גדול שהוכח כי בחייו הוא קל שבקלים. הדבר הכאיב

 מאד לרב, ועד כמה שניסה להניא את הבעלי בתים מלהחזיק חזן זה, לא עלתה בידו. בראותו

 שאינו מצליח, פנה לרבה של פויזן חתנו של הנודע ביהודה בשאלה מה לעשות.

השיב לו הרב מפויזן: "מוטב להעמיד צלם בהיכל ואל ירבה מחלוקת בישראל!" בכך יעץ לו

 כמובן לבל יפתח מחלוקת עם הקהל. (הקדמת עין הבדולח על פסחים)

 

מהי מחלוקת לשם שמים?

 

רבה האחרון של וילנא הגאון רבי שמואל ב"ר אביגדור זצ"ל, יצא שמו לתהילה ונהג ברבנות

 בענוות צדק. בשנת תקל"ח החליטו ראשי הקהילה להעבירו מרבנותו כי דימו שאין הרב

 מתמיד בלימודו מכיוון שכמה ימים לא נראה אור אצלו אחר חצות.

בהלוייתו ספד לו הגאון רבי נח מינדס זצ"ל (מחותנו של אדונינו הגר"א) שאמר בתוך

 דבריו. במחלוקת שאינה לשם שמים, אין התנא אומר מי חלק עם מי. דבר זה בא ללמדנו,

 שאם בכל מחלוקת שישנה בעולם כל אחד מן הצדדים יש לו צד זכות וחובה כמו אצל הלל

 ושמאי, אצל קורח לא היה מצד משה רבנו שום סיבה למחלוקת, אלא כל המחלוקת היתה מצד

 קורח ועדתו בלבד. זה נקרא: "מחלוקת שאינה לשם שמים".

המשיך רבי נח ואמר, במחלוקת על רבה של וילנא – המחלוקת היתה רק מצד אחד, שכן הוא

 היה צדיק וכסאו נקי ולא היה בו שום סיבה למחלוקת. (כנסת ישראל)

 

"כבר נעשתה מחלוקת זו לשיחה בפי יושבי קרנות..."

 

בשנת תרכ"ט פרצה מחלוקת בענין הכוללים בירושלים. אנשי בלייעל האשימו את הגה"ק בעל

 הדברי חיים זצוק"ל כי הוא 'אשם' במה שקורה...

הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל רבה של קראקא כתב מכתבים להשקיט את אש המחלוקת. בתחילה

 כתב להגרי"ש נטנזון זצ"ל כי לא צריך לצאת נגדם "אחרי מי ירדפו מאן מלכי רבנן, אחרי

 פרעושים קצוצי כנפיים נערים נעורים" ומספר שלפני פטירת אבין מרן החת"ס זיע"א הראה

 לו מה שכתב והורה לו כי הדברים יועילו לו בהמשך החיים: "העם הארץ חסיד מימין מחלל,

 והאפיקורס משמאל זורק ומולל, ותלמיד חכם בתווך ידום ויחולל".

לאחר מכן כשהמחלוקת געשה ורעשה והדבר גרם לחילול ד' כתב מכתב לדייני סדיגורא על

 המצב האיום שנגרם עקב המחלוקת. בין הדברים הוא כותב: "את אשר יגורתי בא, כי יצאו

 בדפוס שמתות וחרמות חרפות וגידופים להבזות גדול הדור, וכבר נעשתה מחלוקת זו לשיחה

 בפי יושבי קרנות ובבתי משתאות... על נשיאי ארה"ק לגעור בנזיפות וגידופים הנך כלבין

 דחציפין אך לא כצאת הלוחמים עם הנמלים קטני ארץ... עלינו להשקיט האש ולהחזיר עטרת

 השלום ליושנה..." (רבנו שמעון סופר ע' רס"ה)

 

מחלוקת – החוצה!

 

שח הגה"צ רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל, שנה לפני פטירתו של מרן החפץ חיים זצוק"ל הרגיש כי

 בישיבה ישנה איזה מחלוקת. ביקש החפץ חיים באחד הימים כי יכנסו הבחורים לביתו,

 ברצונו להגיד להם דבר מה.

כשנכנסו לביתו ראוהו עומד ע"י השולחן ופניו בוערים. בראותו את הבחורים זעק: "ישיבה

 של החפץ חיים נוסדה על אחדות ושלום – מחלוקת החוצה!" ושוב חזר פעמיים על משפט זה

 ובאומרו "מחלוקת החוצה, הראה בידיו כמשליך דבר מה. הדבר עשה רושם עז על הנוכחים עד

 כמה חמור ענין המחלוקת. (מאיר עיני ישראל)

 

"יברח מסלע המחלוקות..."

 

באחת ממסעותיו של החיד"א נטפל אליו יהודי אחד וביקש לנצל את כוח השפעתו של הגאון

 השוהה עתה במקומו. דבר זה, היה בו כדי להפריע את הצלחת השליחות של החיד"א ומשום כך

 הוא נמנע מלסייע בדבר. בתארו זאת ברשימותיו כותב: "ואנכי בעניי הייתי מעיין מאד

 להינצל מידיו בכבוד גדול ושלא אבוא למחלוקת עמו והייתי סובל הרבה מאד..."

במקום אחר בנדודיו עמד על סף מחלוקת, ונשא תפילה שבורא עולם יצילהו. כך כותב

 ברשימותיו: "ובהעלות המנחה הלכתי לבית הכנסת סר וזעף ובדמע לב התפללתי לד' –

 הצילני ממחלוקת!"

בפתח אחת מתשובותיו (שו"ת חיים שאל ח"א סי' ל"ו) כותב: "העידותי בכם היום כי לא

 מליבי להיטפל בדין זה, וכן נאה לאיש כמוני יברח מסלע המחלוקות מאוזרי זיקות" (מרן

 החיד"א ע' מ"ג)

 

ויתר על המשרה...

 

שח הגאון הגדול רבי מיכל יהודה ליפקוביץ שליט"א מה ששמע מהגאון רבי זבולון גרז

 זצ"ל. כאשר הציע מרן הסבא מסלבודקא זצוק"ל את מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל

 לראשות ישיבתו, אמר רבי איסר זלמן שהוא אינו מקבל את המינוי כל עוד לא ממנים גם את

 גיסו מרן הגאון רבי משה מרדכי עפשטיין, ואז לקח מרן הסבא את שניהם לתפקיד.

לאחר זמן הגיע מכתב למרן הסבא מהרידב"ז כי רוצים ליסד ישיבה בסלוצק. מרן הסבא הראה

 את המכתב לרבי איסר זלמן ולרבי משה מרדכי. אמר מיד רבי איסר זלמן, אני הולך לשם.

 כיון שהוא גר יותר קרוב וכן אינו בא בקביעות לישיבה בסלבודקא. ויתר על משרתו

 הקבועה בסלבודקא ונסע למקום חדש... (דרכי החיים ח"ב ע' שי"ז)

 

לך ותשכין שלום!

 

מספר הגאון רבי אברהם יצחק טוקר שליט"א, בישיבה אחת פרצה מחלוקת בין ראש הישיבה

 וחלק מהתלמידים. מרן הגרא"י פינקל זצוק"ל ראש ישיבת מיר קרא לי ופנה בפסקנות ואמר,

 לך תשכין שלום בישיבה ההיא. שאלתי אותו, מה לומר להם בבואי לכבות את אש המחלוקת?

אמר רבי לייזר יודל: "אמור להם בשמי, שבישיבת סלבודקא בחוצה לארץ היתה בשעתו

 מחלוקת, וכל בעלי המחלוקת מתו במיתות משונות!"

מוסיף לספר הגר"א טוקר, סיפר לי הגה"צ רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל שלאחר המחלוקת הגדולה

 בישיבת ראדין, נסע ללמוד בישיבת סלבודקא ושם זכה לקרבה יתירה ממרן הגה"צ רבי אברהם

 גרודזינסקי זצוק"ל הי"ד.

לימים, שאל ר' מרדכי את המשגיח במה זכה לכזו קרבה. א"ל ר' אברהם, כשבאת ללמוד

 בישיבה חקרתי אודותיך על אופן התנהגותך בעת המחלוקת בראדין, ונתברר לי שאתה עמדת

 בצד ולא נטלת חלק במחלוקת, לכן קרבתי אותך! (הקדמת ביכורי ארץ)

 

בדורנו למה לעשות מחלוקת?!

 

הרבי הזקן מגור רבי אברהם מרדכי זצוק"ל הלך בפולין לדבר בנושא אחדות עם אחד מגדולי

 התורה. פתח הרבי ואמר לו, היה פעם יהודי עשיר ששני חתניו היו סמוכים על שולחנו.

 אחד מהם היה רגיל במאכלי חלב ואחד במאכלי בשר. אכלו החתנים בנפרד איש את מאכלו.

 לימים, ירד החותן מנכסיו והפך לעני מרוד ולא היה סיפק בידו להאכילם לא חלב ולא

 בשר. כיון שראה את חתניו ממשיכים לאכול בנפרד, אמר להם: "בעבר שהיה לזה חלב ולזה

 בשר, הוצרכתם להיפרד, אולם עכשיו שאין לנו אלא לחם ומים, למה להיפרד?!

כך אמר הרבי לאותו גדול, בדורות עברו, היו הבדלי שיטות וחילוקי דעות בענינים

 נשגבים, ממילא נפרדו דרכיהם איש לפי הבנתו. כיום, שברחוב היהודי ישנה ירידה

 רוחנית, המאבק נטוש על עיקרי היהדות, כולנו שוים. אם כן, פרוד ומחלוקת לשם מה?!

 (ראש גולת אריאל)

 

לברוח כמו מאש!

 

בעיר אחת ראו בני העיר שהקהילה הולכת ומתמעטת והחליטו להביא ת"ח אחד שיפתח ישיבה

 במקום ההוא ועל ידי כך תתחזק רמת היהדות בעיר. הגיע אותו ת"ח ופתח שם ישיבה אך לא

 היתה לו שפה משותפת עם בני העיר.

כאשר ראו בני העיר שלא הועילו דבר בתקנתם, הזמינו כמה מהבעלי בתים אברכים צעירים

 מליקווד שיפתחו מוסד לעצמם. הלכו אותם האברכים לשאול את דעתו של מרן הגאון רבי משה

 פיינשטיין זצוק"ל. א"ל רבי משה, כיון שכמה מהבעלי בתים נקשרו עם הראש ישיבה ממילא

 אם תגיעו לשם תצמח מחלוקת, וממחלוקת יש לברוח כמו מאש!

טענו האברכים, הלא העיר תרד לטמיון. א"ל רבי משה, כמה שהמצב גרוע כעת, מצב של

 מחלוקת גרוע פי כמה מזה! (קובץ קול התורה לזכרו ע' ע"ב)

 

כששריפה משתוללת, בורחים!

 

מגיד שיעור בישיבה בירושלים בא להתייעץ עם מרן הקהילות יעקב זצוק"ל מה עליו לעשות

 מאחר ובישיבתו המחלוקת בוערת. הרקע לכך היה, משום ת"ח גדול שנכנס לכהן כר"מ וכיהן

 קודם במקום מפוקפק...

הוראתו של מרן הסטייפלר זצוק"ל היתה חד משמעית, לעזוב את הישיבה. שאלו הלה, ומה עם

 פרנסה? השיב הסטייפלר: "במקום שמשתוללת שריפה לא עושים חשבונות אלא בורחים החוצה!"

 (קריאה בקריה ח"א ע' שי"ח)

 

הוא לא ידע כלום!

 

בשנת תרס"ג היתה בטעלז מחלוקת בענין המוסר, היה יהודי שבא למרן הרב מפוניב'ז ודיבר

 על הענין הזה. אמר לו מרן הרב מפוניב'ז. דע לך, כל הבחורים בישיבה ידעו מה שנעשה

 בישיבה בענין זה, מלבד בחור אחד שישב עמי על הספסל וקראו לו 'יחזקאל מוסטר' והוא

 מרן הגר"י אברמסקי, שישב ולמד ולא הרים עיניו מהגמרא, לא נגע לו דבר. בישיבה היתה

 סערת רוחות לכאן ולכאן ולא נגע אליו.

כל אלו שהתעסקו במחלוקת לא שמענו שנעשו גדולים, והוא נעשה גדול ושר התורה! (יקרא

 דחיים ע' ל"ג)

 

כאן שוה ליצר לעשות מחלוקת...

 

אחר פטירתו של מרן החפץ חיים זצוק"ל נתעוררה מחלוקת בישיבת ראדין. ראש הישיבה הגאון

 רבי משה לנדינסקי זצ"ל עמד ודיבר לפני הבחורים בכאב ואמר: "היכן אתם חושבים שהיצר

 הרע יעשה מחלוקת אצל הבעלי בתים? לא! שם לעשות מחלוקת לא שוה לו. כאן בישיבה שוה

 לו!

הזכיר רבי משה לבחורים מה שמרן החפץ חיים שאל פעם בשיחה, יעקב אבינו ביקש "בקהלם אל

 תחד כבודי" ששמו לא יוזכר במחלוקת קורח ועדתו. מדוע לא התפלל יעקב שהמחלוקת כלל לא

 תפרוץ. ענה לו רבי משה, כנראה שאפי' ליעקב אין כוח שיביא שמחלוקת לא תהיה, לכן רק

 התפלל ששמו לא יוזכר שם, מרן הח"ח נהנה מהתשובה ואמר שהיא אמת. (בשבילי ראדין ע'

 316)

 

בדבר הזה לא תצליח אף פעם

 

פעם אחת בעת שהותו של מרן הרב מפוניב'ז זצוק"ל באנגליה, פגע איש מסוים בכבודו בצורה

 שלוחת רסן. רבני המקום רצו לנדות את האיש כדין, הפציר בהם הרב שלא יתבעו עלבונו,

 ועיכב בעדם לבל יעשו מאומה להעניש את המחוצף.

תמהו הרבנים, הרי העבריין פגע בכבוד התורה? עמד הרב והשיב להם. החפץ חים בשעתו אמר

 לי: "אתה תהיה איש מצליח בכל אשר תפנה ותעשה. בכל ממש, להוציא דבר אחד והוא –

 מחלוקת. בדבר הזה לא תצליח אף פעם בשום אופן... (הרב מפוניב'ז ח"ג ע' ק"ט)

 

סוד ההצלחה

 

פעם בעת שהיתה מחלוקת בעדה מסוימת, הגיעה קבוצה של בחורים שהשתייכו לצד אחד של

 המחלוקת למרן הגאון מטשעבין זצוק"ל לבקש ממנו שיעמוד לעזרתם. מיד אחר שיצאו, נכנס

 לביתו הגאון רבי משה יהושע לנדו זצ"ל. אמר לו הרב: "היודע הינך מדוע היום לא

 יוצאים גדולים כבדורות שעברו? גם בזמנינו היה מחלוקות אך מעולם בחורים לא התערבו

 בהם..." (קובץ קול התורה לזכרו ע' נ"ט)

 

אני עם אף אחד לא רבתי!

 

מרן החפץ חים היה אומר משמו של מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל: "ממחלוקת יש לברוח כמפני

 האש. אם קורה לפעמים שצריך לריב, מחלוקת בהיתר, יש לשים לב שהצד היריב יהיה יותר

  "פרומער" ממני ואני יותר חזק ממנו. אחרת, אם היריב יותר חזק ואני יותר בעל חששות,

 אין טעם להתחיל במחלוקת עמו...

עוד התבטא מרן הגר"ח מבריסק: "אתי כבר רבו רבים, אני עם אף אחד לא רבתי!" (תורת

 חיים אבות ע' ש"ה)

 

רק בכוח הסנהדרין לפסוק

 

מעשה היה בסכסוך, אחד הצדדים תבע מאברך שיעמוד לצידו מהסיבה שזו "מחלוקת לשם שמים".

 פנה אותו אברך ושאל בעצת מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל.

כששמע רבי משה את הדברים, דפק על השולחן ואמר: "מחלוקת היא ענין של פיקוח נפש.

 שאלות של מחלוקת יש רק ביד הסנהדרין לפסוק! כל אחד שם עצמו לפוסק ומחליט שהוא

 מתכוון לשם שמים, בעוד שבאמת יכול הדבר לגבול עם רצח ממש!" (משל האבות ח"ג ע'

 קמ"ז)

 

לעשות שלום – יפרדו

 

ת"ח אחד בא למרן הגראמ"מ שך זצוק"ל ושאלו אם כדאי לו לקבל משרה בישיבה פלונית שהיה

 בה באותה עת מחלוקת בין שני צדדים. שאלו מרן, היכן הצדדים עומדים עכשיו? השיב הלה,

 שיש שיחות פיוס בין שני הצדדים ואם לא יצליחו יפרדו לשני ישיבות.

אמר לו מרן, אם שיחות הפיוס יצליחו – פירושו של דבר המשך המחלוקת והמלחמה, לא כדאי

 לך לקבל המשרה. אך אם השיחות לא יצליחו ויפרדו, בהתחלה כל אחד ידבר קצת על חברו,

 אבל אח"כ יהיה שלום וכדאי לך לקחת את המשרה...

ובבעל הטורים על הפסוק "ויפרדו איש מעל אחיו אברם" כותב, סופי תיבות שלום. לומר לך

 שכדי לעשות שלום - יפרדו... (מגד גבעות עולם ח"א ע' ס"ב)

 

לא לריב על קדיש...

 

כאשר נפטרה הרבנית פוברסקי ע"ה, קרא בעלה מרן הגאון רבי דוד זצוק"ל לבניו הגאונים

 שליט"א ואמר להם, חייבים אתם עתה לומר קדיש י"א חדש. עלולים להיות מקרים שונים בהם

 אנשים אחרים ירצו להתפלל לפני העמוד או ירצו את הזכות לומר קדיש וח"ו עלול הדבר

 להגיע לידי ריב ומחלוקת. אנא, תוותרו תמיד! הזכות הגדולה ביותר לנשמה היא כאשר יש

 שלום ושלוה בין יוצאי חלציה ולא רבים על אמירת קדיש עבורה! (קריאה בקריה ח"ב ע'

 רמ"ה)

 

הדרכה לחיים מאושרים

 

הגה"צ רבי זאב צציק זצ"ל אמר לבנו, אם אתה רוצה לחיות חיים מאושרים, לעבור את הכל

 בשלום ובשלוה, בדבר אחד תהיה זהיר עד למאוד. אף פעם, ואפי' פעם אחת, לא לדבר

 מהנושא: "חסידים – ליטאים". הכרתי משך ימי חיי סוגי אנשים שונים ונוכחתי לדעת כמה

 גרוע נושא זה.

הכרתי חסיד אחד חשוב עד למאוד, אולם דוקא בזה נלכד. ולהיפך הכרתי ליטאי אחד גם כן

 חשוב, שגם אותו לכד היצר במחלוקת זו, וסופו היה רע רח"ל. התרחק כמטחווי קשת מכל מה

 שנודף ממנו ריח של מחלוקת. (פניני תורת זאב)

 

הוא אינו לומד מוסר...

 

בהזדמנות דיבר הגאון הגדול רמ"י ליפקוביץ שליט"א על ת"ח פלוני שהיה מעורב במחלוקת

 ובמעשיו גרם פגיעה רבה בכבוד זולתו. וכך אמר, לכאו' הרי הוא ת"ח גדול וכל ימיו

 בעמלה של תורה ואם כן צודק הוא במעשיו. אך אין זה נכון. מי שלומד מוסר ומתקן

 מידותיו, זוכה ועמלו בתורה מגדלתו ומרוממתו לעלות במעלות הרוחניות. אך מי שאינו

 לומד מוסר ולא עמל לתקן מידותיו, התורה ג"כ מגדלת אותו לצד מטה רח"ל... (דרכי

 החיים ח"ב ע' ש"ג)

 

 

במסגרת: "את השלוה אני אוהב..."

 

אחד מהמקומות בהם מתעורר מחלוקות בהזדמנויות קרובות הוא... בתי כנסיות. כן, למרבה

 הצער ישנם המוצאים במקום מקדש מעט על מה לריב. האם הגבאי צודק בחלוקת העליות? האם

 אומרים היום "אב הרחמים"? האם הגיע זמן מעריב? מהו המנהג המקובל בבית הכנסת? ועוד

 כהנה וכהנה שאי אפשר לפרטם כי רבים הם...

כדאי לציין כי הרדב"ז בתשובותיו כותב ברורות: "בזמן שכל הציבור מאוחדים בלב אחד

 קילוסן עולה יפה. אבל אם חילוק ביניהם, יותר טוב שיתפללו כל כת לעצמה" (ח"ג סי'

 תע"ב).

הגה"ק בעל "האש דת" מאוז'רוב זצוק"ל שאל פעם, מדוע בשני וחמישי כאשר אומרים "יהי

 רצון" אחר קריאת התורה. מסיימים ב"אחינו כל בית ישראל" שלא נפתח ב"יהי רצון"?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה, אחרי שאומרים: "אחינו כל בית ישראל" אין צריכים "יהי

 רצון" – זהו ה"עת רצון" הגדולה ביותר לקבלת תפילותינו!

שמענו פעם עובדא מופלאה מת"ח מופלג שליט"א: במנין ותיקין מפורסם בבני ברק, מתפלל זה

 שנים רבות אחד מגדולי הדור שליט"א.

באחת מן השבתות, התעורר ויכוח בין המתפללים אחר קריאת התורה, האם אומרים "אב

 הרחמים" או לא. (ישנן שבתות שהדעות בהלכה חלוקות בזה).

אחר התפילה, אחד המתפללים שליווה את הגאון שליט"א לביתו שאלו: "מדוע שתקתם?! הלא אם

 הייתם אומרים את דעתכם בנושא "אב הרחמים" ודאי שכך היו עושים..."

הגאון שליט"א שתק. לאחר הרהור קל הוסיף בשקט ואמר: "יש אנשים שחיים מזה..."

הת"ח המספר הסמיך לכך את אגרתו של מרן החזו"א זצוק"ל: "את השלוה אני אוהב. קש נידף

 של קטטות יכבד עלי כקורת בית הבד..."

"מובא בספרים מנהג שישראל נוהגים באמרם "נקדש את שמך בעולם" לפני הקדושה שפונים אנה

 ואנה. הטעם לזה, כי המלאכים בשמי מרום מקדישים את הקב"ה ויש שלום ואחדות ביניהם.

 כשאנחנו רוצים לקדש שמו ית' בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום, צריך גם בינינו

 לשרור שלום ואחדות. לכן אנו פונים לפני הקדושה לכל צד כדי לבדוק אם אמנם אנו

 אוהבים את כל הנמצאים איתנו יחד בבית הכנסת." (עלי שור ח"ב ע' תל"א)