ועשו לי מקדש

בפרשת השבוע מובאת מצוות "ועשו לי מקדש". הרמב"ם, בביאורו על מצוה זו, מונה כמה וכמה מכלי המקדש - אך משמיט את מצוות עשיית הארון. הדבר תמוה והתמיהה תגבר לאור זאת שכל שמו של משכן העדות הוא על שם לוחות העדות שמונחים בו! כדי לעמוד על שורש הענין יש להגדיר מהו "משכן", ומהו "מקדש" - ובמה הם חלוקים לענין "בית לד' ".

 

א. בהרבה מקומות בתורה נקרא המשכן בשם - 'משכן העדות', 'אהל העדות', ובפרשת פקודי על הפסוק (שמות לח, כא) "אלה פקודי המשכן משכן העדות" מבאר האבן עזרא "למה נקרא משכן בעבור הארון ששם לוחות העדות", וכן כתב הרמב"ן "משכן העדות, כולל הבית בכללו שהוא המשכן הנעשה ללוחות העדות". גם בדבריו מבואר, דשורש שמו ומהותו של המשכן - הוא משום לוחות העדות שנמצאים בו. וכעין זה כתב רש"י בפרשת בהעלותך (במדבר ט, טו) על הפסוק "כסה הענן את המשכן לאהל העדות" - "לאהל העדות - המשכן העשוי להיות אהל ללוחות העדות".

 

(ומה שרש"י עצמו בפרשת פקודי כתב, "משכן העדות - עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם", לכאורה מבואר דשם 'עדות' הוא משום עדות על השראת השכינה, וזה דלא כמו שכתב בפרשת בהעלותך, ד'עדות' - ע"ש לוחות העדות, ולצורך זה נעשה המשכן. נראה שאין סתירה, משום שרש"י חילק בין "משכן העדות" ל"אהל העדות". "משכן העדות" - היינו מקום השראת השכינה "ונתתי משכני בתוככם", ויש בזה עדות שויתר להם על מעשה העגל. אבל "אהל העדות" - אין שמו 'אוהל' משום השראת השכינה, לכך ביאר רש"י אוהל - ללוחות העדות. עכ"פ מבואר דעיקרו של המשכן הוא 'אוהל העדות', וכמו שכתבו שאר הראשונים).

 

 

 

 

 

כותרת: עשיית הארון אינו בכלל בנין המקדש

 

 

 

ב. והנה הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"א הלכה ה-ו), בבואו לבאר את מצות 'ועשו לי מקדש' כתב: "ואלו הן הדברים שהן עיקר בנין הבית עושים בו קודש וקודש הקדשים... ועושין במקדש כלים מזבח לעולה ולשאר הקרבנות וכבש שעולים בו למזבח ...וכיור וכנו לקדש ממנו הכהנים ידיהם ורגליהם לעבודה ...ומזבח לקטורת ומנורה ושולחן ושלשתן בתוך הקודש לפני קודש הקדשים". מבואר ברמב"ם דמכלל המצוה של 'ועשו לי מקדש' הוא עשיית הכלים במקדש, ומנה הרמב"ם שבעה כלים, ארבעה בעזרה - מזבח, כבש, כיור וכנו. ושלושה בקודש - מזבח הקטורת, מנורה ושולחן.

 

 

 

אולם יש לתמוה, שלא הזכיר הרמב"ם שבכלל המצוה של 'ועשו לי מקדש', לעשות ארון בקודש הקדשים. ולכל הפחות, היה לו לומר שהמצוה מחייבת, להניח הארון והלוחות בקודש הקדשים. המתבאר מכך שהרמב"ם סובר שעשיית הארון, והעמדתו עם הלוחות, אינם מכלל המצוה של בנין בית המקדש.

 

 

 

ולכאורה מקורו של הרמב"ם לזה, הוא מדברי הגמ' (יומא כא:) "חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקדש ואורים ותומים". ומכך שבבית שני לא היה ארון, מוכח שעשיית הארון אינה בכלל המצוה של 'ועשו לי מקדש'. והנחת הארון בקודש הקדשים הוא דין בדיני הארון.

 

 

 

ג. ובאמת שצריך ביאור מהו שורש החילוק, שהארון אינו בכלל המצוה של בנין המקדש, ואילו שאר הכלים כתב הרמב"ם שהם מכלל המצוה.

 

 

 

אכן יתבאר הענין עפ"י מה שכתב הרמב"ם בהגדרת תכליתו של המקדש (שם, הלכה א') וז"ל: "מצות עשה לעשות בית לד', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות. וחוגגין אליו ג' פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש". מבואר בדבריו שתכליתו של בית המקדש "מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות". א"כ מבואר היטב, שהכלים הנצרכים לעבודת הקרבנות - מזבחות, כיור, מנורה ושולחן. הרי הם מעיקר מצות 'ועשו לי מקדש'. אבל הארון שאינו כלי שרת, ואינו משמש כלל להקרבת קרבנות, אין טעם שיחשב בכלל מצוה זו. ומשום כן סבר הרמב"ם שהנחתו של ארון בבית קודש הקדשים הוא מדיני הארון ולא מדיני הבית.

 

 

 

(ד. ואין להביא ראיה שהארון משמש להקרבת הקרבנות, ממה שביוה"כ בקטורת שמקטיר כהן גדול בקודש הקדשים, היה נותן את המחתה בין שני הבדים. וכן מה שהיה מזה מדם הפר והשעיר בין בדי הארון. שודאי אין הארון חשוב כלי המשמש לעבודות אלו, אלא גדר הדין הוא, שיניח הכ"ג את המחתה במקום זה שהוא בין בדי הארון. וכן מדיני ההזיות, להיות במקום המסוים שהוא בין בדי הארון - ואין 'בין הבדים' אלא מקום. אבל הארון עצמו אינו כלי קרבנות. ובאמת בבית שני לא היה ארון והיה הכ"ג מניח המחתה על אבן השתיה. וכיון שהמצוה היא לבנות בית לד' להקריב בו קרבנות, אין בנית הארון חלק מחלקי המצוה. ואכמ"ל.)

 

 

 

 

 

כותרת: היתכן מקדש בלא עיקרו - הארון

 

 

 

ה. ומעתה תמוה טובא, מאחר והבאנו לעיל (אות א') דברי הראשונים, שכל ענינו של המשכן הוא עדות שבו - ארון ולוחות, וזהו שמו. היאך יתכן שדעת הרמב"ם שאין בכלל דיני הבית שימת הארון בו, והרי 'עדות' היא שמו ומהותו של הבית. ומצוה אחת היא לבנות המשכן והמקדש. וכמו שמבואר בגמ' (עירובין ב.) 'דמשכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן', וכיון שכן היתכן דנאמר שאין דין שימת העדות בבית המקדש. וצריך עיון רב.

 

 

 

ו. ובכדי לבאר היטב הענין, בתחילה נבא לבאר גדר מצות 'ועשו לי מקדש'. דהנה לשון הרמב"ם הוא "מצות עשה לעשות בית לד', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" והיינו שגדר הבית שנצטוינו לעשות, הוא "בית ד' '', שייעודו "להיות מקריבים בו קרבנות..." (ונראה שהוא לשון הכתוב 'ועשו "לי" מקדש'. חיוב עשית ובנית בית שהוא "בית לד' "). ולפי"ז נראה שהדרך ליחדו שיהיה שמו "בית לד' ", בזה חלוקים משכן ומקדש. ונבאר בס"ד החילוק.

 

 

 

 

 

כותרת: "בית ד' '' - יתכן להיות בשני אופנים

 

 

 

ז. הנה על המקדש מבואר בתורה, שהוא מקום אשר בחר בו ד' (דברים יב, יא) "והיה המקום אשר יבחר ד' אלוקיכם בו לשכן שמו שם". (דברים כו, ב) "והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך לשכן שמו שם". וכהנה רבות. אמנם על המשכן לא מצינו שהתורה תחשיבהו כמקום אשר בחר ד'.

 

 

 

ומעתה נראה, שבמקדש יש בו קדושת מקום, אחר שהוא מקום - אשר בחר ד' לשכן שמו שם, ומכח זה גופא, הוי "בית לד' ''. משא"כ במשכן, דאין בו גדר "מקום אשר יבחר ד' ", אין בו קדושת מקום כלל, הרי אינו מתייחד להיות "בית לד' '', משום קדושת מקום. כי אם הוי "משכן ד' '' ע"י שהוא משכן העדות, שבזה שהוא 'משכן לעדות' - דהיינו משכן ללוחות (וכמ"ש הראשונים), מתייחד שמו להיות משכן ד' "ובית לד' ''.

 

 

 

ונמצא דבמשכן עיקר המשכן ושמו הוא ע"ש העדות שבו, משום דבזה מתייחד להיות משכן ד', דזהו גדר המקדש שנצטוינו לעשות, בית לד'. וכמשנ"ת.

 

 

 

אכן ביהמ"ק, דהוי "בית לד' '' מצד שיש בו קדושת מקום, שבחר בו ד' להיות שכינתו שורה בו, ומצד עצמו הוי בית לד', אין עיקרו ושמו משום העדות שיש בו. וכל מה שהארון מונח בבית קדשי הקדשים, הוא מדיני הארון עצמו, ולא מדיני בית המקדש. ועתה מיושב היטב מה שאין שימת הארון בבית המקדש מדיני בנין המקדש דגם בלא זה מתקיים מ"ש הרמב"ם בגדרי המצוה - 'מצות עשה לעשות בית לד'.

 

 

 

ח. וחלוק דין משכן ממקדש, ש'מקדש' מתקדש בהיקף ב' תודות, משא"כ ה'משכן' מתקדש במשיחה, והמהרש"א (שבועות טו:) ביאר, דחלוק משכן ממקדש, ש'במשכן' אין קדושת מקום, ואילו 'מקדש' יש בו קדושת מקום, ואשר ע"כ נצרך בו היקף בב' תודות. והן הן הדברים, ש'מקדש' שהוא מקום הנבחר ע"י ה' איכא קדושת מקום, דהוא מצד עצמו "בית ד' ", דהא בחר בו הקב"ה. משא"כ ה'משכן' שלא נאמרה בו בחירה זו, אין מקומו קדוש, וכל קדושתו מחמת העדות שיש בו. ואשר ע"כ נקרא 'משכן העדות', דזהו עיקרו, שמו ומהותו, שהוא מקום לעדות.

 

 

 

(ובשילה, אע"ג ש'משכן' הוא, יש בו קדושת מקום, וכמבואר בדברי מהרש"א שם. הביאור בזה משום שהפסוק (דברים יב, ה) "כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיכם", נאמר על משכן שילה. ואשר ע"כ קדוש מקומו.)

 

 

 

ט. וכן הוא מפורש במדרש תנחומא (פרשת פקודי) משכן העדות, אמר רבי שמעון בר יוחאי, אין עדות - אלא תורה. שנאמר, אלה העדות והחוקים והמשפטים, משל למלך, שהיתה לו בת ובנה לה פלטרין. והושיבה לפנים משבעה קנקלין -חדרים-, אמר: כל מי שנכנס על בתי, כאילו נכנס על כבודי. כך שני שמות למשכן, כתוב אחד אומר: משכן העדות - זו התורה, וכתוב אחד אומר: לפני משכן ד', אמר הקב"ה מי שמבזה את בתי, כאילו מבזה את כבודי. והן הן הדברים דמשום דהוי משכן לבתו - התורה- העדות, כאילו מבזה את כבודו - משכן ד'.